| 1וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: |
| 2הָלֹ֡ךְ וְֽקָרָאתָ֩ בְּאָזְנֵי֙ יְרֽוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה זָכַ֚רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַֽהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֚ךְ אַֽחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה: |
| זכרתי לך:
אם הייתם שבים אלי תאוותי לרחם עליכם כי זכרת חסד נעוריך ואהבת כלילת חופתך שהכללתיך לחופה ול' הכנסה הוא, כלולותיך נוצי"ש בלעז, ומה הוא חסד נעוריך לכתך אחר שלוחי משה ואהרן מארץ נושבת יצאתם למדבר ואין צדה לדרך כי האמנתם בי:
|
| 3קֹ֚דֶשׁ יִשְׂרָאֵל֙ לַיהֹוָ֔ה רֵאשִׁ֖ית תְּבֽוּאָתֹ֑ה כָּל־אֹֽכְלָ֣יו יֶאְשָּׁ֔מוּ רָעָ֛ה תָּבֹ֥א אֲלֵיהֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה: |
| קדש ישראל:
כתרומה:
|
| ראשית תבואתה:
כראשית קציר לפני העומר שאסור באכילה והאוכלו מתחייב כן כל אוכליו יאשמו כן ת"י:
|
| 4שִׁמְע֥וּ דְבַר־יְהֹוָ֖ה בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֑ב וְכָֽל־מִשְׁפְּח֖וֹת בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל: |
| 5כֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה מַה־מָּֽצְא֨וּ אֲבֽוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙ עָ֔וֶל כִּ֥י רָֽחֲק֖וּ מֵֽעָלָ֑י וַיֵּֽלְכ֛וּ אַֽחֲרֵ֥י הַהֶ֖בֶל וַיֶּהְבָּֽלוּ: |
| 6וְלֹ֣א אָֽמְר֔וּ אַיֵּ֣ה יְהֹוָ֔ה הַמַּֽעֲלֶ֥ה אֹתָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַמּוֹלִ֨יךְ אֹתָ֜נוּ בַּמִּדְבָּ֗ר בְּאֶ֨רֶץ עֲרָבָ֚ה וְשׁוּחָה֙ בְּאֶ֙רֶץ֙ צִיָּ֣ה וְצַלְמָ֔וֶת בְּאֶ֗רֶץ לֹֽא־עָ֚בַר בָּהּ֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יָשַׁ֥ב אָדָ֖ם שָֽׁם: |
| ולא אמרו איה ה':
כי נלך אחרי אלהים אחרי':
|
| ערבה:
פלנור"א בלעז:
|
| ושוחה:
נטויה אינפוושיא"ה בלעז:
|
| ציה:
דישגאט"ה בלעז:
|
| וצלמות:
לשון חשך:
|
| 7וָֽאָבִ֚יא אֶתְכֶם֙ אֶל־אֶ֣רֶץ הַכַּרְמֶ֔ל לֶאֱכֹ֥ל פִּרְיָ֖הּ וְטוּבָ֑הּ וַתָּבֹ֙אוּ֙ וַתְּטַמְּא֣וּ אֶת־אַרְצִ֔י וְנַֽחֲלָתִ֥י שַׂמְתֶּ֖ם לְתֽוֹעֵבָֽה: |
| אל ארץ הכרמל:
לארעא דישראל דהות מנצבא ככרמלא, פירש נטועה כיער:
|
| 8הַכֹּֽהֲנִ֗ים לֹ֚א אָֽמְרוּ֙ אַיֵּ֣ה יְהֹוָ֔ה וְתֹֽפְשֵׂ֚י הַתּוֹרָה֙ לֹ֣א יְדָע֔וּנִי וְהָֽרֹעִ֖ים פָּ֣שְׁעוּ בִ֑י וְהַנְּבִאִים֙ נִבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וְאַֽחֲרֵ֥י לֹֽא־יוֹעִ֖לוּ הָלָֽכוּ: |
| תופשי התורה:
סנהדרין:
|
| והרועים:
המלכים:
|
| נבאו בבעל:
בשם הבעל:
|
| 9לָכֵ֗ן עֹ֛ד אָרִ֥יב אִתְּכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְאֶת־בְּנֵ֥י בְנֵיכֶ֖ם אָרִֽיב: |
| עוד אריב:
טרם אביא עליכם רעה אתווכח עמכם עוד ע"י נביאי אע"פי שרבתי עמכם כבר ימים רבים:
|
| 10כִּ֣י עִבְר֞וּ אִיֵּ֚י כִתִּיִּים֙ וּרְא֔וּ וְקֵדָ֛ר שִׁלְח֥וּ וְהִֽתְבּֽוֹנְנ֖וּ מְאֹ֑ד וּרְא֕וּ הֵ֥ן הָֽיְתָ֖ה כָּזֹֽאת: |
| איי כתיים:
לאיי כתיים:
|
| איי:
אישל"ש בלעז:
|
| וקדר שלחו:
ולקדר שלחו לראות מנהגם:
|
| והתבוננו מאד:
ושימו לב להסתכל בדבר יפה:
|
| הן:
כמו אם, אם המיר גוי מהם את אלהיו ואע"פ שהמה לא אלהים ועמי המיר את כבודו אשר בו היה נכבד וכתיים וקדריים יושבי אוהלים ורועי מקנה ונוסעים והולכים ומטלטלין ממרעה למרעה וממדבר למדבר ונושאים את אלהיהם עמהם למקום שחונים שם ואני נשאתי אתכם עד אשר קבעתי אתכם והנחתם אותי כך ת"י ורבותינו אמרו כתיים עובדים למים וקדריים עובדים לאש ואע"פ שיודעים שהמים מכבין את האש לא הניחו את אלהיהם:
|
| 11הַֽהֵימִ֥יר גּוֹי֙ אֱלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה לֹ֣א אֱלֹהִ֑ים וְעַמִּ֛י הֵמִ֥יר כְּבוֹד֖וֹ בְּל֥וֹא יוֹעִֽיל: |
| בלא יועיל:
בעכו"ם שאין בה תועלת:
|
| 12שֹׁ֥מּוּ שָׁמַ֖יִם עַל־זֹ֑את וְשַֽׂעֲר֛וּ חֳרְב֥וּ מְאֹ֖ד נְאֻם־יְהֹוָֽה: |
| שמו שמים:
ל' תמהון כמו השתוממו והוא לשון צווי כמו אם כה יאמרו אלינו דומו (שמואל א י״ד:ט׳):
|
| ושערו:
לשון סער:
|
| חרבו מאד:
כאילו אתם נחרבים על בית המקדש שעתיד ליחרב:
|
| 13כִּֽי־שְׁתַּ֥יִם רָע֖וֹת עָשָׂ֣ה עַמִּ֑י אֹתִ֨י עָזְב֜וּ מְק֣וֹר | מַ֣יִם חַיִּ֗ים לַחְצֹ֚ב לָהֶם֙ בֹּאר֔וֹת בֹּארֹת֙ נִשְׁבָּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָכִ֖לוּ הַמָּֽיִם: |
| שתים רעות:
אם המירו יראתם בכיוצא בה יש כאן רעה אחת ועכשיו שאותי עזבו שאני מקור מים חיים ללכת אחרי העכו"ם שהם כבורות של מים מכונסין ונשברין ונסדקין ומימיהם נבלעים בסדקיהם הרי שתים רעות:
|
| לחצוב:
לחפור:
|
| אשר לא יכילו:
טינדרונ"ט בלעז את מימיהם שהמים מטשטשין את שפתם וכותליהם והם נופלין:
|
| 14הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־יְלִ֥יד בַּ֖יִת ה֑וּא מַדּ֖וּעַ הָיָ֥ה לָבַֽז: |
| יליד בית:
בן האמה:
|
| 15עָלָיו֙ יִשְׁאֲג֣וּ כְפִרִ֔ים נָֽתְנ֖וּ קוֹלָ֑ם וַיָּשִׁ֚יתוּ אַרְצוֹ֙ לְשַׁמָּ֔ה עָרָ֥יו נִצְּת֖וּ (כתיב נִצְּתֻ֖ה) מִבְּלִ֥י ישֵֽׁב: |
| ישאגו:
שואגים ל' הווה:
|
| כפירים:
מלכים:
|
| נצתו:
נצתו באש:
|
| 16גַּם־בְּנֵי־נֹ֖ף וְתַחְפַּנְחֵ֑ס (כתיב וְתַחְפַּנְֵס֑) יִרְע֖וּךְ קָדְקֹֽד: |
| גם בני נוף:
ותחפנחס הם מצרים שאתם בוטחים עליהם לעזרה:
|
| ירעוך קדקוד:
ל' רציצה כדמתרגמינן ורצוץ ורעעו:
|
| 17הֲלוֹא־זֹ֖את תַּֽעֲשֶׂה־לָּ֑ךְ עָזְבֵךְ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהַ֔יִךְ בְּעֵ֖ת מוֹלִכֵ֥ךְ בַּדָּֽרֶךְ: |
| הלא זאת תעשה לך:
הלא את הרעה ואת הפורענות הזאת תגרום לך האשמה והעון אשר עזבת את ה' אלהיך:
|
| בעת מוליכך בדרך:
שהיה מלמד אותך דרך הטובה והישרה:
|
| 18וְעַתָּ֗ה מַה־לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֣י שִׁח֑וֹר וּמַה־לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ אַשּׁ֔וּר לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֥י נָהָֽר: |
| מה לך לדרך מצרים:
למה תעזבי אותי ותבטחי על מצרים:
|
| לשתות מי שיחור:
שטבעו זכוריכם בנילוס שיחור הוא נילוס כמה שנאמר מן השיחור אשר על פני מצרים בספר (יהושע י״ג:ג׳):
|
| ומה לך:
למרוד בי למען תגלי לדרך אשור למעבר נהר פרת:
|
| 19תְּיַסְּרֵ֣ךְ רָֽעָתֵ֗ךְ וּמְשֻֽׁבוֹתַ֙יִךְ֙ תּֽוֹכִחֻ֔ךְ וּדְעִ֚י וּרְאִי֙ כִּי־רַ֣ע וָמָ֔ר עָזְבֵ֖ךְ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑יִךְ וְלֹ֚א פַחְדָּתִי֙ אֵלַ֔יִךְ נְאֻם־אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה צְבָאֽוֹת: |
| תיסרך רעתך:
סוף שרעתך תביא עליך יסורין:
|
| ומשובותיך:
ל' בנים שובבים (לקמן ג):
|
| תוכיחוך:
ל' מוסר:
|
| ולא פחדתי:
פחד שלי לא היה בלבך לירא אותי:
|
| 20כִּ֣י מֵֽעוֹלָ֞ם שָׁבַ֣רְתִּי עֻלֵּ֗ךְ נִתַּ֙קְתִּי֙ מֽוֹסְרוֹתַ֔יִךְ וַתֹּאמְרִ֖י לֹ֣א אֶעֱב֑וֹר (כתיב אֶעֱב֑וֹד) כִּ֣י עַל־כָּל־גִּבְעָ֞ה גְּבֹהָ֗ה וְתַ֙חַת֙ כָּל־עֵ֣ץ רַֽעֲנָ֔ן אַ֖תְּ צֹעָ֥ה זֹנָֽה: |
| שברתי עלך:
העול של עץ נופל בו ל' שבירה והמוסרות שהן של עור נופל בהן לשון נתיקה:
|
| מוסרותיך:
הם רצועות שקושרין בהם העול:
|
| ותאמרי לא אעבור:
על דבריך:
|
| כי על כל גבעה:
אך אתה לא שמרת הבטחתך ועל כל גבעה את צועה ל' משכב ומצע כי משמש ל' אלא:
|
| 21וְאָֽנֹכִי֙ נְטַעְתִּ֣יךְ שׂוֹרֵ֔ק כֻּלֹּ֖ה זֶ֣רַע אֱמֶ֑ת וְאֵיךְ֙ נֶהְפַּ֣כְתְּ לִ֔י סוּרֵ֖י הַגֶּ֥פֶן נָכְרִיָּֽה: |
| נטעתיך שורק:
שורק הוא זמורות גפן טוב כלומר בני אבות כשרים וצדיקים ומדרשו נטעתיך שורק הוספתי לך על שבע מצות של בני נח שש מאות ושש כמנין שורק:
|
| סורי:
דישטורלטור"ש בלע"ז:
|
| גפן נכריה:
הצומחת ביערים:
|
| 22כִּ֚י אִם־תְּכַבְּסִי֙ בַּנֶּ֔תֶר וְתַרְבִּי־לָ֖ךְ בֹּרִ֑ית נִכְתָּ֚ם עֲוֹנֵךְ֙ לְפָנַ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: |
| בנתר:
מין אדמה שחפין ושפין בה את הבגדים:
|
| בורית:
נקיון כמו ובר לבב (תהילים כ״ד:ד׳) ויש לועזים בורית שאבו"ן בלעז:
|
| נכתם עונך:
הא כרושם כתמא דלא דכי כן סגיאו חוביך קדמי:
|
| כתם:
טאק"א בלעז:
|
| עונך:
על עון העגל נאמר שהוא קיים לעולם כמו שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם (שמות ל״ב:ל״ד) כל פקידות הבאות על ישראל יהיה מקצת עון העגל בהם:
|
| 23אֵ֣יךְ תֹּֽאמְרִ֞י לֹ֣א נִטְמֵ֗אתִי אַֽחֲרֵ֚י הַבְּעָלִים֙ לֹ֣א הָלַ֔כְתִּי רְאִ֚י דַרְכֵּךְ֙ בַּגַּ֔יְא דְּעִ֖י מֶ֣ה עָשִׂ֑ית בִּכְרָ֥ה קַלָּ֖ה מְשָׂרֶ֥כֶת דְּרָכֶֽיהָ: |
| ראי דרכך בגיא:
מה עש . ת מול בית פעור ועוד עתה את מחזקת באותו הדרך כבכרה קלה המשרכת דרכיה:
|
| בכרה:
גמלה נקבה בחורה שהיא אוהבת לנוע בכרי מדין (ישעיהו ס׳:ו׳) מתורגם הוגני מדין והם גמלים בחורים כמו שמצינו בסנהדרין נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני:
|
| משרכת:
מחזקת בדרכי נעוריה ל' מסריך סריך ויש לחברו עם שרוך הנעל (בראשית י״ד:כ״ג) קושרת דרכי נערותה בלבה:
|
| 24פֶּ֣רֶה | לִמֻּ֣ד מִדְבָּ֗ר בְּאַוַּ֚ת נַפְשָׁהּ֙ (כתיב נַפְשָׁו֙) שָֽׁאֲפָ֣ה ר֔וּחַ תַּֽאֲנָתָ֖הּ מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נָּה כָּל־מְבַקְשֶׁ֙יהָ֙ לֹ֣א יִיעָ֔פוּ בְּחָדְשָׁ֖הּ יִמְצָאֽוּנְהָ: |
| פרה:
שלוואטיק"ו בלעז ויש לועזין קוליי"ן בלעז:
|
| למוד מדבר:
הלמוד להיות במדברות כן אוהבת לנוע:
|
| שאפה רוח:
פותחת את פיה ושואפת רוח ולעולם הוא חוזר למקומו:
|
| תאנתה מי ישיבנה:
אותה מדת תנינים שיש בה כי גם התנין שואף רוח כמה שנאמר שאפה רוח כתנים (ירמיה יד) מי ישיבנה מאותה מדה כן אתם מי יוכל להשיבכם מדרככם הרעה:
|
| תאנתה: שו"ן דגרונמינ"ט בלעז וכן ת"י כירודא, ד"א ל' יללה כמו תאניה ואניה (איכה ב) ל"א שאקונטריא"ה בלעז כמו תאנת שילה (יהושע טז):
|
| כל מבקשיה לא ייעפו:
כי על חנם ייעפו שלא יוכלו להשיגה ומה סופה בחדשה ימצאונה חדש אחד יש בשנה שהיא ישנה כל החדש ואז היא נלכדת אף אתם חדש אחד (הוא אב) הוכן לכם כבר מימות המרגלים שקבעו אבותיכם בכיית חנם בו תלכדו:
|
| 25מִנְעִ֚י רַגְלֵךְ֙ מִיָּחֵ֔ף וּגְרוֹנֵ֖ךְ (כתיב וּגְורֹנֵ֖ךְ) מִצִּמְאָ֑ה וַתֹּאמְרִ֣י נוֹאָ֔שׁ ל֕וֹא כִּֽי־אָהַ֥בְתִּי זָרִ֖ים וְאַֽחֲרֵיהֶ֥ם אֵלֵֽךְ: |
| מנעי רגלך מיחף:
זו היא מדתך כפרא האוהבת לנוע נביאי אומרי' ליך מנעי עצמך מעכו"ם שלא תלכי יחף בגולה ומנעי גרונך מלמות בצמא ותאמרי על דברי הנביאים נואש אין מיחוש נואשתי בדבריכם, נואש נוקליי"ר בלע"ז:
|
| ותאמרי: ותאמרי על דברי הנביאים:
|
| נואש: נואש אין מיחוש נואשתי בדבריכם, נואש נוקליי"ר בלע"ז:
|
| 26כְּבֹ֚שֶׁת גַּנָּב֙ כִּ֣י יִמָּצֵ֔א כֵּ֥ן הוֹבִ֖ישׁוּ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הֵ֚מָּה מַלְכֵיהֶם֙ שָֽׂרֵיהֶ֔ם וְכֹֽהֲנֵיהֶ֖ם וּנְבִֽיאֵיהֶֽם: |
| כי ימצא:
בתחלה כשהוא נמצא גנב והוא היה מוחזק נאמן כך ת"י:
|
| 27אֹֽמְרִ֨ים לָעֵ֜ץ אָ֣בִי אַ֗תָּה וְלָאֶ֙בֶן֙ אַ֣תְּ יְלִדְתָּ֔נוּ (כתיב יְלִדְתָּ֔ניּ) כִּֽי־פָנ֥וּ אֵלַ֛י עֹ֖רֶף וְלֹ֣א פָנִ֑ים וּבְעֵ֚ת רָֽעָתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ ק֖וּמָה וְהֽוֹשִׁיעֵֽנוּ: |
| ובעת רעתם יאמרו:
אלי קומה והושיענו וכן ת"י ובעידן דבישתא אתיא עליהון כפרין בטעותהון ומודן קדמי ואמרין רחם עלנא ופרוקנא:
|
| 28וְאַיֵּ֚ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֣יתָ לָּ֔ךְ יָק֕וּמוּ אִם־יֽוֹשִׁיע֖וּךָ בְּעֵ֣ת רָֽעָתֶ֑ךָ כִּ֚י מִסְפַּ֣ר עָרֶ֔יךָ הָי֥וּ אֱלֹהֶ֖יךָ יְהוּדָֽה: |
| מספר עריך היו אלהיך:
בכל עיר ועיר אלוה אחר:
|
| 29לָ֥מָּה תָרִ֖יבוּ אֵלָ֑י כֻּלְּכֶ֛ם פְּשַׁעְתֶּ֥ם בִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה: |
| למה תריבו:
איך תבואו להתווכח בריב ולומר לא חטאנו:
|
| כולכם פשעתם בי:
אף הצדיקים במשמע היינו דאמרי אינשי בהדי הוצא לקיא כרבא:
|
| 30לַשָּׁוְא֙ הִכֵּ֣יתִי אֶת־בְּנֵיכֶ֔ם מוּסָ֖ר לֹ֣א לָקָ֑חוּ אָֽכְלָ֧ה חַרְבְּכֶ֛ם נְבִֽיאֵיכֶ֖ם כְּאַרְיֵ֥ה מַשְׁחִֽית: |
| לשוא הכיתי:
על חנם כי לא הועיל שיקחו מוסר:
|
| אכלה חרבכם:
את נביאכם, הרגתם את זכריה וישעיה:
|
| 31הַדּ֗וֹר אַתֶּם֙ רְא֣וּ דְבַר־יְהֹוָ֔ה הֲמִדְבָּ֚ר הָיִי֙תִי֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל אִם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה מַדּ֜וּעַ אָמְר֚וּ עַמִּי֙ רַ֔דְנוּ לֽוֹא־נָב֥וֹא ע֖וֹד אֵלֶֽיךָ: |
| ראו דבר ה':
הוציא להם צנצנת המן אמר להם ראו כאן מה דבר ה' מועיל:
|
| המדבר הייתי לישראל: ל' תימה הוא לכך נקודה מ"ם רפי וה"א בחטף פתח כלום נדמה לאבותיכם שהוא מדבר כשהלכו בו שהורדתי להם לחם זה דבר יום ביומו:
|
| מאפליה:
ל' חשך:
|
| מדוע אמרו עמי רדנו:
נבדלנו ממך כמו הרודה פת מן התנור כך מדרש רבי תנחומא ומנחם פירש רדנו ל' ירידה ועוד פנים אחרים:
|
| 32הֲתִשְׁכַּ֚ח בְּתוּלָה֙ עֶדְיָ֔הּ כַּלָּ֖ה קִשֻּׁרֶ֑יהָ וְעַמִּ֣י שְׁכֵח֔וּנִי יָמִ֖ים אֵ֥ין מִסְפָּֽר: |
| 33מַה־תֵּיטִ֥בִי דַּרְכֵּ֖ךְ לְבַקֵּ֣שׁ אַֽהֲבָ֑ה לָכֵן֙ גַּ֣ם אֶת־הָֽרָע֔וֹת לִמַּ֖דְתְּ (כתיב לִמַּ֖דְתְּי) אֶת־דְּרָכָֽיִךְ: |
| תיטיבי:
תקשטי עצמך לקראת נואפיך כמו (מלכים ב ט) ותיטב ראשה דאיזבל בפר' יהוא:
|
| גם את הרעות למדת:
חזרת על כל רוע דרך ללמוד את המקולקלת שבכולם:
|
| גם:
ל' אפילו לכן. ל' שבועת אמת אך את הדרך הרעה שבכל הדרכים למדת לעצמך:
|
| למדת:
הנהגת:
|
| 34גַּ֚ם בִּכְנָפַ֙יִךְ֙ נִמְצְא֔וּ דַּ֛ם נַפְשׁ֥וֹת אֶבְיוֹנִ֖ים נְקִיִּ֑ים לֹֽא־בַמַּחְתֶּ֥רֶת מְצָאתִ֖ים כִּ֥י עַל־כָּל־אֵֽלֶּה: |
| במחתרת מצאתים:
לא מצאת אותם במחתרת כשהרגת אותם:
|
| מצאתים:
כה יאמר לנקבה ל' פעלת, והרבה יש בספר (יחזקאל י"ז) את נשאתים:
|
| כי על כל אלה:
שהיו מוכיחים אותך בדברים האלה:
|
| 35וַתֹּֽאמְרִי֙ כִּ֣י נִקֵּ֔יתִי אַ֛ךְ שָׁ֥ב אַפּ֖וֹ מִמֶּ֑נִּי הִנְנִי֙ נִשְׁפָּ֣ט אוֹתָ֔ךְ עַל־אָמְרֵ֖ךְ לֹ֥א חָטָֽאתִי: |
| ותאמרי:
בלבך:
|
| כי נקיתי:
אשר זכאה אני נפשי:
|
| נשפט אותך:
בא עמך במשפט:
|
| 36מַה־תֵּזְלִ֥י מְאֹ֖ד לְשַׁנּ֣וֹת אֶת־דַּרְכֵּ֑ךְ גַּ֚ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ תֵּבֹ֔שִׁי כַּֽאֲשֶׁר־בֹּ֖שְׁתְּ מֵאַשּֽׁוּר: |
| תזלי:
לשון זלזול:
|
| לשנות את דרכך:
לעזוב אותי ולסמוך על מצרים לעזרה בימי יהויקים וצדקיהו (לקמן ל"ו):
|
| לשנות:
ל' שינוי:
|
| כאשר בושת מאשור:
שסמך אחז עליו ויצר לו ולא חזקו כמה שנאמר (בד"ה כח):
|
| 37גַּ֣ם מֵאֵ֥ת זֶה֙ תֵּֽצְאִ֔י וְיָדַ֖יִךְ עַל־רֹאשֵׁ֑ךְ כִּֽי־מָאַ֚ס יְהֹוָה֙ בְּמִבְטָחַ֔יִךְ וְלֹ֥א תַצְלִ֖יחִי לָהֶֽם: |
