פרק מו

1כָּרַ֥ע בֵּל֙ קֹרֵ֣ס נְב֔וֹ הָיוּ֙ עֲצַבֵּיהֶ֔ם לַחַיָּ֖ה וְלַבְּהֵמָ֑ה נְשֻׂאֹֽתֵיכֶ֣ם עֲמוּס֔וֹת מַשָּׂ֖א לַֽעֲיֵפָֽה:

כרע בל קורס נבו. אלהותיהם של בבל כרעו קרסו ל' שחוק של עכו"ם הוא כמי שיש לו חולי מעים ואינו מספיק לישב על מושב בה"כ עד שהוא נתרז:

כרע בל קורס נבו. אישקרופי"ר בל קונקיא"ה נבו כך שמעתי משמו של רבינו גרשום מאור הגולה:

היו עצביהם. צלמי צורתם של בל ונבו היו לחיה ולבהמה נדמו להיות כחיה וכבהמה שמזהימין ומלכלכין עצמן ברעי שלהם:

נשואותיכם עמוסות משא. רעי שבמעיהם כבדות הם לעמוס כמשא לאדם עיף לפיכך קרסו כרעו יחדיו הקריסה עם הכריעה:

2קָֽרְס֚וּ כָֽרְעוּ֙ יַחְדָּ֔ו לֹ֥א יָֽכְל֖וּ מַלֵּ֣ט מַשָּׂ֑א וְנַפְשָׁ֖ם בַּשְּׁבִ֥י הָלָֽכָה:

לא יכלו מלט משא. להפליט הצואה שבמעיהם כשאר המוציאין כהוגן:

מלט. ל' הוצאה ממקום בלוע וכן (לעיל לד) שמה קננה קפוז ותמלט, הוציאה ביצתה וכן (לקמן סו) והמליטה זכר ויונתן לא תירגם כן המקראות הללו:

3שִׁמְע֚וּ אֵלַי֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב וְכָל־שְׁאֵרִ֖ית בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הָֽעֲמֻסִים֙ מִנִּי־בֶ֔טֶן הַנְּשֻׂאִ֖ים מִנִּי־רָֽחַם:

העמוסים מני בטן. מאז נולדתם בבית לבן הארמי עמסתי אתכם על זרועותי כי מאז עמדו עליכם עכו"ם בכל דור ודור ולא כעכו"ם שהיו עומסים ונושאים את אלהיהם כמו שאמור למעלה אבל אתם עמוסים ונשואים בזרועותי:

4וְעַד־זִקְנָה֙ אֲנִ֣י ה֔וּא וְעַד־שֵׂיבָ֖ה אֲנִ֣י אֶסְבֹּ֑ל אֲנִ֚י עָשִׂ֙יתִי֙ וַֽאֲנִ֣י אֶשָּׂ֔א וַֽאֲנִ֥י אֶסְבֹּ֖ל וַֽאֲמַלֵּֽט:

ועד זקנה. אשר זקנתם וכלה כחכם שאין לכם זכות אני הוא ברחמי ובמדת טובי להושיעכם ולעמוס ולשאת למלט לפי שאמר על יראתם שהיא נסבלת וגם משאה אינה יכולה למלט אמר אני הסובל אחרים ואת משאם אמלט:

5לְמִ֥י תְדַמְּי֖וּנִי וְתַשְׁו֑וּ וְתַמְשִׁל֖וּנִי וְנִדְמֶֽה:

ותמשילוני. כמו (איוב ל׳:י״ט) ואתמשל כעפר ואפר ל' דמיון:

ונדמה. ונהיה אני והוא דומין זה לזה:

6הַזָּלִ֚ים זָהָב֙ מִכִּ֔יס וְכֶ֖סֶף בַּקָּנֶ֣ה יִשְׁקֹ֑לוּ יִשְׂכְּר֚וּ צוֹרֵף֙ וְיַֽעֲשֵֹ֣הוּ אֵ֔ל יִסְגְּד֖וּ אַף־יִשְׁתַּֽחֲוֽוּ:

הזלים זהב מכיס. ל' יזלו מים (תהלים קמז):

בקנה ישקולו. הוא קנה המאזני' שקורין פליי"ל בלע"ז:

7יִ֠שָּׂאֻהוּ עַל־כָּתֵ֨ף יִסְבְּלֻ֜הוּ וְיַנִּיחֻ֚הוּ תַחְתָּיו֙ וְיַֽעֲמֹ֔ד מִמְּקוֹמ֖וֹ לֹ֣א יָמִ֑ישׁ אַף־יִצְעַ֚ק אֵלָיו֙ וְלֹ֣א יַֽעֲנֶ֔ה מִצָּֽרָת֖וֹ לֹ֥א יֽוֹשִׁיעֶֽנּוּ:

8זִכְרוּ־זֹ֖את וְהִֽתְאֹשָׁ֑שׁוּ הָשִׁ֥יבוּ פֽוֹשְׁעִ֖ים עַל־לֵֽב:

זכרו זאת. אשר אני חפץ לומר:

והתאוששו. והתחזקו כמו לאשישי קיר חרשת (לעיל טז):

השיבו פושעים על לב. ומה אני אומר לכם לזכור ולהשיב על לב:

9זִכְר֥וּ רִֽאשֹׁנ֖וֹת מֵֽעוֹלָ֑ם כִּ֣י אָֽנֹכִ֥י אֵל֙ וְאֵ֣ין ע֔וֹד אֱלֹהִ֖ים וְאֶ֥פֶס כָּמֽוֹנִי:

זכרו ראשונות מעולם. אשר ראיתם כי אנכי אל ואין עוד, אנכי אלהים ואפס כמוני:

10מַגִּ֚יד מֵֽרֵאשִׁית֙ אַֽחֲרִ֔ית וּמִקֶּ֖דֶם אֲשֶׁ֣ר לֹא־נַֽעֲשׂ֑וּ אֹמֵר֙ עֲצָתִ֣י תָק֔וּם וְכָל־חֶפְצִ֖י אֶֽעֱשֶֽׂה:

מגיד מראשית אחרית. גלות מצרים וגאולתה הודעתי בבין הבתרים לפני היותה:

11קֹרֵ֚א מִמִּזְרָח֙ עַ֔יִט מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָ֖ק אִ֣ישׁ עֲצָתִ֑י (כתיב עֲצָתִ֑ו) אַף־דִּבַּ֙רְתִּי֙ אַף־אֲבִיאֶ֔נָּה יָצַ֖רְתִּי אַ֥ף אֶֽעֱשֶֽׂנָּה:

קורא ממזרח עיט. מארץ ארם שהיא במזרח קראתי לי את אברה' להיות נמלך בעצתי: עיט כמו התיב עטה וטעם (דניאל ב) אתיעטו כל סרכי מלכותא (שם ו) וגם יש לפותרו בל' עוף קראתי למהר אחרי כעוף הפורח ונודד ממקומו:

מרחק. קראתי לאיש עצתי ועמו יעצתי בין הבתרים ד' גליות כמו שמפורש בבראשית רבה והנה אימה חשיכה גדולה וגו':

אף דברתי. עמו הגליות וגאולתן אף אביאנה:

12שִׁמְע֥וּ אֵלַ֖י אַבִּ֣ירֵי לֵ֑ב הָֽרְחוֹקִ֖ים מִצְּדָקָֽה:

אבירי לב. אשר אמצתם לבנכם ונדבקתם בי:

הרחוקים מצדקה. אשר ארכו לכם הימים ולא הראיתי אתכם צדקתי לגאול:

13קֵרַ֚בְתִּי צִדְקָתִי֙ לֹ֣א תִרְחָ֔ק וּתְשֽׁוּעָתִ֖י לֹ֣א תְאַחֵ֑ר וְנָתַתִּ֚י בְצִיּוֹן֙ תְּשׁוּעָ֔ה לְיִשְׂרָאֵ֖ל תִּפְאַרְתִּֽי:

קרבתי צדקתי. מעתה ולא תרחק: