פרק נא

1כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִֽנְנִי֙ מֵעִ֣יר עַל־בָּבֶ֔ל וְאֶל־יֹֽשְׁבֵ֖י לֵ֣ב קָמָ֑י ר֖וּחַ מַשְׁחִֽית:

לב קמי. כשדים בגימ' דא"ת ב"ש:

רוח משחית. את רוח מלך פרס ומדי שהוא משחית:

רוח משחית. טלנ"ט בלע"ז:

2וְשִׁלַּחְתִּ֨י לְבָבֶ֚ל | זָרִים֙ וְזֵר֔וּהָ וִיבֹֽקְק֖וּ אֶת־אַרְצָ֑הּ כִּֽי־הָי֥וּ עָלֶ֛יהָ מִסָּבִ֖יב בְּי֥וֹם רָעָֽה:

וזרוה. ונפצוה:

ויבוקקו. וירוקנו:

3אֶֽל־יִדְרֹ֚ךְ (כתיב ידרך) הַדֹּרֵךְ֙ קַשְׁתּ֔וֹ וְאֶֽל־יִתְעַ֖ל בְּסִרְיֹנ֑וֹ וְאַל־תַּחְמְלוּ֙ אֶל־בַּ֣חֻרֶ֔יהָ הַֽחֲרִ֖ימוּ כָּל־צְבָאָֽהּ:

אל ידרוך. הדורך הרי זה מקרא קצר אל אשר אני אומר שם ידרוך הדורך קשתו:

ואל יתעל בסריונו. אל ירפא:

4וְנָֽפְל֥וּ חֲלָלִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ כַּשְׁדִּ֑ים וּמְדֻקָּרִ֖ים בְּחֽוּצוֹתֶֽיהָ:

5כִּ֠י לֹֽא־אַלְמָ֨ן יִשְׂרָאֵ֚ל וִֽיהוּדָה֙ מֵֽאֱלֹהָ֔יו מֵֽיהֹוָ֖ה צְבָא֑וֹת כִּ֚י אַרְצָם֙ מָֽלְאָ֣ה אָשָׁ֔ם מִקְּד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל:

כי לא אלמן. לא שכחו מלנקום נקמתו:

כי ארצם. של כשדים:

6נֻ֣סוּ | מִתּ֣וֹךְ בָּבֶ֗ל וּמַלְּטוּ֙ אִ֣ישׁ נַפְשׁ֔וֹ אַל־תִּדַּ֖מּוּ בַּעֲו‍ֹנָ֑הּ כִּי֩ עֵ֨ת נְקָמָ֥ה הִיא֙ לַֽיהֹוָ֔ה גְּמ֕וּל ה֥וּא מְשַׁלֵּ֖ם לָֽהּ:

נוסו. ישראל מתוך בבל:

7כּֽוֹס־זָהָ֚ב בָּבֶל֙ בְּיַד־יְהֹוָ֔ה מְשַׁכֶּ֖רֶת כָּל־הָאָ֑רֶץ מִיֵּינָהּ֙ שָׁת֣וּ גוֹיִ֔ם עַל־כֵּ֖ן יִתְהֹֽלְל֥וּ גוֹיִֽם:

כוס זהב. היתה בבל עד הנה ביד ה' לשכר בה את כל הארץ יין החימה:

על כן יתהללו גוים. נשתכרו ונשתטו:

8פִּתְאֹ֛ם נָֽפְלָ֥ה בָבֶ֖ל וַתִּשָּׁבֵ֑ר הֵילִ֣ילוּ עָלֶ֗יהָ קְח֚וּ צֳרִי֙ לְמַכְאוֹבָ֔הּ אוּלַ֖י תֵּֽרָפֵֽא:

9רִפִּ֚אנוּ אֶת־בָּבֶל֙ וְלֹ֣א נִרְפָּ֔תָה עִזְב֕וּהָ וְנֵלֵ֖ךְ אִ֣ישׁ לְאַרְצ֑וֹ כִּֽי־נָגַ֚ע אֶל־הַשָּׁמַ֙יִם֙ מִשְׁפָּטָ֔הּ וְנִשָּׂ֖א עַד־שְׁחָקִֽים:

נגע אל השמים משפטה. גבה פורענות' עד אל השמים:

10הוֹצִ֥יא יְהֹוָ֖ה אֶת־צִדְקֹתֵ֑ינוּ בֹּאוּ וּנְסַפְּרָ֣ה בְצִיּ֔וֹן אֶת־מַֽעֲשֵׂ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ:

הוציא ה' את צדקותינו. נזכרנו לפניו לזכות ובאו צדקות אבותינו לפניו:

11הָבֵ֣רוּ הַֽחִצִּים֘ מִלְא֣וּ הַשְּׁלָטִים֒ הֵעִ֣יר יְהֹוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ מַלְכֵ֣י מָדַ֔י כִּי־עַל־בָּבֶ֥ל מְזִמָּת֖וֹ לְהַשְׁחִיתָ֑הּ כִּֽי־נִקְמַ֚ת יְהֹוָה֙ הִ֔יא נִקְמַ֖ת הֵיכָלֹֽו:

הברו. ל' נקיון:

השלטים. אשפות שהחצים נתונים בהם:

12אֶל־חוֹמֹ֨ת בָּבֶ֜ל שְׂאוּ־נֵ֗ס הַֽחֲזִ֙יקוּ֙ הַמִּשְׁמָ֔ר הָקִ֙ימוּ֙ שֹֽׁמְרִ֔ים הָכִ֖ינוּ הָאֹֽרְבִ֑ים כִּי גַּם־זָמַ֣ם יְהֹוָ֔ה גַּם־עָשָׂ֕ה אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר אֶל־יֹֽשְׁבֵ֥י בָבֶֽל:

גם זמם ה'. זה ימים רבים:

גם עשה. את מזימתו דרך המקרא לדבר שני גמין זה אחר זה ועל ידי האחרון בא הראשון:

13 שֹׁכַנְתְּ֙ (כתיב שֹׁכַנְתְּ֙י) עַל־מַ֣יִם רַבִּ֔ים רַבַּ֖ת אֽוֹצָרֹ֑ת בָּ֥א קִצֵּ֖ךְ אַמַּ֥ת בִּצְעֵֽךְ:

בא קצך. קץ שלך:

אמת בצעך. מדת חמסך ל"א אמת בצעך מדת סופך כמו כי יבצע:

14נִשְׁבַּ֛ע יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת בְּנַפְשׁ֑וֹ כִּ֣י אִם־מִלֵּאתִ֚יךְ אָדָם֙ כַּיֶּ֔לֶק וְעָנ֥וּ עָלַ֖יִךְ הֵידָֽד:

בנפשו. אינשימישימו"ש בלע"ז:

כי אם. לשון באמת:

מלאתיך אדם. אמלינך משריית עממין דסגיאין כזחלא:

וענו עליך הידד. וירימון עלך בקלהון:

15עֹשֵׂ֥ה אֶ֙רֶץ֙ בְּכֹח֔וֹ מֵכִ֥ין תֵּבֵ֖ל בְּחָכְמָת֑וֹ וּבִתְבֽוּנָת֖וֹ נָטָ֥ה שָׁמָֽיִם:

16לְק֨וֹל תִּתּ֜וֹ הֲמ֥וֹן מַ֙יִם֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וַיַּ֥עַל נְשִׂאִ֖ים מִקְצֵה־אָ֑רֶץ בְּרָקִ֚ים לַמָּטָר֙ עָשָׂ֔ה וַיּ֥וֹצֵא ר֖וּחַ מֵאֹֽצְרֹתָֽיו:

17נִבְעַ֚ר כָּל־אָדָם֙ מִדַּ֔עַת הֹבִ֥ישׁ כָּל־צֹרֵ֖ף מִפָּ֑סֶל כִּ֛י שֶׁ֥קֶר נִסְכּ֖וֹ וְלֹֽא־ר֥וּחַ בָּֽם:

נבער כל אדם. העושה פסל לאלוה:

נסכו. לשון מסכה:

18הֶ֣בֶל הֵ֔מָּה מַֽעֲשֵׂ֖ה תַּעְתֻּעִ֑ים בְּעֵ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם יֹאבֵֽדוּ:

בעת פקודתם. כשיפקוד הקב"ה עליהם ועל עובדיהם:

19לֹֽא־כְאֵ֜לֶּה חֵ֣לֶק יַֽעֲק֗וֹב כִּֽי־יוֹצֵ֚ר הַכֹּל֙ ה֔וּא וְשֵׁ֖בֶט נַֽחֲלָת֑וֹ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ:

ושבט נחלתו. יעקב הנזכר למעלה בראש המקרא:

20מַפֵּץ־אַתָּ֣ה לִ֔י כְּלֵ֖י מִלְחָמָ֑ה וְנִפַּצְתִּ֚י בְךָ֙ גּוֹיִ֔ם וְהִשְׁחַתִּ֥י בְךָ֖ מַמְלָכֽוֹת:

מפץ אתה לי. עד הנה העמדתיך לי למשחית ולמפץ את האומות שגזרתי עליהם גולה:

21וְנִפַּצְתִּ֣י בְךָ֔ ס֖וּס וְרֹֽכְב֑וֹ וְנִפַּצְתִּ֣י בְךָ֔ רֶ֖כֶב וְרֹֽכְבֽוֹ:

22וְנִפַּצְתִּ֚י בְךָ֙ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֔ה וְנִפַּצְתִּ֥י בְךָ֖ זָקֵ֣ן וָנָ֑עַר וְנִפַּצְתִּ֣י בְךָ֔ בָּח֖וּר וּבְתוּלָֽה:

23וְנִפַּצְתִּ֚י בְךָ֙ רֹעֶ֣ה וְעֶדְר֔וֹ וְנִפַּצְתִּ֥י בְךָ֖ אִכָּ֣ר וְצִמְדּ֑וֹ וְנִפַּצְתִּ֣י בְךָ֔ פַּח֖וֹת וּסְגָנִֽים:

24וְשִׁלַּמְתִּ֨י לְבָבֶ֜ל וּלְכֹ֣ל | יֽוֹשְׁבֵ֣י כַשְׂדִּ֗ים אֵ֧ת כָּל־רָֽעָתָ֛ם אֲשֶׁר־עָשׂ֥וּ בְצִיּ֖וֹן לְעֵֽינֵיכֶ֑ם נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה:

ושלמתי לבבל. אחרי כל זאת שאגמור נקמתי על ידו בעובדי כוכבים:

25הִֽנְנִ֨י אֵלֶ֜יךָ הַ֚ר הַמַּשְׁחִית֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה הַמַּשְׁחִ֖ית אֶת־כָּל־הָאָ֑רֶץ וְנָטִ֨יתִי אֶת־יָדִ֜י עָלֶ֗יךָ וְגִלְגַּלְתִּ֙יךָ֙ מִן־הַסְּלָעִ֔ים וּנְתַתִּ֖יךָ לְהַ֥ר שְׂרֵפָֽה:

26וְלֹֽא־יִקְח֚וּ מִמְּךָ֙ אֶ֣בֶן לְפִנָּ֔ה וְאֶ֖בֶן לְמֽוֹסָד֑וֹת כִּֽי־שִׁמְמ֥וֹת עוֹלָ֛ם תִּֽהְיֶ֖ה נְאֻם־יְהֹוָֽה:

27שְׂאוּ־נֵ֣ס בָּאָ֗רֶץ תִּקְע֨וּ שׁוֹפָ֚ר בַּגּוֹיִם֙ קַדְּשׁ֚וּ עָלֶ֙יהָ֙ גּוֹיִ֔ם הַשְׁמִ֧יעוּ עָלֶ֛יהָ מַמְלְכ֥וֹת אֲרָרַ֖ט מִנִּ֣י וְאַשְׁכְּנָ֑ז פִּקְד֚וּ עָלֶ֙יהָ֙ טִפְסָ֔ר הַֽעֲלוּ־ס֖וּס כְּיֶ֥לֶק סָמָֽר:

קדשו. זמנו:

טפסר. לשון חיל (או ל' אדון):

סמר. הריצי"יר בלע"ז כמו תסמר שערי בשרי (איוב ד׳:ט״ו):

28קַדְּשׁ֨וּ עָלֶ֚יהָ גוֹיִם֙ אֶת־מַלְכֵ֣י מָדַ֔י אֶת־פַּֽחוֹתֶ֖יהָ וְאֶת־כָּל־סְגָנֶ֑יהָ וְאֵ֖ת כָּל־אֶ֥רֶץ מֶמְשַׁלְתּֽוֹ:

29וַתִּרְעַ֥שׁ הָאָ֖רֶץ וַתָּחֹ֑ל כִּ֣י קָ֚מָה עַל־בָּבֶל֙ מַחְשְׁב֣וֹת יְהֹוָ֔ה לָשׂ֞וּם אֶת־אֶ֧רֶץ בָּבֶ֛ל לְשַׁמָּ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב:

ותחול. לשון חלחלה:

30חָֽדְלוּ֩ גִבּוֹרֵ֨י בָבֶ֜ל לְהִלָּחֵ֗ם יָֽשְׁבוּ֙ בַּמְּצָד֔וֹת נָֽשְׁתָ֥ה גְבֽוּרָתָ֖ם הָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים הִצִּ֥יתוּ מִשְׁכְּנֹתֶ֖יהָ נִשְׁבְּר֥וּ בְרִיחֶֽיהָ:

נשתה. קפצה כמו גיד הנשה (בראשית לג) שנשה ממקומו:

31רָ֚ץ לִקְרַאת־רָץ֙ יָר֔וּץ וּמַגִּ֖יד לִקְרַ֣את מַגִּ֑יד לְהַגִּיד֙ לְמֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל כִּֽי־נִלְכְּדָ֥ה עִיר֖וֹ מִקָּצֶֽה:

32וְהַמַּעְבָּר֣וֹת נִתְפָּ֔שׂוּ וְאֶת־הָֽאֲגַמִּ֖ים שָׂרְפ֣וּ בָאֵ֑שׁ וְאַנְשֵׁ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה נִבְהָֽלוּ:

33כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהֹוָ֚ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּת־בָּבֶ֕ל כְּגֹ֖רֶן עֵ֣ת הִדְרִיכָ֑הּ ע֣וֹד מְעַ֔ט וּבָ֥אָה עֵֽת־הַקָּצִ֖יר לָֽהּ:

כגורן עת הדריכה. הרי היא עתה מלאה כגורן בעת שדשו תבואתה שהיא מלאה חטין:

עוד מעט. ותתרוקן ותדמה לגורן בעת תחלת הקציר שהיא ריקנית:

34 אֲכָלַ֣נִי (כתיב אֲכָלַ֣נִו) הֲמָמַ֗נִי (כתיב הֲמָמַ֗נִו) נְבֽוּכַדְרֶאצַּר֘ מֶ֣לֶךְ בָּבֶל֒ הִצִּיגַ֙נִי֙ (כתיב הִצִּיגַ֙נִו֙) כְּלִ֣י רִ֔יק בְּלָעַ֙נִי֙ (כתיב בְּלָעַ֙נִו֙) כַּתַּנִּ֔ין מִלָּ֥א כְרֵשׂ֖וֹ מֵֽעֲדָנָ֑י הֱדִיחָֽנִי (כתיב הֱדִיחָֽנִו) :

35חֲמָסִ֚י וּשְׁאֵרִי֙ עַל־בָּבֶ֔ל תֹּאמַ֖ר יֹשֶׁ֣בֶת צִיּ֑וֹן וְדָמִי֙ אֶל־יֹֽשְׁבֵ֣י כַשְׂדִּ֔ים תֹּאמַ֖ר יְרֽוּשָׁלִָֽם:

חמסי שארי. צעקת חמסי ומזונתי אשר אכלו שארי:

36לָכֵ֗ן כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִֽנְנִי־רָב֙ אֶת־רִיבֵ֔ךְ וְנִקַּמְתִּ֖י אֶת־נִקְמָתֵ֑ךְ וְהַֽחֲרַבְתִּי֙ אֶת־יַמָּ֔הּ וְהֹֽבַשְׁתִּ֖י אֶת־מְקוֹרָֽהּ:

37וְהָֽיְתָה֩ בָבֶ֨ל לְגַלִּ֧ים | מְעֽוֹן־תַּנִּ֛ים שַׁמָּ֥ה וּשְׁרֵקָ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב:

38יַחְדָּ֖ו כַּכְּפִרִ֣ים יִשְׁאָ֑גוּ נָֽעֲר֖וּ כְּגוֹרֵ֥י אֲרָיֽוֹת:

נערו. ל' חמור נוער:

39בְּחֻמָּ֞ם אָשִׁ֣ית אֶת־מִשְׁתֵּיהֶ֗ם וְהִשְׁכַּרְתִּים֙ לְמַ֣עַן יַֽעֲלֹ֔זוּ וְיָֽשְׁנ֥וּ שְׁנַת־עוֹלָ֖ם וְלֹ֣א יָקִ֑יצוּ נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה:

בחומם אשית את משתיהם. אכוין שיהו משתיהן בעת החום כדי שישתכרו:

למען יעלוזו וישנו. וירדמו:

שנת עולם. שנת עולמית וכן עלתה שם מתוך משתה ושכרות נחרבו ונהרגו ונלכדה העיר כמו שנ' (בדניאל ה׳:ב׳) בלשאצר אמר בטעם חמרא וגו' (שם) אשתי חמרא וגו' (שם) ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא וג' (שם) ודריוש מדאה קביל מלכותא:

40אֽוֹרִידֵ֖ם כְּכָרִ֣ים לִטְב֑וֹחַ כְּאֵילִ֖ים עִם־עַתּוּדִֽים:

ככרים. כבשים, (וי"ת) כתורין:

41אֵיךְ נִלְכְּדָ֣ה שֵׁשַׁ֔ךְ וַתִּתָּפֵ֖שׂ תְּהִלַּ֣ת כָּל־הָאָ֑רֶץ אֵ֣יךְ הָֽיְתָ֧ה לְשַׁמָּ֛ה בָּבֶ֖ל בַּגּוֹיִֽם:

ששך. בבל בגי' דא"ת ב"ש:

42עָלָ֥ה עַל־בָּבֶ֖ל הַיָּ֑ם בַּֽהֲמ֥וֹן גַּלָּ֖יו נִכְסָֽתָה:

עלה על בבל הים. חיל גדול כמו הים:

43הָי֚וּ עָרֶ֙יהָ֙ לְשַׁמָּ֔ה אֶ֖רֶץ צִיָּ֣ה וַֽעֲרָבָ֑ה אֶ֗רֶץ לֹֽא־יֵשֵׁ֚ב בָּהֵן֙ כָּל־אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יַֽעֲבֹ֥ר בָּהֵ֖ן בֶּן־אָדָֽם:

44וּפָֽקַדְתִּ֨י עַל־בֵּ֜ל בְּבָבֶ֗ל וְהֹֽצֵאתִ֚י אֶת־בִּלְעוֹ֙ מִפִּ֔יו וְלֹֽא־יִנְהֲר֥וּ אֵלָ֛יו ע֖וֹד גּוֹיִ֑ם גַּם־חוֹמַ֥ת בָּבֶ֖ל נָפָֽלָה:

על בל. על עבודת כוכבים של בבל:

את בלעו. שהושפלו כל יושב הארץ תחתיו:

ולא ינהרו. ולא יאספו וכן ונהרו אליו כל הגוים (ישעיהו ב׳:ב׳) כמימי נהרות כולם ההולכים אל הים:

45צְא֚וּ מִתּוֹכָהּ֙ עַמִּ֔י וּמַלְּט֖וּ אִ֣ישׁ אֶת־נַפְשׁ֑וֹ מֵֽחֲר֖וֹן אַף־יְהֹוָֽה:

46וּפֶן־יֵרַ֚ךְ לְבַבְכֶם֙ וְתִֽירְא֔וּ בַּשְּׁמוּעָ֖ה הַנִּשְׁמַ֣עַת בָּאָ֑רֶץ וּבָ֧א בַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁמוּעָ֗ה וְאַֽחֲרָ֚יו בַּשָּׁנָה֙ הַשְּׁמוּעָ֔ה וְחָמָ֣ס בָּאָ֔רֶץ מֹשֵׁ֖ל עַל־מֹשֵֽׁל:

בשמועה הנשמעת בארץ. השמועה הזאת של בלשצר שנהרג:

ובא בשנה השמועה. באותה שנה עצמה תבוא השמועה שחרבה בבל מאליה מן השמים שנאמר (שם יג) והיתה בבל צבי ממלכות תפאר' גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה:

ואחריו בשנה. השניה:

השמועה. הטובה לכם כה אמר כורש מלך פרס (עזרא א׳:ג׳) מי בכם מכל עמו:

ומושל על מושל. דריוש המדי מלך שנה אחת ובשנה השנייה כורש הפרסי:

47לָכֵן֙ הִנֵּ֣ה יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וּפָֽקַדְתִּי֙ עַל־פְּסִילֵ֣י בָבֶ֔ל וְכָל־אַרְצָ֖הּ תֵּב֑וֹשׁ וְכָל־חֲלָלֶ֖יהָ יִפְּל֥וּ בְתוֹכָֽהּ:

48וְרִנְּנ֚וּ עַל־בָּבֶל֙ שָׁמַ֣יִם וָאָ֔רֶץ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר בָּהֶ֑ם כִּ֧י מִצָּפ֛וֹן יָבֽוֹא־לָ֥הּ הַשּׁוֹדְדִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָֽה:

49גַּם־בָּבֶ֕ל לִנְפֹּ֖ל חַלְלֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל גַּם־לְבָבֶ֥ל נָֽפְל֖וּ חַלְלֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ:

גם בבל. היתה לנפול בה חללי ישראל:

גם לבבל. יפלו חללי כל ארצה:

50פְּלֵטִ֣ים מֵחֶ֔רֶב הִלְכ֖וּ אַל־תַּעֲמֹ֑דוּ זִכְר֚וּ מֵֽרָחוֹק֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וִירֽוּשָׁלִַ֖ם תַּֽעֲלֶ֥ה עַל־לְבַבְכֶֽם:

פליטים מחרב. ישראל שגלו לתוכה שפלטו מחרב נבוזראדן:

51בֹּשְׁנוּ כִּֽי־שָׁמַ֣עְנוּ חֶרְפָּ֔ה כִּסְּתָ֥ה כְלִמָּ֖ה פָּנֵ֑ינוּ כִּי בָּ֣אוּ זָרִ֔ים עַל־מִקְדְּשֵׁ֖י בֵּ֥ית יְהֹוָֽה:

כי שמענו חרפה. שהיו כשדים אומרים ומחרפים אותנו לאמר יד אלהינו רמה שהחרבנו את ביתו:

52לָכֵ֞ן הִנֵּה־יָמִ֚ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וּפָֽקַדְתִּ֖י עַל־פְּסִילֶ֑יהָ וּבְכָל־אַרְצָ֖הּ יֶֽאֱנֹ֥ק חָלָֽל:

יאנק חלל. יצעק חלל כשהורגים את האדם בחץ או ברומח והוא גונח כשמוציא הרומח הוא האנקה:

53כִּֽי־תַֽעֲלֶ֚ה בָבֶל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וְכִ֥י תְבַצֵּ֖ר מְר֣וֹם עֻזָּ֑הּ מֵֽאִתִּ֗י יָבֹ֧אוּ שֹׁדְדִ֛ים לָ֖הּ נְאֻם־יְהֹוָֽה:

וכי תבצר. לשון מבצר חוזק:

מאתי יבואו שודדים לה. מאתי מן השמים הגבוהים ממנה יבואו לה השודדים:

54ק֥וֹל זְעָקָ֖ה מִבָּבֶ֑ל וְשֶׁ֥בֶר גָּד֖וֹל מֵאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּֽים:

55כִּֽי־שֹׁדֵ֚ד יְהֹוָה֙ אֶת־בָּבֶ֔ל וְאִבַּ֥ד מִמֶּ֖נָּה ק֣וֹל גָּד֑וֹל וְהָמ֚וּ גַלֵּיהֶם֙ כְּמַ֣יִם רַבִּ֔ים נִתַּ֥ן שְׁא֖וֹן קוֹלָֽם:

נתן שאון קולם. נשמע קול צעקתם:

56כִּי֩ בָ֨א עָלֶ֚יהָ עַל־בָּבֶל֙ שׁוֹדֵ֔ד וְנִלְכְּדוּ֙ גִּבּוֹרֶ֔יהָ חִתְּתָ֖ה קַשְּׁתוֹתָ֑ם כִּ֣י אֵ֧ל גְּמֻל֛וֹת יְהֹוָ֖ה שַׁלֵּ֥ם יְשַׁלֵּֽם:

57וְ֠הִשְׁכַּרְתִּי שָׂרֶ֨יהָ וַֽחֲכָמֶ֜יהָ פַּֽחוֹתֶ֚יהָ וּסְגָנֶ֙יהָ֙ וְגִבּוֹרֶ֔יהָ וְיָֽשְׁנ֥וּ שְׁנַת־עוֹלָ֖ם וְלֹ֣א יָקִ֑יצוּ נְאֻ֨ם־הַמֶּ֔לֶךְ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ:

58כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת חֹ֠מוֹת בָּבֶ֚ל הָֽרְחָבָה֙ עַרְעֵ֣ר תִּתְעַרְעַ֔ר וּשְׁעָרֶ֥יהָ הַגְּבֹהִ֖ים בָּאֵ֣שׁ יִצַּ֑תּוּ וְיִֽגְע֨וּ עַמִּ֧ים בְּדֵי־רִ֛יק וּלְאֻמִּ֥ים בְּדֵי־אֵ֖שׁ וְיָעֵֽפוּ:

תתערער. לשון חפירה ל' ערו ערו עד היסוד (תהילים קל״ז:ז׳):

בדי ריק. בהרבה ריק שיבא עליהם:

59הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה | יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֗יא אֶת־שְׂרָיָ֣ה בֶן־נֵֽרִיָּה֘ בֶּן־מַחְסֵיָה֒ בְּלֶכְתּ֞וֹ אֶת־צִדְקִיָּ֚הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַ֥ת הָֽרְבִעִ֖ית לְמָלְכ֑וֹ וּשְׂרָיָ֖ה שַׂ֥ר מְנוּחָֽה:

שר מנוחה. רב תקרובתא על ידו היו רואים את פני המלך המביאים לו תשורה:

60וַיִּכְתֹּ֣ב יִרְמְיָ֗הוּ אֵ֧ת כָּל־הָֽרָעָ֛ה אֲשֶׁר־תָּב֥וֹא אֶל־בָּבֶ֖ל אֶל־סֵ֣פֶר אֶחָ֑ד אֵת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה הַכְּתֻבִ֖ים אֶל־בָּבֶֽל:

61וַיֹּ֥אמֶר יִרְמְיָ֖הוּ אֶל־שְׂרָיָ֑ה כְבֹֽאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:

62וְאָֽמַרְתָּ֗ יְהֹוָה֙ אַתָּ֨ה דִבַּ֜רְתָּ אֶל־הַמָּק֚וֹם הַזֶּה֙ לְהַכְרִית֔וֹ לְבִלְתִּ֚י הֱיֽוֹת־בּוֹ֙ יוֹשֵׁ֔ב לְמֵֽאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה כִּֽי־שִׁמְמ֥וֹת עוֹלָ֖ם תִּֽהְיֶֽה:

63וְהָיָה֙ כְּכַלֹּ֣תְךָ֔ לִקְרֹ֖א אֶת־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה תִּקְשֹׁ֚ר עָלָיו֙ אֶ֔בֶן וְהִשְׁלַכְתּ֖וֹ אֶל־תּ֥וֹךְ פְּרָֽת:

64וְאָֽמַרְתָּ֗ כָּ֠כָה תִּשְׁקַ֨ע בָּבֶ֚ל וְלֹֽא־תָקוּם֙ מִפְּנֵ֣י הָֽרָעָ֔ה אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מֵבִ֥יא עָלֶ֖יהָ וְיָעֵ֑פוּ עַד־הֵ֖נָּה דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָֽהוּ: