פרק יד

1אֲשֶׁ֨ר הָיָ֚ה דְבַר־יְהֹוָה֙ אֶל־יִרְמְיָ֔הוּ עַל־דִּבְרֵ֖י הַבַּצָּרֽוֹת:

דברי הבצרות. שיביא עליהם רעב ומנחם חברו ל' מבצר כמו ומבצר משגב חומותיך (ישעיהו כ״ה:י״ב):

2אָֽבְלָ֣ה יְהוּדָ֔ה וּשְׁעָרֶ֥יהָ אֻמְלְל֖וּ קָֽדְר֣וּ לָאָ֑רֶץ וְצִוְחַ֥ת יְרֽוּשָׁלִַ֖ם עָלָֽתָה:

ושעריה. עריה:

וצוחת ירושלם. צעקת ירושלים כמו מראש הרים יצוחו (שם מב):

3וְאַדִּ֣ירֵיהֶ֔ם שָֽׁלְח֥וּ צְעִירֵיהֶ֖ם (כתיב צְעִֽורֵיהֶ֖ם) לַמָּ֑יִם בָּ֣אוּ עַל־גֵּבִ֞ים לֹא־מָ֣צְאוּ מַ֗יִם שָׁ֚בוּ כְלֵיהֶם֙ רֵיקָ֔ם בֹּ֥שׁוּ וְהָכְלְמ֖וּ וְחָפ֥וּ רֹאשָֽׁם:

על גבים. בורות שהמים מתכנסים בהם:

שבו כליהם ריקם. שלא ירד מטר:

וחפו. ל' כסוי:

4בַּֽעֲב֚וּר הָֽאֲדָמָה֙ חַ֔תָּה כִּ֛י לֹֽא־הָיָ֥ה גֶ֖שֶׁם בָּאָ֑רֶץ בֹּ֥שׁוּ אִכָּרִ֖ים חָפ֥וּ רֹאשָֽׁם:

אכרים. בובייר"ש בלעז:

5כִּ֚י גַם־אַיֶּ֙לֶת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יָלְדָ֖ה וְעָז֑וֹב כִּ֥י לֹֽא־הָיָ֖ה דֶּֽשֶׁא:

ילדה ועזוב. את ולדה לבקש לה מרעה:

6וּפְרָאִים֙ עָֽמְד֣וּ עַל־שְׁפָיִ֔ם שָֽׁאֲפ֥וּ ר֖וּחַ כַּתַּנִּ֑ים כָּל֥וּ עֵֽינֵיהֶ֖ם כִּי־אֵ֥ין עֵֽשֶׂב:

על שפיים. יבלי מים ריבייר"ש בלעז:

7אִם־עֲו‍ֹנֵ֙ינוּ֙ עָ֣נוּ בָ֔נוּ יְהֹוָ֕ה עֲשֵׂ֖ה לְמַ֣עַן שְׁמֶ֑ךָ כִּֽי־רַבּ֥וּ מְשֽׁוּבֹתֵ֖ינוּ לְךָ֥ חָטָֽאנוּ:

ענו בנו. העידו בנו:

עשה למען שמך. עשה מה שתעשה עמנו למען שם גדול שיצא לך שאתה מושל בכל ואנחנו עמך וצאן מרעיתך ולא נאה שתתן שם נצחונך לאלילים ומדרש אגדה יש למען שמך וכו':

8מִקְוֵה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מֽוֹשִׁיע֖וֹ בְּעֵ֣ת צָרָ֑ה לָ֚מָּה תִֽהְיֶה֙ כְּגֵ֣ר בָּאָ֔רֶץ וּכְאֹרֵ֖חַ נָטָ֥ה לָלֽוּן:

מקוה. תוחלת:

9לָ֚מָּה תִֽהְיֶה֙ כְּאִ֣ישׁ נִדְהָ֔ם כְּגִבּ֖וֹר לֹֽא־יוּכַ֣ל לְהוֹשִׁ֑יעַ וְאַתָּ֧ה בְקִרְבֵּ֣נוּ יְהֹוָ֗ה וְשִׁמְךָ֛ עָלֵ֥ינוּ נִקְרָ֖א אַל־תַּנִּחֵֽנוּ:

נדהם. רקרו"ץ בלעז מושך ידו מן המלחמה וי"א רקריאנ"ץ בלעז:

ושמך עלינו נקרא. לפיכך אין כבודך בכך:

תנחנו. פי' כמו תעזבנו:

10כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה לָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כֵּ֚ן אָֽהֲבוּ֙ לָנ֔וּעַ רַגְלֵיהֶ֖ם לֹ֣א חָשָׂ֑כוּ וַיהֹוָה֙ לֹ֣א רָצָ֔ם עַתָּה֙ יִזְכֹּ֣ר עֲו‍ֹנָ֔ם וְיִפְקֹ֖ד חַטֹּאתָֽם:

כן אהבו לנוע. כן כמה שגזרתי עליהם גולה במצרים ובבל אהבו שם להיות גולים לעבוד אליליהם הרחוקו':

11וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י אַל־תִּתְפַּלֵּ֛ל בְּעַד־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה לְטוֹבָֽה:

12כִּ֣י יָצֻ֗מוּ אֵינֶ֚נִּי שֹׁמֵ֙עַ֙ אֶל־רִנָּתָ֔ם וְכִ֧י יַֽעֲל֛וּ עֹלָ֥ה וּמִנְחָ֖ה אֵינֶ֣נִּי רֹצָ֑ם כִּ֗י בַּחֶ֙רֶב֙ וּבָֽרָעָ֣ב וּבַדֶּ֔בֶר אָֽנֹכִ֖י מְכַלֶּ֥ה אוֹתָֽם:

13וָֽאֹמַ֞ר אֲהָ֣הּ | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הִנֵּ֨ה הַנְּבִאִ֜ים אֹֽמְרִ֚ים לָהֶם֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ חֶ֔רֶב וְרָעָ֖ב לֹא־יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כִּֽי־שְׁל֚וֹם אֱמֶת֙ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֔ם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה:

14וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י שֶׁקֶר הַנְּבִאִים֙ נִבְּאִ֣ים בִּשְׁמִ֔י לֹ֚א שְׁלַחְתִּים֙ וְלֹ֣א צִוִּיתִ֔ים וְלֹ֥א דִבַּ֖רְתִּי אֲלֵיהֶ֑ם חֲז֨וֹן שֶׁ֜קֶר וְקֶ֚סֶם וֶֽאֱלִיל֙ (כתיב וֶֽאֱלִול֙) וְתַרְמִ֣ית (כתיב וְתַרְמִ֣ות) לִבָּ֔ם הֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִ֥ים לָכֶֽם:

ואליל. ל' אל דבר שאינו:

15לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עַל־הַנְּבִאִ֞ים הַנִּבְּאִ֣ים בִּשְׁמִי֘ וַֽאֲנִ֣י לֹֽא־שְׁלַחְתִּים֒ וְהֵ֙מָּה֙ אֹֽמְרִ֔ים חֶ֣רֶב וְרָעָ֔ב לֹ֥א יִֽהְיֶ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את בַּחֶ֚רֶב וּבָֽרָעָב֙ יִתַּ֔מּוּ הַנְּבִיאִ֖ים הָהֵֽמָּה:

16וְהָעָ֣ם אֲשֶׁר־הֵ֣מָּה נִבְּאִ֣ים לָהֶ֡ם יִֽהְי֣וּ מֻשְׁלָכִים֩ בְּחוּצ֨וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֜ם מִפְּנֵ֣י | הָרָעָ֣ב וְהַחֶ֗רֶב וְאֵ֚ין מְקַבֵּר֙ לָהֵ֔מָּה הֵ֣מָּה נְשֵׁיהֶ֔ם וּבְנֵיהֶ֖ם וּבְנֹֽתֵיהֶ֑ם וְשָֽׁפַכְתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם אֶת־רָֽעָתָֽם:

17וְאָֽמַרְתָּ֚ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה תֵּרַ֨דְנָה עֵינַ֥י דִּמְעָ֛ה לַ֥יְלָה וְיוֹמָ֖ם וְאַל־תִּדְמֶ֑ינָה כִּי֩ שֶׁ֨בֶר גָּד֜וֹל נִשְׁבְּרָ֗ה בְּתוּלַת֙ בַּת־עַמִּ֔י מַכָּ֖ה נַחְלָ֥ה מְאֹֽד:

נחלה מאד. ל' חולי:

18אִם־יָצָ֣אתִי הַשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב וְאִם֙ בָּ֣אתִי הָעִ֔יר וְהִנֵּ֖ה תַּֽחֲלוּאֵ֣י רָעָ֑ב כִּ֣י גַם־נָבִ֧יא גַם־כֹּהֵ֛ן סָֽחֲר֥וּ אֶל־אֶ֖רֶץ וְלֹ֥א יָדָֽעוּ:

סחרו. סבבו לבקש הצל':

אל ארץ ולא ידעו. אל ארץ אחרת ולא היו יודעין בה עד הנה:

19הֲמָאֹ֨ס מָאַ֜סְתָּ אֶת־יְהוּדָ֗ה אִם־בְּצִיּוֹן֙ גָּֽעֲלָ֣ה נַפְשֶׁ֔ךָ מַדּ֙וּעַ֙ הִכִּיתָ֔נוּ וְאֵ֥ין לָ֖נוּ מַרְפֵּ֑א קַוֵּ֚ה לְשָׁלוֹם֙ וְאֵ֣ין ט֔וֹב וּלְעֵ֥ת מַרְפֵּ֖א וְהִנֵּ֥ה בְעָתָֽה:

אם בציון געלה נפשך. על מנת שלא לשוב עליה כי אם דעתך לשוב מדוע הכיתה באין מרפא:

20יָדַ֧עְנוּ יְהֹוָ֛ה רִשְׁעֵ֖נוּ עֲו‍ֹ֣ן אֲבוֹתֵ֑ינוּ כִּ֥י חָטָ֖אנוּ לָֽךְ:

21אַל־תִּנְאַץ֙ לְמַ֣עַן שִׁמְךָ֔ אַל־תְּנַבֵּ֖ל כִּסֵּ֣א כְבוֹדֶ֑ךָ זְכֹ֕ר אַל־תָּפֵ֥ר בְּרִֽיתְךָ֖ אִתָּֽנוּ:

למען שמך. שנקראת רחום:

כסא כבודך. בה"מ, ומדרש אגדה ישראל החקוקים בכסא כבודך:

22הֲיֵ֨שׁ בְּהַבְלֵ֚י הַגּוֹיִם֙ מַגְשִׁמִ֔ים וְאִם־הַשָּׁמַ֖יִם יִתְּנ֣וּ רְבִבִ֑ים הֲלֹ֨א אַתָּה־ה֜וּא יְהֹוָ֚ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ וּ֨נְקַוֶּה־לָּ֔ךְ כִּֽי־אַתָּ֥ה עָשִׂ֖יתָ אֶת־כָּל־אֵֽלֶּה:

ואם השמים יתנו רביבים. מאיליהם אם לא על פיך בתמיה כל תמיהה הכפולה הראשונה בה"א והשנייה באם כגון הבמחנים אם במבצרים (במדבר י״ג:י״ט) הטובה היא אם רעה (שם) המאוס מאסת אם בציון געלה נפשך (כאן) אף כאן היש בהבלי הגוים ואם השמים: