| 1צַדִּ֚יק אַתָּה֙ יְהֹוָ֔ה כִּ֥י אָרִ֖יב אֵלֶ֑יךָ אַ֚ךְ מִשְׁפָּטִים֙ אֲדַבֵּ֣ר אוֹתָ֔ךְ מַדּ֗וּעַ דֶּ֚רֶךְ רְשָׁעִים֙ צָלֵ֔חָה שָׁל֖וּ כָּל־בֹּ֥גְדֵי בָֽגֶד: |
| צדיק אתה ה' כי אריב אליך:
כשאתווכח עמך ידעתי כי תצדק בדבריך אך חפץ אני לדבר משפטים אותך להודיעני דרכך:
|
| מדוע דרך רשעים צלחה:
שנתת גדולה לנבוכדנצר הרשע ותצליחהו להחריב ביתך, ד"א על אנשי ענתות היה צועק וקורא תגר:
|
| שלו:
לשון שלוה:
|
| 2נְטַעְתָּם֙ גַּם־שֹׁרָ֔שׁוּ יֵֽלְכ֖וּ גַּם־עָ֣שׂוּ פֶ֑רִי קָר֚וֹב אַתָּה֙ בְּפִיהֶ֔ם וְרָח֖וֹק מִכִּלְיֹתֵיהֶֽם: |
| 3וְאַתָּ֚ה יְהֹוָה֙ יְדַעְתָּ֔נִי תִּרְאֵ֕נִי וּבָֽחַנְתָּ֥ לִבִּ֖י אִתָּ֑ךְ הַתִּקֵם֙ כְּצֹ֣אן לְטִבְחָ֔ה וְהַקְדִּשֵׁ֖ם לְי֥וֹם הֲרֵגָֽה: |
| ואתה ה' ידעתני:
גם על אנשי ענתות העומדים עלי עזרני כי אתה ידעתני:
|
| התיקם כצאן לטבחה:
נתקם מן החיים למות דישטאקאלו"ש בלעז כמו עד התיקנו אותם מן העיר (יהושע ח׳:ו׳):
|
| והקדשם:
הזמינם:
|
| 4עַד־מָתַי֙ תֶּאֱבַ֣ל הָאָ֔רֶץ וְעֵ֥שֶׂב כָּל־הַשָּׂדֶ֖ה יִיבָ֑שׁ מֵרָעַ֣ת יֽשְׁבֵי־בָ֗הּ סָֽפְתָ֚ה בְהֵמוֹת֙ וָע֔וֹף כִּ֣י אָֽמְר֔וּ לֹ֥א יִרְאֶ֖ה אֶת־אַֽחֲרִיתֵֽנוּ: |
| עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש:
עד כאן דברי הנביא ורוח הקודש משיבתו מרעת יושבי בה ספתה בהמות ועוף:
|
| תאבל:
תחרב:
|
| ספתה:
פוניד"א בלעז:
|
| כי אמרו:
יושבי הארץ הזאת:
|
| לא יראה את אחריתנו:
אין גלוי לפניו מה יהיה בסופינו:
|
| 5כִּ֣י אֶת־רַגְלִ֥ים | רַ֙צְתָּה֙ וַיַּלְא֔וּךָ וְאֵ֥יךְ תְּתַֽחֲרֶ֖ה אֶת־הַסּוּסִ֑ים וּבְאֶ֚רֶץ שָׁלוֹם֙ אַתָּ֣ה בוֹטֵ֔חַ וְאֵ֥יךְ תַּֽעֲשֶׂ֖ה בִּגְא֥וֹן הַיַּרְדֵּֽן: |
| כי את רגלים רצתה וילאוך:
קרוביך הכהנים כמותך ואנשי עירך באים להורגך את רגלים. עם רגלים פיאוניד"ש בלעז:
|
| את רגלים:
עם רגלים פיאוניד"ש בלעז:
|
| ואיך תתחרה את הסוסים:
לרוץ את הסוסים כלומר ומה קרוביך הכהנים באים להרגך כל שכן שיקומו להרגך שרי יהודה וזהו קצפי עליהם וזו היא הצלחת האויב וכן ת"י דנא תיובתא וגו', ומדרש רבותינו אם על שכר שלש פסיעות שרץ נבוכדנצר לכבודי בימי מרודך בלאדן אתה תמה שהרביתי גדולתו כל כך מה תתמה עוד כשתראה שילום שכר שאשלם לצדיקים שרצו לפני כסוסים:
|
| תתחרה:
אאטיר"ש בלעז:
|
| ובארץ שלום:
אשר אתה בוטח שם הלאוך:
|
| ואיך תעשה בגאון:
שרי יהודה, וגאון הירדן משל הוא לפי שהוא מקום אריות ונמרים וכן למדנו יונתן בהרבה מקומות וכאן תירגם ואכדין את מדמי לקבל חיות ברא די ברום ירדנא והנה כאריה יעלה מגאון הירדן (לקמן ט) ת"י בשתי מקומות כאריה דסליק מרום ירדנא:
|
| 6כִּ֧י גַם־אַחֶ֣יךָ וּבֵית־אָבִ֗יךָ גַּם־הֵ֙מָּה֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔ךְ גַּם־הֵ֛מָּה קָֽרְא֥וּ אַֽחֲרֶ֖יךָ מָלֵ֑א אַל־תַּֽאֲמֵ֣ן בָּ֔ם כִּֽי־יְדַבְּר֥וּ אֵלֶ֖יךָ טוֹבֽוֹת: |
| קראו אחריך מלא:
קבוצת אנשים:
|
| 7עָזַ֙בְתִּי֙ אֶת־בֵּיתִ֔י נָטַ֖שְׁתִּי אֶת־נַֽחֲלָתִ֑י נָתַ֛תִּי אֶת־יְדִד֥וּת נַפְשִׁ֖י בְּכַ֥ף אֹֽיְבֶֽיהָ: |
| ידידות נפשי:
עם סגולתי:
|
| 8הָֽיְתָה־לִּ֥י נַֽחֲלָתִ֖י כְּאַרְיֵ֣ה בַיָּ֑עַר נָֽתְנָ֥ה עָלַ֛י בְּקוֹלָ֖הּ עַל־כֵּ֥ן שְׂנֵאתִֽיהָ: |
| נתנה עלי בקולה:
עלתה לפני צעקת חמסיה:
|
| 9הַעַ֨יִט צָב֚וּעַ נַֽחֲלָתִי֙ לִ֔י הַעַ֖יִט סָבִ֣יב עָלֶ֑יהָ לְכ֗וּ אִסְפ֛וּ כָּל־חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה הֵתָ֥יוּ לְאָכְלָֽה: |
| העיט צבוע:
הה"א תמוה לכך הוא נקוד פת"ח הכי הם עוף צבוע מגואל בדם ששאר העופות נאספים עליו, ד"א העיט צבוע עוף אחד שהוא צבוע וכל העופות נאספים עליו לאוכלו ששונאים אותו:
|
| העיט סביב עליה:
שמא עוף שמים הם אלו החיילות הגדודים הקלים אשר סביביה:
|
| התיו:
בואו:
|
| 10רֹעִ֚ים רַבִּים֙ שִֽׁחֲת֣וּ כַרְמִ֔י בֹּֽסְס֖וּ אֶת־חֶלְקָתִ֑י נָֽתְנ֛וּ אֶת־חֶלְקַ֥ת חֶמְדָּתִ֖י לְמִדְבַּ֥ר שְׁמָמָֽה: |
| רועים רבים:
ראשי גייסות של חיל נבוכדנצר כמו שנאמר למעלה אליה יבאו רועים ועדריהם (לעיל ו):
|
| בססו:
ל' מרמס וכן והיו כגבורים בוסים בטיט חצות (זכריה י׳:ה׳):
|
| חלקת:
קנפני"א בלעז:
|
| 11שָׂמָהּ֙ לִשְׁמָמָ֔ה אָֽבְלָ֥ה עָלַ֖י שְׁמֵמָ֑ה נָשַׁ֙מָּה֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֛י אֵ֥ין אִ֖ישׁ שָׂ֥ם עַל־לֵֽב: |
| אבלה עלי:
לפני:
|
| 12עַֽל־כָּל־שְׁפָיִ֣ם בַּמִּדְבָּ֗ר בָּאוּ שֹֽׁדְדִ֔ים כִּ֣י חֶ֚רֶב לַֽיהֹוָה֙ אֹֽכְלָ֔ה מִקְצֵ֥ה־אֶ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ אֵ֥ין שָׁל֖וֹם לְכָל־בָּשָֽׂר: |
| 13זָֽרְע֚וּ חִטִּים֙ וְקֹצִ֣ים קָצָ֔רוּ נֶחְל֖וּ לֹ֣א יוֹעִ֑לוּ וּבֹ֙שׁוּ֙ מִתְּבוּאֹ֣תֵיכֶ֔ם מֵֽחֲר֖וֹן אַף־יְהֹוָֽה: |
| זרעו חטים וקוצים קצרו:
התפללו ולא נתקבלה תפלתם למה לפי שלא נרו להם ניר תשובה ומעשים טובים לכך זרעו אל קוצים, ספר שנקוד בו זרעו בחירי"ק הזיי"ן שיבוש הוא:
|
| נחלו:
ל' חולי נחלו במכאובם וצעקתם לפני ולא יועילו:
|
| מתבואותיכם:
ממעשיכ':
|
| 14כֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עַל־כָּל־שְׁכֵנַי֙ הָֽרָעִ֔ים הַנֹּֽגְעִים֙ בַּֽנַּֽחֲלָ֔ה אֲשֶׁר־הִנְחַ֥לְתִּי אֶת־עַמִּ֖י אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הִנְנִ֚י נֹֽתְשָׁם֙ מֵעַ֣ל אַדְמָתָ֔ם וְאֶת־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה אֶתּ֥וֹשׁ מִתּוֹכָֽם: |
| שכיני הרעים:
מצרים עמון ומואב וצור וצידון שהיו שכני ארץ ישראל ומזיקין אותם:
|
| 15וְהָיָ֗ה אַֽחֲרֵי֙ נָתְשִׁ֣י אוֹתָ֔ם אָשׁ֖וּב וְרִֽחַמְתִּ֑ים וַֽהֲשִֽׁיבֹתִ֛ים אִ֥ישׁ לְנַֽחֲלָת֖וֹ וְאִ֥ישׁ לְאַרְצֽוֹ: |
| אשוב ורחמתים:
כולן לקו סמוך לחורבן הבית ובכולם נאמר ושבתי את שבות בספר זה:
|
| 16וְהָיָ֡ה אִם־לָמֹ֣ד יִלְמְדוּ֩ אֶת־דַּֽרְכֵ֨י עַמִּ֜י לְהִשָּׁבֵ֚עַ בִּשְׁמִי֙ חַי־יְהֹוָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֚ר לִמְּדוּ֙ אֶת־עַמִּ֔י לְהִשָּׁבֵ֖עַ בַּבָּ֑עַל וְנִבְנ֖וּ בְּת֥וֹךְ עַמִּֽי: |
| אם למוד ילמדו:
אם יאמינו בה':
|
| ונבנו:
לשון בנין:
|
| 17וְאִ֖ם לֹ֣א יִשְׁמָ֑עוּ וְנָ֨תַשְׁתִּ֜י אֶת־הַגּ֥וֹי הַה֛וּא נָת֥וֹשׁ וְאַבֵּ֖ד נְאֻם־יְהֹוָֽה: |
