פרק ד

1אִם־תָּשׁ֨וּב יִשְׂרָאֵ֧ל | נְאֻם־יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י תָּשׁ֑וּב וְאִם־תָּסִ֧יר שִׁקּוּצֶ֛יךָ מִפָּנַ֖י וְלֹ֥א תָנֽוּד:
אם תשוב ישראל: בתשובה זו אלי תשוב לכבודך וגדולתך הראשונה:
ואם תסיר שקוציך מפני: אז לא תנוד לצאת בגולה:
2וְנִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ חַי־יְהֹוָ֔ה בֶּאֱמֶ֖ת בְּמִשְׁפָּ֣ט וּבִצְדָקָ֑ה וְהִתְבָּ֥רְכוּ ב֛וֹ גּוֹיִ֖ם וּב֥וֹ יִתְהַלָּֽלוּ:
ונשבעת חי ה' באמת: כשתשבע בשמי תשבע באמת ולא כאשר עתה שכתוב בכם (לקמן ה) אם חי ה' יאמרו אכן לשקר ישבעו:
והתברכו בו גוים: אם תעשו כן אז יתברכו בישראל הגוים כל גוי יאמר לבנו תהא כפלוני ישראל:
יתהללו: יגידו שבחכם ד"א יתהללו מי שיוכל להדבק בישראל יתפאר בדבר פורוונטי"ר בלעז:
3כִּי־כֹ֣ה | אָמַ֣ר יְהוָֹ֗ה לְאִ֚ישׁ יְהוּדָה֙ וְלִיר֣וּשָׁלִַ֔ם נִ֥ירוּ לָכֶ֖ם נִ֑יר וְאַל־תִּזְרְע֖וּ אֶל־קֹצִֽים:
כי כה אמר ה' וגו': נירו לכם ניר הוו למידין מעובדי אדמה שנרים אותה בימי הקיץ להמית שרשי העשבים שלא תהא מעלה קוצים בעת הזרע בחורף אף אתם הטיבו מעשיכם בטרם תבא עליכם הרעה שלא תהא תפלתכם נמאסת כשתצעקו:
ואל תזרעו אל קוצים: ואל תהי צעקתכם לפני מתוך הרשע כי אם מתוך תשובה שלא תהיו דומים לזורע בלא ניר והיא נהפכת לקוצים קרדונ"ש בלעז:
4הִמֹּ֣לוּ לַֽיהֹוָ֗ה וְהָסִ֙רוּ֙ עָרְל֣וֹת לְבַבְכֶ֔ם אִ֥ישׁ יְהוּדָ֖ה וְיֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם פֶּן־תֵּצֵ֨א כָאֵ֜שׁ חֲמָתִ֗י וּבָֽעֲרָה֙ וְאֵ֣ין מְכַבֶּ֔ה מִפְּנֵ֖י רֹ֥עַ מַֽעַלְלֵיכֶֽם:
המולו לה': בטרם תצא חמתי כאש זהו כניר לפני הזרע:
5הַגִּ֣ידוּ בִֽיהוּדָ֗ה וּבִירֽוּשָׁלִַ֙ם֙ הַשְׁמִ֔יעוּ וְאִמְר֕וּ תִּקְע֥וּ (כתיב ותִּקְע֥וּ) שׁוֹפָ֖ר בָּאָ֑רֶץ קִרְא֚וּ מַלְאוּ֙ וְאִמְר֔וּ הֵאָֽסְפ֥וּ וְנָב֖וֹאָה אֶל־עָרֵ֥י הַמִּבְצָֽר:
ואמרו תקעו שופר: הזהירו את יושבי הארץ שיתקעו בשופר לברוח:
מלאו: לשון אסיפה והרבה יש במקרא אשר יקרא עליו מלא רועים (ישעיהו ל״א:ד׳) יקראו אחריך מלא (לקמן יב) יחד עלי יתמלאון (איוב ט״ז:י׳):
6שְׂאוּ־נֵ֣ס צִיּ֔וֹנָה הָעִ֖יזוּ אַל־תַּֽעֲמֹ֑דוּ כִּ֣י רָעָ֗ה אָֽנֹכִ֛י מֵבִ֥יא מִצָּפ֖וֹן וְשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל:
שאו נס: לברוח לציון:
העיזו: האספו כמו שלח העז (שמות ט):
7עָלָ֚ה אַרְיֵה֙ מִֽסֻּבְּכ֔וֹ וּמַשְׁחִ֣ית גּוֹיִ֔ם נָסַ֖ע יָצָ֣א מִמְּקֹמ֑וֹ לָשׂ֚וּם אַרְצֵךְ֙ לְשַׁמָּ֔ה עָרַ֥יִךְ תִּצֶּ֖ינָה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב:
עלה אריה: נבוכדנצר:
מסובכו: דרך אריה לישב במארב סבכי היער אשפיישי"ש בלעז:
תצינה: לשון ציה:
8עַל־זֹ֛את חִגְר֥וּ שַׂקִּ֖ים סִפְד֣וּ וְהֵילִ֑ילוּ כִּ֥י לֹא־שָׁ֛ב חֲר֥וֹן אַף־יְהֹוָ֖ה מִמֶּֽנּוּ:
על זאת: מה הוא זאת כי לא שב וגו' ואע"פ שדבר למעלה בנבוכדנאצר על החורבן כאן חזר לדבר במיתת יאשיהו:
כי לא שב חרון אף וגו': ואע"פ ששב יאשיהו בכל לב נאמר בו (מלכים ב כ״ב:א׳) לא שב ה' מחרון אפו על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה:
9וְהָיָ֚ה בַיּֽוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה יֹאבַ֥ד לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ וְלֵ֣ב הַשָּׂרִ֑ים וְנָשַׁ֙מּוּ֙ הַכֹּֽ֣הֲנִ֔ים וְהַנְּבִאִ֖ים יִתְמָֽהוּ:
והיה ביום ההוא: ביומו של יאשיהו יתמהו למה עלתה בו כל כך והם אין יודעין שאין דורו חוזר יפה כשבא לבער את עכו"ם מה היו ליצני הדור עושין חוקקין צורת עכו"ם על דלתותיהן חציה בדלת זה וחציה בדלת זה כשהיה פותחו לא היתה נכרת וכשהלך משם סוגרה והיא מתחברת:
10וָֽאֹמַ֞ר אֲהָ֣הּ | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אָכֵן֩ הַשֵּׁ֨א הִשֵּׁ֜אתָ לָעָ֚ם הַזֶּה֙ וְלִירֽוּשָׁלִַ֣ם לֵאמֹ֔ר שָׁל֖וֹם יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם וְנָֽגְעָ֥ה חֶ֖רֶב עַד־הַנָּֽפֶשׁ:
השא השאת: אטינטא"ר בלעז לשון הנחש השיאני (בראשית ג׳:י״ג) שנביאי השקר נבאים לכם שלום יהיה לכם:
11בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא יֵֽאָמֵ֚ר לָֽעָם־הַזֶּה֙ וְלִיר֣וּשָׁלִַ֔ם ר֣וּחַ צַ֚ח שְׁפָיִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר דֶּ֖רֶךְ בַּת־עַמִּ֑י ל֥וֹא לִזְר֖וֹת וְל֥וֹא לְהָבַֽר:
לעם הזה: על העם הזה כשיגלו כולם:
צח שפים: מכבד ומטאטא אף את שדות יבלי המים לשיתם מדבר, ל"א צח ל' צמא דמתרגמינן צחותא:
דרך בת עמי: אותו רוח בא וגם לא לזרות מוץ מגורן אהבוניי"ר בלעז כמו ויזרם במזרה (לקמן כא):
ולא להבר: ולנקות תבואה הוא בא כלומר לא לטובה כי אם לרעה להגלות את אנשים (ונשים) טף ובהמה:
12ר֧וּחַ מָלֵ֛א מֵאֵ֖לֶּה יָ֣בוֹא לִ֑י עַתָּ֕ה גַּם־אֲנִ֛י אֲדַבֵּ֥ר מִשְׁפָּטִ֖ים אוֹתָֽם:
רוח מלא: מאלה הפורענות יבא לי:
רוח מלא: רוח שלם שלא אחזור בו ולא אנחם.:
רוח : טלנ"ט בלעז:
משפטים: לשון ויכוח:
13הִנֵּ֣ה | כַּֽעֲנָנִ֣ים יַֽעֲלֶ֗ה וְכַסּוּפָה֙ מַרְכְּבוֹתָ֔יו קַלּ֥וּ מִנְּשָׁרִ֖ים סוּסָ֑יו א֥וֹי לָ֖נוּ כִּ֥י שֻׁדָּֽדְנוּ:
וכסופה: איקומאטרובילו בלעז:
14כַּבְּסִ֨י מֵֽרָעָ֚ה לִבֵּךְ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לְמַ֖עַן תִּוָּשֵׁ֑עִי עַד־מָתַ֛י תָּלִ֥ין בְּקִרְבֵּ֖ךְ מַחְשְׁב֥וֹת אוֹנֵֽךְ:
אונך: חמסך:
15כִּ֛י ק֥וֹל מַגִּ֖יד מִדָּ֑ן וּמַשְׁמִ֥יעַ אָ֖וֶן מֵהַ֥ר אֶפְרָֽיִם:
כי קול מגיד מדן: ארי קל נבייא מתנבן עליהון דיגלון על דפלחו לעגלה דבדן ומבשרן בשורן בישן ייתון עליהון על דאשתעבדו לצלמא דאקים מיכה בטורא דבית אפרים ואע"פ שכבר גלו העגלים מימות סנחרב עדיין עוונם קיים גדולה היא עבירה ששוברת לפניה ולאחריה לפניה מימות אברהם שנאמר וירדוף עד דן (בראשית י״ד:י״ד) כיון שהגיע לדן תשש כחו שעתידין בניו לעבוד שם עכו"ם ולאחריה בחורבן הבית שנאמר כי קול מגיד מדן:
ומשמיע און: און שבר:
16הַזְכִּ֣ירוּ לַגּוֹיִ֗ם הִנֵּה֙ הַשְׁמִ֣יעוּ עַל־יְרֽוּשָׁלִַ֔ם נֹֽצְרִ֥ים בָּאִ֖ים מֵאֶ֣רֶץ הַמֶּרְחָ֑ק וַיִּתְּנ֛וּ עַל־עָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה קוֹלָֽם:
נוצרים: נותני מצור עליהם:
17כְּשֹֽׁמְרֵ֣י שָׂדַ֔י הָי֥וּ עָלֶ֖יהָ מִסָּבִ֑יב כִּֽי־אֹתִ֥י מָרָ֖תָה נְאֻם־יְהֹוָֽה:
שדי: כמו שדה:
אותי מרתה: הקניטה כמו ממרים הייתם (דברים ט׳:ז׳) מרגזין:
18דַּרְכֵּךְ֙ וּמַֽ֣עֲלָלַ֔יִךְ עָשׂ֥וּ אֵ֖לֶּה לָ֑ךְ זֹ֚את רָֽעָתֵךְ֙ כִּ֣י מָ֔ר כִּ֥י נָגַ֖ע עַד־לִבֵּֽךְ:
עשו אלה: לעשות אלה לך:
19מֵעַ֣י | מֵעַ֨י אוֹחִ֜ילָה (כתיב אֹחִ֜ולָה) קִיר֥וֹת לִבִּ֛י הֹֽמֶה־לִּ֥י לִבִּ֖י לֹ֣א אַֽחֲרִ֑ישׁ כִּ֣י ק֚וֹל שׁוֹפָר֙ שָׁמַ֣עַתְּ (כתיב שָׁמַ֣עַתְּי) נַפְשִׁ֔י תְּרוּעַ֖ת מִלְחָמָֽה:
אוחילה: לשון חיל ורתת:
קירות: אנטינא"ש בלעז:
שמעת נפשי: מאחורי הפרגוד באתני בשורת קול מתרועת מלחמה:
20שֶׁ֚בֶר עַל־שֶׁ֙בֶר֙ נִקְרָ֔א כִּֽי־שֻׁדְּדָ֖ה כָּל־הָאָ֑רֶץ פִּתְאוֹם֙ שֻׁדְּד֣וּ אֹֽהָלַ֔י רֶ֖גַע יְרִֽיעֹתָֽי:
שבר על שבר: חרבות ירושלים על גלות יכניה:
רגע יריעותי: רגע שודדו יריעותי:
21עַד־מָתַ֖י אֶרְאֶה־נֵּ֑ס אֶשְׁמְעָ֖ה ק֥וֹל שׁוֹפָֽר:
עד מתי אראה: האסיפות האלה הנושאים נס להקבץ לבוא להלחם:
22כִּ֣י | אֱוִ֣יל עַמִּ֗י אוֹתִי֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ בָּנִ֚ים סְכָלִים֙ הֵ֔מָּה וְלֹ֥א נְבוֹנִ֖ים הֵ֑מָּה חֲכָמִ֥ים הֵ֙מָּה֙ לְהָרַ֔ע וּלְהֵיטִ֖יב לֹ֥א יָדָֽעוּ:
23רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהִנֵּה־תֹ֖הוּ וָבֹ֑הוּ וְאֶל־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ין אוֹרָֽם:
24רָאִ֙יתִי֙ הֶֽהָרִ֔ים וְהִנֵּ֖ה רֹֽעֲשִׁ֑ים וְכָל־הַגְּבָע֖וֹת הִתְקַלְקָֽלוּ:
התקלקלו: נתקו ונזרקו ממקומן ועם קלקל בחצים (יחזקאל כ״א:כ״ו) חברו מנחם:
25רָאִ֕יתִי וְהִנֵּ֖ה אֵ֣ין הָֽאָדָ֑ם וְכָל־ע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם נָדָֽדוּ:
26רָאִ֕יתִי וְהִנֵּ֥ה הַכַּרְמֶ֖ל הַמִּדְבָּ֑ר וְכָל־עָרָ֗יו נִתְּצוּ֙ מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה מִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ:
והנה הכרמל: ארץ הנטוע כל טוב ככרמל נהיה מדבר מדרש אגדה ראיתי ההרים אלו האבות וכל הגבעות אלו אמהות כלומר זכותן תמה, אין האדם, זכות משה שנאמר בו עניו מכל האדם (במדבר יב) והנה הכרמל אליהו:
27כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה שְׁמָמָ֥ה תִֽהְיֶ֖ה כָּל־הָאָ֑רֶץ וְכָלָ֖ה לֹ֥א אֶעֱשֶֽׂה:
וכלה לא אעשה: ביושביה כי אותיר פליטים שילכו בגולה:
28עַל־זֹאת֙ תֶּֽאֱבַ֣ל הָאָ֔רֶץ וְקָֽדְר֥וּ הַשָּׁמַ֖יִם מִמָּ֑עַל עַ֚ל כִּֽי־דִבַּ֙רְתִּי֙ זַמֹּ֔תִי וְלֹ֥א נִחַ֖מְתִּי וְלֹֽא־אָשׁ֥וּב מִמֶּֽנָּה:
תאבל: תחרב:
זמותי: ל' מחשבה:
על כי דברתי: הפורענות הזה ואקיימנה:
ולא אשוב: ולא אנחם לחשוב מחשבות טובות עליהם:
29מִקּ֨וֹל פָּרָ֜שׁ וְרֹ֣מֵה קֶ֗שֶׁת בֹּרַ֙חַת֙ כָּל־הָעִ֔יר בָּאוּ בֶּֽעָבִ֔ים וּבַכֵּפִ֖ים עָל֑וּ כָּל־הָעִ֣יר עֲזוּבָ֔ה וְאֵין־יוֹשֵׁ֥ב בָּהֵ֖ן אִֽישׁ:
ורומה: כמו רמה בים (שמות ט):
באו בעבים: ביערות עבים מקום סיבוך קוצים להטמן:
ובכפים עלו: סלע מתורגם בכיפיא:
30 וְאַ֨תְּ (כתיב וְאַ֨תְּי) שָׁד֜וּד מַה־תַּֽעֲשִׂ֗י כִּֽי־תִלְבְּשִׁ֨י שָׁנִ֜י כִּי־תַעְדִּ֣י עֲדִי־זָהָ֗ב כִּֽי־תִקְרְעִ֚י בַפּוּךְ֙ עֵינַ֔יִךְ לַשָּׁ֖וְא תִּתְיַפִּ֑י מָֽאֲסוּ־בָ֥ךְ עֹֽגְבִ֖ים נַפְשֵׁ֥ךְ יְבַקֵּֽשׁוּ:
כי תלבשי שני: להתנאות ולמצוא רחמים לפני השודד:
תקרעי בפוך: לשון קריעה שהפוך נראה כמרחיב קרע העין כך שמעתי וגם מנחם לא חלק במחברת קרע:
פוך: ל' כחול:
עוגבים: המשחקים עם הנשים בצדי מיני ניאוף כמו ותעגבה על פלגשיהם (יחזקאל כג):
נפשך יבקשו: מבקשים להרגך:
31כִּ֩י ק֨וֹל כְּחוֹלָ֜ה שָׁמַ֗עְתִּי צָרָה֙ כְּמַבְכִּירָ֔ה ק֧וֹל בַּת־צִיּ֛וֹן תִּתְיַפֵּ֖חַ תְּפָרֵ֣שׂ כַּפֶּ֑יהָ אוֹי־נָ֣א לִ֔י כִּי־עָֽיְפָ֥ה נַפְשִׁ֖י לְהֹֽרְגִֽים:
כמבכיר': כאשה המבכרת תחלת לידתה:
תתיפח: תייליל ותצעק גניחו' קונפליינ"ט בלעז כמו ויפח חמס (תהילים כ״ז:י״ב) ל' דיבור:
אוי נא לי: כך אומרת: