1הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר: |
2ק֥וּם וְיָֽרַדְתָּ֖ בֵּ֣ית הַיּוֹצֵ֑ר וְשָׁ֖מָּה אַשְׁמִֽיעֲךָ֥ אֶת־דְּבָרָֽי: |
3וָֽאֵרֵ֖ד בֵּ֣ית הַיּוֹצֵ֑ר וְהִנֵּה הוּ֛א (כתיב וְהִנֵּה֛וּ) עֹשֶׂ֥ה מְלָאכָ֖ה עַל־הָֽאָבְנָֽיִם: |
על האבנים.
על סדנא פורמא"ש בלעז:
|
4וְנִשְׁחַ֣ת הַכְּלִ֗י אֲשֶׁ֨ר ה֥וּא עֹשֶׂ֛ה בַּחֹ֖מֶר בְּיַ֣ד הַיּוֹצֵ֑ר וְשָׁ֗ב וַיַּֽעֲשֵׂ֙הוּ֙ כְּלִ֣י אַחֵ֔ר כַּֽאֲשֶׁ֥ר יָשַׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י הַיּוֹצֵ֖ר לַֽעֲשֽׂוֹת: |
אשר הוא עושה בחומר.
אשר הוא עושה מן החומר נשחת ביד היוצר בעודו לח ומקרא מסורס הוא:
|
5וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֽוֹר: |
6הֲכַיּוֹצֵ֨ר הַזֶּ֜ה לֹֽא־אוּכַ֨ל לַֽעֲשׂ֥וֹת לָכֶ֛ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהֹוָ֑ה הִנֵּ֚ה כַחֹ֙מֶר֙ בְּיַ֣ד הַיּוֹצֵ֔ר כֵּן־אַתֶּ֥ם בְּיָדִ֖י בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל: |
7רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר עַל־גּ֖וֹי וְעַל־מַמְלָכָ֑ה לִנְת֥וֹשׁ וְלִנְת֖וֹץ וּֽלְהַֽאֲבִֽיד: |
8וְשָׁב֙ הַגּ֣וֹי הַה֔וּא מֵרָ֣עָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עָלָ֑יו וְנִֽחַמְתִּי֙ עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖בְתִּי לַֽעֲשׂ֥וֹת לֽוֹ: |
מרעתו אשר דברתי עליו.
מעבירות שבידו אשר בשבילו דברתי עליו :
|
לנתוש ולנתוץ.
אשרפורק"י בלעז:
|
ונחמתי.
וחשבתי מחשבה אחרת:
|
9וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר עַל־גּ֖וֹי וְעַל־מַמְלָכָ֑ה לִבְנ֖וֹת וְלִנְטֽוֹעַ: |
10וְעָשָׂ֚ה הָרַע֙ (כתיב הָרַע֙ה) בְּעֵינַ֔י לְבִלְתִּ֖י שְׁמֹ֣עַ בְּקוֹלִ֑י וְנִֽחַמְתִּי֙ עַל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָמַ֖רְתִּי לְהֵיטִ֥יב אוֹתֽוֹ: |
11וְעַתָּ֡ה אֱמָר־נָ֣א אֶל־אִ֣ישׁ־יְהוּדָה֩ וְעַל־יֽוֹשְׁבֵ֨י יְרֽוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י יוֹצֵ֚ר עֲלֵיכֶם֙ רָעָ֔ה וְחֹשֵׁ֥ב עֲלֵיכֶ֖ם מַֽחֲשָׁבָ֑ה שׁ֣וּבוּ נָ֗א אִישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָֽרָעָ֔ה וְהֵיטִ֥יבוּ דַרְכֵיכֶ֖ם וּמַֽעַלְלֵיכֶֽם: |
12וְאָֽמְר֖וּ נוֹאָ֑שׁ כִּי־אַֽחֲרֵ֚י מַחְשְׁבוֹתֵ֙ינוּ֙ נֵלֵ֔ךְ וְאִ֛ישׁ שְׁרִר֥וּת לִבּֽוֹ־הָרָ֖ע נַֽעֲשֶֽׂה: |
ואמרו נואש.
וידעתי שהם יאמרו לך על דבריך שאין חוששין להם:
|
13לָכֵ֗ן כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה שַֽׁאֲלוּ־נָא֙ בַּגּוֹיִ֔ם מִ֥י שָׁמַ֖ע כָּאֵ֑לֶּה שַֽׁעֲרֻרִת֙ עָֽשְׂתָ֣ה מְאֹ֔ד בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל: |
שערורית.
דבר גנאי:
|
14הֲיַֽעֲזֹ֥ב מִצּ֛וּר שָׂדַ֖י שֶׁ֣לֶג לְבָנ֑וֹן אִם־יִנָּֽתְשׁ֥וּ מַ֛יִם זָרִ֥ים קָרִ֖ים נוֹזְלִֽים: |
היעזוב מצור שדי שלג לבנון.
היעזוב אדם הצריך לשתות מים הנוזלים מצור שבשדות הבאים משלג הלבנון שהוא נקי:
|
אם ינתשו מים זרים.
או אם יעזבו מים חיים נובעים שהם זרים עד הנה מכל אדם והם קרים זרים הם נובעים וזה יוכיח אני קרתי ושתיתי מים זרים (ישעיהו ל״ז:כ״ה) ומנחם חברו זרים עם לא זורו ולא חובשו (שם א) ל' מימי תרופה ונתן טעם לדבריו ואמר כי אם בקש לדבר בלשון זרם היה מכפיל את המ"ם והיה מוסיף יו"ד מ"ם והיה אומר זרומים לרבות המים ולהיותם זרמים:
|
שדי.
כמו שדה:
|
קרים.
פריוודא"ש בלעז:
|
נוזלים.
קוראנ"ץ בלעז ועוד יש לפתרו אם ינתשו להיות מים זרים נמאסים המים שהם קרים נוזלים:
|
.
זרים ללשון ראשון הוא לשון זרם ללשון שני הוא ל' זרות כלומר מים מאוסים:
|
15כִּֽי־שְׁכֵחֻ֥נִי עַמִּ֖י לַשָּׁ֣וְא יְקַטֵּ֑רוּ וַיַּכְשִׁל֚וּם בְּדַרְכֵיהֶם֙ שְׁבִילֵ֣י (כתיב שְׁבִולֵי) עוֹלָ֔ם לָלֶ֣כֶת נְתִיב֔וֹת דֶּ֖רֶךְ לֹ֥א סְלוּלָֽה: |
כי.
כן עשו עמי אשר שכחוני ולשוא יקטרו:
|
שבילי עולם.
שבילים המתוקנים אמרו שהם מכשול כדי ללכת:
|
דרך לא סלולה.
לא כבושה:
|
16לָשׂ֥וּם אַרְצָ֛ם לְשַׁמָּ֖ה שְׁרִיק֣וֹת (כתיב שְׁרִוקֹ֣ת) עוֹלָ֑ם כֹּל עוֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשֹּׁ֖ם וְיָנִ֥יד בְּרֹאשֽׁוֹ: |
שריקות.
העובר על חרבות שראה כבר בבניינים טובים רגיל לשרוק:
|
ישום.
יתמה:
|
17כְּרֽוּחַ־קָדִ֥ים אֲפִיצֵ֖ם לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֑ב עֹ֧רֶף וְלֹֽא־פָנִ֛ים אֶרְאֵ֖ם בְּי֥וֹם אֵידָֽם: |
עורף ולא פנים.
כשיברחו מפני האויב:
|
אראם.
ולא אושיעם:
|
18וַיֹּֽאמְר֗וּ לְכ֨וּ וְנַחְשְׁבָ֣ה עַֽל־יִרְמְיָהוּ֘ מַֽחֲשָׁבוֹת֒ כִּי֩ לֹֽא־תֹאבַ֨ד תּוֹרָ֜ה מִכֹּהֵ֗ן וְעֵצָה֙ מֵֽחָכָ֔ם וְדָבָ֖ר מִנָּבִ֑יא לְכוּ֙ וְנַכֵּ֣הוּ בַלָּשׁ֔וֹן וְאַל־נַקְשִׁ֖יבָה אֶל־כָּל־דְּבָרָֽיו: |
ויאמרו לכו וגו'.
ירמיה היה קובל על אנשי ענתות ואומר שאומרים כן:
|
תורה מכהן.
שעל הכהנים להורות תורה שנאמר יורו משפטיך ליעקב (דברים לג):
|
ודבר מנביא.
דברי נבוא':
|
ונכהו בלשון.
ונסהדיניה סהדותא דשקר:
|
19הַקְשִׁ֥יבָה יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י וּשְׁמַ֖ע לְק֥וֹל יְרִיבָֽי: |
20הַֽיְשֻׁלַּ֚ם תַּֽחַת־טוֹבָה֙ רָעָ֔ה כִּֽי־כָר֥וּ שׁוּחָ֖ה לְנַפְשִׁ֑י זְכֹ֣ר | עָמְדִ֣י לְפָנֶ֗יךָ לְדַבֵּ֚ר עֲלֵיהֶם֙ טוֹבָ֔ה לְהָשִׁ֥יב אֶת־חֲמָֽתְךָ֖ מֵהֶֽם: |
21לָכֵן֩ תֵּ֨ן אֶת־בְּנֵיהֶ֜ם לָֽרָעָ֗ב וְהַגִּרֵם֘ עַל־יְדֵי־חֶרֶב֒ וְתִֽהְיֶ֨נָה נְשֵׁיהֶ֚ם שַׁכֻּלוֹת֙ וְאַלְמָנ֔וֹת וְאַ֨נְשֵׁיהֶ֔ם יִֽהְי֖וּ הֲרֻ֣גֵי מָ֑וֶת בַּח֣וּרֵיהֶ֔ם מֻכֵּי־חֶ֖רֶב בַּמִּלְחָמָֽה: |
והגירם.
(הורידם ע"י חרב) לשון עיני נגרה (איכה ג) כמים המוגרים (מיכה א):
|
על ידי חרב.
ע"י גייסות:
|
ואנשיהם.
של האלמנות יהיו הרוגי מלאך המות:
|
22תִּשָּׁמַ֚ע זְעָקָה֙ מִבָּ֣תֵּיהֶ֔ם כִּֽי־תָבִ֧יא עֲלֵיהֶ֛ם גְּד֖וּד פִּתְאֹ֑ם כִּֽי־כָר֚וּ שׁוּחָה֙ (כתיב שׁיּחָה֙) לְלָכְדֵ֔נִי וּפַחִ֖ים טָֽמְנ֥וּ לְרַגְלָֽי: |
כי כרו שוחה.
שחשדוהו מאשת איש שנאמר (משלי כג) כי שוחה עמוקה זונה:
|
23וְאַתָּ֣ה יְ֠הֹוָה֠ יָדַ֜עְתָּ אֶת־כָּל־עֲצָתָ֚ם עָלַי֙ לַמָּ֔וֶת אַל־תְּכַפֵּר֙ עַל־עֲוֹנָ֔ם וְחַטָּאתָ֖ם מִלְּפָנֶ֣יךָ אַל־תֶּ֑מְחִי וְיִהְי֚וּ (כתיב וְִהְי֚וּ) מֻכְשָׁלִים֙ לְפָנֶ֔יךָ בְּעֵ֥ת אַפְּךָ֖ עֲשֵׂ֥ה בָהֶֽם: |
אל תמחי.
אל תהי מחויה ולפי שהוא ל' נקבה נתן בו יו"ד ואף היא יתירה כיו"ד של ותזני בם (יחזקאל טו):
|