פרק מז

1רְדִ֣י | וּשְׁבִ֣י עַל־עָפָ֗ר בְּתוּלַת֙ בַּת־בָּבֶ֔ל שְׁבִֽי־לָאָ֥רֶץ אֵֽין־כִּסֵּ֖א בַּת־כַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י לֹ֚א תוֹסִיפִי֙ יִקְרְאוּ־לָ֔ךְ רַכָּ֖ה וַֽעֲנֻגָּֽה:

אין כסא. אין מלכות:

כי לא תוסיפי. שיקראו לך עוד רכה וענוגה:

2קְחִ֥י רֵחַ֖יִם וְטַֽ֣חֲנִי קָ֑מַח גַּלִּ֨י צַמָּתֵ֧ךְ חֶשְׂפִּי־שֹׁ֛בֶל גַּלִּי־שׁ֖וֹק עִבְרִ֥י נְהָרֽוֹת:

קחי רחיים. היא עבודה קשה כלומר השתעבדי מעתה למלכי מדי ופרס, ד"א וטחני קמח לצדה לדרך גלותך:

גלי צמתך. זרועיך ושוקיך דברים המצומת וקשור ומכוסה:

חשפי שובל. גלי השבילים מן המים שעליהם כי דרך שם תצאי בגולה או גלי שוקך ועברי נהרות:

3תִּגָּל֙ עֶרְוָתֵ֔ךְ גַּ֥ם תֵּֽרָאֶ֖ה חֶרְפָּתֵ֑ךְ נָקָ֣ם אֶקָּ֔ח וְלֹ֥א אֶפְגַּ֖ע אָדָֽם:

ולא אפגע אדם. לא אבקש פני אדם לקחת נקמתי:

4גֹּֽאֲלֵ֕נוּ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ קְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל:

גואלנו ה' צבאות שמו. הנביא אומר כל זה הקב"ה עושה לגאלנו משם:

5שְׁבִ֥י דוּמָ֛ם וּבֹ֥אִי בַחֹ֖שֶׁךְ בַּת־כַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י לֹ֚א תוֹסִיפִי֙ יִקְרְאוּ־לָ֔ךְ גְּבֶ֖רֶת מַמְלָכֽוֹת:

6קָצַ֣פְתִּי עַל־עַמִּ֗י חִלַּ֙לְתִּי֙ נַֽחֲלָתִ֔י וָֽאֶתְּנֵ֖ם בְּיָדֵ֑ךְ לֹא־שַׂ֚מְתְּ לָהֶם֙ רַֽחֲמִ֔ים עַל־זָקֵ֕ן הִכְבַּ֥דְתְּ עֻלֵּ֖ךְ מְאֹֽד:

על זקן הכבדת עולך. על הזקנים שלא היו יכולים לסבול טורח הכבדת עולך:

7וַתֹּ֣אמְרִ֔י לְעוֹלָ֖ם אֶֽהְיֶ֣ה גְבָ֑רֶת עַ֣ד לֹא־שַׂ֥מְתְּ אֵ֙לֶּה֙ עַל־לִבֵּ֔ךְ לֹ֥א זָכַ֖רְתְּ אַֽחֲרִיתָֽהּ:

ותאמרי. בלבבך לעולם אהיה גברת ואין פורענות בא עלי והדבר הזה השיאך עד לא שמת אלה המכות שיבואו עליך אל לבך ולא זכרת אחריתה של רעתך שעשית:

8וְעַתָּ֞ה שִׁמְעִי־זֹ֚את עֲדִינָה֙ הַיֹּשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָ֔בָהּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד לֹ֚א אֵשֵׁב֙ אַלְמָנָ֔ה וְלֹ֥א אֵדַ֖ע שְׁכֽוֹל:

עדינה. ת"י פנקתא:

ואפסי עוד. ואפס מאותי כמו אין זולתי:

9וְתָבֹאנָה֩ לָּ֨ךְ שְׁתֵּי־אֵ֥לֶּה רֶ֛גַע בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד שְׁכ֣וֹל וְאַלְמֹ֑ן כְּתֻמָּם֙ בָּ֣אוּ עָלַ֔יִךְ בְּרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בְּעָצְמַ֥ת חֲבָרַ֖יִךְ מְאֹֽד:

שתי אלה. שאמרת שלא תשבי אלמנה ולא תדעי שכול תבאנה לך פתאום:

שכול. מיושביך:

ואלמון. ממלכך כל קבורת בנים וגלות בני הארץ קרוי שכול:

כתומם. כולם שלמי' בגזרת' השכול והאלמנו':

חבריך. לשון כשפים כמו וחובר חבר (דברים יח):

10וַתִּבְטְחִ֣י בְרָֽעָתֵ֗ךְ אָמַ֙רְתְּ֙ אֵ֣ין רֹאָ֔נִי חָכְמָתֵ֥ךְ וְדַעְתֵּ֖ךְ הִ֣יא שֽׁוֹבְבָ֑תֶךְ וַתֹּֽאמְרִ֣י בְלִבֵּ֔ךְ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֥י עֽוֹד:

חכמתך ודעתך. חכמתך ורוע לבבך היא שובבתך הפכו לבך להיות שובבה אינווייז"א בלע"ז שבבך מדרך שאר הבריות:

11וּבָ֧א עָלַ֣יִךְ רָעָ֗ה לֹ֚א תֵֽדְעִי֙ שַׁחְרָ֔הּ וְתִפֹּ֚ל עָלַ֙יִךְ֙ הוָֹ֔ה לֹ֥א תֽוּכְלִ֖י כַּפְּרָ֑הּ וְתָבֹ֨א עָלַ֧יִךְ פִּתְאֹ֛ם שֹׁאָ֖ה לֹ֥א תֵדָֽעִי:

לא תדעי שחרה. לא תדעין למבעי עלה את פני מי תשחרי למלטך ממנה:

כפרה. לקנחה ולהעבירה וזהו כל ל' כפרה הוא ל' קינוח וסילוק:

12עִמְדִי־נָ֚א בַֽחֲבָרַ֙יִךְ֙ וּבְרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בַּֽאֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ מִנְּעוּרָ֑יִךְ אוּלַ֛י תּֽוּכְלִ֥י הוֹעִ֖יל אוּלַ֥י תַּֽעֲרֽוֹצִי:

עמדי נא. התחזקי נא:

אולי תערוצי. מאים תכלין למיתקף:

13נִלְאֵ֖ית בְּרֹ֣ב עֲצָתָ֑יִךְ יַֽעַמְדוּ־נָ֨א וְיֽוֹשִׁיעֻ֜ךְ הֹֽבְרֵ֣י (כתיב הֹֽבְרֵ֣ו) שָׁמַ֗יִם הַֽחֹזִים֙ בַּכּ֣וֹכָבִ֔ים מֽוֹדִעִים֙ לֶֽחֳדָשִׁ֔ים מֵֽאֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖אוּ עָלָֽיִךְ:

הוברי שמים. י"ת כמו צופי שמים דמסכן למזלת שמיא דימהו לברה כחמה (שיר השירים ו׳:י׳) ולברור מללו (איוב לג) וכן חברו מנחם עמהם מבררי הליכת המזלות וכה פתרונו יען אשר לא יוכלון הקוסמים לעמוד על דעת רגעי היום ולילה עד ברור להם השמים לטוהר וגם מיכה אמר בנבואה (מיכה ג) חשכם להם מקסום לימד כי ביום מחשך יחתמו הכוכבים ולא יוכלו לקסום:

מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך. כי בהתחדש הלבנה רואים בשעת מולדתה מקצת ממה שעתיד לבא ואין יודעין כל הבירור לכך נאמר מאשר וכן הוא אומר במקום אחר (לעיל ח) המצפצפים והמהגים כעופות הללו שמצפצפין ומהגי' ואין יודעים על מה:

14הִנֵּ֨ה הָי֚וּ כְקַשׁ֙ אֵ֣שׁ שְׂרָפָ֔תַם לֹֽא־יַצִּ֥ילוּ אֶת־נַפְשָׁ֖ם מִיַּ֣ד לֶֽהָבָ֑ה אֵין־גַּחֶ֣לֶת לַחְמָ֔ם א֖וּר לָשֶׁ֥בֶת נֶגְדּֽוֹ:

הנה היו. חוזיך כקש:

אין גחלת לחמם. אין שארית להם כקש הזו שאין בדליקתו גחלים להתחמם לאורם:

15כֵּ֥ן הָֽיוּ־לָ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר יָגָ֑עַתְּ סֹֽחֲרַ֣יִךְ מִנְּעוּרַ֗יִךְ אִ֚ישׁ לְעֶבְרוֹ֙ תָּע֔וּ אֵ֖ין מֽוֹשִׁיעֵֽךְ:

איש לעברו תעו. איש לדרכו אל עבר פניו: