פרק יז

1חַטַּ֣את יְהוּדָ֗ה כְּתוּבָ֛ה בְּעֵ֥ט בַּרְזֶ֖ל בְּצִפֹּ֣רֶן שָׁמִ֑יר חֲרוּשָׁה֙ עַל־ל֣וּחַ לִבָּ֔ם וּלְקַרְנ֖וֹת מִזְבְּחֽוֹתֵיכֶֽם:
בעט ברזל.  משל הוא כלומר חקוקה בשיקוע ואין נוחה למחוק, ומדרש אגדה בעט ברזל בצפורן שמיר על ידי ירמיה שנקרא עמוד ברזל ועל ידי יחזקאל שנאמר לו כשמיר חזק מצור נתתי מצחך:
חרושה.  חקוקה כזה שהוא חורש בעומק:
על לוח לבם.  שאינם שוכחין עכו"ם שלהם:
2כִּזְכֹּ֚ר בְּנֵיהֶם֙ מִזְבְּחוֹתָ֔ם וַֽאֲשֵֽׁרֵיהֶ֖ם עַל־עֵ֣ץ רַֽעֲנָ֑ן עַ֖ל גְּבָע֥וֹת הַגְּבֹהֽוֹת:
כזכור בניהם מזבחותם.  כזכירת בניהם כן היתה להם זכירת מזבחותם כאדם שיש לו געגועין על בנו:
ואשריהם.  אשר על עץ רענן:
על עץ.  כמו אצל וכת"י תחות כל אילן עבוף:
3הֲרָרִי֙ בַּשָּׂדֶ֔ה חֵֽילְךָ֥ כָל־אֽוֹצְרוֹתֶ֖יךָ לָבַ֣ז אֶתֵּ֑ן בָּֽמֹתֶ֕יךָ בְּחַטָּ֖את בְּכָל־גְּבוּלֶֽיךָ:
הררי בשדה.  ירושלים היושבת בהר המישור כל סביב העיר מישור שדה ול' הררי כמו ערבי (ישעיה יג) על שם שיושב בערבה מונטיינד"ש בלעז יושבי ההר (ס"א יושבת ההר):
חילך.  כמו ממונך:
במותיך בחטאת.  במותך עשויות בחטא לשם עכו"ם בכל גבוליך:
4וְשָׁמַטְתָּ֗ה וּבְךָ֙ מִנַּֽחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַֽעֲבַדְתִּ֙יךָ֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָדָ֑עְתָּ כִּי־אֵ֛שׁ קְדַחְתֶּ֥ם בְּאַפִּ֖י עַד־עוֹלָ֥ם תּוּקָֽד:
ושמטתה.  על כרחך תשמט ארצך את אשר לא שבתה בשבתותיכם שאמרתי לכם ושבתה הארץ (ויקרא כ״ה:ב׳):
ובך.  אנקם מחמת נחלתך אשר נתתי לך שלא עשית רצוני להשמיטה, ד"א ובך מנחלתך ובך אנקם מנחלתך שאגלה אותך ממנה:
כי אש קדחתם באפי.  יקדתם בנחירי:
5כֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אָר֚וּר הַגֶּ֙בֶר֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְטַ֣ח בָּֽאָדָ֔ם וְשָׂ֥ם בָּשָׂ֖ר זְרֹע֑וֹ וּמִן־יְהֹוָ֖ה יָס֥וּר לִבּֽוֹ:
אשר יבטח באדם.  בחרישו וקצירו לומר אזרע בשביעית ואוכל:
זרועו.  כמו עזרו וכן תרגם יונתן רוחצניה:
ומן ה' יסור לבו.  שהבטיחו וצויתי את ברכתי לכם (שם) כך שמעתי:
6וְהָיָה֙ כְּעַרְעָ֣ר בָּֽעֲרָבָ֔ה וְלֹ֥א יִרְאֶ֖ה כִּי־יָב֣וֹא ט֑וֹב וְשָׁכַ֚ן חֲרֵרִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֶ֥רֶץ מְלֵחָ֖ה וְלֹ֥א תֵשֵֽׁב:
כערער.  כעץ יחידי ל' ערירי (בראשית טו) ויש אומר דגאשטי"ה בלעז ומנחם פי' שם עץ מעצי היער וערער שמו וכן פי' כערער במדבר עץ אחד מעצי היער:
בערבה.  לשון מישור:
חררים.  יובש כמו חרה מני חורב (איוב ל׳:ל׳):
ארץ מליחה.  ארץ שהיא מליחה ולא תהא מיושבת:
7בָּר֣וּךְ הַגֶּ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר יִבְטַ֖ח בַּֽיהֹוָ֑ה וְהָיָ֥ה יְהֹוָ֖ה מִבְטַחֽוֹ:
8וְהָיָ֞ה כְּעֵ֣ץ | שָׁת֣וּל עַל־מַ֗יִם וְעַל־יוּבַל֙ יְשַׁלַּ֣ח שָֽׁרָשָׁ֔יו וְלֹ֚א יִרְאֶה֙ (כתיב יִרְאֶ֙) כִּֽי־יָבֹ֣א חֹ֔ם וְהָיָ֥ה עָלֵ֖הוּ רַֽעֲנָ֑ן וּבִשְׁנַ֚ת בַּצֹּ֙רֶת֙ לֹ֣א יִדְאָ֔ג וְלֹ֥א יָמִ֖ישׁ מֵֽעֲשׂ֥וֹת פֶּֽרִי:
ולא יראה.  העץ כי יבא חום:
בצורת.  ל' רעב פאמצ"א בלעז, ל"א בצורת ל' מבצר וכן חברו מנחם:
לא ידאג.  לא יפחד:
9עָקֹ֥ב הַלֵּ֛ב מִכֹּ֖ל וְאָנֻ֣שׁ ה֑וּא מִ֖י יֵדָעֶֽנּוּ:
עקוב הלב.  מלא תואנה ועקובה מכל רעה:
ואנוש.  לשון חולי וחליו הוא זה:
מי ידענו.  הוא סבור מי ידענו אני ה' חוקרו:
10אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה חֹקֵ֥ר לֵ֖ב בֹּחֵ֣ן כְּלָי֑וֹת וְלָתֵ֚ת לְאִישׁ֙ כִּדְרָכָ֔יו (כתיב כִּדְרָכָ֔ו) כִּפְרִ֖י מַֽעֲלָלָֽיו:
11קֹרֵ֚א דָגָר֙ וְלֹ֣א יָלָ֔ד עֹ֥שֶׂה עֹ֖שֶׁר וְלֹ֣א בְמִשְׁפָּ֑ט בַּֽחֲצִ֚י יָמָיו֙ (כתיב יָמָו֙) יַעַזְבֶ֔נּוּ וּבְאַֽחֲרִית֖וֹ יִֽהְיֶ֥ה נָבָֽל:
קורא דגר.  קוק"ו גלונצנ"ט בלעז:
ולא ילד.  הקורא הזה מושך אחריו אפרוחים שלא ילד דגר. ציפצוף שמצפצף העוף בקולו למשוך אפרוחין אחריו ואלו שהקורא דגר לא ילכו אחריו משיגדלו שאינם מינו כך עושה עושר ולא במשפט:
יהיה נבל.  מתקרי רשיעא:
12כִּסֵּ֣א כָב֔וֹד מָר֖וֹם מֵֽרִאשׁ֑וֹן מְק֖וֹם מִקְדָּשֵֽׁנוּ:
כסא כבוד וגו'.  לפי שבא לומר כל עוזביך יבושו מתחיל בקילוסו של מקום ומדבר לפניו אתה שכסא כבוד ומרום מראשית בריאת עולם ומכוון כנגד מקדשנו:
13מִקְוֵ֚ה יִשְׂרָאֵל֙ יְהֹוָ֔ה כָּל־עֹֽזְבֶ֖יךָ יֵבֹ֑שׁוּ וְסוּרַי֙ (כתיב יְסוּרַי֙) בָּאָ֣רֶץ יִכָּתֵ֔בוּ כִּ֥י עָֽזְב֛וּ מְק֥וֹר מַֽיִם־חַיִּ֖ים אֶת־יְהֹוָֽה:
מקוה ישראל.  ה' יושב עליו לפיכך כל עוזביך יבושו:
וסורי בארץ יכתבו.  אותם שסרים מדברי שאינם שומעים שליחותי בקברות תחתיות ארץ יכתבו:
14רְפָאֵ֚נִי יְהֹוָה֙ וְאֵ֣רָפֵ֔א הוֹשִׁיעֵ֖נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָה כִּ֥י תְהִלָּתִ֖י אָֽתָּה:
כי תהלתי אתה.  בך אני מתהלל ומתפאר לומר שאתה מושיעי:
תהלתי.  וונטנצ"א בלעז:
15הִנֵּה־הֵ֕מָּה אֹֽמְרִ֖ים אֵלָ֑י אַיֵּ֥ה דְבַר־יְהֹוָ֖ה יָ֥בוֹא נָֽא:
איה דבר ה'.  הפורעניות שאתה מתנבא:
16וַֽאֲנִ֞י לֹֽא־אַ֣צְתִּי | מֵֽרֹעֶ֣ה אַֽחֲרֶ֗יךָ וְי֥וֹם אָנ֛וּשׁ לֹ֥א הִתְאַוֵּ֖יתִי אַתָּ֣ה יָדָ֑עְתָּ מוֹצָ֣א שְׂפָתַ֔י נֹ֥כַח פָּנֶ֖יךָ הָיָֽה:
ואני לא אצתי.  לא מהרתי לזרזך להביאם מהיות רועה טוב מחזר אחריך לבקש עליהם רחמים:
ויום אנוש.  חולי של פורענות לא התאויתי וי"ת ואנא לא ענבית על מימרך מלהתנבאה עליהון לאתבותהון לדחלתך ולפי התרגום יהיה אצתי ל' עכוב כלומר לא עכבתי מלומר להם שליחותיך ולהשיבם אליך אם היו שומעים אלי:
מוצא שפתי נוכח פניך היה.  להשיב את חמתך מהם:
17אַל־תִּֽהְיֵה־לִ֖י לִמְחִתָּ֑ה מַֽחֲסִי־אַ֖תָּה בְּי֥וֹם רָעָֽה:
אל תהיה לי למחתה.  אל יהי שליחותיך למחתה:
18יֵבֹ֚שׁוּ רֹֽדְפַי֙ וְאַל־אֵבֹ֣שָׁה אָ֔נִי יֵחַ֣תּוּ הֵ֔מָּה וְאַל־אֵחַ֖תָּה אָ֑נִי הָבִ֚יא עֲלֵיהֶם֙ י֣וֹם רָעָ֔ה וּמִשְׁנֶ֥ה שִׁבָּר֖וֹן שָׁבְרֵֽם:
יבושו רודפי.  אנשי ענתות לבדם:
19כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י הָלֹ֚ךְ וְעָֽמַדְתָּ֙ בְּשַׁ֣עַר בְּנֵֽי־הָעָ֔ם (כתיב עָ֔ם) אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֚אוּ בוֹ֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַֽאֲשֶׁ֖ר יֵ֣צְאוּ ב֑וֹ וּבְכֹ֖ל שַֽׁעֲרֵ֥י יְרֽוּשָׁלִָֽם:
20וְאָמַרְתָּ֣ אֲ֠לֵיהֶם שִׁמְע֨וּ דְבַר־יְהֹוָ֜ה מַלְכֵ֚י יְהוּדָה֙ וְכָל־יְהוּדָ֔ה וְכֹ֖ל יֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם הַבָּאִ֖ים בַּשְּׁעָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה:
21כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִשָּֽׁמְר֖וּ בְּנַפְשֽׁוֹתֵיכֶ֑ם וְאַל־תִּשְׂא֚וּ מַשָּׂא֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וַֽהֲבֵאתֶ֖ם בְּשַֽׁעֲרֵ֥י יְרֽוּשָׁלִָֽם:
22וְלֹֽא־תוֹצִ֨יאוּ מַשָּׂ֚א מִבָּֽתֵּיכֶם֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וְכָל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ וְקִדַּשְׁתֶּם֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶֽם:
23וְלֹ֣א שָֽׁמְע֔וּ וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת־אָזְנָ֑ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם לְבִלְתִּ֣י שְׁמוֹ֔עַ (כתיב שְׁומֹ֔עַ) וּלְבִלְתִּ֖י קַ֥חַת מוּסָֽר:
ולא שמעו.  אבותיכם למה שצויתים:
24וְ֠הָיָה אִם־שָׁמֹ֨עַ תִּשְׁמְע֚וּן אֵלַי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה לְבִלְתִּ֣י | הָבִ֣יא מַשָּׂ֗א בְּשַֽׁעֲרֵ֛י הָעִ֥יר הַזֹּ֖את בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וּלְקַדֵּשׁ֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת לְבִלְתִּ֥י עֲשׂוֹת־בּ֖וֹ (כתיב בֹּ֖ה) כָּל־מְלָאכָֽה:
25וּבָ֣אוּ בְשַֽׁעֲרֵ֣י הָעִ֣יר הַזֹּ֡את מְלָכִ֣ים | וְשָׂרִ֡ים יֹֽשְׁבִים֩ עַל־כִּסֵּ֨א דָוִ֜ד רֹֽכְבִ֣ים | בָּרֶ֣כֶב וּבַסּוּסִ֗ים הֵמָּה וְשָׂ֣רֵיהֶ֔ם אִ֥ישׁ יְהוּדָ֖ה וְיֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְיָֽשְׁבָ֛ה הָֽעִ֥יר־הַזֹּ֖את לְעוֹלָֽם:
26וּבָ֣אוּ מֵֽעָֽרֵי־יְ֠הוּדָה וּמִסְּבִיב֨וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֜ם וּמֵאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ן וּמִן־הַשְּׁפֵלָ֚ה וּמִן־הָהָר֙ וּמִן־הַנֶּ֔גֶב מְבִאִ֛ים עֹלָ֥ה וְזֶ֖בַח וּמִנְחָ֣ה וּלְבוֹנָ֑ה וּמְבִאֵ֥י תוֹדָ֖ה בֵּ֥ית יְהֹוָֽה:
27וְאִם־לֹ֨א תִשְׁמְע֜וּ אֵלַ֗י לְקַדֵּשׁ֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וּלְבִלְתִּ֣י | שְׂאֵ֣ת מַשָּׂ֗א וּבֹ֛א בְּשַֽׁעֲרֵ֥י יְרֽוּשָׁלִַ֖ם בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וְהִצַּ֧תִּי אֵ֣שׁ בִּשְׁעָרֶ֗יהָ וְאָֽכְלָ֛ה אַרְמְנ֥וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֖ם וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה:
ובא.  כמו ולבא: