פרק ו

1הָעִ֣זוּ | בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֗ן מִקֶּ֙רֶב֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וּבִתְק֙וֹעַ֙ תִּקְע֣וּ שׁוֹפָ֔ר וְעַל־בֵּ֥ית הַכֶּ֖רֶם שְׂא֣וּ מַשְׂאֵ֑ת כִּ֥י רָעָ֛ה נִשְׁקְפָ֥ה מִצָּפ֖וֹן וְשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל:
העזו בני בנימן: ללכת לעריכם לשמור מבצריכם:
בית הכרם: שם מקום הוא:
שאו משאת: נס להקבץ ולהלחם על נפשכם:
2הַנָּוָה֙ וְהַמְּעֻנָּגָ֔ה דָּמִ֖יתִי בַּת־צִיּֽוֹן:
הנוה והמעונגה דמיתי: החרבתי תירגמו יונתן ל' ונדמו נאות השלום (לקמן כה) נדמתה אשקלון (לקמן מז):
3אֵלֶ֛יהָ יָבֹ֥אוּ רֹעִ֖ים וְעֶדְרֵיהֶ֑ם תָּֽקְע֨וּ עָלֶ֚יהָ אֹֽהָלִים֙ סָבִ֔יב רָע֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־יָדֽוֹ:
רועים ועדריהם: משל הוא מלכים וחיילותיהם:
רעו: אכלו:
את ידו: את מקומו סביביו:
4קַדְּשׁ֚וּ עָלֶ֙יהָ֙ מִלְחָמָ֔ה ק֖וּמוּ וְנַֽעֲלֶ֣ה בַֽצָּֽהֳרָ֑יִם א֥וֹי לָ֙נוּ֙ כִּי־פָנָ֣ה הַיּ֔וֹם כִּ֥י יִנָּט֖וּ צִלְלֵי־עָֽרֶב:
קדשו: זמנו:
אוי לנו: לעת פנות היום:
כי פנה היום: כאשר פנה לעת ערב הציתו האור בבה"מ:
5קוּמוּ וְנַֽעֲלֶ֣ה בַלָּ֔יְלָה וְנַשְׁחִ֖יתָה אַרְמְנוֹתֶֽיהָ:
6כִּ֣י כֹ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת כִּרְת֣וּ עֵצָ֔ה וְשִׁפְכ֥וּ עַל־יְרֽוּשָׁלִַ֖ם סֹֽלְלָ֑ה הִיא הָעִ֣יר הָפְקַ֔ד כֻּלָּ֖הּ עֹ֥שֶׁק בְּקִרְבָּֽהּ:
כרתו עצה: לא מפיק ה"א והוא ל' עץ שאין לשון כריתה נופל על העצה ועצה האמור כאן ל' הרבה עצים כמו דגה ל' דגים הרבה:
העיר הפקד: שבאה פקודתה:
7כְּהָקִ֥יר בַּ֙יִר֙ (כתיב בַּ֙וִר֙) מֵימֶ֔יהָ כֵּ֖ן הֵקֵ֣רָה רָעָתָ֑הּ חָמָ֣ס וָ֠שֹׁד יִשָּׁ֨מַע בָּ֧הּ עַל־פָּנַ֛י תָּמִ֖יד חֳלִ֥י וּמַכָּֽה:
כהקיר: ל' מקור:
ביר: באר:
כן הקרה רעתה: כן נובעת רעתם תמיד מוסיפי' ומחדשים:
חלי ומכה: ע"כ איתיתי עלה מרע ומחא:
8הִוָּֽסְרִי֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם פֶּן־תֵּקַ֥ע נַפְשִׁ֖י מִמֵּ֑ךְ פֶּן־אֲשִׂימֵ֣ךְ שְׁמָמָ֔ה אֶ֖רֶץ ל֥וֹא נוֹשָֽׁבָה:
הוסרי: קבלי מוסר:
פן תקע: פן תנתק הוקע לשון חיבור והוקע אותם (במדבר כ״ה:ד׳), ויש ל' הסרת החיבור והרבה תיבות משמשות כן:
9כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עוֹלֵ֛ל יְעֽוֹלְל֥וּ כַגֶּ֖פֶן שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הָשֵׁב֙ יָֽדְךָ֔ כְּבוֹצֵ֖ר עַל־סַלְסִלּֽוֹת:
עולל: גרפאי"ן בלעז לאחר שבצרו הכרם ונשארו עוללות והעניים באים ועוללים אותם כן יבוזו ויחזרו ויבוזו:
השב ידך: אתה השונא השב ידך לשלול שנית כבוצר המשיב ידו על סלסלות המסלסל ומחפש העוללות וכן היתה משהגלה את יהויקים והרגו והמליך את יכניה חזר לסוף שלשה חדשים והגלהו חזר לסוף עשתי עשרה שנה והגלה את צדקיהו:
סלסלות: רבירקר"ש בלעז כמו סלסלה ותרוממך (משלי ד׳:ח׳) כך פירש דונש ומנחם פירש ל' סל פניר"ש בלעז:
10עַל־מִ֨י אֲדַבְּרָ֚ה וְאָעִ֙ידָה֙ וְיִשְׁמָ֔עוּ הִנֵּה֙ עֲרֵלָ֣ה אָזְנָ֔ם וְלֹ֥א יֽוּכְל֖וּ לְהַקְשִׁ֑יב הִנֵּ֣ה דְבַר־יְהֹוָ֗ה הָיָ֥ה לָהֶ֛ם לְחֶרְפָּ֖ה לֹ֥א יַחְפְּצוּ־בֽוֹ:
ואעידה: ל' התרא':
ערלה: אטומה וכן כל ל' ערלה:
לחרפה: מחרפין אותו:
11וְאֵת֩ חֲמַ֨ת יְהֹוָ֚ה | מָלֵ֙אתִי֙ נִלְאֵ֣יתִי הָכִ֔יל שְׁפֹ֚ךְ עַל־עוֹלָל֙ בַּח֔וּץ וְעַ֛ל ס֥וֹד בַּחוּרִ֖ים יַחְדָּ֑ו כִּֽי־גַם־אִ֚ישׁ עִם־אִשָּׁה֙ יִלָּכֵ֔דוּ זָקֵ֖ן עִם־מְלֵ֥א יָמִֽים:
ואת חמת ה' מלאתי: לבי מלא נבואה לבוא חמת ה' עליהם:
הכיל: כמו להכיל אשופרי"ר בלעז:
שפוך על עולל: לשפוך על היונקים:
בחוץ: בשוק:
מלא ימים: קרוב למות והוא יתר על זקן:
12וְנָסַ֚בּוּ בָֽתֵּיהֶם֙ לַֽאֲחֵרִ֔ים שָׂד֥וֹת וְנָשִׁ֖ים יַחְדָּ֑ו כִּֽי־אַטֶּ֧ה אֶת־יָדִ֛י עַל־יֹֽשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ נְאֻם־יְהֹוָֽה:
שדות ונשים יחדו: יוסבו לאחרים:
13כִּ֚י מִקְּטַנָּם֙ וְעַד־גְּדוֹלָ֔ם כֻּלּ֖וֹ בּוֹצֵ֣עַ בָּ֑צַע וּמִנָּבִיא֙ וְעַד־כֹּהֵ֔ן כֻּלּ֖וֹ עֹ֥שֶׂה שָֽׁקֶר:
בוצע בצע: אונס ממון:
14וַֽיְרַפְּא֞וּ אֶת־שֶׁ֚בֶר עַמִּי֙ עַל־נְקַלָּ֔ה לֵאמֹ֖ר שָׁל֣וֹם | שָׁל֑וֹם וְאֵ֖ין שָׁלֽוֹם:
על נקלה: קל הוא לנביאי השקר להוציא מפיהם ולומר שלום יהיה לכם ובדבר הזה מרפאין בדבורם את השבר העתיד לבא עליהן:
15הֹבִ֕ישׁוּ כִּ֥י תֽוֹעֵבָ֖ה עָשׂ֑וּ גַּם־בּ֣וֹשׁ לֹֽא־יֵב֗וֹשׁוּ גַּם־הַכְלִים֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ לָכֵ֞ן יִפְּל֧וּ בַנֹּֽפְלִ֛ים בְּעֵת־פְּקַדְתִּ֥ים יִכָּֽשְׁל֖וּ אָמַ֥ר יְהֹוָֽה:
הובישו: עליהון למיבהת:
הכלים: כמו להכלים:
גם בוש לא יבושו: אינם מתביישין ממעשיהם הרעים:
16כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֡ה עִמְדוּ֩ עַל־דְּרָכִ֨ים וּרְא֜וּ וְשַֽׁאֲל֣וּ | לִנְתִב֣וֹת עוֹלָ֗ם אֵי־זֶ֨ה דֶ֚רֶךְ הַטּוֹב֙ וּלְכוּ־בָ֔הּ וּמִצְא֥וּ מַרְגּ֖וֹעַ לְנַפְשְׁכֶ֑ם וַיֹּֽאמְר֖וּ לֹ֥א נֵלֵֽךְ:
מרגוע: מנוחה:
17וַֽהֲקִימֹתִ֚י עֲלֵיכֶם֙ צֹפִ֔ים הַקְשִׁ֖יבוּ לְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר וַיֹּֽאמְר֖וּ לֹ֥א נַקְשִֽׁיב:
והקימותי עליכם צופים: הוא שמעמידין אנשים על המגדלים עת החירום איש צופה ורואה אם גייס בא לעיר תוקע בשופר ומזהיר את העם להחלץ ולבא על החומה אף אני העמדתי נביאים המשמיעים אתכם את הפורענו' הבאה להזדרז ולתקן דרכיכם שתנצלו והוא כשופר תקיעות הצופה הקשיבו לקול השופר הזה והחלצו:
והקימותי: פירוש העמדתי להם כבר וכן ת"י ואקימית:
צופים: גיט"ש בלעז:
18לָכֵ֖ן שִׁמְע֣וּ הַגּוֹיִ֑ם וּדְעִ֥י עֵדָ֖ה אֶת־אֲשֶׁר־בָּֽם:
את אשר בם: את הרעה אשר בידם:
19שִׁמְעִ֣י הָאָ֔רֶץ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה פְּרִ֣י מַחְשְׁבֹתָ֑ם כִּ֚י עַל־דְּבָרַי֙ לֹ֣א הִקְשִׁ֔יבוּ וְתֽוֹרָתִ֖י וַיִּמְאֲסוּ־בָֽהּ:
פרי מחשבותם: שכר מחשבותם:
ותורתי וימאסו בה: הרי זה דוגמת עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה (שמות ט״ו:ב׳) שהיה לו לומר היה לי לישועה אף כאן היה לו לומר ותורתי מאסו בה ודרך המקראות לדבר כן:
20לָֽמָּה־זֶּ֨ה לִ֚י לְבוֹנָה֙ מִשְּׁבָ֣א תָב֔וֹא וְקָנֶ֥ה הַטּ֖וֹב מֵאֶ֣רֶץ מֶרְחָ֑ק עֹלֽוֹתֵיכֶם֙ לֹ֣א לְרָצ֔וֹן וְזִבְחֵיכֶ֖ם לֹא־עָ֥רְבוּ לִֽי:
למה זה לי לבונה: אשר אתם מקריבים לפני אשר משבא באה:
לא ערבו: לא נעמו:
21לָכֵ֗ן כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה מִכְשֹׁלִ֑ים וְכָ֣שְׁלוּ בָ֠ם אָב֨וֹת וּבָנִ֥ים יַחְדָּ֛ו שָׁכֵ֥ן וְרֵע֖וֹ וְאָבָֽדוּ (כתיב יְאָבָֽדוּ) :
22כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנֵּ֛ה עַ֥ם בָּ֖א מֵאֶ֣רֶץ צָפ֑וֹן וְג֣וֹי גָּד֔וֹל יֵע֖וֹר מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ:
23קֶ֣שֶׁת וְכִיד֞וֹן יַֽחֲזִ֗יקוּ אַכְזָרִ֥י הוּא֙ וְלֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ קוֹלָם֙ כַּיָּ֣ם יֶֽהֱמֶ֔ה וְעַל־סוּסִ֖ים יִרְכָּ֑בוּ עָר֗וּךְ כְּאִישׁ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עָלַ֖יִךְ בַּת־צִיּֽוֹן:
יחזיקו: יקחו כמו וישלח ידו ויחזק בו (שם ד) וכן צרה החזיקתני אחזתני:
24שָׁמַ֥עְנוּ אֶת־שָׁמְע֖וֹ רָפ֣וּ יָדֵ֑ינוּ צָרָה֙ הֶֽחֱזִיקַ֔תְנוּ חִ֖יל כַּיּֽוֹלֵדָֽה:
25אַל־תֵּֽצְאוּ֙ (כתיב תֵּֽצְאיּ֙) הַשָּׂדֶ֔ה וּבַדֶּ֖רֶךְ אַל־תֵּלֵ֑כוּ (כתיב תֵּלֵ֑כיּ) כִּי חֶ֣רֶב לְאֹיֵ֔ב מָג֖וֹר מִסָּבִֽיב:
מגור: יראה, ל"א ל' אסיפה כמו מגורי אל חרב (יחזקאל כ״א:י״ז) וכן תרגם יונתן:
26בַּת־עַמִּ֚י חִגְרִי־שָׂק֙ וְהִתְפַּלְּשִׁ֣י בָאֵ֔פֶר אֵ֚בֶל יָחִיד֙ עֲשִׂ֣י לָ֔ךְ מִסְפַּ֖ד תַּמְרוּרִ֑ים כִּ֣י פִתְאֹ֔ם יָבֹ֥א הַשֹּׁדֵ֖ד עָלֵֽינוּ:
והתפלשי: התגלגלי:
אבל יחיד: אבל של בן יחיד מי שאין לו אלא בן יחיד ומת:
מספד תמרורים: לפי שהוא דבוק נקוד מספד בפתח ואינו נקוד מספד בצירי:
עלינו: כביכול עלי ועליך:
27בָּח֛וֹן נְתַתִּ֥יךָ בְעַמִּ֖י מִבְצָ֑ר וְתֵדַ֕ע וּבָֽחַנְתָּ֖ אֶת־דַּרְכָּֽם:
בחון נתתיך: לירמיה נאמר חזק נתתיך בתוכם ותדע ובחנת את דרכם שתוכיחם והם לא ישמעו, בחון ל' חוזק כמו עופל ובחן (ישעיהו ל״ב:י״ד) הקימו בחוניו (שם כג):
28כֻּלָּם֙ סָרֵ֣י סֽוֹרְרִ֔ים הֹֽלְכֵ֥י רָכִ֖יל נְח֣שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל כֻּלָּ֥ם מַשְׁחִיתִ֖ם הֵֽמָּה:
סרי סוררים: סרים מן הדרך:
הולכי רכיל: בין הנחשת והברזל מטילי איבה בין שני שרים שיש בהן כח להתגרות יחד כך שמעתי, ואני אומר הולכי רכיל הם וחזקים כנחשת וברזל להחזיק כזביהם, וי"ת רכיל זה ל' נוכל מהלכין בנכילו כמא דמערב נחש עם פרזלא, ונוכל הוא ל' מחשבה כמו ויתנכלו אותו להמיתו (בראשית ל״ז:י״ח):
29נָחַ֣ר מַפֻּ֔חַ מֵאֵ֖שׁ תַּ֣ם (כתיב מֵאֵ֖שׁתַּ֣ם) עֹפָ֑רֶת לַשָּׁוְא֙ צָרַ֣ף צָר֔וֹף וְרָעִ֖ים לֹ֥א נִתָּֽקוּ:
נחר מפוח: משל הוא כשצורפים כסף נופחין במפוח ונותנין תמיד עופרת בתוך הכור ומועיל לצרוף אבל אתם באתי לצרוף אתכם המפוח נחר ונחרך מכח האש ותם העופרת כולו, נחר לשון חרה אפו (איוב ל״ב:ב׳) ועצמי חרה מני חורב (שם ל) אישר"ש בלעז:
לשוא: על חנם צרף הצורף כי לא הועיל:
ורעים לא נתקו: מדרכם הרעה כלומר יגעו הנביאים להוכיח ולא הועילו:
נתקו: פורצטראקי"ץ בלעז, (נ"א ורעים כמו רשעים סא"א):
30כֶּ֣סֶף נִמְאָ֔ס קָֽרְא֖וּ לָהֶ֑ם כִּֽי־מָאַ֥ס יְהֹוָ֖ה בָּהֶֽם:
כסף נמאס: שאינו נצרף בשום יגיעה: