| 1וַיִּשְׁמַ֚ע פַּשְׁחוּר֙ בֶּן־אִמֵּ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְהֽוּא־פָקִ֥יד נָגִ֖יד בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה אֶֽת־יִרְמְיָ֔הוּ נִבָּ֖א אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה: |
| 2וַיַּכֶּ֣ה פַשְׁח֔וּר אֵ֖ת יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֑יא וַיִּתֵּ֨ן אֹת֜וֹ עַל־הַמַּהְפֶּ֗כֶת אֲשֶׁ֨ר בְּשַׁ֚עַר בִּנְיָמִן֙ הָֽעֶלְי֔וֹן אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֥ית יְהֹוָֽה: |
| המהפכת:
שם מקום האסורים וי"ת לכיפתא ארוולו"ר בלעז:
|
| 3וַֽיְהִי֙ מִמָּ֣חֳרָ֔ת וַיֹּצֵ֥א פַשְׁח֛וּר אֶת־יִרְמְיָ֖הוּ מִן־הַמַּהְפָּ֑כֶת וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו יִרְמְיָ֗הוּ לֹ֚א פַשְׁחוּר֙ קָרָ֚א יְהֹוָה֙ שְׁמֶ֔ךָ כִּ֖י אִם־מָג֥וֹר מִסָּבִֽיב: |
| מגור:
יראה:
|
| לא פשחור קרא ה' שמך וגו':
לא נקרא שמך פשחור אלא בשביל דבר זה כלומר פשח שחור כמו אילן שנפשח וכן ויפשחני (איכה ג) וכן אמר לו לא פשחור קרא שמך שלשון פשחור משמע אדם גדול ובן חורין פש חור אלא לכך נקרא שמך פשחור פשח שחור, ד"א פש סחור רבים סביבותיך להרוג וללשון זה מגור הוא ל' אסיפה כמו מגורי אל חרב (יחזקאל כ״א:י״ז):
|
| 4כִּי כֹ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֡ה הִנְנִי֩ נֹֽתֶנְךָ֙ לְמָג֜וֹר לְךָ֣ וּלְכָל־אֹֽהֲבֶ֗יךָ וְנָֽפְל֛וּ בְּחֶ֥רֶב אֹֽיְבֵיהֶ֖ם וְעֵינֶ֣יךָ רֹא֑וֹת וְאֶת־כָּל־יְהוּדָ֗ה אֶתֵּן֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְהִגְלָ֥ם בָּבֶ֖לָה וְהִכָּ֥ם בֶּחָֽרֶב: |
| 5וְנָֽתַתִּ֗י אֶת־כָּל־חֹ֙סֶן֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְאֶת־כָּל־יְגִיעָ֖הּ וְאֶת־כָּל־יְקָרָ֑הּ וְאֵ֨ת כָּל־אֽוֹצְר֜וֹת מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֗ה אֶתֵּן֙ בְּיַ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְזָזוּם֙ וּלְקָח֔וּם וֶֽהֱבִיא֖וּם בָּבֶֽלָה: |
| חוסן:
ממון:
|
| 6וְאַתָּ֣ה פַשְׁח֗וּר וְכֹל֙ יֹֽשְׁבֵ֣י בֵיתֶ֔ךָ תֵּֽלְכ֖וּ בַּשֶּׁ֑בִי וּבָבֶ֣ל תָּב֗וֹא וְשָׁ֚ם תָּמוּת֙ וְשָׁ֣ם תִּקָּבֵ֔ר אַתָּה֙ וְכָל־אֹ֣הֲבֶ֔יךָ אֲשֶׁר־נִבֵּ֥אתָ לָהֶ֖ם בַּשָּֽׁקֶר: |
| 7פִּתִּיתַ֚נִי יְהֹוָה֙ וָֽאֶפָּ֔ת חֲזַקְתַּ֖נִי וַתּוּכָ֑ל הָיִ֚יתִי לִשְׂחוֹק֙ כָּל־הַיּ֔וֹם כֻּלֹּ֖ה לֹעֵ֥ג לִֽי: |
| פתיתני:
ללכת בשליחותך:
|
|
חזקתני הכבדת עלי ידך החזקה ללכת על כרחי:
|
| ותוכל:
ונצחת:
|
| כולה:
כל העם לועג לי:
|
| 8כִּֽי־מִדֵּ֚י אֲדַבֵּר֙ אֶזְעָ֔ק חָמָ֥ס וָשֹׁ֖ד אֶקְרָ֑א כִּֽי־הָיָ֨ה דְבַר־יְהֹוָ֥ה לִ֛י לְחֶרְפָּ֥ה וּלְקֶ֖לֶס כָּל־הַיּֽוֹם: |
| מדי אדבר:
בכל עת שאדבר אליהם אני צריך לזעוק ולהרים קול ואיני קורא אליהם טובה כי אם נבואות חמס ושוד:
|
| כי יהיה דבר ה' לי:
לפיכך דברו לי חרפה שהם מחרפים אותי:
|
| ולקלס:
ולדבור כמו וקלסה:
|
| 9וְאָֽמַרְתִּ֣י לֹֽא־אֶזְכְּרֶ֗נּוּ וְלֹֽא־אֲדַבֵּ֥ר עוֹד֙ בִּשְׁמ֔וֹ וְהָיָ֚ה בְלִבִּי֙ כְּאֵ֣שׁ בֹּעֶ֔רֶת עָצֻ֖ר בְּעַצְמֹתָ֑י וְנִלְאֵ֥יתִי כַֽלְכֵּ֖ל וְלֹ֥א אוּכָֽל: |
| ואמרתי לא אזכרנו:
ואם אמר לי לבי שלא לילך בשליחותו עוד:
|
| והיה בלבי:
הנבואה:
|
| כאש בוערת:
ועל כרחי אני צריך לילך:
|
| עצור בעצמותי:
וכנוס בעצמותי האש:
|
| כלכל:
לסבול האש:
|
| 10כִּ֣י שָׁמַ֜עְתִּי דִּבַּ֣ת רַבִּים֘ מָג֣וֹר מִסָּבִיב֒ הַגִּ֙ידוּ֙ וְנַגִּידֶ֔נּוּ כֹּל אֱנ֣וֹשׁ שְׁלֹמִ֔י שֹֽׁמְרֵ֖י צַלְעִ֑י אוּלַ֚י יְפֻתֶּה֙ וְנ֣וּכְלָה ל֔וֹ וְנִקְחָ֥ה נִקְמָתֵ֖נוּ מִמֶּֽנּוּ: |
| כי שמעתי:
אני אמרתי שלא אזכרנו לפי ששמעתי דבת רבים אלו שמתלחשים עלי:
|
| מגור:
ל' אסיפה וכן ת"י:
|
| הגידו:
עליו עדות שקר:
|
| ונגידנו:
ונעידנו ומנחם פי' הגידו ונגידנו כמו (דברים יד) לא תתגודדו וכן חבר לחלק יגיד רעים (איוב י״ז:ה׳) ל' השחתה כמו גודו אילנא (דניאל ג) ודונש פתר אותו לשון הגדה ממש וכה פתרונו הגידו עליו דברי שקר ונגידנו למלך ויש לנו כמו נגידנו דברים רבים במקרא אשר לא יכין פתרונו כי אם עד אשר יחלקון לשתי תיבות או לשלש כמו ולא יכלו דברו לשלום (בראשית לו) בני יצאוני (לעיל י):
|
| שומרי צלעי:
מצפים שברי:
|
| אולי יפותה:
לשמוע לנו ולטעות אחרינו:
|
| 11וַֽיהֹוָ֚ה אוֹתִי֙ כְּגִבּ֣וֹר עָרִ֔יץ עַל־כֵּ֛ן רֹֽדְפַ֥י יִכָּֽשְׁל֖וּ וְלֹ֣א יֻכָ֑לוּ בֹּשׁוּ מְאֹד֙ כִּֽי־לֹ֣א הִשְׂכִּ֔ילוּ כְּלִמַּ֥ת עוֹלָ֖ם לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ: |
| כי לא השכילו:
לא הצליחו בעצתם:
|
| 12וַֽיהֹוָ֚ה צְבָאוֹת֙ בֹּחֵ֣ן צַדִּ֔יק רֹאֶ֥ה כְלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֶרְאֶ֚ה נִקְמָֽתְךָ֙ מֵהֶ֔ם כִּ֥י אֵלֶ֖יךָ גִּלִּ֥יתִי אֶת־רִיבִֽי: |
| 13שִׁירוּ לַֽיהֹוָ֔ה הַֽלְל֖וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה כִּ֥י הִצִּ֛יל אֶת־נֶ֥פֶשׁ אֶבְי֖וֹן מִיַּ֥ד מְרֵעִֽים: |
| 14אָר֣וּר הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יֻלַּ֖דְתִּי בּ֑וֹ י֛וֹם אֲשֶׁר־יְלָדַ֥תְנִי אִמִּ֖י אַל־יְהִ֥י בָרֽוּךְ: |
| ארור היום אשר ילדתי בו:
פוא"י אינייניר"ט בלעז היא שעת הריון ועל ידי אונס שמש חלקיהו אביו מטתו ביום שהיה בורח מפני מנשה שהיה הורג את הנביאים ושמש מטתו וברח:
|
| 15אָר֣וּר הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר בִּשַּׂ֚ר אֶת־אָבִי֙ לֵאמֹ֔ר יֻֽלַּד־לְךָ֖ בֵּ֣ן זָכָ֑ר שַׂמֵּ֖חַ שִׂמְּחָֽהוּ: |
| שמח:
מ"ם דגושה שהוא ל' תשמח אחרים ששמח את אביו בבשורתו:
|
| 16וְהָיָה֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא כֶּֽעָרִ֛ים אֲשֶׁר־הָפַ֥ךְ יְהֹוָ֖ה וְלֹ֣א נִחָ֑ם וְשָׁמַ֚ע זְעָקָה֙ בַּבֹּ֔קֶר וּתְרוּעָ֖ה בְּעֵ֥ת צָֽהֳרָֽיִם: |
| כערים אשר הפך:
סדום ועמורה:
|
| ולא נחם:
משגזר עליהם חורבן לא חשב מחשבה אחרת לבטל גזרתו:
|
| 17אֲשֶׁ֥ר לֹא־מֽוֹתְתַ֖נִי מֵרָ֑חֶם וַתְּהִי־לִ֚י אִמִּי֙ קִבְרִ֔י וְרַחְמָּ֖ה הֲרַ֥ת עוֹלָֽם: |
| אשר לא מותתני:
מלאך המות מרחם והרי זה מן המקראות קצרי דבור:
|
| הרת עולם:
הריון של עולמית:
|
| 18לָ֚מָּה זֶּה֙ מֵרֶ֣חֶם יָצָ֔אתִי לִרְא֥וֹת עָמָ֖ל וְיָג֑וֹן וַיִּכְל֥וּ בְּבֹ֖שֶׁת יָמָֽי: |
| עמל ויגון:
חורבן בית המקדש:
|
