פרק ג

1לֵאמֹ֡ר הֵ֣ן יְשַׁלַּ֣ח אִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֩ וְהָֽלְכָ֨ה מֵאִתּ֜וֹ וְהָֽיְתָ֣ה לְאִישׁ־אַחֵ֗ר הֲיָשׁ֚וּב אֵלֶ֙יהָ֙ ע֔וֹד הֲל֛וֹא חָנ֥וֹף תֶּחֱנַ֖ף הָאָ֣רֶץ הַהִ֑יא וְאַ֗תְּ זָנִית֙ רֵעִ֣ים רַבִּ֔ים וְשׁ֥וֹב אֵלַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה:

לאמר הן ישלח וגו' יש לי לומר שאין עוד את ראוי לי כי כן דרך המשלח את אשתו והלכה לה וגו':

ואת זנית רעים רבים עם אוהבים רבים ואעפ"כ שובי אלי

ושוב אלי כמו עשות ולשוב אלי אני עוסק בך:

2שְׂאִי֩־עֵינַ֨יִךְ עַל־שְׁפָיִ֜ם וּרְאִ֗י אֵיפֹה֙ לֹ֣א שֻׁכַּ֔בְתְּ (כתיב שֻׁגַּ֔לְתְּ) עַל־דְּרָכִים֙ יָשַׁ֣בְתְּ לָהֶ֔ם כַּֽעֲרָבִ֖י בַּמִדְבָּ֑ר וַתַּֽחֲנִ֣יפִי אֶ֔רֶץ בִּזְנוּתַ֖יִךְ וּבְרָעָתֵֽךְ:

שפים יבלי מים:

לא שוגלת ל' פלגש:

ישבת להם להיות נכונה לקראתם:

כערבי יושב אוהלים שהוא תמיד מצוי בחוץ במדברות ועל שם כך הוא קרוי ערבי ששוכן בערבה:

3וַיִּמָּֽנְע֣וּ רְבִבִ֔ים וּמַלְק֖וֹשׁ ל֣וֹא הָיָ֑ה וּמֵ֨צַח אִשָּׁ֚ה זוֹנָה֙ הָ֣יָה לָ֔ךְ מֵאַ֖נְתְּ הִכָּלֵֽם:

ומלקוש כמטר היורד בניסן על המלילות ועל הקשין ומלקוש טרדיו"א בלעז:

4הֲל֣וֹא מֵעַ֔תָּה קָרָ֥את (כתיב קָרָ֥אתי) לִ֖י אָבִ֑י אַלּ֥וּף נְעֻרַ֖י אָֽתָּה:

הלוא מעתה הלואי שבת מרעתך וקראת לי אבי ואם תעשי כך הינטור לך אדוניך לעולם את אשר חטאת לו אם ישמור לנצח לא ישמור:

5הֲיִנְט֣וֹר לְעוֹלָ֔ם אִם־יִשְׁמֹ֖ר לָנֶ֑צַח הִנֵּ֥ה דִבַּ֛רְתְּ (כתיב דִבַּ֛רְתְּי) וַתַּֽעֲשִׂ֥י הָֽרָע֖וֹת וַתּוּכָֽל:

הנה דברת בפיך לא נבוא עוד אליך ואותה הרעה תעשי ולא תתני לב לשוב:

ותוכל ונצחת למרוד:

6וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י בִּימֵי֙ יֹֽאשִׁיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ הֲרָאִ֕יתָ אֲשֶׁ֥ר עָֽשְׂתָ֖ה מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל הֹֽלְכָ֨ה הִ֜יא עַל־כָּל־הַ֣ר גָּבֹ֗הַּ וְאֶל־תַּ֛חַת כָּל־עֵ֥ץ רַֽעֲנָ֖ן וַתִּזְנִי־שָֽׁם:

משובה נצחת ומוכחת :

בימי יאשיה המלך כשצוני להחזיר עשרת השבטים הראית אשר עשתה משובה ישראל השובבה אנבוזייא"ה בלעז:

ישראל עשרת השבטי':

הולכה היא בעודה על אדמתה קודם שגלתה בימי חזקיה עם הושע בן אלה:

הולכה היתה הולכת על כל הר גבוה:

ותזני שם לעכו"ם, ותזני כמו ותזן יו"ד יתירה:

7וָֽאֹמַ֗ר אַֽחֲרֵ֨י עֲשֹׂתָ֧הּ אֶת־כָּל־אֵ֛לֶּה אֵלַ֥י תָּשׁ֖וּב וְלֹא־שָׁ֑בָה וַתֵּ֛רֶא (כתיב וַתֵּ֛רֶאה) בָּגוֹדָ֥ה אֲחוֹתָ֖הּ יְהוּדָֽה:

ואמר על ידי נביאי עמוס והושע בן בארי ושאר נביאים אלי תשוב:

ותרא בגודה אחותה יהודה כל זה, בגודה קשה ממשובה ישראל שהם ראשונים לקילקול ולא ראו פורענות ללמוד ממנו ולשוב קרויין משובה יהודה שראו שגלו אלו ולא לקחו מוסר קרוין בגודה:

8וָאֵ֗רֶא כִּ֚י עַל־כָּל־אֹדוֹת֙ אֲשֶׁ֚ר נִֽאֲפָה֙ מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁלַּחְתִּ֕יהָ וָאֶתֵּ֛ן אֶת־סֵ֥פֶר כְּרִֽיתֻתֶ֖יהָ אֵלֶ֑יהָ וְלֹ֨א יָֽרְאָ֜ה בֹּֽגֵדָ֚ה יְהוּדָה֙ אֲחוֹתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ וַתִּ֥זֶן גַּם־הִֽיא:

וארא כי על כל אודות וגו' נקודות טעמי מקרא זה מלמדין על פירושו ישראל נקוד זקף מובדל משלחתיה שלחתיה נקוד זקף גדול לעצמו וזה פירושו וארא נסתכלתי בה ליפרע ממנה ולמה כי על כל אודות אשר נאפה משובה ישראל ומה היתה נקמתי שלחתיה מעל פני ולא יראה בגדה יהודה שראתה בפורענות של שומרון לתת לבה לשוב:

9וְהָיָה֙ מִקֹּ֣ל זְנוּתָ֔הּ וַתֶּחֱנַ֖ף אֶת־הָאָ֑רֶץ וַתִּנְאַ֥ף אֶת־הָאֶ֖בֶן וְאֶת־הָעֵֽץ:

ותנאף את האבן וטעת עם פלחי אבניא ואעיא, וי"ת מקל זנותה ל' קלות מדקלילא בעינהא טעוותהא:

10וְגַם־בְּכָל־זֹ֗את לֹא־שָׁ֨בָה אֵלַ֜י בָּֽגוֹדָ֧ה אֲחוֹתָ֛הּ יְהוּדָ֖ה בְּכָל־לִבָּ֑הּ כִּ֥י אִם־בְּשֶׁ֖קֶר נְאֻם־יְהֹוָֽה:

וגם בכל זאת שראו בקלקלת פורענות חבריהם:

כי אם בשקר דורו של יאשיה מראין עצמם שהם צדיקים והם רשעים היו צרים צורות של עכו"ם על דלתותיהם מבפנים חציה על זו וחציה על זו וכשהיו מבערי עכו"ם בודקים היה הדלת פתוח ולא היו מכירין בה:

11וַיֹּ֚אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י צִדְּקָ֥ה נַפְשָׁ֖הּ מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל מִבֹּגֵדָ֖ה יְהוּדָֽה:

צדקה נפשה משובה ישראל נקתה ופטרה עצמה מן הדין שלא היה לה ממי ללמוד:

12הָלֹ֡ךְ וְֽקָרָאתָ֩ אֶת־הַדְּבָרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה צָפ֗וֹנָה וְ֠אָֽמַרְתָּ שׁ֣וּבָה מְשֻׁבָ֚ה יִשְׂרָאֵל֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה לֽוֹא־אַפִּ֥יל פָּנַ֖י בָּכֶ֑ם כִּֽי־חָסִ֚יד אֲנִי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה לֹ֥א אֶטּ֖וֹר לְעוֹלָֽם:

הלוך וקראת וגו' הלוך כתרגומו אזיל ל' צווי כאן ציווהו לילך ולחזור עשרת השבטים בימי יאשיהו כמו שאמר למעלה שבימי יאשיהו נאמרה לו נבואה זו וחזרו מקצת מהן בשמונה עשרה ליאשיהו:

צפונה אל המקומות שגלו שם לאשור:

פני רוגזי כן ת"י:

13אַךְ דְּעִ֣י עֲו‍ֹנֵ֔ךְ כִּ֛י בַּֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהַ֖יִךְ פָּשָׁ֑עַתְּ וַתְּפַזְּרִ֨י אֶת־דְּרָכַ֜יִךְ לַזָּרִ֗ים תַּחַת כָּל־עֵ֣ץ רַֽעֲנָ֔ן וּבְקוֹלִ֥י לֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה:

פשעת מרדת:

ותפזרי את דרכיך ל' זנות פיסוק רגלים למשכבי אשה:

14שׁ֣וּבוּ בָנִ֚ים שֽׁוֹבָבִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּ֥י אָֽנֹכִ֖י בָּעַ֣לְתִּי בָכֶ֑ם וְלָֽקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם אֶחָ֣ד מֵעִ֗יר וּשְׁנַ֙יִם֙ מִמִּשְׁפָּחָ֔ה וְהֵֽבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם צִיּֽוֹן:

שובבים אנווישיי"ר בלעז ששובבתם דרככם מרוב כל שהייתם בשלוה ועונג כמו שהוא אומר הפורטים על פי הנבל (עמוס ז) השותים במזרקי יין (שם):

כי אנכי בעלתי בכם ונקראתם בשמי שאני אדון לכם ואין כבודי להניח אתכם ביד אויבי:

15וְנָֽתַתִּ֥י לָכֶ֛ם רֹעִ֖ים כְּלִבִּ֑י וְרָע֥וּ אֶתְכֶ֖ם דֵּעָ֥ה וְהַשְׂכֵּֽיל:

16וְהָיָ֡ה כִּ֣י תִרְבּוּ֩ וּפְרִיתֶ֨ם בָּאָ֜רֶץ בַּיָּמִ֚ים הָהֵ֙מָּה֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה לֹא־יֹ֣אמְרוּ ע֗וֹד אֲרוֹן֙ בְּרִית־יְהֹוָ֔ה וְלֹ֥א יַֽעֲלֶ֖ה עַל־לֵ֑ב וְלֹ֚א יִזְכְּרוּ־בוֹ֙ וְלֹ֣א יִפְקֹ֔דוּ וְלֹ֥א יֵֽעָשֶׂ֖ה עֽוֹד:

לא יאמרו עוד ארון כי כל כניסתכם תהא קדושה ואשכון בה כאלו הוא ארון:

יפקדו כמו יזכרו:

ולא יעשה עוד מה שנעשה בו כבר בשילה שהביאוהו במלחמה עם פלשתים בימי עלי (ש"א ד):

17בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא יִקְרְא֚וּ לִירֽוּשָׁלִַ֙ם֙ כִּסֵּ֣א יְהֹוָ֔ה וְנִקְוּ֨וּ אֵלֶ֧יהָ כָל־הַגּוֹיִ֛ם לְשֵׁ֥ם יְהֹוָ֖ה לִירֽוּשָׁלִָ֑ם וְלֹא־יֵֽלְכ֣וּ ע֔וֹד אַֽחֲרֵ֕י שְׁרִר֖וּת לִבָּ֥ם הָרָֽע:

ונקוו ונקבצו לשון מקוה מים:

שרירות ל' ראיה כמו אשורנו (מדבר כד):

18בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה יֵֽלְכ֥וּ בֵית־יְהוּדָ֖ה עַל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְיָבֹ֚אוּ יַחְדָּו֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר הִנְחַ֖לְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם:

ילכו בית יהודה על בית ישראל עמם יתחברו ויתוספו עליהם להיות ממלכה אחת:

19וְאָֽנֹכִ֣י אָמַ֗רְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵ֣ךְ בַּבָּנִ֔ים וְאֶתֶּן־לָךְ֙ אֶ֣רֶץ חֶמְדָּ֔ה נַֽחֲלַ֥ת צְבִ֖י צִבְא֣וֹת גּוֹיִ֑ם וָאֹמַ֗ר אָבִי֙ תִּקְרְאִי־ (כתיב תִּקְרְאִו־) לִ֔י וּמֵאַֽחֲרַ֖י לֹ֥א תָשֽׁוּבִי (כתיב תָשֽׁוּבִו) :

ואנכי אמרתי בלבי ולכן הנחלתים לאבותיכם:

איך אשיתך בבני' את עדתי ואומתי בתוך שאר בנים לפיכך ביררתי מנה יפה ואתן לך ארץ חמדה:

צבי צבאות גוים צביון כל צבאות גוים:

20אָכֵ֛ן בָּֽגְדָ֥ה אִשָּׁ֖ה מֵֽרֵעָ֑הּ כֵּ֣ן בְּגַדְתֶּ֥ם בִּ֛י בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהֹוָֽה:

אכן אבל אתם לא עשיתם מחשבתי כ"א כמו אשה שבוגדה מריעה על שאינו יכול להספיק מזונותיה כן בגדתם בי המספיק לכם כל טוב כך מדרש אגדה:

21קוֹל עַל־שְׁפָיִ֣ים נִשְׁמָ֔ע בְּכִ֥י תַֽחֲנוּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֚י הֶעֱווּ֙ אֶת־דַּרְכָּ֔ם שָֽׁכְח֖וּ אֶת־יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיהֶֽם:

על שפיים נשמע קרוב הוא להשמע:

22שׁוּבוּ בָּנִים֙ שֽׁוֹבָבִ֔ים אֶרְפָּ֖ה מְשׁוּבֹֽתֵיכֶ֑ם הִנְנוּ֙ אָתָ֣נוּ לָ֔ךְ כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ:

הננו אתנו לך הנביא מלמדם להתוודות ולומר כן הננו אתנו לך אכן לשקר וגו' והבשת אכלה וגו' נשכבה בבשתנו כל זה לשון תפלה שהנביא מלמדם לומר:

אתנו באנו:

23אָכֵ֥ן לַשֶּׁ֛קֶר מִגְּבָע֖וֹת הָמ֣וֹן הָרִ֑ים אָכֵן֙ בַּיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ תְּשׁוּעַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל:

אכן לשקר שמרנו מגבעות והמון הרים שעבדנו עכו"ם שם:

אכן באמת:

24וְהַבֹּ֗שֶׁת אָֽכְלָ֛ה אֶת־יְגִ֥יעַ אֲבוֹתֵ֖ינוּ מִנְּעוּרֵ֑ינוּ אֶת־צֹאנָם֙ וְאֶת־בְּקָרָ֔ם אֶת־בְּנֵיהֶ֖ם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶֽם:

והבושת עכו"ם שעסקנו בה כד"א וינזרו לבשת:

אכלה את יגיע אבותינו בעון עבודתה היה יגיענו לבז:

25נִשְׁכְּבָ֣ה בְּבָשְׁתֵּ֗נוּ וּתְכַסֵּנוּ֘ כְּלִמָּתֵנוּ֒ כִּי֩ לַיהֹוָ֨ה אֱלֹהֵ֜ינוּ חָטָ֗אנוּ אֲנַ֙חְנוּ֙ וַֽאֲבוֹתֵ֔ינוּ מִנְּעוּרֵ֖ינוּ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְלֹ֣א שָׁמַ֔עְנוּ בְּק֖וֹל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ: