פרק יט

1כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הָלֹ֛ךְ וְקָנִ֥יתָ בַקְבֻּ֖ק יוֹצֵ֣ר חָ֑רֶשׂ וּמִזִּקְנֵ֣י הָעָ֔ם וּמִזִּקְנֵ֖י הַכֹּֽהֲנִֽים:

בקבוק. צלוחית:

יוצר חרש. כלומר של יוצר שהוא של חרש:

ומזקני העם. הלוך עמך ומזקני העם מוסב על הלוך ומזקני העם עמך:

2וְיָצָ֙אתָ֙ אֶל־גֵּ֣יא בֶן־הִנֹּ֔ם אֲשֶׁ֕ר פֶּ֖תַח שַׁ֣עַר הַֽחַרְסִ֑ית (כתיב הַֽחַרְסִ֑ות) וְקָרָ֣אתָ שָּׁ֔ם אֶת־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶֽיךָ:

שער החרסית. שער האשפות ששם זורקין חרסים הנשברים וכן ת"י תרע קילקלתא:

3וְאָֽמַרְתָּ֙ שִׁמְע֣וּ דְבַר־יְהֹוָ֔ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְיֹֽשְׁבֵ֖י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם כֹּֽה־אָמַר֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֨י מֵבִ֚יא רָעָה֙ עַל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר כָּל־שֹׁמְעָ֖הּ תִּצַּ֥לְנָה אָזְנָֽיו:

תצלנה. טינטני"ר בלעז ל' מצלתים (ד"ה א טו) בצלצלי שמע (תהלים קנ):

4יַ֣עַן | אֲשֶׁ֣ר עֲזָבֻ֗נִי וַיְנַכְּר֞וּ אֶת־הַמָּק֚וֹם הַזֶּה֙ וַֽיְקַטְּרוּ־בוֹ֙ לֵֽאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יְדָע֛וּם הֵ֥מָּה וַֽאֲבֽוֹתֵיהֶ֖ם וּמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּמָֽלְא֛וּ אֶת־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה דַּ֥ם נְקִיִּֽם:

וינכרו. עשאוהו נכרי לפני:

5וּבָנ֞וּ אֶת־בָּמ֣וֹת הַבַּ֗עַל לִשְׂרֹ֧ף אֶת־בְּנֵיהֶ֛ם בָּאֵ֖שׁ עֹל֣וֹת לַבָּ֑עַל אֲשֶׁ֚ר לֹֽא־צִוִּ֙יתִי֙ וְלֹ֣א דִבַּ֔רְתִּי וְלֹ֥א עָֽלְתָ֖ה עַל־לִבִּֽי:

6לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֚ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְלֹֽא־יִקָּרֵא֩ לַמָּק֨וֹם הַזֶּ֥ה ע֛וֹד הַתֹּ֖פֶת וְגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֑ם כִּ֖י אִם־גֵּ֥יא הַֽהֲרֵגָֽה:

7וּ֠בַקֹּתִי אֶת־עֲצַ֨ת יְהוּדָ֚ה וִירֽוּשָׁלִַ֙ם֙ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה וְהִפַּלְתִּ֚ים בַּחֶ֙רֶב֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֑ם וְנָֽתַתִּ֚י אֶת־נִבְלָתָם֙ לְמַ֣אֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶֽהֱמַ֥ת הָאָֽרֶץ:

ובקותי. ורוקנתי ל' בוקה ומבוקה (נחום ב׳:י״א) ועל שם בקבוק שהוא מדבר בו לקח לשונו כן:

8וְשַׂמְתִּי֙ אֶת־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את לְשַׁמָּ֖ה וְלִשְׁרֵקָ֑ה כֹּל עֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשֹּׁ֥ם וְיִשְׁרֹ֖ק עַל־כָּל־מַכֹּתֶֽהָ:

9וְהַֽאֲכַלְתִּ֞ים אֶת־בְּשַׂ֣ר בְּנֵיהֶ֗ם וְאֵת֙ בְּשַׂ֣ר בְּנֹֽתֵיהֶ֔ם וְאִ֥ישׁ בְּשַׂר־רֵעֵ֖הוּ יֹאכֵ֑לוּ בְּמָצוֹר֙ וּבְמָצ֔וֹק אֲשֶׁ֨ר יָצִ֧יקוּ לָהֶ֛ם אֹֽיְבֵיהֶ֖ם וּמְבַקְשֵׁ֥י נַפְשָֽׁם:

ובמצוק. לשון צרה כמו צוקה:

10וְשָׁבַרְתָּ֖ הַבַּקְבֻּ֑ק לְעֵינֵי֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים הַהֹֽלְכִ֖ים אוֹתָֽךְ:

11וְאָֽמַרְתָּ֙ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּֽה־אָמַ֣ר | יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת כָּ֣כָה אֶשְׁבֹּ֞ר אֶת־הָעָ֚ם הַזֶּה֙ וְאֶת־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את כַּֽאֲשֶׁ֚ר יִשְׁבֹּר֙ אֶת־כְּלִ֣י הַיּוֹצֵ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יוּכַ֥ל לְהֵֽרָפֵ֖ה ע֑וֹד וּבְתֹ֣פֶת יִקְבְּר֔וּ מֵאֵ֥ין מָק֖וֹם לִקְבּֽוֹר:

(אשר לא יוכל להרפה. אהעם קאי אבל העיר אעש' כתופת ואטהר לעתיד):

12כֵּן־אֶֽעֱשֶׂ֞ה לַמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה נְאֻם־יְהֹוָ֖ה וּלְיֽוֹשְׁבָ֑יו וְלָתֵ֛ת אֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את כְּתֹֽפֶת:

העיר הזאת כתופת. כולה מליאה הרוגים כמו התופת שהורגין שם את הילדים למולך:

13וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֗ם וּבָתֵּי֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה כִּמְק֥וֹם הַתֹּ֖פֶת הַטְּמֵאִ֑ים לְכֹ֣ל הַבָּתִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר קִטְּר֜וּ עַל־גַּגֹּֽתֵיהֶ֗ם לְכֹל֙ צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְהַסֵּ֥ךְ נְסָכִ֖ים לֵֽאלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים:

14וַיָּבֹ֚א יִרְמְיָ֙הוּ֙ מֵֽהַתֹּ֔פֶת אֲשֶׁ֨ר שְׁלָח֧וֹ יְהֹוָ֛ה שָׁ֖ם לְהִנָּבֵ֑א וַיַּֽעֲמֹד֙ בַּֽחֲצַ֣ר בֵּית־יְהֹוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אֶל־כָּל־הָעָֽם:

15כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֚ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֨י מֵבִ֜יא (כתיב מֵבִ֜י) אֶל־הָעִ֚יר הַזֹּאת֙ וְעַל־כָּל־עָרֶ֔יהָ אֵת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עָלֶ֑יהָ כִּ֚י הִקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם לְבִלְתִּ֖י שְׁמ֥וֹעַ אֶת־דְּבָרָֽי: