1כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה רֵ֖ד בֵּֽית־מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣ שָׁ֔ם אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה: |
2וְאָֽמַרְתָּ֙ שְׁמַ֣ע דְּבַר־יְהֹוָ֔ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה הַיּשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֣א דָוִ֑ד אַתָּ֚ה וַֽעֲבָדֶ֙יךָ֙ וְעַמְּךָ֔ הַבָּאִ֖ים בַּשְּׁעָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה: |
3כֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עֲשׂ֚וּ מִשְׁפָּט֙ וּצְדָקָ֔ה וְהַצִּ֥ילוּ גָז֖וּל מִיַּ֣ד עָשׁ֑וֹק וְגֵר֩ יָת֨וֹם וְאַלְמָנָ֚ה אַל־תֹּנוּ֙ אַל־תַּחְמֹ֔סוּ וְדָ֣ם נָקִ֔י אַל־תִּשְׁפְּכ֖וּ בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה: |
אל תונו.
זו אונאת דברים:
|
4כִּ֚י אִם־עָשׂוֹ֙ תַּֽעֲשׂ֔וּ אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וּבָ֣אוּ בְשַֽׁעֲרֵ֣י הַבַּ֣יִת הַזֶּ֡ה מְלָכִים֩ יֹֽשְׁבִ֨ים לְדָוִ֜ד עַל־כִּסְא֗וֹ רֹֽכְבִים֙ בָּרֶ֣כֶב וּבַסּוּסִ֔ים ה֥וּא וַֽעֲבָדָ֖יו (כתיב וַֽעֲבָדָ֖ו) וְעַמּֽוֹ: |
5וְאִם֙ לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּ אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה בִּ֚י נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּי־לְחָרְבָּ֥ה יִֽהְיֶ֖ה הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה: |
6כִּֽי־כֹ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עַל־בֵּית֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה גִּלְעָ֥ד אַתָּ֛ה לִ֖י רֹ֣אשׁ הַלְּבָנ֑וֹן אִם־לֹ֚א אֲשִֽׁיתְךָ֙ מִדְבָּ֔ר עָרִ֖ים לֹ֥א נוֹשָֽׁבוּ (כתיב נוֹשָֽׁבֻה) : |
גלעד אתה לי וגו'.
אילו את חביב קדמי כבית מקדשא דרם בריש טוריא אם לא אשוינך מדברא:
|
גלעד אתה.
המקדש שממנו צרי ורפואה לכל העולם:
|
7וְקִדַּשְׁתִּ֥י עָלֶ֛יךָ מַשְׁחִתִ֖ים אִ֣ישׁ וְכֵלָ֑יו וְכָֽרְתוּ֙ מִבְחַ֣ר אֲרָזֶ֔יךָ וְהִפִּ֖ילוּ עַל־הָאֵֽשׁ: |
וקדשתי.
וזמנתי:
|
וכרתו מבחר ארזיך.
לפי שדמוהו ללבנון נופל כאן הל' הזה:
|
8וְעָֽבְרוּ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים עַ֖ל הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְאָֽמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֔הוּ עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֚ה יְהֹוָה֙ כָּ֔כָה לָעִ֥יר הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּֽאת: |
9וְאָ֣מְר֔וּ עַל אֲשֶׁ֣ר עָֽזְב֔וּ אֶת־בְּרִ֥ית יְהֹוָ֖ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וַיִּֽשְׁתַּֽחֲו֛וּ לֵֽאלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים וַיַּֽעַבְדֽוּם: |
10אַל־תִּבְכּ֣וּ לְמֵ֔ת וְאַל־תָּנֻ֖דוּ ל֑וֹ בְּכ֚וּ בָכוֹ֙ לַֽהֹלֵ֔ךְ כִּ֣י לֹ֚א יָשׁוּב֙ ע֔וֹד וְרָאָ֖ה אֶת־אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתּֽוֹ: |
אל תבכו למת.
ליהויקים שימות לפני השער כשיסחבוהו להגלותו:
|
בכו להולך.
ליהויכין ולצדקיהו אמור מעתה חביבה מיתתו של יהויקים שנאמר בו ונבלתו תהיה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה (לקמן לו) מחייו של יהויכין שנאמר בו וארוחתו ארוחת תמיד וגו' (לקמן נב):
|
11כִּי־כֹ֣ה אָמַר־יְ֠הֹוָה אֶל־שַׁלֻּ֨ם בֶּן־יֹֽאשִׁיָּ֜הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה הַמֹּלֵךְ֙ תַּחַת יֹאשִׁיָּ֣הוּ אָבִ֔יו אֲשֶׁ֥ר יָצָ֖א מִן־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה לֹֽא־יָשׁ֥וּב שָׁ֖ם עֽוֹד: |
אל שלום.
הוא צדקיהו וכך נקרא (בדה"א ג) והרביעי שלום וקראו רביעי למלכות בבני יאשיהו שבתחלה מלך יהואחז ואח"כ יהויקים ואחריו יהויכין ואחריו צדקיהו:
|
אשר יצא.
ואע"פ שלא יצא עדיין מתנבא עליו כאלו יצא:
|
12כִּ֗י בִּמְק֛וֹם אֲשֶׁר־הִגְל֥וּ אֹת֖וֹ שָׁ֣ם יָמ֑וּת וְאֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לֹֽא־יִרְאֶ֥ה עֽוֹד: |
13ה֣וֹי בֹּנֶ֚ה בֵיתוֹ֙ בְּֽלֹא־צֶ֔דֶק וַֽעֲלִֽיּוֹתָ֖יו בְּלֹ֣א מִשְׁפָּ֑ט בְּרֵעֵ֙הוּ֙ יַֽעֲבֹ֣ד חִנָּ֔ם וּפֹֽעֲל֖וֹ לֹ֥א יִתֶּן־לֽוֹ: |
הוי בונה ביתו.
על יהויקים הוא אומר שהוא היה רשע וסוף הענין מוכיח לכן כה אמר ה' אל יהויקים וגו':
|
14הָֽאֹמֵ֗ר אֶבְנֶה־לִּי֙ בֵּ֣ית מִדּ֔וֹת וַֽעֲלִיּ֖וֹת מְרֻוָּחִ֑ים וְקָ֚רַֽע לוֹ֙ חַלּוֹנָ֔י וְסָפ֣וּן בָּאָ֔רֶז וּמָשׁ֖וֹחַ בַּשָּׁשַֽׁר: |
בית מדות.
בית גדול כמו אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב) שיש בהן מה למדוד:
|
וקרע לו.
והרחיב לו, אחרים הגיהו וקרע לו ופתח לו וכן ותקרעי בפוך (לעיל יד) קרעת שמים ירדת (ישעיהו ס״ג:י״ט) כולן לשון פתיחה:
|
וספון בארז.
מסכך הגג בארזים:
|
ומשוח בששר.
ומצייר בסממנים, ת"י בששר צבע הוא ממין הציורים, ל"א ומשוח בששר כמו חוט המשחה אליינאנ"ט אנשינופל"א בלעז:
|
15הֲתִֽמְלֹ֔ךְ כִּ֥י אַתָּ֖ה מְתַֽחֲרֶ֣ה בָאָ֑רֶז אָבִ֜יךָ הֲל֧וֹא אָכַ֣ל וְשָׁתָ֗ה וְעָשָׂ֚ה מִשְׁפָּט֙ וּצְדָקָ֔ה אָ֖ז ט֥וֹב לֽוֹ: |
התמלוך.
התאריך ימים על שאתה מתחרה להכביד על ממשלתך להודיע שאתה מלך:
|
אביך.
יאשיהו שהתנהג בענוה הלא אכל ושתה וראה טוב כל ימי חייו:
|
16דָּ֛ן דִּין־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן אָ֣ז ט֑וֹב הֲלוֹא־הִ֛יא הַדַּ֥עַת אֹתִ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה: |
17כִּ֣י אֵ֚ין עֵינֶ֙יךָ֙ וְלִבְּךָ֔ כִּ֖י אִם־עַל־בִּצְעֶ֑ךָ וְעַ֚ל דַּֽם־הַנָּקִי֙ לִשְׁפּ֔וֹךְ וְעַל־הָעֹ֥שֶׁק וְעַל־הַמְּרוּצָ֖ה לַֽעֲשֽׂוֹת: |
על בצעך.
לגזול ממון:
|
המרוצה.
ריצוץ דלים ועושק יוכיח עליו כי עשוק ורצוץ תמיד סמוכין בלשון מקרא וכן את מי עשקתי ואת מי רצותי (שמואל א י״ב:ג׳):
|
18לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אֶל־יְהוֹיָקִ֚ים בֶּן־יֹֽאשִׁיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה לֹֽא־יִסְפְּד֣וּ ל֔וֹ ה֥וֹי אָחִ֖י וְה֣וֹי אָח֑וֹת לֹֽא־יִסְפְּד֣וּ ל֔וֹ ה֥וֹי אָד֖וֹן וְה֥וֹי הֹדֹֽה: |
והוי הדה.
הוי על תפארתו:
|
19קְבוּרַ֥ת חֲמ֖וֹר יִקָּבֵ֑ר סָח֣וֹב וְהַשְׁלֵ֔ךְ מֵהָ֖לְאָה לְשַֽׁעֲרֵ֥י יְרֽוּשָׁלִָֽם: |
קבורת חמור יקבר.
כמה דמשגרין ית נבלת חמרא כן ישגרון ית נבילתיה (ת"י). ישגרון. יסחבון:
|
20עֲלִ֚י הַלְּבָנוֹן֙ וּֽצֳעָ֔קִי וּבַבָּשָׁ֖ן תְּנִ֣י קוֹלֵ֑ךְ וְצַֽעֲקִי֙ מֵֽעֲבָרִ֔ים כִּ֥י נִשְׁבְּר֖וּ כָּל־מְאַֽהֲבָֽיִךְ: |
עלי הלבנון וצעקי.
סקי לבית מקדשא וצווחי:
|
ובבשן תני קולך.
על הבשן שיחרב וי"ת ובתרעי טור ביתא ואיני יודע לפרש האיך נופל לשון בשן בשערי הר הבית אם לא בשביל הדלתות שעושין מאלוני הבשן והוא שם מקום או לשון בשן מקום בקע' רחבה כן היקף הר הבית מגרש ריוח לבה"מ:
|
וצעקי מעברים.
וצוחי על מגיזתא והם לשון מקום:
|
21דִּבַּ֚רְתִּי אֵלַ֙יִךְ֙ בְּשַׁלְוֹתַ֔יִךְ אָמַ֖רְתְּ לֹ֣א אֶשְׁמָ֑ע זֶ֚ה דַרְכֵּךְ֙ מִנְּעוּרַ֔יִךְ כִּ֥י לֹֽא־שָׁמַ֖עַתְּ בְּקוֹלִֽי: |
בשלותיך.
כשהיית בשלו':
|
22כָּל־רֹעַ֙יִךְ֙ תִּרְעֶה־ר֔וּחַ וּֽמְאַֽהֲבַ֖יִךְ בַּשְּׁבִ֣י יֵלֵ֑כוּ כִּ֣י אָ֚ז תֵּבֹ֙שִׁי֙ וְנִכְלַ֔מְתְּ מִכֹּ֖ל רָֽעָתֵֽךְ: |
כל רועיך.
כל מלכיך:
|
תרעה רוח.
רוח קדים תרוצצם:
|
23
יֹשַׁבְתְּ֙ (כתיב ישַׁבְתְּי֙) בַּלְּבָנ֔וֹן מְקֻנַּ֖נְתְּ (כתיב מְקֻנַּ֖נְתְּי) בָּֽאֲרָזִ֑ים מַה־נֵּחַנְתְּ֙ (כתיב נֵּחַנְתְּי֙) בְּבֹא־לָ֣ךְ חֲבָלִ֔ים חִ֖יל כַּֽיֹּלֵדָֽה: |
מקוננת בארזי'.
ששמת קנך במגדלות בתי ארזי' לבנות בתי מדות:
|
מה נחנת.
מה מצאת חן בשביל גובה מגדלייך בעיני שודדיך בבא לך חבלים של לידה ומנחם פתר נחנת ל' חניה אבל דונש פתר אותו ל' חן:
|
24חַי־אָנִי֘ נְאֻם־יְהֹוָה֒ כִּ֣י אִם־יִֽהְיֶ֞ה כָּנְיָ֚הוּ בֶן־יְהֽוֹיָקִים֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה חוֹתָ֖ם עַל־יַ֣ד יְמִינִ֑י כִּ֥י מִשָּׁ֖ם אֶתְּקֶֽנְךָּ: |
חותם על יד ימיני.
חקוק וחתום בתוך בשר זרועי:
|
אתקנך.
אנתקך לשון התיקם כצאן לטבחה (לעיל יב) עד התיקנו אותם (יהושע ח׳:ו׳) והנו"ן יתירה בו ומדרש אגדה במקום שנתק נתקן שעשה תשובה בבבל ונשאל הקב"ה על שנשבע כתבו את האיש הזה ערירי (כאן) ונולד לו זרובבל בבבל ונאמר לו על פי הנביא ביום ההוא אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחותם (לקמן סוף מ"ג) כלפי שאמר לאביו אם יהיה חותם על יד ימיני אנתקנו:
|
25וּנְתַתִּ֗יךָ בְּיַד֙ מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ וּבְיַ֛ד אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָג֖וֹר מִפְּנֵיהֶ֑ם וּבְיַ֛ד נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּבְיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים: |
26וְהֵֽטַלְתִּ֣י אֹֽתְךָ֗ וְאֶת־אִמְּךָ֙ אֲשֶׁ֣ר יְלָדַ֔תְךָ עַל הָאָ֣רֶץ אַחֶ֔רֶת אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֻלַּדְתֶּ֖ם שָׁ֑ם וְשָׁ֖ם תָּמֽוּתוּ: |
והטלתי.
לשון השלכה:
|
27וְעַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הֵ֛ם מְנַשְּׂאִ֥ים אֶת־נַפְשָׁ֖ם לָשׁ֣וּב שָׁ֑ם שָׁ֖מָּה לֹ֥א יָשֽׁוּבוּ: |
מנשאים את נפשם.
לשון תנחומים שנפשם מתנשאה להתנחם ולומר עוד נשוב לארצנו:
|
28הַעֶ֨צֶב נִבְזֶ֜ה נָפ֗וּץ הָאִ֚ישׁ הַזֶּה֙ כָּנְיָ֔הוּ אִ֨ם־כְּלִ֔י אֵ֥ין חֵ֖פֶץ בּ֑וֹ מַדּ֚וּעַ הֽוּטְלוּ֙ ה֣וּא וְזַרְע֔וֹ וְהֻ֨שְׁלְכ֔וּ עַל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדָֽעוּ: |
העצב נבזה.
תמיה הוא שמא צורה נשבר ונבזה האיש הזה שהושלך מעל פני כמי שאין חפץ בו:
|
נפוץ.
נשבר כמו ככלי יוצר תנפצם (תהילים ב׳:ט׳) ואחרים הגיהו העצב כמו העצבים מעצבין את הקטן במסכ' שבת כלומר האתה נבז' ונפוץ בעיניך כעולל קטן שמעצבין אותו מילויילי"ר בלעז אין זה כדי:
|
הוטלו.
הושלכו, ל' השלכה שאין לה תקומה כמו כי יפול לא יוטל (שם לז):
|
29אֶ֥רֶץ אֶ֖רֶץ אָ֑רֶץ שִׁמְעִ֖י דְּבַר־יְהֹוָֽה: |
ארץ ארץ ארץ.
מארצו גלה אל ארץ אחרת ואת ארץ ישראל שמעי דבר ה', ד"א ארץ ארץ ארץ, ארץ שהוא ארץ שבארצות שהיתה חשובה שבכולן, ד"א ארץ ישראל שלש ארצות היו בה יהודה ועבר הירדן והגליל:
|
30כֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה כִּתְב֞וּ אֶת־הָאִ֚ישׁ הַזֶּה֙ עֲרִירִ֔י גֶּ֖בֶר לֹֽא־יִצְלַ֣ח בְּיָמָ֑יו כִּי֩ לֹ֨א יִצְלַ֜ח מִזַּרְע֗וֹ אִישׁ ישֵׁב֙ עַל־כִּסֵּ֣א דָוִ֔ד וּמוֹשֵׁ֥ל ע֖וֹד בִּֽיהוּדָֽה: |
גבר.
אשר לא יצלח בימיו כתבוהו:
|