פרק כג

1ה֣וֹי רֹעִ֗ים מְאַבְּדִ֧ים וּמְפִצִ֛ים אֶת־צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה:

הוי רועים. מלכי יהודה:

2לָ֠כֵן כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל עַֽל־הָֽרֹעִים֘ הָֽרֹעִ֣ים אֶת־עַמִּי֒ אַתֶּ֞ם הֲפִֽצֹתֶ֚ם אֶת־צֹאנִי֙ וַתַּדִּח֔וּם וְלֹ֥א פְקַדְתֶּ֖ם אֹתָ֑ם הִנְנִ֨י פֹקֵ֧ד עֲלֵיכֶ֛ם אֶת־רֹ֥עַ מַֽעַלְלֵיכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה:

לא פקדתם אותם. לא נזהרתם לשומרם:

3וַֽאֲנִ֗י אֲקַבֵּץ֙ אֶת־שְׁאֵרִ֣ית צֹאנִ֔י מִכֹּל֙ הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁר־הִדַּ֥חְתִּי אֹתָ֖ם שָׁ֑ם וַֽהֲשִֽׁבֹתִ֥י אֶתְהֶ֛ן עַל־נְוֵהֶ֖ן וּפָר֥וּ וְרָבֽוּ:

4וַֽהֲקִֽמֹתִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם רֹעִ֖ים וְרָע֑וּם וְלֹא־יִֽירְא֨וּ ע֧וֹד וְלֹֽא־יֵחַ֛תּוּ וְלֹ֥א יִפָּקֵ֖דוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה:

ולא יפקדו. ולא יחסרו לשון ולא נפקד ממנו איש (במדבר לא):

5הִנֵּ֨ה יָמִ֚ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַֽהֲקִֽמֹתִ֥י לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צַדִּ֑יק וּמָ֚לַךְ מֶ֙לֶךְ֙ וְהִשְׂכִּ֔יל וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ:

והשכיל. ויצליח:

6בְּיָמָיו֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וְיִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁכֹּ֣ן לָבֶ֑טַח וְזֶה־שְּׁמ֥וֹ אֲֽשֶׁר־יִקְרְא֖וֹ יְהֹוָ֥ה | צִדְקֵֽנוּ:

ה' צדקנו. ה' מצדיק אותנו בימיו של זה:

7לָכֵ֛ן הִנֵּֽה־יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְלֹא־יֹ֚אמְרוּ עוֹד֙ חַי־יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

8כִּ֣י אִם־חַי־יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֣ר הֶעֱלָה֩ וַֽאֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יא אֶת־זֶ֨רַע בֵּ֚ית יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹנָה וּמִכֹּל֙ הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדַּחְתִּ֖ים שָׁ֑ם וְיָֽשְׁב֖וּ עַל־אַדְמָתָֽם:

9לַנְּבִאִ֞ים נִשְׁבַּ֧ר לִבִּ֣י בְקִרְבִּ֗י רָֽחֲפוּ֙ כָּל־עַצְמוֹתַ֔י הָיִ֙יתִי֙ כְּאִ֣ישׁ שִׁכּ֗וֹר וּכְגֶ֖בֶר עֲבָ֣רוֹ יָ֑יִן מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וּמִפְּנֵ֖י דִּבְרֵ֥י קָדְשֽׁוֹ:

לנביאים נשבר לבי בקרבי. לדברי הנביאים האומרים שלום יהיה לכם נשבר לבי:

רחפו. הולכים ונעים ככנפי צפור המרחף על קנו טרנבליר"ט בלעז:

מפני ה'. שאני שומע ממנו גזירה רעה זאת:

10כִּ֚י מְנָֽאֲפִים֙ מָֽלְאָ֣ה הָאָ֔רֶץ כִּֽי־מִפְּנֵ֚י אָלָה֙ אָֽבְלָ֣ה הָאָ֔רֶץ יָֽבְשׁ֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר וַתְּהִ֚י מְרֽוּצָתָם֙ רָעָ֔ה וּגְבֽוּרָתָ֖ם לֹא־כֵֽן:

מפני אלה. שבועת שקר:

אבלה. חרבה:

מרוצתם. קורש"א בלעז וי"ת ל' רצון:

לא כן. לא בדין:

11כִּֽי־גַם־נָבִ֥יא גַם־כֹּהֵ֖ן חָנֵ֑פוּ גַּם־בְּבֵיתִ֛י מָצָ֥אתִי רָֽעָתָ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה:

גם נביא גם כהן. אפילו אלו שהכל למידין מהם:

גם בביתי מצאתי רעתם. שהעמידו דמות בהיכל:

12לָכֵן֩ יִֽהְיֶ֨ה דַרְכָּ֜ם לָהֶ֗ם כַּֽחֲלַקְלַקּוֹת֙ בָּֽאֲפֵלָ֔ה יִדַּ֖חוּ וְנָ֣פְלוּ בָ֑הּ כִּֽי־אָבִ֨יא עֲלֵיהֶ֥ם רָעָ֛ה שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה:

כחלקלקות. ארץ חלקה שהרגל מחלקת בה והאדם נופל:

כחלקלקות באפלה. כשלון על כשלון חלקלקות באור יש כשלון אפלה בלא חלקלקות יש כשלון:

13וּבִנְבִיאֵ֥י שֹֽׁמְר֖וֹן רָאִ֣יתִי תִפְלָ֑ה הִנַּבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וַיַּתְע֥וּ אֶת־עַמִּ֖י אֶת־יִשְׂרָאֵֽל:

ובנביאי שומרון ראיתי תפל'. קודם שגלו:

14וּבִנְבִאֵ֨י יְרֽוּשָׁלִַ֜ם רָאִ֣יתִי שַֽׁעֲרוּרָ֗ה נָא֞וֹף וְהָלֹ֚ךְ בַּשֶּׁ֙קֶר֙ וְחִזְּקוּ֙ יְדֵ֣י מְרֵעִ֔ים לְבִ֨לְתִּי־שָׁ֔בוּ אִ֖ישׁ מֵרָֽעָת֑וֹ הָֽיוּ־לִ֚י כֻלָּם֙ כִּסְדֹ֔ם וְיֹֽשְׁבֶ֖יהָ כַּֽעֲמֹרָֽה:

ובנביאי ירושלים. אני רואה עתה שערורה דבר מגונה:

וחזקו ידי מרעים. אומרים לרשעים שלום יהיה לכם:

לבלתי שבו. שלא ישובו המריעים איש מרעתו:

15לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֚ה צְבָאוֹת֙ עַל־הַנְּבִאִ֔ים הִֽנְנִ֨י מַֽאֲכִ֚יל אוֹתָם֙ לַֽעֲנָ֔ה וְהִשְׁקִתִ֖ים מֵי־רֹ֑אשׁ כִּ֗י מֵאֵת֙ נְבִיאֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם יָצְאָ֥ה חֲנֻפָּ֖ה לְכָל־הָאָֽרֶץ:

16כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת אַל־תִּשְׁמְע֞וּ עַל־דִּבְרֵ֚י הַנְּבִאִים֙ הַנִּבְּאִ֣ים לָכֶ֔ם מַהְבִּלִ֥ים הֵ֖מָּה אֶתְכֶ֑ם חֲז֚וֹן לִבָּם֙ יְדַבֵּ֔רוּ לֹ֖א מִפִּ֥י יְהֹוָֽה:

17אֹֽמְרִ֚ים אָמוֹר֙ לִמְנַֽאֲצַ֔י דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה שָׁל֖וֹם יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם וְ֠כֹל הֹלֵ֞ךְ בִּשְׁרִר֚וּת לִבּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹֽא־תָב֥וֹא עֲלֵיכֶ֖ם רָעָֽה:

וכל הולך בשרירות לבו וגו'. ולכל הולך בשרירות לבו וגו':

18כִּ֣י מִ֚י עָמַד֙ בְּס֣וֹד יְהֹוָ֔ה וְיֵ֖רֶא וְיִשְׁמַ֣ע אֶת־דְּבָר֑וֹ מִי־הִקְשִׁ֥יב דְּבָר֖וֹ (כתיב דְּבָרֹ֖י) וַיִּשְׁמָֽע:

מי עמד בסוד ה'. וישמע את הנגזר מלפניו אותו שהקשיב דבר תורתו וישמע למצותיו ולא הרשעים האלה שמיעה הראשונה שבמקרא זה שמיעה ממש שמיעה האחרונה קבלה:

19הִנֵּ֣ה | סַֽעֲרַ֣ת יְהֹוָ֗ה חֵמָה֙ יָ֣צְאָ֔ה וְסַ֖עַר מִתְחוֹלֵ֑ל עַ֛ל רֹ֥אשׁ רְשָׁעִ֖ים יָחֽוּל:

מתחולל. משתכן מחזר לשכון ועל ראש רשעים ישכון:

20לֹ֚א יָשׁוּב֙ אַף־יְהֹוָ֔ה עַד־עֲשֹׂת֥וֹ וְעַד־הֲקִימ֖וֹ מְזִמּ֣וֹת לִבּ֑וֹ בְּאַֽחֲרִית֙ הַיָּמִ֔ים תִּתְבּ֥וֹנְנוּ בָ֖הּ בִּינָֽה:

מזמות. לשון מחשבה:

21לֹֽא־שָׁלַ֥חְתִּי אֶת־הַנְּבִאִ֖ים וְהֵ֣ם רָ֑צוּ לֹֽא־דִבַּ֥רְתִּי אֲלֵיהֶ֖ם וְהֵ֥ם נִבָּֽאוּ:

22וְאִם־עָֽמְד֖וּ בְּסוֹדִ֑י וְיַשְׁמִ֚עוּ דְבָרַי֙ אֶת־עַמִּ֔י וִֽישִׁבוּם֙ מִדַּרְכָּ֣ם הָרָ֔ע וּמֵרֹ֖עַ מַֽעַלְלֵיהֶֽם:

ואם עמדו בסודי וישמיעו דברי וגו'. היה להם להשמיע דברי ותורתי את עמי ולא להטעותם בה מעלי:

23הַֽאֱלֹהֵ֧י מִקָּרֹ֛ב אָ֖נִי נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְלֹ֥א אֱלֹהֵ֖י מֵרָחֹֽק:

האלהי מקרוב. שאיני רואה אלא בסמוך לי ואין בי כח לשפוט את התחתונים שהם רחוקים ממני ואיני יודע במעשיהם:

24אִם־יִסָּתֵ֨ר אִ֧ישׁ בַּמִּסְתָּרִ֛ים וַֽאֲנִ֥י לֹֽא־אֶרְאֶ֖נּוּ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה הֲל֨וֹא אֶת־הַשָּׁמַ֧יִם וְאֶת־הָאָ֛רֶץ אֲנִ֥י מָלֵ֖א נְאֻם־יְהֹוָֽה:

אם יסתר איש. זהו כפל תמיהה האלהי מקרוב כדרך כל תמיהות הכפולות:

25שָׁמַ֗עְתִּי אֵ֚ת אֲשֶׁר־אָֽמְרוּ֙ הַנְּבִאִ֔ים הַנִּבְּאִ֥ים בִּשְׁמִ֛י שֶׁ֖קֶר לֵאמֹ֑ר חָלַ֖מְתִּי חָלָֽמְתִּי:

26עַד־מָתַ֗י הֲיֵ֛שׁ בְּלֵ֥ב הַנְּבִאִ֖ים נִבְּאֵ֣י הַשָּׁ֑קֶר וּנְבִיאֵ֖י תַּרְמִ֥ת לִבָּֽם:

עד מתי. ינבאו שקר וכי יש בלבם של הנביאים הללו הנבאים שקר לקיים מחשבותם שהם חושבים להשכיח את עמי שמי וגו':

תרמית. לשון מרמה:

27הַחֹֽשְׁבִ֗ים לְהַשְׁכִּ֚יחַ אֶת־עַמִּי֙ שְׁמִ֔י בַּֽחֲל֣וֹמֹתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יְסַפְּר֖וּ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ כַּֽאֲשֶׁ֨ר שָֽׁכְח֧וּ אֲבוֹתָ֛ם אֶת־שְׁמִ֖י בַּבָּֽעַל:

28הַנָּבִ֞יא אֲשֶׁר־אִתּ֚וֹ חֲלוֹם֙ יְסַפֵּ֣ר חֲל֔וֹם וַֽאֲשֶׁ֚ר דְּבָרִי֙ אִתּ֔וֹ יְדַבֵּ֥ר דְּבָרִ֖י אֱמֶ֑ת מַה־לַתֶּ֥בֶן אֶת־הַבָּ֖ר נְאֻם־יְהֹוָֽה:

יספר חלום. יספרנו ל' הבאי כשאר חלומות ולא יחזקנו בדברי נבואה:

מה לתבן את הבר. מה ענין שקר אצל אמת:

את הבר. עם הבר:

29הֲל֨וֹא כֹ֧ה דְבָרִ֛י כָּאֵ֖שׁ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וּכְפַטִּ֖ישׁ יְפֹ֥צֵֽץ סָֽלַע:

הלא כה דברי כאש. לא היה להם לטעות ולדמות חלומות לומר שהם נבואה כי דבר נבואה כשבאה בפי הנביא בגבורה היא באה בו כאש בוערת כענין שנאמר ותהי בלבי כאש בוערת (לעיל כ) ואומר ויד ה' עלי חזקה (יחזקאל ג׳:י״ד):

וכפטיש. פי"ק בלעז ויש אומר מרטיי"ל בלעז:

30לָכֵ֛ן הִֽנְנִ֥י עַל־הַנְּבִאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה מְגַנְּבֵ֣י דְבָרַ֔י אִ֖ישׁ מֵאֵ֥ת רֵעֵֽהוּ:

מגנבי דברי איש מאת רעהו. איש מאת רעהו יש להם מרגלים אצל נביאי האמת ושומעין סגנון שלהם שהם מתנבאים בו ואומרין נבואת שקר באותו ל' כמו שעשה חנניה בן עזור שמע את ירמיה מתנבא בשוק העליון הנני שובר את קשת עילם והוא ניבא בשוק התחתון שברתי את עול מלך בבל (לקמן כח) כמו שאמרו רבותינו בסנהדרין:

31הִֽנְנִ֥י עַל־הַנְּבִאִ֖ם נְאֻם־יְהֹוָ֑ה הַלֹּֽקְחִ֣ים לְשׁוֹנָ֔ם וַיִּנְאֲמ֖וּ נְאֻֽם:

הלוקחים לשונם. המלמדים לשונם לומר שקריהם בל' נאם ה' כנביאי האמת למען יאמינו בם:

32הִֽ֠נְנִי֠ עַל־נִבְּאֵ֞י חֲלֹמ֥וֹת שֶׁ֙קֶר֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַֽיְסַפְּרוּם֙ וַיַּתְע֣וּ אֶת־עַמִּ֔י בְּשִׁקְרֵיהֶ֖ם וּבְפַֽחֲזוּתָ֑ם וְאָֽנֹכִ֨י לֹֽא־שְׁלַחְתִּ֜ים וְלֹ֣א צִוִּיתִ֗ים וְהוֹעֵ֛יל לֹֽא־יוֹעִ֥ילוּ לָֽעָם־הַזֶּ֖ה נְאֻם־יְהֹוָֽה:

ובפחזותם. ל' תמהון אישטורדיזו"ן בלעז:

33וְכִֽי־יִשְׁאָֽלְךָ֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה אֽוֹ־הַנָּבִ֚יא אֽוֹ־כֹהֵן֙ לֵאמֹ֔ר מַה־מַשָּׂ֖א יְהֹוָ֑ה וְאָֽמַרְתָּ֚ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־מַה־מַשָּׂ֔א וְנָֽטַשְׁתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה:

מה משא ה'. לשון שחוק לפי שנבואתו להם למשא:

ואמרת אליהם את מה משא ונטשתי וגו'. אומרים לכם מה המשא, אתם למשא להקב"ה והוא אמר שיטוש וישליך אתכם מעל זרועותיו משמים ארץ כך שמעתי:

ונטשתי. ועזבתי:

34וְהַנָּבִ֚יא וְהַכֹּהֵן֙ וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר מַשָּׂ֣א יְהֹוָ֑ה וּפָֽקַדְתִּ֛י עַל־הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא וְעַל־בֵּיתֽוֹ:

35כֹּ֥ה תֹֽאמְר֛וּ אִ֥ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו מֶה־עָנָ֣ה יְהֹוָ֔ה וּמַה־דִּבֶּ֖ר יְהֹוָֽה:

36וּמַשָּׂ֥א יְהֹוָ֖ה לֹ֣א תִזְכְּרוּ־ע֑וֹד כִּ֣י הַמַּשָּׂ֗א יִֽהְיֶה֙ לְאִ֣ישׁ דְּבָר֔וֹ וַֽהֲפַכְתֶּ֗ם אֶת־דִּבְרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים חַיִּ֔ים יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵֽינוּ:

כי המשא יהיה לאיש דברו. אע"פ שאתם מהפכין את המשא לגנאי משא דבר ה' לאיש דברו ולאיש עצתו הוא מגלהו ואתם מהפכין אותו ללשון משאוי זו לא שמעתי כן והיא עיקר אבל כך שמעתי כי המשאוי יהי' משאוי של פורענות למי שאומרו השואל מה משא, ע"א משא ה' ל' נבואה הוא והיה הנביא השקר שואל לנביא האמת לאמר לו את דבר הקב"ה בל' שבא הסיגנון אליו והסיגנון לא היה מפרש הדיבור כל כך והיה נביא השקר מהפך את הפי' לצד אחר והיה מדבר בדוגמת נביא האמת כדי שיאמינו בו וכן עשה חנניה בן עזור לכן הוא אומר אל תשאלו משא ה' את ל' הסגנון אלא מה דבר ומה ענה את פירוש הדבר שאלו לנביא אמת לאמר להם מה הקב"ה אומר ולהיכן נוטין את דבריו:

כי המשא יהיה לאיש דברו. סיגנון סתם הקב"ה אמרו סתם לאיש עצתו שאינו חשוד להפכו ואתם שואלי' אותו כדי להפכו והפכתם את דברי הקב"ה וזהו שאמר למעלה מגנבי דברי איש מאת רעהו (כאן) גם זה לשון מיותר:

37כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־הַנָּבִ֑יא מֶה־עָנָ֣ךְ יְהֹוָ֔ה וּמַה־דִּבֶּ֖ר יְהֹוָֽה:

כה תאמר אל הנביא. כשאתם באים לשאול דברי מאת הנביא:

38וְאִם־מַשָּׂ֣א יְהֹוָה֘ תֹּאמֵרוּ֒ לָכֵ֗ן כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה יַ֧עַן אֲמָרְכֶ֛ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה מַשָּׂ֣א יְהֹוָ֑ה וָֽאֶשְׁלַ֚ח אֲלֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹֽאמְר֖וּ מַשָּׂ֥א יְהֹוָֽה:

39לָכֵ֣ן הִֽנְנִ֔י וְנָשִׁ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם נָשֹׁ֑א וְנָֽטַשְׁתִּ֣י אֶתְכֶ֗ם וְאֶת־הָעִיר֙ אֲשֶׁר נָתַ֧תִּי לָכֶ֛ם וְלַֽאֲבֹֽתֵיכֶ֖ם מֵעַ֥ל פָּנָֽי:

ונשיתי. ל' גיד הנשה (בראשית ל״ב:ל״ג) ול' ונשתה גבורתם (לקמן נא) קופץ ומטלטל ממקום למקום:

40וְנָֽתַתִּ֥י עֲלֵיכֶ֖ם חֶרְפַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּכְלִמּ֣וּת עוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ: