פרק טז

1וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
2לֹֽא־תִקַּ֥ח לְךָ֖ אִשָּׁ֑ה וְלֹא־יִֽהְי֚וּ לְךָ֙ בָּנִ֣ים וּבָנ֔וֹת בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה:
3כִּי־כֹ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עַל־הַבָּנִים֙ וְעַל־הַבָּנ֔וֹת הַיִּלּוֹדִ֖ים בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְעַל־אִמֹּתָ֞ם הַיֹּֽלְד֣וֹת אוֹתָ֗ם וְעַל־אֲבוֹתָ֛ם הַמּֽוֹלִדִ֥ים אוֹתָ֖ם בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת:
4מְמוֹתֵ֨י תַֽחֲלֻאִ֜ים יָמֻ֗תוּ לֹ֚א יִסָּֽפְדוּ֙ וְלֹ֣א יִקָּבֵ֔רוּ לְדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָ֖ה יִֽהְי֑וּ וּבַחֶ֚רֶב וּבָֽרָעָב֙ יִכְל֔וּ וְהָֽיְתָ֚ה נִבְלָתָם֙ לְמַֽאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶֽהֱמַ֥ת הָאָֽרֶץ:
5כִּֽי־כֹ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אַל־תָּבוֹא֙ בֵּ֣ית מַרְזֵ֔חַ וְאַל־תֵּלֵ֣ךְ לִסְפּ֔וֹד וְאַל־תָּנֹ֖ד לָהֶ֑ם כִּֽי־אָסַ֨פְתִּי אֶת־שְׁלוֹמִ֜י מֵאֵ֨ת הָעָ֚ם־הַזֶּה֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה אֶת־הַחֶ֖סֶד וְאֶת־הָרַֽחֲמִֽים:
בית מרזח: משתה בספרי בפרשת בית פעור ראיתי חזרו לעשות להם מרזיחין אבל רבותינו פירשו מרזח אבל:
תנוד: תקונן:
כי אספתי את שלומי וגו': כשהיה אברהם אביהם עושה צדקה ומשפט נתתי לזרעו חסד ורחמים ושמר ה' אלהיך לך וגו' (דברים ז׳:י״ב) ונתן לך רחמים (שם יג) הם הפכו ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו (עמוס ה׳:ז׳) אף אני חזרתי ואספתי אלי את חסדי ואת רחמי:
אספתי: אטואי"ש בלעז כמו אסף אלהים את חרפתי (בראשית ל׳:כ״ג):
6וּמֵ֨תוּ גְדֹלִ֧ים וּקְטַנִּ֛ים בָּאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לֹ֣א יִקָּבֵ֑רוּ וְלֹֽא־יִסְפְּד֣וּ לָהֶ֔ם וְלֹ֣א יִתְגֹּדַ֔ד וְלֹ֥א יִקָּרֵ֖חַ לָהֶֽם:
ומתו גדולים וקטנים: ואחר שהכל מתים מה לך לספוד:
ולא יתגודד ולא יקרח להם: דרך האבלים להתגודד ולשרוט בשרם ולקרוח קרחה בראשם ומכל מקום לישראל אסור ולא הזכירו כאן אלא לדוגמת אבל:
7וְלֹֽא־יִפְרְס֥וּ לָהֶ֛ם עַל־אֵ֖בֶל לְנַֽחֲמ֣וֹ עַל־מֵ֑ת וְלֹא־יַשְׁק֚וּ אוֹתָם֙ כּ֣וֹס תַּנְחוּמִ֔ים עַל־אָבִ֖יו וְעַל־אִמּֽוֹ:
ולא יפרסו: ל' שבירה כמו (דניאל ה׳:כ״ה) מנא מנא תקל ופרסין שמברין את האבלים ברחבה ופורסין להם ברכת המוציא כי הוא יברך הזבח (שמואל א ט׳:י״ג) תירגם יונתן ארי הוא פריס על מזונא:
ולא ישקו אותם וגו': הרי טעם למה שאמרתי אל תלך לספוד:
8וּבֵית־מִשְׁתֶּ֥ה לֹֽא־תָב֖וֹא לָשֶׁ֣בֶת אוֹתָ֑ם לֶאֱכֹ֖ל וְלִשְׁתּֽוֹת:
ובית משתה: אשר אמרתי לך למעלה לא תבא זה הטעם הנני משבית מן המקום הזה וגו':
9כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהֹוָ֚ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֨י מַשְׁבִּ֜ית מִן־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה לְעֵֽינֵיכֶ֖ם וּבִֽימֵיכֶ֑ם ק֚וֹל שָׂשׂוֹן֙ וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה ק֥וֹל חָתָ֖ן וְק֥וֹל כַּלָּֽה:
10וְהָיָ֗ה כִּ֚י תַגִּיד֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְאָֽמְר֣וּ אֵלֶ֗יךָ עַל־מֶה֩ דִבֶּ֨ר יְהֹוָ֚ה עָלֵ֙ינוּ֙ אֵ֣ת כָּל־הָֽרָעָ֚ה הַגְּדוֹלָה֙ הַזֹּ֔את וּמֶ֚ה עֲו‍ֹנֵ֙נוּ֙ וּמֶ֣ה חַטָּאתֵ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖אנוּ לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ:
11וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם עַל֩ אֲשֶׁר־עָֽזְב֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֚ם אוֹתִי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַיֵּֽלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיַּֽעַבְד֖וּם וַיִּשְׁתַּֽחֲו֣וּ לָהֶ֑ם וְאֹתִ֣י עָזָ֔בוּ וְאֶת־תּוֹרָתִ֖י לֹ֥א שָׁמָֽרוּ:
12וְאַתֶּ֛ם הֲרֵֽעֹתֶ֥ם לַֽעֲשׂ֖וֹת מֵֽאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם וְהִנְּכֶ֣ם הֹֽלְכִ֗ים אִישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת לִבּוֹ־הָרָ֔ע לְבִלְתִּ֖י שְׁמֹ֥עַ אֵלָֽי:
13וְהֵֽטַלְתִּ֣י אֶתְכֶ֗ם מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יְדַעְתֶּ֔ם אַתֶּ֖ם וַֽאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם וַֽעֲבַדְתֶּם־שָׁ֞ם אֶת־אֱלֹהִ֚ים אֲחֵרִים֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־אֶתֵּ֥ן לָכֶ֖ם חֲנִינָֽה:
ועבדתם שם את אלהים אחרים: תרגם יונתן ותפלחון תמן לעממיא פלחי טעוותא:
14לָכֵ֛ן הִנֵּֽה־יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְלֹֽא־יֵֽאָמֵ֥ר עוֹד֙ חַי־יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֧ר הֶֽעֱלָ֛ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
לכן: לשון שבועה אף על פי שבגדתם בי שבועה היא בידי שאגאול אתכם:
ולא יאמר עוד וגו': רבותינו דרשו (ברכות יב) לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא גאולה אחרונה עיקר ויציאת מצרים טפל לה:
15כִּ֣י אִם־חַי־יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶֽעֱלָ֜ה אֶת־בְּנֵ֚י יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וּמִכֹּל֙ הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדִּיחָ֖ם שָׁ֑מָּה וַֽהֲשִֽׁבוֹתִים֙ עַל־אַדְמָתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַֽאֲבוֹתָֽם:
16הִנְנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ לְדַיָּגִ֥ים (כתיב לְדַוָּגִ֥ים) רַבִּ֛ים נְאֻם־יְהֹוָ֖ה וְדִיג֑וּם וְאַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֶשְׁלַח֙ לְרַבִּ֣ים צַיָּדִ֔ים וְצָד֞וּם מֵעַ֚ל כָּל־הַר֙ וּמֵעַ֣ל כָּל־גִּבְעָ֔ה וּמִנְּקִיקֵ֖י הַסְּלָעִֽים:
ודיגום: מה הדייג שולהו מתוך מקום גדולו אף אלו ילכדו אותם בתוך העיר ומה עסקו של דג משנלכד הוא מת כך אביא עליהם הורגים ואח"כ אשלח צידים לנשארים ולבורחים מן החרב על ההרים והגבעות וצדום להגלותם בשבי:
17כִּ֚י עֵינַי֙ עַל־כָּל־דַּרְכֵיהֶ֔ם לֹ֥א נִסְתְּר֖וּ מִלְּפָנָ֑י וְלֹֽא־נִצְפַּ֥ן עֲו‍ֹנָ֖ם מִנֶּ֥גֶד עֵינָֽי:
18וְשִׁלַּמְתִּ֣י רִֽאשׁוֹנָ֗ה מִשְׁנֵ֚ה עֲו‍ֹנָם֙ וְחַטָּאתָ֔ם עַ֖ל חַלְּלָ֣ם אֶת־אַרְצִ֑י בְּנִבְלַ֚ת שִׁקּֽוּצֵיהֶם֙ וְתֽוֹעֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם מָֽלְא֖וּ אֶת־נַֽחֲלָתִֽי:
משנה עונם: את ששנו על עונם לעשות עונות אבותיהם ויונתן תירגם כן ואשלם לתניינין כקדמאין על חד תרין:
19יְהֹוָ֞ה עֻזִּ֧י וּמָֽעֻזִּ֛י וּמְנוּסִ֖י בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֵלֶ֗יךָ גּוֹיִ֚ם יָבֹ֙אוּ֙ מֵֽאַפְסֵי־אָ֔רֶץ וְיֹאמְר֗וּ אַךְ־שֶׁ֙קֶר֙ נָֽחֲל֣וּ אֲבוֹתֵ֔ינוּ הֶ֖בֶל וְאֵֽין־בָּ֥ם מוֹעִֽיל:
ה' עוזי ומעוזי ומנוסי: אנטיפויימאנ"ט בלעז ומנחם חברו ל' פלא כמו נתת ליראיך נס להתנוסס (תהילים ס׳:ו׳) וכן ה' נסי (שמות ז) ודונש פתר אותו ל' מנוס ממש:
אליך גוים יבאו: סוף האומות לשוב אליך ולעבדך שכם אחד ועמך איך עשו להם אלהים והמה לא אלהים:
מאפסי: כמו מקצה:
נחלו: ל' נחלה:
מועיל: ל' תועלת:
20הֲיַֽעֲשֶׂה־לּ֥וֹ אָדָ֖ם אֱלֹהִ֑ים וְהֵ֖מָּה לֹ֥א אֱלֹהִֽים:
21לָכֵן֙ הִנְנִ֣י מֽוֹדִיעָ֔ם בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֔את אֽוֹדִיעֵ֥ם אֶת־יָדִ֖י וְאֶת־גְּבֽוּרָתִ֑י וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־שְׁמִ֥י יְהֹוָֽה:
כי שמי ה': כמשמעו מושל ושליט לקיים גזרתי: