פרק יא

1הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר:

2שִׁמְע֕וּ אֶת־דִּבְרֵ֖י הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את וְדִבַּרְתֶּם֙ אֶל־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וְעַל־יֹֽשְׁבֵ֖י יְרֽוּשָׁלִָֽם:

3וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָר֣וּר הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמַ֔ע אֶת־דִּבְרֵ֖י הַבְּרִ֥ית הַזֹּֽאת:

4אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶ֡ם בְּי֣וֹם הֽוֹצִיאִֽי־אוֹתָ֣ם מֵאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֩ מִכּ֨וּר הַבַּרְזֶ֜ל לֵאמֹ֗ר שִׁמְע֚וּ בְקוֹלִי֙ וַֽעֲשִׂיתֶ֣ם אוֹתָ֔ם כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲצַוֶּ֖ה אֶתְכֶ֑ם וִֽהְיִ֚יתֶם לִי֙ לְעָ֔ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִֽים:

5לְמַעַן֩ הָקִ֨ים אֶת־הַשְּׁבוּעָ֜ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַֽאֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם לָתֵ֚ת לָהֶם֙ אֶ֣רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֛ב וּדְבַ֖שׁ כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאַ֥עַן וָֽאֹמַ֖ר אָמֵ֥ן | יְהֹוָֽה:

אמן ה' שיהא ארור:

6וַיֹּ֚אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י קְרָ֨א אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֚ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבְחֻצ֥וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֖ם לֵאמֹ֑ר שִׁמְע֗וּ אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אוֹתָֽם:

7כִּי֩ הָעֵ֨ד הַֽעִדֹ֜תִי בַּֽאֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם בְּיוֹם֩ הַֽעֲלוֹתִ֨י אוֹתָ֜ם מֵאֶ֚רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַשְׁכֵּ֥ם וְהָעֵ֖ד לֵאמֹ֑ר שִׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי:

העד העדותי ל' התראה:

8וְלֹ֚א שָֽׁמְעוּ֙ וְלֹֽא־הִטּ֣וּ אֶת־אָזְנָ֔ם וַיֵּ֣לְכ֔וּ אִ֕ישׁ בִּשְׁרִיר֖וּת לִבָּ֣ם הָרָ֑ע וָֽאָבִ֨יא עֲלֵיהֶ֜ם אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֧י הַבְּרִית־הַזֹּ֛את אֲשֶׁר־צִוִּ֥יתִי לַֽעֲשׂ֖וֹת וְלֹ֥א עָשֽׂוּ:

ואביא עליהם את כל דברי הברית האלות האמורות בברית על הדברים אשר צויתי לעשות ולא עשו:

9וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י נִֽמְצָא־קֶ֙שֶׁר֙ בְּאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וּבְיֹֽשְׁבֵ֖י יְרֽוּשָׁלִָֽם:

10שָׁ֩בוּ֩ עַל־עֲו‍ֹנֹ֨ת אֲבוֹתָ֜ם הָרִֽאשֹׁנִ֗ים אֲשֶׁ֚ר מֵֽאֲנוּ֙ לִשְׁמ֣וֹעַ אֶת־דְּבָרַ֔י וְהֵ֣מָּה הָֽלְכ֗וּ אַֽחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים לְעָבְדָ֑ם הֵפֵ֚רוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל֙ וּבֵ֣ית יְהוּדָ֔ה אֶת־בְּרִיתִ֕י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אֶת־אֲבוֹתָֽם:

11לָכֵ֗ן כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִ֨י מֵבִ֚יא אֲלֵיהֶם֙ רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־יֽוּכְל֖וּ לָצֵ֣את מִמֶּ֑נָּה וְזָֽעֲק֣וּ אֵלַ֔י וְלֹ֥א אֶשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם:

12וְֽהָֽלְכ֞וּ עָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה וְיֹֽשְׁבֵי֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְזָֽעֲקוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם מְקַטְּרִ֖ים לָהֶ֑ם וְהוֹשֵׁ֛עַ לֹֽא־יוֹשִׁ֥יעוּ לָהֶ֖ם בְּעֵ֥ת רָעָתָֽם:

ערי יהודה מערי יהודה:

13כִּי מִסְפַּ֣ר עָרֶ֔יךָ הָי֥וּ אֱלֹהֶ֖יךָ יְהוּדָ֑ה וּמִסְפַּ֞ר חֻצ֣וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֗ם שַׂמְתֶּ֚ם מִזְבְּחוֹת֙ לַבֹּ֔שֶׁת מִזְבְּח֖וֹת לְקַטֵּ֥ר לַבָּֽעַל:

14וְאַתָּ֗ה אַל־תִּתְפַּלֵּל֙ בְּעַד־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַל־תִּשָּׂ֥א בַֽעֲדָ֖ם רִנָּ֣ה וּתְפִלָּ֑ה כִּ֣י אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֗עַ בְּעֵ֛ת קָרְאָ֥ם אֵלַ֖י בְּעַ֥ד רָֽעָתָֽם:

רנה ותפלה בבעו ובצלו:

15מֶ֣ה לִֽידִידִ֞י בְּבֵיתִ֗י עֲשׂוֹתָ֚הּ הַֽמְזִמָּ֙תָה֙ הָֽרַבִּ֔ים וּבְשַׂר־קֹ֖דֶשׁ יַעַבְר֣וּ מֵֽעָלָ֑יִךְ כִּ֥י רָֽעָתֵ֖כִי אָ֥ז תַּֽעֲלֹֽזִי:

מה לידידי בביתי מה לעם סגולתי לבא עוד בביתי:

עשותה המזמתה לעשות היא מזמת עצת חטאים שלה:

הרבים שבהם:

ובשר קודש יעברו מעליך אף המילה בטלו מבשרם שעל ידה היו מקודשים לי:

כי רעתכי אז תעלוזי כשאתם עוברים עבירה אתם שמחים:

16זַ֚יִת רַֽעֲנָן֙ יְפֵ֣ה פְרִי־תֹ֔אַר קָרָ֥א יְהֹוָ֖ה שְׁמֵ֑ךְ לְק֣וֹל | הֲמוּלָּ֣ה גְדֹלָ֗ה הִצִּ֥ית אֵשׁ֙ עָלֶ֔יהָ וְרָע֖וּ דָּלִיּוֹתָֽיו:

לקול המולה ל' שאון עם רב שיבוא עליהם:

ורעו דליותיו ורצצו את ענפיו:

17וַֽיהֹוָ֚ה צְבָאוֹת֙ הַנּוֹטֵ֣עַ אוֹתָ֔ךְ דִּבֶּ֥ר עָלַ֖יִךְ רָעָ֑ה בִּ֠גְלַל רָעַ֨ת בֵּית־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבֵ֣ית יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֥וּ לָהֶ֛ם לְהַכְעִסֵ֖נִי לְקַטֵּ֥ר לַבָּֽעַל:

18וַֽיהֹוָ֥ה הֽוֹדִיעַ֖נִי וָֽאֵדָ֑עָה אָ֖ז הִרְאִיתַ֥נִי מַֽעַלְלֵיהֶֽם:

וה' הודיעני כך אמר הנביא הקדוש ברוך הוא הודיעני את פורענותם:

19וַֽאֲנִ֕י כְּכֶ֥בֶשׂ אַלּ֖וּף יוּבַ֣ל לִטְבּ֑וֹחַ וְלֹֽא־יָדַ֜עְתִּי כִּֽי־עָלַ֣י | חָֽשְׁב֣וּ מַֽחֲשָׁב֗וֹת נַשְׁחִ֨יתָה עֵ֚ץ בְּלַחְמוֹ֙ וְנִכְרְתֶ֙נּוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים וּשְׁמ֖וֹ לֹֽא־יִזָּכֵ֥ר עֽוֹד:

ואני ככבש אלוף אשר יובל לטבוח:

יובל לפי שאני מודיעם הרעה הם אומרים להרגני:

ככבש אלוף דונש ויהודה בן קוריש פתרוהו ככבש ופר אשר יובל לטבח ואלוף כמו שגר אלפיך (דברים כ״ח:ד׳) ואע"פ שלא נאמר אלוף יש לנו כיוצא בו שמש ירח עמד זבולה (חבקוק ג׳:י״א) כסוס עגור כן אצפצף (ישעיהו ל״ח:י״ד) ומנחם פתר ככבש אלוף כבש גדול (ע' בתהלים נ"ח בפרש"י) ויונתן מסייעו שתירגם כאימר בחיר:

נשחיתה עץ בלחמו נרמי סמא דמותא במכליה:

20וַֽיהֹוָ֚ה צְבָאוֹת֙ שֹׁפֵ֣ט צֶ֔דֶק בֹּחֵ֥ן כְּלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֶרְאֶ֚ה נִקְמָֽתְךָ֙ מֵהֶ֔ם כִּ֥י אֵלֶ֖יךָ גִּלִּ֥יתִי אֶת־רִיבִֽי:

אראה נקמתך מהם את אנשי ענתות היה מקלל:

21לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֚ר יְהֹוָה֙ עַל־אַנְשֵׁ֣י עֲנָת֔וֹת הַֽמְבַקְשִׁ֥ים אֶת־נַפְשְׁךָ֖ לֵאמֹ֑ר לֹ֚א תִנָּבֵא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה וְלֹ֥א תָמ֖וּת בְּיָדֵֽנוּ:

22לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י פֹקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם הַבַּֽחוּרִים֙ יָמֻ֣תוּ בַחֶ֔רֶב בְּנֵיהֶם֙ וּבְנֹ֣תֵיהֶ֔ם יָמֻ֖תוּ בָּֽרָעָֽב:

23וּשְׁאֵרִ֕ית לֹ֥א תִֽהְיֶ֖ה לָהֶ֑ם כִּֽי־אָבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־אַנְשֵׁ֥י עֲנָת֖וֹת שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָֽם:

אל אנשי ענתות כמו על אנשי ענתות: