פרק ז

1וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:

2וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֧י יֱהֹוִ֛ה לְאַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל קֵ֑ץ בָּ֣א הַקֵּ֔ץ עַל־אַרְבַּ֖ע (כתיב אַרְבַּ֖עת) כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ:

בא הקץ שאמרתי ונושנתם בארץ והשחתם וגו' העידותי בכם היום כי אבוד תאבדון (דברים ד׳:כ״ה) ונושנתם בגי' תתנ"ב והם נשתהו בה תת"ן ד' מאות ומ' משנכנסו לה עד שנבנה הבית ות"י שנים עמד הבית:

3עַתָּה֙ הַקֵּ֣ץ עָלַ֔יִךְ וְשִׁלַּחְתִּ֚י אַפִּי֙ בָּ֔ךְ וּשְׁפַטְתִּ֖יךְ כִּדְרָכָ֑יִךְ וְנָתַתִּ֣י עָלַ֔יִךְ אֵ֖ת כָּל־תּֽוֹעֲבוֹתָֽיִךְ:

4וְלֹֽא־תָח֥וֹס עֵינִ֛י עָלַ֖יִךְ וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּ֣י דְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתֽוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּֽהְיֶ֔יןָ וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:

5כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה רָעָ֛ה אַחַ֥ת רָעָ֖ה הִנֵּ֥ה בָאָֽה:

רעה אחת רעה רעה שלימה ומיוחדת למעלה מכל הרעות והוא חורבן הבית:

הנה באה טעמו באל"ף הוא לשון פועלת:

6קֵ֣ץ בָּ֔א בָּ֥א הַקֵּ֖ץ הֵקִ֣יץ אֵלָ֑יִךְ הִנֵּ֖ה בָּאָֽה:

7בָּ֧אָה הַצְּפִירָ֛ה אֵלֶ֖יךָ יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ בָּ֣א הָעֵ֗ת קָר֛וֹב הַיּ֥וֹם מְהוּמָ֖ה וְלֹא־הֵ֥ד הָרִֽים:

באה הצפירה טעמו למעלה בבי"ת והוא לשון פעלה כבר באה הצפירה כמו בא ושקע מאור השחר והתפארת בא:

ולא הד הרים ולא לאישתיזבא במצדי טוריא והד לשון צעקת הכרזה לקום לברוח אל ראשי ההרים כמו הידד השבתי (ישעיה יז) וענו עליו הידד (ירמיה כא) השמעת קול נושא משא ענבים אל הגת וטועני הקורה:

8עַתָּ֣ה מִקָּר֗וֹב אֶשְׁפּ֚וֹךְ חֲמָתִי֙ עָלַ֔יִךְ וְכִלֵּיתִ֚י אַפִּי֙ בָּ֔ךְ וּשְׁפַטְתִּ֖יךְ כִּדְרָכָ֑יִךְ וְנָֽתַתִּ֣י עָלַ֔יִךְ אֵ֖ת כָּל־תּֽוֹעֲבוֹתָֽיִךְ:

מקרוב במהרה:

9וְלֹֽא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּדְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתֽוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּֽהְיֶ֔יןָ וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מַכֶּֽה:

10הִנֵּ֥ה הַיּ֖וֹם הִנֵּ֣ה בָאָ֑ה יָֽצְאָה֙ הַצְּפִרָ֔ה צָץ הַמַּטֶּ֔ה פָּרַ֖ח הַזָּדֽוֹן:

הנה היום הנה בא היום:

הנה באה הרעה:

יצאה הצפירה עלה השחר של יום הרעה:

צץ המטה להכות אתכם:

פרח הזדון נתגלה נבוכדנצר הרשע:

11הֶֽחָמָ֥ס קָ֖ם לְמַטֵּה־רֶ֑שַׁע לֹֽא־מֵהֶ֞ם וְלֹ֧א מֵֽהֲמוֹנָ֛ם וְלֹ֥א מֵֽהֱמֵהֶ֖ם וְלֹֽא־נֹ֥הַּ בָּהֶֽם:

החמס קם וגו' החמס אשר בידכם הוא קם עליכם למטה רשע לשחתכם:

לא מהם כך אמר הקב"ה למשחית אינך זקוק להשאיר נפש מרשעי ישראל כי אין טובה יוצאת לא מהם ולא מבניהם ולא מהמונם:

ולא נה בהם אין בהם נוהה אחרי מגעגע ונותן לב אלי כמו וינהו כל בית ישראל אחרי ה' (שמואל א ו) ולשון ארמי הוא ואיתנהיאו לפולחנא ל' תאוה וגעגועין ומנח' חברו לשון יללה וכן וינהו כל בית ישראל פירש לשון יללה ואין בתיבה רק ה"א יסוד:

12בָּ֚א הָעֵת֙ הִגִּ֣יעַ הַיּ֔וֹם הַקּוֹנֶה֙ אַל־יִשְׂמָ֔ח וְהַמּוֹכֵ֖ר אַל־יִתְאַבָּ֑ל כִּ֥י חָר֖וֹן אֶל־כָּל־הֲמוֹנָֽהּ:

והמוכר אל יתאבל אע"פ שדרך המוכר שדהו להיות עצב אל יתעצב כי סופכם לגלות:

13כִּ֣י הַמּוֹכֵ֗ר אֶל־הַמִּמְכָּר֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב וְע֥וֹד בַּֽחַיִּ֖ים חַיָּתָ֑ם כִּֽי־חָז֚וֹן אֶל־כָּל־הֲמוֹנָהּ֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב וְאִ֧ישׁ בַּֽעֲו‍ֹנ֛וֹ חַיָּת֖וֹ לֹֽא־יִתְחַזָּֽקוּ:

כי המוכר אל הממכר לא ישוב כשיגלה בגולה לא ישוב ויראה עוד השדה שמכר ולמה יתאבל:

ועוד בחיים חיתם כל ימי חייהם לא ישיבו אל מקומם:

כי חזון אל כל המונה וגו' ארי נבייא מתנבן על כל אתרגושתהון למיתב בתיובתא ולא תייבין:

ואיש בעונו חיתו כל אחד מהם חיתו ונפשו דבוקה בעונו:

לא יתחזקו לא יחזקו לבם על יצרם הרע לשוב לתורתם:

14תָּֽקְע֚וּ בַתָּק֙וֹעַ֙ וְהָכִ֣ין הַכֹּ֔ל וְאֵ֥ין הֹלֵ֖ךְ לַמִּלְחָמָ֑ה כִּ֥י חֲרוֹנִ֥י אֶל־כָּל־הֲמוֹנָֽהּ:

תקעו בתקוע כשיבוא עליהם הצר הכינו עצמם למלחמה ואין יוצא להלחם:

15הַחֶ֣רֶב בַּח֔וּץ וְהַדֶּ֥בֶר וְהָֽרָעָ֖ב מִבָּ֑יִת אֲשֶׁ֚ר בַּשָּׂדֶה֙ בַּחֶ֣רֶב יָמ֔וּת וַֽאֲשֶׁ֣ר בָּעִ֔יר רָעָ֥ב וָדֶ֖בֶר יֹֽאכְלֶֽנּוּ:

16וּפָֽלְטוּ֙ פְּלִ֣יטֵיהֶ֔ם וְהָי֣וּ אֶל־הֶֽהָרִ֗ים כְּיוֹנֵ֧י הַגֵּֽאָי֛וֹת כֻּלָּ֖ם הֹמ֑וֹת אִ֖ישׁ בַּֽעֲו‍ֹנֽוֹ:

כיוני הגאיות דרך היונים להקבץ בגאיות והומות שם והיו הומים אל ההרים אשר ינוסו שם איש בעוונו כיוני הגאיות אשר כולם הומות:

17כָּל־הַיָּדַ֖יִם תִּרְפֶּ֑ינָה וְכָל־בִּרְכַּ֖יִם תֵּלַ֥כְנָה מָּֽיִם:

תלכנה מים מזיעת אימה:

18וְחָגְר֣וּ שַׂקִּ֔ים וְכִסְּתָ֥ה אוֹתָ֖ם פַּלָּצ֑וּת וְאֶ֚ל כָּל־פָּנִים֙ בּוּשָׁ֔ה וּבְכָל־רָֽאשֵׁיהֶ֖ם קָרְחָֽה:

19כַּסְפָּ֞ם בַּֽחוּצ֣וֹת יַשְׁלִ֗יכוּ וּזְהָבָם֘ לְנִדָּ֣ה יִֽהְיֶה֒ כַּסְפָּ֨ם וּזְהָבָ֜ם לֹֽא־יוּכַ֣ל לְהַצִּילָ֗ם בְּיוֹם֙ עֶבְרַ֣ת יְהֹוָ֔ה נַפְשָׁם֙ לֹ֣א יְשַׂבֵּ֔עוּ וּמֵֽעֵיהֶ֖ם לֹ֣א יְמַלֵּ֑אוּ כִּֽי־מִכְשׁ֥וֹל עֲו‍ֹנָ֖ם הָיָֽה:

לנדה יהיה לשקוץ יהיה להם:

20וּצְבִ֚י עֶדְיוֹ֙ לְגָא֣וֹן שָׂמָ֔הוּ וְצַלְמֵ֧י תֽוֹעֲבֹתָ֛ם שִׁקּֽוּצֵיהֶ֖ם עָ֣שׂוּ ב֑וֹ עַל־כֵּ֛ן נְתַתִּ֥יו לָהֶ֖ם לְנִדָּֽה:

וצבי עדיו של הקב"ה אשר לגאון שמהו להם הוא בית המקדש שנקרא גאון עוזם כמה שנאמ' (לקמן כד) הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם הם גלולי תועבות עשו בו ע"כ וגו':

21וּנְתַתִּ֚יו בְּיַד־הַזָּרִים֙ לָבַ֔ז וּלְרִשְׁעֵ֥י הָאָ֖רֶץ לְשָׁלָ֑ל וְחִלְּלֽוּהוּ (כתיב וְחִלְּלֽוּהֻ) :

22וַֽהֲסִבֹּתִ֚י פָנַי֙ מֵהֶ֔ם וְחִלְּל֖וּ אֶת־צְפוּנִ֑י וּבָֽאוּ־בָ֥הּ פָּֽרִיצִ֖ים וְחִלְּלֽוּהָ:

את צפוני את המקום שהייתי צפון שם ביניהם:

23עֲשֵׂ֖ה הָֽרַתּ֑וֹק כִּ֣י הָאָ֗רֶץ מָֽלְאָה֙ מִשְׁפַּ֣ט דָּמִ֔ים וְהָעִ֖יר מָֽלְאָ֥ה חָמָֽס:

עשה הרתוק שלשלת אות הוא שילכו בגולה אסורים בזיקים:

משפט דמים חייבי קטול:

24וְהֵֽבֵאתִי֙ רָעֵ֣י גוֹיִ֔ם וְיָֽרְשׁ֖וּ אֶת־בָּֽתֵּיהֶ֑ם וְהִשְׁבַּתִּי֙ גְּא֣וֹן עַזִּ֔ים וְנִֽחֲל֖וּ מְקַדְשֵׁיהֶֽם:

רעי גוים רעים שבעכו"ם ואכזרים:

ונחלו ויתנחלו לאחרים:

מקדשיהם בתי היכל הבמות שהיו נועדים שם ל' בית זמונם:

25קְפָ֖דָה בָּ֑א וּבִקְשׁ֥וּ שָׁל֖וֹם וָאָֽיִן:

קפדה בא כמו (ישעיהו ל״ח:י״ב) קפדתי כאורג חיי לשון כריתה:

26הוָֹ֚ה עַל־הוָֹה֙ תָּב֔וֹא וּשְׁמֻעָ֥ה אֶל־שְׁמוּעָ֖ה תִּֽהְיֶ֑ה וּבִקְשׁ֚וּ חָזוֹן֙ מִנָּבִ֔יא וְתוֹרָה֙ תֹּאבַ֣ד מִכֹּהֵ֔ן וְעֵצָ֖ה מִזְּקֵנִֽים:

הוה על הוה מאורע על מאורע הויה אחר הויה ומנחם חברו לשון שבר:

ותורה תאבד מכהן הרגילים בהוראה כמו שנאמר ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳):

27הַמֶּ֣לֶךְ יִתְאַבָּ֗ל וְנָשִׂיא֙ יִלְבַּ֣שׁ שְׁמָמָ֔ה וִידֵ֥י עַם־הָאָ֖רֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה מִדַּרְכָּ֞ם אֶֽעֱשֶׂ֚ה אוֹתָם֙ וּבְמִשְׁפְּטֵיהֶ֣ם אֶשְׁפְּטֵ֔ם וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה: