פרק מט

1לִבְנֵ֣י עַמּ֗וֹן כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הֲבָנִ֥ים אֵין֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל אִם־יוֹרֵ֖שׁ אֵ֣ין ל֑וֹ מַדּ֗וּעַ יָרַ֚שׁ מַלְכָּם֙ אֶת־גָּ֔ד וְעַמּ֖וֹ בְּעָרָ֥יו יָשָֽׁב:

הבנים אין לישראל. בי"ת רפה וה"א חטף פתח שהוא ל' תמיהה:

מלכם. עבודת כוכבים של בני עמון מלכם שמה שנאמר (מלכים ב כ"ג) ולמלכם תועבת בני עמון:

2לָכֵ֡ן הִנֵּה֩ יָמִ֨ים בָּאִ֜ים נְאֻם־יְהֹוָ֗ה וְ֠הִשְׁמַעְתִּ֠י אֶל־רַבַּ֨ת בְּנֵֽי־עַמּ֜וֹן תְּרוּעַ֣ת מִלְחָמָ֗ה וְהָֽיְתָה֙ לְתֵ֣ל שְׁמָמָ֔ה וּבְנֹתֶ֖יהָ בָּאֵ֣שׁ תִּצַּ֑תְנָה וְיָרַ֧שׁ יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־יֹֽרְשָׁ֖יו אָמַ֥ר יְהֹוָֽה:

3הֵילִ֨ילִי חֶשְׁבּ֜וֹן כִּ֣י שֻׁדְּדָה־עַ֗י צְעַקְנָה֘ בְּנ֣וֹת רַבָּה֒ חֲגֹ֣רְנָה שַׂקִּ֔ים סְפֹ֕דְנָה וְהִתְשׁוֹטַ֖טְנָה בַּגְּדֵר֑וֹת כִּ֚י מַלְכָּם֙ בַּגּוֹלָ֣ה יֵלֵ֔ךְ כֹּֽהֲנָ֥יו וְשָׂרָ֖יו יַחְדָּֽיו:

כי שודדה עי. הסמוכה לה ומארץ עמון היא:

בנות רבה. רבת בני עמון:

והתשוטטנה בגדרות. תירגמו יונתן ואתהממון בסיען התגודדו בחיילות פתר והתשוטטנה לשון חיילות משוטטים וגדרות לשון גדרות צאן המלאים עדרים ויש לפתור והתשוטטנה והתעוללנה בזבל גדרות צאן ל' בזיון ויבז עשו (בראשית כה) ושט עשו:

4מַה־תִּתְהַֽלְלִי֙ בָּֽעֲמָקִ֔ים זָ֣ב עִמְקֵ֔ךְ הַבַּ֖ת הַשּֽׁוֹבֵבָ֑ה הַבֹּֽטְחָה֙ בְּאֹ֣צְרֹתֶ֔יהָ מִ֖י יָב֥וֹא אֵלָֽי:

תתהללי. תתפארי וונטי"ר בלע"ז:

בעמקים. שארצך ארץ עמקים ואין עצירת גשמים קשה לה שאין חמה שולטת בה:

זב עמקך. מכת רוב גשמים באה עד שזבו המים בעמק ושטפו שרשי התבואה כך פי' מנחם:

5הִֽנְנִי֩ מֵבִ֨יא עָלַ֜יִךְ פַּ֗חַד נְאֻם־אֲדֹנָ֧י יֱהֹוִ֛ה צְבָא֖וֹת מִכָּל־סְבִיבָ֑יִךְ וְנִדַּחְתֶּם֙ אִ֣ישׁ לְפָנָ֔יו וְאֵ֥ין מְקַבֵּ֖ץ לַנֹּדֵֽד:

איש לפניו. כל אשר יוכל למהר ולנוס:

לנודד. ל' נע ונד (שם ד):

6וְאַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אָשִׁ֛יב אֶת־שְׁב֥וּת בְּנֵֽי־עַמּ֖וֹן נְאֻם־יְהֹוָֽה:

7לֶֽאֱד֗וֹם כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הַאֵ֥ין ע֛וֹד חָכְמָ֖ה בְּתֵימָ֑ן אָֽבְדָ֚ה עֵצָה֙ מִבָּנִ֔ים נִסְרְחָ֖ה חָכְמָתָֽם:

בתימן. אדום בדרומה של ארץ ישראל היא כמה שנאמר והיה לכם פאת נגב ממדבר צין ע"י אדום (במדבר ל״ד:ג׳):

מבנים. מדור זה:

נסרחה. אתקלקלת:

8נֻ֚סוּ הָפְנוּ֙ הֶֽעְמִ֣קוּ לָשֶׁ֔בֶת יֹֽשְׁבֵ֖י דְּדָ֑ן כִּ֣י אֵ֥יד עֵשָ֛וֹ הֵבֵ֥אתִי עָלָ֖יו עֵ֥ת פְּקַדְתִּֽיו:

הפנו. התבערו מן המקום הזה לשון ופנו את הבית (ויקרא יד):

העמיקו לשבת. להחבא בעמקי מסתרים נוסו הפנו העמיקו. כולם לשון צווי הם:

9אִם־בֹּֽצְרִים֙ בָּ֣אוּ לָ֔ךְ לֹ֥א יַשְׁאִ֖ירוּ עֽוֹלֵלֹ֑ות אִם־גַּנָּבִ֥ים בַּלַּ֖יְלָה הִשְׁחִ֥יתוּ דַיָּֽם:

אם בוצרים באו לך. חשפתי את וגו' שמועה שמעתי וגו' כל כעין דוגמא זו נבא עובדיה על אדום ולפי שסיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד במקצת הדברים משתנין:

לא ישאירו עוללות. בתמיה והשודדים שבאו עליך לא השאירו לך כלום:

10כִּֽי־אֲנִ֞י חָשַׂ֣פְתִּי אֶת־עֵשָ֗וֹ גִּלֵּ֙יתִי֙ אֶת־מִסְתָּרָ֔יו וְנֶחְבָּ֖ה לֹ֣א יוּכָ֑ל שֻׁדַּ֥ד זַרְע֛וֹ וְאֶחָ֥יו וּשְׁכֵנָ֖יו וְאֵינֶֽנּוּ:

חשפתי. גליתי כמו מחשוף הלבן (בראשית ל׳:ל״ז) ואתה הסגרת שרידי למען לא ישאר מהם איש כמה שנאמר אל תסגר שרידיו (עובדיה א׳:י״ד):

ונחבה לא יוכל. ויבקש להחבא ולא יוכל:

11עָזְבָ֥ה יְתֹמֶ֖יךָ אֲנִ֣י אֲחַיֶּ֑ה וְאַלְמְנוֹתֶ֖יךָ עָלַ֥י תִּבְטָֽחוּ:

עזבה יתומיך. שיתמת בישראל:

12כִּי־כֹ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה הִ֠נֵּה אֲשֶׁר־אֵ֨ין מִשְׁפָּטָ֜ם לִשְׁתּ֚וֹת הַכּוֹס֙ שָׁת֣וֹ יִשְׁתּ֔וּ וְאַתָּ֣ה ה֔וּא נָקֹ֖ה תִּנָּקֶ֑ה לֹ֣א תִנָּקֶ֔ה כִּ֥י שָׁתֹ֖ה תִּשְׁתֶּֽה:

אשר אין משפטם לשתות. שלא היו אחים להם ואם הרעו להם אין להם משפט מות כמותך:

13כִּ֣י בִ֚י נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּֽי־לְשַׁמָּ֧ה לְחֶרְפָּ֛ה לְחֹ֥רֶב וְלִקְלָלָ֖ה תִּֽהְיֶ֣ה בָצְרָ֑ה וְכָל־עָרֶ֥יהָ תִּהְיֶ֖ינָה לְחָרְב֥וֹת עוֹלָֽם:

לחרפה. ולקללה תהיה בצרה בצרה מערי מואב אלא מפני הענין שנאמר יובב בן זרת מבצרה (בראשית לז) היא לוקה עמו:

14שְׁמוּעָ֚ה שָׁמַ֙עְתִּי֙ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔ה וְצִ֖יר בַּגּוֹיִ֣ם שָׁל֑וּחַ הִתְקַבְּצוּ֙ וּבֹ֣אוּ עָלֶ֔יהָ וְק֖וּמוּ לַמִּלְחָמָֽה:

15כִּֽי־הִנֵּ֥ה קָטֹ֛ן נְתַתִּ֖יךָ בַּגּוֹיִ֑ם בָּז֖וּי בָּֽאָדָֽם:

קטן נתתיך. שאין בהם מלך בן מלך; לא היה דרכם ברומי להעמיד מלך בן מלך:

16תִּֽפְלַצְתְּךָ֞ הִשִּׁ֚יא אֹתָךְ֙ זְד֣וֹן לִבֶּ֔ךָ שֹֽׁכְנִי֙ בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֔לַע תֹּֽפְשִׂ֖י מְר֣וֹם גִּבְעָ֑ה כִּֽי־תַגְבִּ֚יהַּ כַּנֶּ֙שֶׁר֙ קִנֶּ֔ךָ מִשָּׁ֥ם אֹורִֽידְךָ֖ נְאֻם־יְהֹוָֽה:

תפלצתך. ל' בהלה שהיית ממהר ונבהל לעורר שטימתך לאחיך ויש לועזין לשון פלצות ויש לועזין לשון מפלצת:

השיא אותך. להרע להם:

שוכני. שוכן:

תופשי. כמו תופש והיו"ד יתירה בו:

17וְהָֽיְתָ֥ה אֱד֖וֹם לְשַׁמָּ֑ה כֹּל עֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשֹּׁ֥ם וְיִשְׁרֹ֖ק עַל־כָּל־מַכּוֹתֶֽהָ:

18כְּֽמַהְפֵּכַ֞ת סְדֹ֧ם וַֽעֲמֹרָ֛ה וּשְׁכֵנֶ֖יהָ אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה לֹֽא־יֵשֵׁ֥ב שָׁם֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יָג֥וּר בָּ֖הּ בֶּן־אָדָֽם:

19הִ֠נֵּה כְּאַרְיֵ֞ה יַֽעֲלֶ֨ה מִגְּא֣וֹן הַיַּרְדֵּן֘ אֶל־נְוֵ֣ה אֵיתָן֒ כִּֽי־אַרְגִּ֚יעָה אֲרִיצֶ֨נּוּ מֵֽעָלֶ֔יהָ וּמִ֥י בָח֖וּר אֵלֶ֣יהָ אֶפְקֹ֑ד כִּ֣י מִ֚י כָמ֙וֹנִי֙ וּמִ֣י יֹֽעִידֶ֔נִּי וּמִי־זֶ֣ה רֹעֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר יַֽעֲמֹ֖ד לְפָנָֽי:

כאריה יעלה מגאון הירדן. שהוא מקום אריות כתרגומו של יונתן כן יעלה האויב אל נוה איתן:

ארגיעה. אקריב את הרגע:

אריצנו מעליה. פתאום ובהצלחה יחריבנה וישוב לו ברגע קטן אל מקומו ואני אומר אריצנו מעלי' ממעל לה שיהא מתגבר עליה ועליון לה וכן ממעל לרקיע וכן ממעל לו (ישעיה ו) מעל למדיו (שמואל א יב):

ומי בחור. אותו שבחרתי לנקום נקמתי עליה אפקד:

ומי יועידני. למלחמה להלחם אתי:

רועה. מלך:

20לָכֵ֞ן שִׁמְע֣וּ עֲצַת־יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֚ר יָעַץ֙ אֶל־אֱד֔וֹם וּמַ֨חְשְׁבוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב אֶל־יֹֽשְׁבֵ֣י תֵימָ֑ן אִם־לוֹ֚א יִסְחָבוּם֙ צְעִירֵ֣י הַצֹּ֔אן אִם־לֹ֥א יַשִּׁ֛ים עֲלֵיהֶ֖ם נְוֵהֶֽם:

אם לא. לשון באמת:

יסחבום. יגררום:

צעירי הצאן. בזויי האומות ורבותינו דרשו פרס שהוא הצעיר בבני יפת:

ישים. לשון שממה:

21מִקּ֣וֹל נִפְלָ֔ם רָֽעֲשָׁ֖ה הָאָ֑רֶץ צְעָקָ֕ה בְּיַם־ס֖וּף נִשְׁמַ֥ע קוֹלָֽהּ:

22הִנֵּ֚ה כַנֶּ֙שֶׁר֙ יַֽעֲלֶ֣ה וְיִדְאֶ֔ה וְיִפְרֹ֥שׂ כְּנָפָ֖יו עַל־בָּצְרָ֑ה וְֽ֠הָיָה לֵ֞ב גִּבּוֹרֵ֚י אֱדוֹם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כְּלֵ֖ב אִשָּׁ֥ה מְצֵרָֽה:

23לְדַמֶּ֗שֶׂק בּ֚וֹשָֽׁה חֲמָת֙ וְאַרְפָּ֔ד כִּֽי־שְׁמֻעָ֥ה רָעָ֛ה שָֽׁמְע֖וּ נָמֹ֑גוּ בַּיָּ֣ם דְּאָגָ֔ה הַשְׁקֵ֖ט לֹ֥א יוּכָֽל:

בושה חמת וארפד. ערי ארם כי שמעו שמועה רעה על דמשק שהיא ראש ארם כמה שנאמר כי ראש ארם דמשק (ישעיהו ז׳:ח׳) לכך נמוגו:

בים דאגה. דאגתה דומה לדאגת הים השקט לא יוכל. כל דאגה לשון יראה הוא:

24רָֽפְתָ֥ה דַמֶּ֛שֶׂק הִפְנְתָ֥ה לָנ֖וּס וְרֶ֣טֶט הֶֽחֱזִ֑יקָה צָרָ֧ה וַֽחֲבָלִ֛ים אֲחָזַ֖תָּה כַּיּֽוֹלֵדָֽה:

רפתה דמשק. רפו ידיה מהלחם:

ורטט. זיע:

25אֵ֥יךְ לֹֽא־עֻזְּבָ֖ה עִ֣יר תְּהִלָּ֑ת (כתיב תְּהִלָּ֑ה) קִרְיַ֖ת מְשׂוֹשִֽׂי:

איך לא עזבה. לא נתמלאת עפר סביב חומתה לחזק החומה כמו ויעזבו את ירושלים עד החומה (נחמיה ג׳:ח׳) ויש עוד לפתור למה לא נעזבת מן הרעה הזאת שלא תבא הרעה עליה:

קרית משושי. כך יתאבל מלכה עליה:

26לָכֵ֛ן יִפְּל֥וּ בַֽחוּרֶ֖יהָ בִּרְחֹֽבֹתֶ֑יהָ וְכָל־אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֚ה יִדַּ֙מּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:

לכן. לשון שבועה:

ידמו. יחריבו ואינו זז מלשון דממה שכל עיר חריבה אין קול נשמע בה:

27וְהִצַּ֥תִּי אֵ֖שׁ בְּחוֹמַ֣ת דַּמָּ֑שֶׂק וְאָֽכְלָ֖ה אַרְמְנ֥וֹת בֶּן־הֲדָֽד:

28לְקֵדָ֣ר | וּלְמַמְלְכ֣וֹת חָצ֗וֹר אֲשֶׁ֚ר הִכָּה֙ נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֣ר (כתיב נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֣ור) מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה קוּמוּ עֲל֣וּ אֶל־קֵדָ֔ר וְשָׁדְד֖וּ אֶת־בְּנֵֽי־קֶֽדֶם:

קדר. שוכני מדברות באהלי' הם אין חומה ואין עיר:

29אָֽהֳלֵיהֶ֚ם וְצֹאנָם֙ יִקָּ֔חוּ יְרִיעֽוֹתֵיהֶ֧ם וְכָל־כְּלֵיהֶ֛ם וּגְמַלֵּיהֶ֖ם יִשְׂא֣וּ לָהֶ֑ם וְקָֽרְא֧וּ עֲלֵיהֶ֛ם מָג֖וֹר מִסָּבִֽיב:

מגור. אמאשמנ"ט בלעז ל"א לשון יראה:

30נֻסוּ֩ נֻּ֨דוּ מְאֹ֜ד הֶעְמִ֧יקוּ לָשֶׁ֛בֶת יֹֽשְׁבֵ֥י חָצ֖וֹר נְאֻם־יְהֹוָ֑ה כִּֽי־יָעַ֨ץ עֲלֵיכֶ֜ם נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֚ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ עֵצָ֔ה וְחָשַׁ֥ב עֲלֵיכֶ֖ם (כתיב עֲלֵיהֶ֖ם) מַֽחֲשָׁבָֽה:

כי יעץ עליכם וגו'. ומה היא העצה קומו עלו אל גוי שליו:

31ק֣וּמוּ עֲל֗וּ אֶל־גּ֥וֹי שְׁלֵ֛יו יוֹשֵׁ֥ב לָבֶ֖טַח נְאֻם־יְהֹוָ֑ה לֹֽא־דְלָתַ֧יִם וְלֹֽא־בְרִ֛יחַ ל֖וֹ בָּדָ֥ד יִשְׁכֹּֽנוּ:

בדד ישכונו. בטח ביחידות אין צריכין להתאסף ולישב ברוב אדם שאין יראים שיבא אויב עליהם:

32וְהָי֨וּ גְמַלֵּיהֶ֜ם לָבַ֗ז וַֽהֲמ֚וֹן מִקְנֵיהֶם֙ לְשָׁלָ֔ל וְזֵרִתִ֥ים לְכָל־ר֖וּחַ קְצוּצֵ֣י פֵאָ֑ה וּמִכָּל־עֲבָרָ֛יו אָבִ֥יא אֶת־אֵידָ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה:

קצוצי פאה. מוקצים מקצה אל קצה הרוחות:

33וְהָֽיְתָ֨ה חָצ֜וֹר לִמְע֥וֹן תַּנִּ֛ים שְׁמָמָ֖ה עַד־עוֹלָ֑ם לֹֽא־יֵשֵׁ֥ב שָׁם֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יָג֥וּר בָּ֖הּ בֶּן־אָדָֽם:

34אֲשֶׁ֨ר הָיָ֧ה דְבַר־יְהֹוָ֛ה אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא אֶל־עֵילָ֑ם בְּרֵאשִׁ֗ית מַלְכ֛וּת צִדְקִיָּ֥ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹֽר:

35כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י שֹׁבֵ֖ר אֶת־קֶ֣שֶׁת עֵילָ֑ם רֵאשִׁ֖ית גְּבֽוּרָתָֽם:

את קשת עילם. את תקות עילם (ס"א חזקת עילם):

ראשית גבורתם. מיטב גבורת':

36וְהֵֽבֵאתִ֨י אֶל־עֵילָ֜ם אַרְבַּ֣ע רוּח֗וֹת מֵֽאַרְבַּע֙ קְצ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וְזֵ֣רִתִ֔ים לְכֹ֖ל הָֽרֻח֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֣ה הַגּ֔וֹי אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יָב֥וֹא שָׁ֖ם נִדְּחֵ֥י עֵילָֽם (כתיב עֵולָֽם) :

37וְהַחְתַּתִּ֣י אֶת־עֵ֠ילָם לִפְנֵ֨י אֹֽיְבֵיהֶ֜ם וְלִפְנֵ֣י | מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֗ם וְהֵֽבֵאתִ֨י עֲלֵיהֶ֧ם | רָעָ֛ה אֶת־חֲר֥וֹן אַפִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְשִׁלַּחְתִּ֚י אַֽחֲרֵיהֶם֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב עַ֥ד כַּלֹּתִ֖י אוֹתָֽם:

38וְשַׂמְתִּ֥י כִסְאִ֖י בְּעֵילָ֑ם וְהַֽאֲבַדְתִּ֥י מִשָּׁ֛ם מֶ֥לֶךְ וְשָׂרִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָֽה:

ושמתי כסאי. מצור שלי:

39וְהָיָ֣ה | בְּאַֽחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים אָשִׁ֛יב (כתיב אָשִׁ֛וב) אֶת־שְׁב֥וּת (כתיב שְׁב֥יּת) עֵילָ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה: