פרק ט

1מִֽי־יִתְּנֵ֣נִי בַמִּדְבָּ֗ר מְלוֹן֙ אֹֽרְחִ֔ים וְאֶֽעֶזְבָה֙ אֶת־עַמִּ֔י וְאֵלְכָ֖ה מֵֽאִתָּ֑ם כִּ֚י כֻלָּם֙ מְנָ֣אֲפִ֔ים עֲצֶ֖רֶת בֹּֽגְדִֽים:
עצרת בוגדים: כנסיות בוגדים:
2וַיַּדְרְכ֚וּ אֶת־לְשׁוֹנָם֙ קַשְׁתָּ֣ם שֶׁ֔קֶר וְלֹ֥א לֶֽאֱמוּנָ֖ה גָּֽבְר֣וּ בָאָ֑רֶץ כִּי֩ מֵֽרָעָ֨ה אֶל־רָעָ֧ה | יָצָ֛אוּ וְאֹתִ֥י לֹֽא־יָדָ֖עוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה:
וידרכו: לשון זה נופל בהזמנת הקשת לירות חץ וקשת הי' ארבלישט"א בלעז וברגלים דורכין אותה לכך קורא אותה דריכה והנביא המשיל לשונם לקשת שקר שדרכו לשונם קשת בשקר:
מרעה אל רעה: מעבירה אל עבירה:
3אִ֚ישׁ מֵֽרֵעֵ֙הוּ֙ הִשָּׁמֵ֔רוּ וְעַל־כָּל־אָ֖ח אַל־תִּבְטָ֑חוּ כִּ֚י כָל־אָח֙ עָק֣וֹב יַעְקֹ֔ב וְכָל־רֵ֖עַ רָכִ֥יל יַֽהֲלֹֽךְ:
עקוב יעקב: ארוב יארוב:
4וְאִ֚ישׁ בְּרֵעֵ֙הוּ֙ יְהָתֵ֔לּוּ וֶאֱמֶ֖ת לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ לִמְּד֧וּ לְשׁוֹנָ֛ם דַּבֶּר־שֶׁ֖קֶר הַֽעֲוֵ֥ה נִלְאֽוּ:
העוה נלאו: יגעו וטרחו לעוות את דרכם:
העוה: כמו הכבד את לבו (שמות ח׳:י״א) להעוות:
5שִׁבְתְּךָ֖ בְּת֣וֹךְ מִרְמָ֑ה בְּמִרְמָ֛ה מֵֽאֲנ֥וּ דַֽעַת־אוֹתִ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה:
שבתך בתוך מרמה: כשהן יושבים חושבין מחשבות מרמה ובמרמה החליפו יראתי ומאנו דעת אותי:
במרמה: בשביל המרמה:
6לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י צֽוֹרְפָ֖ם וּבְחַנְתִּ֑ים כִּי־אֵ֣יךְ אֶעֱשֶׂ֔ה מִפְּנֵ֖י בַּת־עַמִּֽי:
הנני צורפם: ביסורין:
מפני בת עמי: מן קדם חובי כנישתא דישראל:
7חֵ֥ץ שָׁח֛וּט (כתיב שָׁוחֻ֛ט) לְשׁוֹנָ֖ם מִרְמָ֣ה דִבֵּ֑ר בְּפִ֗יו שָׁל֚וֹם אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ יְדַבֵּ֔ר וּבְקִרְבּ֖וֹ יָשִׂ֥ים אָרְבּֽוֹ:
חץ שחוט לשונם: משוך כמו זהב שחוט (מלכים א י׳:ט״ז) וכן ושחטה שטים (הושע ה׳:ב׳) טריי"ט בלעז לישנא אחרינא ל' שחיטה ממש טראנקא"ט בלעז וכן חברו מנחם וכן ת"י כגיר די מחריף:
ובקרבו: ת"י ובמעוהי:
8הַֽעַל־אֵ֥לֶּה לֹֽא־אֶפְקָד־בָּ֖ם נְאֻם־יְהֹוָ֑ה אִם בְּג֣וֹי אֲשֶׁר־כָּזֶ֔ה לֹ֥א תִתְנַקֵּ֖ם נַפְשִֽׁי:
9עַל־הֶ֨הָרִ֜ים אֶשָּׂ֧א בְכִ֣י וָנֶ֗הִי וְעַל־נְא֚וֹת מִדְבָּר֙ קִינָ֔ה כִּ֚י נִצְּתוּ֙ מִבְּלִי־אִ֣ישׁ עוֹבֵ֔ר וְלֹ֥א שָֽׁמְע֖וּ ק֣וֹל מִקְנֶ֑ה מֵע֚וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְעַד־בְּהֵמָ֔ה נָֽדְד֖וּ הָלָֽכוּ:
על ההרים: על חורבן ההרים:
ועל נאות מדבר: נוה רועים שבמדברות נאות ל' נוה וכן נאות אלהים (תהילים פ״ג:י״ג) וכן לביתך נאוה קודש (שם צג):
נצתו: לשון ציה וכן נצתה:
נדדו הלכו: סופן לילך, חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה מגלות צדקיהו עד פקודת כורש מלך פרס חמשים ושתים שנה היו ורמז לדבר ועד בהמה חשבונה בגימטריא נ"ב והחשבון מכוון במסכת מגילה:
10וְנָֽתַתִּ֧י אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֛ם לְגַלִּ֖ים מְע֣וֹן תַּנִּ֑ים וְאֶת־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה אֶתֵּ֥ן שְׁמָמָ֖ה מִבְּלִ֖י יוֹשֵֽׁב:
לגלים: דגורין:
11מִֽי־הָאִ֚ישׁ הֶֽחָכָם֙ וְיָבֵ֣ן אֶת־זֹ֔את וַֽאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר פִּֽי־יְהֹוָ֛ה אֵלָ֖יו וְיַגִּדָ֑הּ עַל־מָה֙ אָֽבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ נִצְּתָ֥ה כַמִּדְבָּ֖ר מִבְּלִ֖י עֹבֵֽר:
מי [האיש] החכם: שיבין זאת ומי הנביא אשר דבר פי ה' אליו:
ויגידה: ומי יגיד על מה אבדה הארץ ובא כל הפורענות הזה:
12וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה עַל־עָזְבָם֙ אֶת־תּ֣וֹרָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיהֶ֑ם וְלֹא־שָֽׁמְע֥וּ בְקוֹלִ֖י וְלֹא־הָ֥לְכוּ בָֽהּ:
13וַיֵּ֣לְכ֔וּ אַֽחֲרֵ֖י שְׁרִר֣וּת לִבָּ֑ם וְאַֽחֲרֵי֙ הַבְּעָלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לִמְּד֖וּם אֲבוֹתָֽם:
14לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֚ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֧י מַֽאֲכִילָ֛ם אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה לַֽעֲנָ֑ה וְהִשְׁקִיתִ֖ים מֵי־רֹֽאשׁ:
לענה: עשב מר:
מי ראש: ארס נחש:
15וַֽהֲפִֽצוֹתִים֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָֽדְע֔וּ הֵ֖מָּה וַֽאֲבוֹתָ֑ם וְשִׁלַּחְתִּ֚י אַֽחֲרֵיהֶם֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב עַ֥ד כַּלּוֹתִ֖י אוֹתָֽם:
16כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ וְקִרְא֥וּ לַמְקֽוֹנְנ֖וֹת וּתְבוֹאֶ֑ינָה וְאֶל־הַֽחֲכָמ֥וֹת שִׁלְח֖וּ וְתָבֽוֹאנָה:
17וּתְמַהֵ֕רְנָה וְתִשֶּׂ֥נָה עָלֵ֖ינוּ נֶ֑הִי וְתֵרַ֚דְנָה עֵינֵ֙ינוּ֙ דִּמְעָ֔ה וְעַפְעַפֵּ֖ינוּ יִזְּלוּ־מָֽיִם:
18כִּ֣י ק֥וֹל נְהִ֛י נִשְׁמַ֥ע מִצִּיּ֖וֹן אֵ֣יךְ שֻׁדָּ֑דְנוּ בֹּ֚שְׁנֽוּ מְאֹד֙ כִּֽי־עָזַ֣בְנוּ אָ֔רֶץ כִּ֥י הִשְׁלִ֖יכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵֽינוּ:
כי השליכו משכנותינו: את שוכניהם ויש עוד לומר כי השליכו האויבים את משכנותינו לארץ:
19כִּֽי־שְׁמַ֚עְנָה נָשִׁים֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה וְתִקַּ֥ח אָזְנְכֶ֖ם דְּבַר־פִּ֑יו וְלַמֵּ֚דְנָה בְנֽוֹתֵיכֶם֙ נֶ֔הִי וְאִשָּׁ֥ה רְעוּתָ֖הּ קִינָֽה:
20כִּי־עָ֚לָה מָ֙וֶת֙ בְּחַלּוֹנֵ֔ינוּ בָּ֖א בְּאַרְמְנוֹתֵ֑ינוּ לְהַכְרִ֚ית עוֹלָל֙ מִח֔וּץ בַּֽחוּרִ֖ים מֵֽרְחֹבֽוֹת:
להכרית עולל מחוץ: מן השוק כמו וחוצות תשים לך בדמשק (מלכים א כ):
21דַּבֵּ֗ר כֹּה נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְנָֽפְלָה֙ נִבְלַ֣ת הָֽאָדָ֔ם כְּדֹ֖מֶן עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֑ה וּכְעָמִ֛יר מֵאַֽחֲרֵ֥י הַקּוֹצֵ֖ר וְאֵ֥ין מְאַסֵּֽף:
22כֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אַל־יִתְהַלֵּ֚ל חָכָם֙ בְּחָכְמָת֔וֹ וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבֽוּרָת֑וֹ אַל־יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעָשְׁרֽוֹ:
אל יתהלל חכם: אל תתהללו לומר חכמים אנחנו הנה בדברי מאסתם וחכמת מה לכם אם השכלתם וידעתם אותי אז תתהללו בחכמתכם:
23כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֘ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ כִּי אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ כִּֽי־בְאֵ֥לֶּה חָפַ֖צְתִּי נְאֻם־יְהֹוָֽה:
השכל: כמו הכבד (שמות ח יא) (אגטליינ"ט בלע"ז):
24הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וּפָ֣קַדְתִּ֔י עַל־כָּל־מ֖וּל בְּעָרְלָֽה:
על כל מול בערלה: על כל מול שיש לו ערלה אפילו ערלת לב:
25עַל־מִצְרַ֣יִם וְעַל־יְהוּדָ֗ה וְעַל־אֱד֞וֹם וְעַל־בְּנֵ֚י עַמּוֹן֙ וְעַל־מוֹאָ֔ב וְעַל֙ כָּל־קְצוּצֵ֣י פֵאָ֔ה הַיֹּֽשְׁבִ֖ים בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֚י כָל־הַגּוֹיִם֙ עֲרֵלִ֔ים וְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל עַרְלֵי־לֵֽב:
על מצרים וגו': שכיני א"י היו ולקו אחריה בסמוך לה כמו שכתוב (ביחזקאל כט) ומפרש בסדר עולם:
קצוצי פאה: ל' קצה המוקצין בפאת מדבר: