פרק נ

1הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶל־בָּבֶ֖ל אֶל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים בְּיַ֖ד יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִֽיא:

2הַגִּ֨ידוּ בַגּוֹיִ֚ם וְהַשְׁמִ֙יעוּ֙ וּֽשְׂאוּ־נֵ֔ס הַשְׂמִ֖יעוּ אַל־תְּכַחֵ֑דוּ אִמְרוּ֩ נִלְכְּדָ֨ה בָבֶ֜ל הֹבִ֥ישׁ בֵּל֙ חַ֣ת מְרֹדָ֔ךְ הֹבִ֣ישׁוּ עֲצַבֶּ֔יהָ חַ֖תּוּ גִּלּוּלֶֽיהָ:

ושאו נס. פורק"א בלע"ז סימן אסיפה הוא:

בל. ומרודך שמות עבודת כוכבים של בבל:

3כִּ֣י עָלָה֩ עָלֶ֨יהָ גּ֜וֹי מִצָּפ֗וֹן הֽוּא־יָשִׁ֚ית אֶת־אַרְצָהּ֙ לְשַׁמָּ֔ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה יוֹשֵׁ֖ב בָּ֑הּ מֵֽאָדָ֥ם וְעַד־בְּהֵמָ֖ה נָ֥דוּ הָלָֽכוּ:

גוי מצפון. מדי ופרס:

4בַּיָּמִ֨ים הָהֵ֜מָּה וּבָעֵ֚ת הַהִיא֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה יָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הֵ֥מָּה וּבְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו הָל֚וֹךְ וּבָכוֹ֙ יֵלֵ֔כוּ וְאֶת־יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם יְבַקֵּֽשׁוּ:

5צִיּ֣וֹן יִשְׁאָ֔לוּ דֶּ֖רֶךְ הֵ֣נָּה פְנֵיהֶ֑ם בֹּאוּ וְנִלְו֣וּ אֶל־יְהֹוָ֔ה בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ:

דרך הנה. דרך המקום הזה ירושלים יסבו פניהם כשתחרב בבל ויצאו מתוכה ברשיון כורש מלך פרס:

6צֹ֚אן אֹֽבְדוֹת֙ הָי֣וּ (כתיב הָיֻ֣ה) עַמִּ֔י רֹֽעֵיהֶ֣ם הִתְע֔וּם הָרִ֖ים שֽׁוֹבְב֑וּם (כתיב שֽׁוֹבְב֑יּם) מֵהַ֚ר אֶל־גִּבְעָה֙ הָלָ֔כוּ שָֽׁכְח֖וּ רִבְצָֽם:

רועיהם התעום. גדוליהם התעום מעלי:

הרים שובבים. אל ההרים אל עבודת כוכבים שבהרים, שובבום אנווייזאנ"ץ בלע"ז שובבום מלכיהם, וי"ת הרים שובבום שלטוניא בזונון:

7כָּל־מֹצְֽאֵיהֶ֣ם אֲכָל֔וּם וְצָֽרֵיהֶ֥ם אָֽמְר֖וּ לֹ֣א נֶאְשָׁ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֨ר חָֽטְא֚וּ לַֽיהֹוָה֙ נְוֵה־צֶ֔דֶק וּמִקְוֵ֥ה אֲבֽוֹתֵיהֶ֖ם יְהֹוָֽה:

ומקוה אבותיהם. וסבור אבהתהון:

8נֻדוּ מִתּ֣וֹךְ בָּבֶ֔ל וּמֵאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים צֵ֑אוּ (כתיב יצֵ֑אוּ) וִֽהְי֕וּ כְּעַתּוּדִ֖ים לִפְנֵי־צֹֽאן:

נודו מתוך בבל. מעתה צאו משם:

כעתודים לפני צאן. דרך העתודים ללכת לפני העדר בראש העזים:

9כִּ֣י הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֡י מֵעִיר֩ וּמַעֲלֶ֨ה עַל־בָּבֶ֜ל קְהַל־גּוֹיִ֚ם גְּדֹלִים֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וְעָ֣רְכוּ לָ֔הּ מִשָּׁ֖ם תִּלָּכֵ֑ד חִצָּיו֙ כְּגִבּ֣וֹר מַשְׁכִּ֔יל לֹ֥א יָשׁ֖וּב רֵיקָֽם:

וערכו לה. ויסדרון עלה קרב:

10וְהָֽיְתָ֥ה כַשְׂדִּ֖ים לְשָׁלָ֑ל כָּל־שֹֽׁלְלֶ֥יהָ יִשְׂבָּ֖עוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה:

11כִּ֚י תִשְׂמְחוּ֙ (כתיב תִשְׂמְחיּ֙) כִּ֣י תַעַלְז֔וּ (כתיב תַעַלְז֔יּ) שֹׁסֵ֖י נַֽחֲלָתִ֑י כִּי תָפ֙וּשׁוּ֙ (כתיב תָפ֙וּשׁיּ֙) כְּעֶגְלָ֣ה דָשָׁ֔ה וְתִצְהֲל֖וּ (כתיב וְתִצְהֲל֖יּ) כָּֽאַבִּרִֽים:

שוסי נחלתי. בוזזי נחלתי:

כי תפושו. ל' שומן:

כעגלה דשה. הדשה בתבואה ואוכלת תמיד:

12בּ֚וֹשָׁה אִמְּכֶם֙ מְאֹ֔ד חָֽפְרָ֖ה יֽוֹלַדְתְּכֶ֑ם הִנֵּה֙ אַֽחֲרִ֣ית גּוֹיִ֔ם מִדְבָּ֖ר צִיָּ֥ה וַֽעֲרָבָֽה:

אמכם. כניסתכם:

אחרית. אתם הכשדים אם ראשיתכם גדול אחריתכם יהיו מדבר:

13מִקֶּ֚צֶף יְהֹוָה֙ לֹ֣א תֵשֵׁ֔ב וְהָֽיְתָ֥ה שְׁמָמָ֖ה כֻּלָּ֑הּ כֹּל עֹבֵ֣ר עַל־בָּבֶ֔ל יִשֹּׁ֥ם וְיִשְׁרֹ֖ק עַל־כָּל־מַכּוֹתֶֽיהָ:

14עִרְכ֨וּ עַל־בָּבֶ֚ל | סָבִיב֙ כָּל־דֹּ֣רְכֵי קֶ֔שֶׁת יְד֣וּ אֵלֶ֔יהָ אַל־תַּחְמְל֖וּ אֶל־חֵ֑ץ כִּ֥י לַֽיהֹוָ֖ה חָטָֽאָה:

ידו אליה. זרקו לה אבנים כמו וידו אבן בי (איכה ג׳:נ״ג):

15הָרִ֨יעוּ עָלֶ֚יהָ סָבִיב֙ נָֽתְנָ֣ה יָדָ֔הּ נָֽפְלוּ֙ אָשְׁיוֹתֶ֔יהָ (כתיב אָשְׁויֹתֶ֔יהָ) נֶֽהֶרְס֖וּ חֽוֹמוֹתֶ֑יהָ כִּי֩ נִקְמַ֨ת יְהֹוָ֥ה הִיא֙ הִנָּ֣קְמוּ בָ֔הּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָֽשְׂתָ֖ה עֲשׂוּ־לָֽהּ:

ונתנה ידה. כאדם שאין בו כח ומושיט יד לכל מי שרואה לבקש רחמים ועזרה וכן מצרים נתנו יד (שם ה) הושטנו יד למצרים לבקש מהם עזרה:

אשיותיה. חוזק יסודותיה וכן ואשיא יחיטו (עזרא ד׳:י״ב) ובלשון משנה כגון אלו התופרים לאושין וכן והתאוששו והתחזקו:

כאשר עשתה. לעיר ה':

16כִּרְת֚וּ זוֹרֵ֙עַ֙ מִבָּבֶ֔ל וְתֹפֵ֥שׂ מַגָּ֖ל בְּעֵ֣ת קָצִ֑יר מִפְּנֵי֙ חֶ֣רֶב הַיּוֹנָ֔ה אִ֚ישׁ אֶל־עַמּוֹ֙ יִפְנ֔וּ וְאִ֥ישׁ לְאַרְצ֖וֹ יָנֽוּסוּ:

כרתו זורע. שיצו מלכא מבבל ואחידו חרבא בעידן קטול:

17שֶׂ֧ה פְזוּרָ֛ה יִשְׂרָאֵ֖ל אֲרָי֣וֹת הִדִּ֑יחוּ הָֽרִאשׁ֚וֹן אֲכָלוֹ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְזֶ֚ה הָֽאַֽחֲרוֹן֙ עִצְּמ֔וֹ נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל:

הראשון אכלו. שהגלה י' השבטים:

עצמו. גרמו גירם עצמותיו שגמר השיריים יהודה ובנימן, עצמו דישושא"ר בלע"ז:

18לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֚ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִֽנְנִ֥י פֹקֵ֛ד אֶל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְאֶל־אַרְצ֑וֹ כַּֽאֲשֶׁ֥ר פָּקַ֖דְתִּי אֶל־מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר:

19וְשֹֽׁבַבְתִּ֚י אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־נָוֵ֔הוּ וְרָעָ֥ה הַכַּרְמֶ֖ל וְהַבָּשָׁ֑ן וּבְהַ֥ר אֶפְרַ֛יִם וְהַגִּלְעָ֖ד תִּשְׂבַּ֥ע נַפְשֽׁוֹ:

ורעה הכרמל. ל' מרעה:

20בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֩ וּבָעֵ֨ת הַהִ֜יא נְאֻם־יְהֹוָ֗ה יְבֻקַּ֞שׁ אֶת־עֲו‍ֹ֚ן יִשְׂרָאֵל֙ וְאֵינֶ֔נּוּ וְאֶת־חַטֹּ֥את יְהוּדָ֖ה וְלֹ֣א תִמָּצֶ֑אינָה כִּ֥י אֶסְלַ֖ח לַֽאֲשֶׁ֥ר אַשְׁאִֽיר:

21עַל־הָאָ֚רֶץ מְרָתַ֙יִם֙ עֲלֵ֣ה עָלֶ֔יהָ וְאֶל־יֽוֹשְׁבֵ֖י פְּק֑וֹד חֲרֹ֨ב וְהַֽחֲרֵ֚ם אַֽחֲרֵיהֶם֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַֽעֲשֵׂ֕ה כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽיךָ:

מרתים. שהמרתני והרגזתני:

פקוד. שם מדינה וכן פקוד ושוע וקוע (יחזקאל כ״ג:כ״ג) ת"י שם מדינות:

ועשה ככל אשר צויתיך. אתה כורש ביד ישעיה הנביא (מ"ה):

22ק֥וֹל מִלְחָמָ֖ה בָּאָ֑רֶץ וְשֶׁ֖בֶר גָּדֽוֹל:

23אֵ֚יךְ נִגְדַּע֙ וַיִּשָּׁבֵ֔ר פַּטִּ֖ישׁ כָּל־הָאָ֑רֶץ אֵ֣יךְ הָֽיְתָ֧ה לְשַׁמָּ֛ה בָּבֶ֖ל בַּגּוֹיִֽם:

פטיש כל הארץ. שהיה מפוצץ ומכתת את הכל:

24יָקֹ֨שְׁתִּי לָ֚ךְ וְגַם־נִלְכַּדְתְּ֙ בָּבֶ֔ל וְאַ֖תְּ לֹ֣א יָדָ֑עַתְּ נִמְצֵאת֙ וְגַם־נִתְפַּ֔שְׂתְּ כִּ֥י בַֽיהֹוָ֖ה הִתְגָּרִֽית:

יקשתי לך. לשון מוקש:

25פָּתַ֚ח יְהֹוָה֙ אֶת־א֣וֹצָר֔וֹ וַיּוֹצֵ֖א אֶת־כְּלֵ֣י זַעְמ֑וֹ כִּֽי־מְלָאכָ֣ה הִ֗יא לַֽאדֹנָ֧י יֱהֹוִ֛ה צְבָא֖וֹת בְּאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּֽים:

26בֹּֽאוּ־לָ֚הּ מִקֵּץ֙ פִּתְח֣וּ מַֽאֲבֻסֶ֔יהָ סָלּ֥וּהָ כְמוֹ־עֲרֵמִ֖ים וְהַֽחֲרִימ֑וּהָ אַל־תְּהִי־לָ֖הּ שְׁאֵרִֽית:

באו לה מקץ. מסוף העיר התחילו בה שלא תדע ותתפש פתאום:

פתחו מאבוסיה. ת"י אבולהא שעריה ואין לו דמיון, ומנחם חברו לשון אבוס:

סלוה. דושו אותה:

כמו ערמים. גרנות:

27חִרְבוּ֙ כָּל־פָּרֶ֔יהָ יֵֽרְד֖וּ לַטָּ֑בַח ה֣וֹי עֲלֵיהֶ֔ם כִּי־בָ֥א יוֹמָ֖ם עֵ֥ת פְּקֻדָּתָֽם:

כל פריה. שריה כן דרך הנביאי' להמשיל השרים לפרים אבירים ולעתודים:

28ק֥וֹל נָסִ֛ים וּפְלֵטִ֖ים מֵאֶ֣רֶץ בָּבֶ֑ל לְהַגִּ֣יד בְּצִיּ֗וֹן אֶת־נִקְמַת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ נִקְמַ֖ת הֵֽיכָלֹֽו:

29הַשְׁמִ֣יעוּ אֶל־בָּבֶ֣ל | רַ֠בִּים כָּל־דֹּ֨רְכֵי קֶ֜שֶׁת חֲנ֧וּ עָלֶ֣יהָ סָבִ֗יב אַל־יְהִי־ ( לָהּ֙ קרי ולא כתיב ) פְּלֵיטָ֔ה שַׁלְּמוּ־לָ֣הּ כְּפָֽעֳלָ֔הּ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר עָֽשְׂתָ֖ה עֲשׂוּ־לָ֑הּ כִּ֧י אֶל־יְהֹוָ֛ה זָ֖דָה אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל:

השמיעו אל בבל רבים. ל' וישמע שאול את העם (שמואל טז) הזעיקו להאסף אל בבל מורים בחצים כמו יסובו עלי רביו (איוב ט״ז:י״ג):

30לָכֵ֛ן יִפְּל֥וּ בַחוּרֶ֖יהָ בִּרְחֹֽבֹתֶ֑יהָ וְכָל־אַנְשֵׁ֨י מִלְחַמְתָּ֥הּ יִדַּ֛מּוּ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא נְאֻם־יְהֹוָֽה:

לכן. ל' שבועה:

31הִנְנִ֚י אֵלֶ֙יךָ֙ זָד֔וֹן נְאֻם־אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה צְבָא֑וֹת כִּ֛י בָּ֥א יֽוֹמְךָ֖ עֵ֥ת פְּקַדְתִּֽיךָ:

32וְכָשַׁ֚ל זָדוֹן֙ וְנָפַ֔ל וְאֵ֥ין לֹ֖ו מֵקִ֑ים וְהִצַּ֚תִּי אֵשׁ֙ בְּעָרָ֔יו וְאָֽכְלָ֖ה כָּל־סְבִֽיבֹתָֽיו:

33כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֲשׁוּקִ֛ים בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֥ל וּבְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו וְכָל־שֹֽׁבֵיהֶם֙ הֶֽחֱזִ֣יקוּ בָ֔ם מֵֽאֲנ֖וּ שַׁלְּחָֽם:

34גֹּֽאֲלָ֣ם | חָזָ֗ק יְהֹוָ֚ה צְבָאוֹת֙ שְׁמ֔וֹ רִ֥יב יָרִ֖יב אֶת־רִיבָ֑ם לְמַ֙עַן֙ הִרְגִּ֣יעַ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהִרְגִּ֖יז לְיֹֽשְׁבֵ֥י בָבֶֽל:

הרגיע את הארץ. כשתפול בבל יהי מרגוע והנחה לכל:

35חֶ֥רֶב עַל־כַּשְׂדִּ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְאֶל־יֹֽשְׁבֵ֣י בָבֶ֔ל וְאֶל־שָׂרֶ֖יהָ וְאֶל־חֲכָמֶֽיהָ:

36חֶ֥רֶב אֶל־הַבַּדִּ֖ים וְנֹאָ֑לוּ חֶ֥רֶב אֶל־גִּבּוֹרֶ֖יהָ וָחָֽתּוּ:

אל הבדים. אל הקוסמים שלה:

ונואלו. בקסמיהם ודומה לו מפר אותות בדים (ישעיה מד) וכן ת"י על שם שבודים ואומרים דברי כזב:

37חֶ֜רֶב אֶל־סוּסָ֣יו וְאֶל־רִכְבּ֗וֹ וְאֶל־כָּל־הָעֶ֛רֶב אֲשֶׁ֥ר בְּתוֹכָ֖הּ וְהָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים חֶ֥רֶב אֶל־אֽוֹצְרֹתֶ֖יהָ וּבֻזָּֽזוּ:

הערב. סומכוותא גרנטיא"ה בלע"ז:

38חֹ֥רֶב אֶל־מֵימֶ֖יהָ וְיָבֵ֑שׁוּ כִּ֣י אֶ֚רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא וּבָֽאֵימִ֖ים יִתְהֹלָֽלוּ:

ובאימים יתהללו. ישתטו ל"א פורוונטרונט בלע"ז וכת"י משתבחין באלהי הענקים שהיו להם:

39לָכֵ֗ן יֵֽשְׁב֚וּ צִיִּים֙ אֶת־אִיִּ֔ים וְיָ֥שְׁבוּ בָ֖הּ בְּנ֣וֹת יַֽעֲנָ֑ה וְלֹֽא־תֵשֵׁ֥ב עוֹד֙ לָנֶ֔צַח וְלֹ֥א תִשְׁכּ֖וֹן עַד־דּ֥וֹר וָדֽוֹר:

ציים את איים. יערעון תמון בחתולין מיני חיות המצויין בחורבה:

40כְּמַהְפֵּכַ֨ת אֱלֹהִ֜ים אֶת־סְדֹ֧ם וְאֶת־עֲמֹרָ֛ה וְאֶת־שְׁכֵנֶ֖יהָ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה לֹֽא־יֵשֵׁ֥ב שָׁם֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יָג֥וּר בָּ֖הּ בֶּן־אָדָֽם:

41הִנֵּ֛ה עַ֥ם בָּ֖א מִצָּפ֑וֹן וְג֚וֹי גָּדוֹל֙ וּמְלָכִ֣ים רַבִּ֔ים יֵעֹ֖רוּ מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ:

42קֶ֣שֶׁת וְכִידֹ֞ן יַֽחֲזִ֗יקוּ אַכְזָרִ֥י הֵ֙מָּה֙ וְלֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ קוֹלָם֙ כַּיָּ֣ם יֶֽהֱמֶ֔ה וְעַל־סוּסִ֖ים יִרְכָּ֑בוּ עָר֗וּךְ כְּאִישׁ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עָלַ֖יִךְ בַּת־בָּבֶֽל:

43שָׁמַ֧ע מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־שִׁמְעָ֖ם וְרָפ֣וּ יָדָ֑יו צָרָה֙ הֶֽחֱזִיקַ֔תְהוּ חִ֖יל כַּיּֽוֹלֵדָֽה:

44הִ֠נֵּה כְּאַרְיֵ֞ה יַֽעֲלֶ֨ה מִגְּא֣וֹן הַיַּרְדֵּן֘ אֶל־נְוֵ֣ה אֵיתָן֒ כִּֽי־אַרְגִּ֚יעָה אֲרִיצֵם֙ (כתיב אֲרִוצֵם֙) מֵֽעָלֶ֔יהָ וּמִ֥י בָח֖וּר אֵלֶ֣יהָ אֶפְקֹ֑ד כִּ֣י מִ֚י כָמ֙וֹנִי֙ וּמִ֣י יֽוֹעִדֶ֔נִּי וּמִי־זֶ֣ה רֹעֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲמֹ֖ד לְפָנָֽי:

הנה כאריה. אשר יעלה מגאון הירדן כן יבא השודד אל נוה איתן כך תירגם יונתן הא מלך במשרייתיה ייסק עליהון כאריה דסלק מרום ירדנא למדנו שגאון הירדן מקום אריות הוא ואף כך תרגמו יונתן ואיך תעשה בגאון הירדן לקבל חיות ברא ברום ירדנא:

כי ארגיעה. כשאביא השעה:

מעליה. ממעל לה:

ומי יועידני. למלחמה:

45לָכֵ֞ן שִׁמְע֣וּ עֲצַת־יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֚ר יָעַץ֙ אֶל־בָּבֶ֔ל וּמַ֨חְשְׁבוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב אֶל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים אִם־לֹ֚א יִסְחָבוּם֙ צְעִירֵ֣י הַצֹּ֔אן אִם־לֹ֥א יַשִּׁ֛ים עֲלֵיהֶ֖ם נָוֶֽה:

צעירי הצאן. פרס צעיר לבני יפת:

46מִקּוֹל֙ נִתְפְּשָׂ֣ה בָבֶ֔ל נִרְעֲשָׁ֖ה הָאָ֑רֶץ וּזְעָקָ֖ה בַּגּוֹיִ֥ם נִשְׁמָֽע: