1וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָם֙ עֲמֹ֣ד עַל־רַגְלֶ֔יךָ וַֽאֲדַבֵּ֖ר אֹתָֽךְ: |
ויאמר אלי בן אדם וגו'.
בן אדם קורא ליחזקאל מתוך שראה המרכבה הולך בין עלייה ומשתמש בה כמלאכים לומר אין כאן ילוד אשה אלא זה (וכ"ז הנויגים אי"ש אח"ד לר' והנ"אהו) ול"נ שלא קראו בן אדם אלא בשביל שלא תהא דעתו רחבה עליו מתוך שהיה גס לבו במראה המרכבה ובמלאכת עליונים סא"א:
|
2וַתָּבֹ֧א בִ֣י ר֗וּחַ כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר אֵלַ֔י וַתַּֽעֲמִדֵ֖נִי עַל־רַגְלָ֑י וָֽאֶשְׁמַ֕ע אֵ֖ת מִדַּבֵּ֥ר אֵלָֽי: |
את מדבר אלי.
את המתדבר עמי וכבוד הוא לכתוב מדבר כלפי מעלה שהאומר מדבר בשו"א נשמע כאדם המדבר לחבירו פונה אליו פנים אל פנים והאומר מדבר (בחיר"ק) משמעו שהשכינה מדבר בפני עצמו בכבודו ושלוחיו ישמעו בורפאלי"ן בלע"ז:
|
3וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ שׁוֹלֵ֨חַ אֲנִ֚י אֽוֹתְךָ֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־גּוֹיִ֥ם הַמּֽוֹרְדִ֖ים אֲשֶׁ֣ר מָֽרְדוּ־בִ֑י הֵ֚מָּה וַֽאֲבוֹתָם֙ פָּ֣שְׁעוּ בִ֔י עַד־עֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: |
אל גוים המורדים.
שני שבטים קרויין שני גוים:
|
4וְהַבָּנִ֗ים קְשֵׁ֚י פָנִים֙ וְחִזְקֵי־לֵ֔ב אֲנִ֛י שׁוֹלֵ֥חַ אוֹתְךָ֖ אֲלֵיהֶ֑ם וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: |
והבנים.
לפי שאמר אבותם פשעו בי ואלו בניה' קשי פנים:
|
5וְהֵ֙מָּה֙ אִם־יִשְׁמְע֣וּ וְאִם־יֶחְדָּ֔לוּ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵ֑מָּה וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י נָבִ֖יא הָיָ֥ה בְתוֹכָֽם: |
והמה.
שמא ישמעו שמא יחדלו מלשמוע:
|
כי ידעתי כי בית מרי.
הם אנשי קנתורין אלא שאני חפץ שידעו לעת פורענותם כי נביא היה בתוכם שהוכיחם ולא שמעו:
|
6וְאַתָּ֣ה בֶן־אָ֠דָם אַל־תִּירָ֨א מֵהֶ֜ם וּמִדִּבְרֵיהֶ֣ם אַל־תִּירָ֗א כִּ֣י סָֽרָבִ֚ים וְסַלּוֹנִים֙ אוֹתָ֔ךְ וְאֶל־עַקְרַבִּ֖ים אַתָּ֣ה יוֹשֵׁ֑ב מִדִּבְרֵיהֶ֚ם אַל־תִּירָא֙ וּמִפְּנֵיהֶ֣ם אַל־תֵּחָ֔ת כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה: |
סרבי'.
לשון מרדות כלומר סרבנים ודונש פתר אותו לשון קוצים ועשרים שמות להם:
|
וסלונים.
לשון קוצים וכן סלון ממאיר וקוץ מכאיב (לקמן כח):
|
ואל עקרבים אתה יושב.
העם אשר אתה מוכיח ילאוך ויקניטוך כאלו אתה יושב על עקרבים העוקצין אותך מכל צדדיך:
|
עקרבים.
אגלינטייר"ש בלע"ז ל"א עקרבים ממש וכן תרגם יונתן ובגו עמא דעובדיהון דמן לעקרבין את יתיב:
|
7וְדִבַּרְתָּ֚ אֶת־דְּבָרַי֙ אֲלֵיהֶ֔ם אִם־יִשְׁמְע֖וּ וְאִם־יֶחְדָּ֑לוּ כִּ֥י מְרִ֖י הֵֽמָּה: |
8וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם שְׁמַע֙ אֵ֚ת אֲשֶׁר־אֲנִי֙ מְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל־תְּהִי־מֶ֖רִי כְּבֵ֣ית הַמֶּ֑רִי פְּצֵ֣ה פִ֔יךָ וֶאֱכֹ֕ל אֵ֥ת אֲשֶׁר־אֲנִ֖י נֹתֵ֥ן אֵלֶֽיךָ: |
אל תהי מרי.
מלילך בשליחותי:
|
פצה.
פתח וכן פצו עלינו פיהם (איכה ג׳:מ״ו):
|
פצה פיך ואכול.
משל הוא הטה אזניך ושמע ויערב לך כאילו אתה אוכל מאכל לרעבון:
|
את אשר אני נותן אליך.
מה היא הנתינה היא מגילת הספר:
|
9וָֽאֶרְאֶ֕ה וְהִנֵּה־יָ֖ד שְׁלוּחָ֣ה אֵלָ֑י וְהִנֵּה־ב֖וֹ מְגִלַּת־סֵֽפֶר: |
והנה וגו'.
. ש דברים משמשין ל' זכר ולשון נקיבה כמו השמש יצא על הארץ (בראשית י״ט:כ״ג) וזרחה לכם יראי שמי שמש וגו' (מלאכי ג׳:כ׳) אל המחנ' האחת והכהו (בראשי' לב):
|
10וַיִּפְרֹ֚שׂ אוֹתָהּ֙ לְפָנַ֔י וְהִ֥יא כְתוּבָ֖ה פָּנִ֣ים וְאָח֑וֹר וְכָת֣וּב אֵלֶ֔יהָ קִנִ֥ים וָהֶ֖גֶה וָהִֽי: |
פנים ואחור.
מה דהוה מן שרויא ומה דעתיד למהוי בסופא:
|
קינים.
פורענות של צדיקים בעולם הזה:
|
והגה.
מתן שכרן שירננו עליו לעתיד לבא:
|
והי.
נהי של רשעים לעולם הבא:
|