פרק מה

1כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהֹוָה֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶֽחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ לְרַד־לְפָנָיו֙ גּוֹיִ֔ם וּמָתְנֵ֥י מְלָכִ֖ים אֲפַתֵּ֑חַ לִפְתֹּ֚חַ לְפָנָיו֙ דְּלָתַ֔יִם וּשְׁעָרִ֖ים לֹ֥א יִסָּגֵֽרוּ:

למשיחו. כל שם גדולה קרויה משיחה כמו לך נתתיה למשחה (במדבר י״ח:ח׳) ורבותינו אמרו למלך המשיח אומר הקב"ה קובל אני לך על כורש כדאיתא במסכת מגילה:

לרד לפניו גוים. להרקיע ולרדד לפניו גוים, לרד לשטוח:

ומתני מלכים אפתח. לשון חלשות הוא זה ושבר כח כי חגורת מתנים הוא זירוז כח כמו אזר נא כגבר חלציך (איוב מ׳:ז׳) ואתה תאזר מתניך (ירמיהו א׳:י״ז) ומזיח אפיקים ריפה (איוב י״ב:כ״א) ל' שברון כח:

לפתוח לפניו. דלתי שערי בבל, שערים הוא חלל פתח השער, דלתים הם הפותחים ונועלין בהן את השער:

2אֲנִי֙ לְפָנֶ֣יךָ אֵלֵ֔ךְ וַֽהֲדוּרִ֖ים אֲיַשֵּׁ֑ר (כתיב אֲוַשֵּׁ֑ר) דַּלְת֚וֹת נְחוּשָׁה֙ אֲשַׁבֵּ֔ר וּבְרִיחֵ֥י בַרְזֶ֖ל אֲגַדֵּֽעַ:

והדורים אישר. ת"י ושורייא אכבש כמו הדר הדרנה על שם שסובבת החומה את העיר ויש לפרש הדורים אורחות מקלקלות איישר לפניו:

3וְנָתַתִּ֚י לְךָ֙ אֽוֹצְר֣וֹת חֹ֔שֶׁךְ וּמַטְמֻנֵ֖י מִסְתָּרִ֑ים לְמַ֣עַן תֵּדַ֗ע כִּ֣י אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה הַקּוֹרֵ֥א בְשִׁמְךָ֖ אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

הקורא בשמך. עדיין לא נולדת ואני קורא לך שם כורש:

4לְמַ֙עַן֙ עַבְדִּ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל בְּחִירִ֑י וָֽאֶקְרָ֚א לְךָ֙ בִּשְׁמֶ֔ךָ אֲכַנְּךָ֖ וְלֹ֥א יְדַעְתָּֽנִי:

למען עבדי יעקב. שתוציאהו מגלות בבל:

ולא ידעתני. לא עשית רצוני כי אני אמרתי הוא יבנה עירי והוא כשעמד אמר מי בכם מכל עמו רשות נתן להם לילך וכל הטורח פורק מעל צוארו:

5אֲנִ֚י יְהֹוָה֙ וְאֵ֣ין ע֔וֹד זֽוּלָתִ֖י אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים אֲאַזֶּרְךָ֖ וְלֹ֥א יְדַעְתָּֽנִי:

6לְמַ֣עַן יֵֽדְע֗וּ מִמִּזְרַח־שֶׁ֙מֶשׁ֙ וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔ה כִּי־אֶ֖פֶס בִּלְעָדָ֑י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד:

7יוֹצֵ֥ר אוֹר֙ וּבוֹרֵ֣א חֹ֔שֶׁךְ עֹשֶׂ֥ה שָׁל֖וֹם וּב֣וֹרֵא רָ֑ע אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה עֹשֶׂ֥ה כָל־אֵֽלֶּה:

יוצר אור. לצדיקים:

ובורא חושך. לבבל וכן עושה שלום ובורא רע:

8הַרְעִ֚יפוּ שָׁמַ֙יִם֙ מִמַּ֔עַל וּשְׁחָקִ֖ים יִזְּלוּ־צֶ֑דֶק תִּפְתַּח־אֶ֣רֶץ וְיִפְרוּ־יֶ֗שַׁע וּצְדָקָ֚ה תַצְמִ֙יחַ֙ יַ֔חַד אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה בְּרָאתִֽיו:

הרעיפו שמים וגו'. צדק האמור במקרא מוסב על הנזל ועל הרעיפה הרעיפו שמים צדק ושחקים יזלו צדק כלומר מאתי יבא הצדק להיטיב להם מן השמים:

בראתיו. בראתי את הדבר הזה:

9ה֗וֹי רָב אֶת־יֹ֣צְר֔וֹ חֶ֖רֶשׂ אֶת־חַרְשֵׂ֣י אֲדָמָ֑ה הֲיֹאמַ֨ר חֹ֚מֶר לְיֹֽצְרוֹ֙ מַֽה־תַּֽעֲשֶׂ֔ה וּפָֽעָלְךָ֖ אֵין־יָדַ֥יִם לֽוֹ:

הוי רב את יצרו. נתנבא ישעיה על חבקוק שעתיד לעמוד ולקרו' תגר על אורך הצלחתו של נבוכדנצר עד אנה ה' שועתי וגו' ותעשה אדם כדגי הים (חבקוק א׳:ב׳) והקב"ה אמר לישעיה למה זה בא לריב אתי סבור הוא שאיני שם על לב להושיע את עמי לעת מלאת אשר תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כ״ו:ל״ד):

אין ידים לו. אין מקום לו:

10ה֛וֹי אֹמֵ֥ר לְאָ֖ב מַה־תּוֹלִ֑יד וּלְאִשָּׁ֖ה מַה־תְּחִילִֽין:

הוי אומר לאב מה תוליד. כסבור הוא להיות מרחם על הבן יותר מאביו, ד"א הוי בן האומר לאב למה הולדת דומה הוא לזה שהוא רב את יוצרו:

11כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהֹוָ֛ה קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל וְיוֹצְר֑וֹ הָאֹֽתִיּ֣וֹת שְׁאָל֔וּנִי עַל־בָּנַ֛י וְעַל־פֹּ֥עַל יָדַ֖י תְּצַוֻּֽנִי:

האותיות שאלוני וגו'. ה"א נקודה קמץ למדת שאינה תמיהה וכן פירשו אם באתם לשאול לי אתם הנביאים שאלוני על אותות שמי' ומופתי' אשר אתם רואים נולדים בארץ עליהם היו שואלים אותי מה הם אבל על בני ועל פועל ידי ישרים שבשבילם יצרתי את הכל אתם באים לצוותי ולקרוא לפני תגר:

תצוני. תמוה הוא וכי עליכם לצוות על בני אני כבר בראתי להם הישועה במחשבה שעלתה לפני כיצד אנכי העירותיהו בצדק על כורש הוא אומר:

12אָֽנֹכִי֙ עָשִׂ֣יתִי אֶ֔רֶץ וְאָדָ֖ם עָלֶ֣יהָ בָרָ֑אתִי אֲנִ֗י יָדַי֙ נָט֣וּ שָׁמַ֔יִם וְכָל־צְבָאָ֖ם צִוֵּֽיתִי:

אנכי עשיתי ארץ. ונתתיה לאשר ישר בעיני:

13אָֽנֹכִי֙ הַעִֽירֹתִ֣הוּ בְצֶ֔דֶק וְכָל־דְּרָכָ֖יו אֲיַשֵּׁ֑ר הֽוּא־יִבְנֶ֚ה עִירִי֙ וְגָֽלוּתִ֣י יְשַׁלֵּ֔חַ לֹ֚א בִמְחִיר֙ וְלֹ֣א בְשֹׁ֔חַד אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:

14כֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה יְגִ֨יעַ מִצְרַ֥יִם וּֽסֲחַר־כּוּשׁ֘ וּסְבָאִים֘ אַנְשֵׁ֣י מִדָּה֒ עָלַ֚יִךְ יַֽעֲבֹ֙רוּ֙ וְלָ֣ךְ יִֽהְי֔וּ אַֽחֲרַ֣יִךְ יֵלֵ֔כוּ בַּזִּקִּ֖ים יַֽעֲבֹ֑רוּ וְאֵלַ֚יִךְ יִשְׁתַּֽחֲווּ֙ אֵלַ֣יִךְ יִתְפַּלָּ֔לוּ אַ֣ךְ בָּ֥ךְ אֵ֛ל וְאֵ֥ין ע֖וֹד אֶ֥פֶס אֱלֹהִֽים:

יגיע מצרים וגו'. הרי הודעתי אתכם במה אושיע את בני מיד בבל כי כורש לכך העירותיהו בצדקי ועוד אני מודיעכם תשועת סנחריב בימי חזקיהו כאשר ישוב (לעיל לז) מעל תרהקה מלך כוש יבא לירושלים וחמדת כל אוצרות כוש ומצרים שילכו לעזור את כוש בידו ויבא עם אותו השלל ויפול בירושלים וחזקיהו ועמו יבזו את הכל כן מפורש בסדר עולם שעל סנחריב נאמר:

אנשי מדה. גובהי קומה

עליך. ירושלים:

בזקים יעבורו. שהביאם שם סנחריב שלולים בקולרים ולאחר מפלתו עמד חזקיהו ופטר את כל השבוים ונתגיירו והכירו מלכות שמים:

אך בך אל. יהו מודים שאין אלוה אלא ה' לבדו:

15אָכֵ֕ן אַתָּ֖ה אֵ֣ל מִסְתַּתֵּ֑ר אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מוֹשִֽׁיעַ:

אכן אתה אל מסתתר. וכן יאמרו להקב"ה אכן הבנתנו כי לגבות חובותיהן של עמך אתה מסתתר מלהראות נצחונך כביכול אין בך יכולת ובהתעורר רחמיך אתה אלהי ישראל מושיע כך מפורש במכילתא:

16בּ֥וֹשׁוּ וְגַם־נִכְלְמ֖וּ כֻּלָּ֑ם יַחְדָּו֙ הָֽלְכ֣וּ בַכְּלִמָּ֔ה חָֽרָשֵׁ֖י צִירִֽים:

חרשי צירים. אומני ציורים של פסילים של עכו"ם ומזלות:

17יִשְׂרָאֵל֙ נוֹשַׁ֣ע בַּֽיהֹוָ֔ה תְּשׁוּעַ֖ת עֽוֹלָמִ֑ים לֹֽא־תֵב֥שׁוּ וְלֹֽא־תִכָּֽלְמ֖וּ עַד־ע֥וֹלְמֵי עַֽד:

18כִּי־כֹ֣ה אָמַר־יְ֠הֹוָה בּוֹרֵ֨א הַשָּׁמַ֜יִם ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֗ים יֹצֵ֨ר הָאָ֚רֶץ וְעֹשָׂהּ֙ ה֣וּא כֽוֹנְנָ֔הּ לֹֽא־תֹ֥הוּ בְרָאָ֖הּ לָשֶׁ֣בֶת יְצָרָ֑הּ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד:

לא תוהו בראה. כי לשבת יצרה:

19לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי בִּמְקוֹם֙ אֶ֣רֶץ חֹ֔שֶׁךְ לֹ֥א אָמַ֛רְתִּי לְזֶ֥רַע יַֽעֲקֹ֖ב תֹּ֣הוּ בַקְּשׁ֑וּנִי אֲנִ֚י יְהֹוָה֙ דֹּבֵ֣ר צֶ֔דֶק מַגִּ֖יד מֵֽישָׁרִֽים:

לא בסתר דברתי. כשנתתי את התורה ולא אמרתי על תהו על חנם: לזרע יעקב בקשוני כי אם לקבל שכר גדול:

אני ה' דובר צדק. מאחר שפתחתי להם בדבר צדקי להודיעם מתן שכרן אחר כן הגדתי להם מישרים חוקי ותורתי שקודם מתן תורה נאמר להם (שמות יא) ועתה אם שמוע וגו' והייתם לי סגולה וממלכת כהנים וגו':

20הִקָּֽבְצ֥וּ וָבֹ֛אוּ הִתְנַגְּשׁ֥וּ יַחְדָּ֖ו פְּלִיטֵ֣י הַגּוֹיִ֑ם לֹ֣א יָֽדְע֗וּ הַנֹּֽשְׂאִים֙ אֶת־עֵ֣ץ פִּסְלָ֔ם וּמִתְפַּלְּלִ֔ים אֶל־אֵ֖ל לֹ֥א יוֹשִֽׁיעַ:

התנגשו. לשון הגשה והנו"ן טפילה בו כאשר יאמר התנגפו:

פליטי הגוים. אשר נשארו מחרבו של נבוכדנצר:

לא ידעו הנושאים את עץ פסלם. להבין דעת:

21הַגִּ֣ידוּ וְהַגִּ֔ישׁוּ אַ֥ף יִוָּֽעֲצ֖וּ יַחְדָּ֑ו מִ֣י הִשְׁמִיעַ֩ זֹ֨את מִקֶּ֜דֶם מֵאָ֣ז הִגִּידָ֗הּ הֲל֨וֹא אֲנִ֚י יְהֹוָה֙ וְאֵֽין־ע֚וֹד אֱלֹהִים֙ מִבַּלְעָדַ֔י אֵל־צַדִּ֣יק וּמוֹשִׁ֔יעַ אַ֖יִן זֽוּלָתִֽי:

השמיע זאת מקדם. מי בפסיליכם אשר השמיע מקדם להביא אלהיכם תשועה איש איש לעובדיו:

הלא אני ה' ואין עוד. שאני מודיע מה אני עתיד לעשות לעמי ואקיים דברי:

22פְּנֽוּ־אֵלַ֥י וְהִוָּֽשְׁע֖וּ כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ כִּ֥י אֲנִי־אֵ֖ל וְאֵ֥ין עֽוֹד:

פנו אלי. והניחו פסילכם כל אפסי ארץ ובכך תושעו:

23בִּ֣י נִשְׁבַּ֔עְתִּי יָצָ֨א מִפִּ֧י צְדָקָ֛ה דָּבָ֖ר וְלֹ֣א יָשׁ֑וּב כִּי־לִי֙ תִּכְרַ֣ע כָּל־בֶּ֔רֶךְ תִּשָּׁבַ֖ע כָּל־לָשֽׁוֹן:

בי נשבעתי. ויצא מפי צדקה לקבל כל השבים אלי דבר דברתי ולא ישוב מהו הצדקה אשר יצאת מפי כי לי תכרע כל ברך ואני אקבלם כענין שנאמר כי אז אהפוך אל עמים וגו' (צפניה ג׳:ט׳):

24אַ֧ךְ בַּֽיהֹוָ֛ה לִ֥י אָמַ֖ר צְדָק֣וֹת וָעֹ֑ז עָדָיו֙ יָב֣וֹא וְיֵבֹ֔שׁוּ כֹּ֖ל הַנֶּֽחֱרִ֥ים בּֽוֹ:

אך בה' לי אמר. המקרא זה מסורס וכן פתרונו אך לי בה' אמר צדקות ועוז אע"פ שכל הגוים ישתחוו לפניו אך לי לבדי כנסת ישראל בה' הובטח לי צדקות ועוז ולא יבאו מכחישי תורה לחלל כבודי:

עדיו יבוא ויבשו וגו'. כל הנחרים בהקב"ה יבואו עדיו להתחרט על מה שעשו בחייהם ויבושו:

הנחרים. המתגרים:

25בַּיהֹוָ֛ה יִצְדְּק֥וּ וְיִתְהַֽלְל֖וּ כָּל־זֶ֥רַע יִשְׂרָאֵֽל:

בה' יצדקו ויתהללו. בהבטחת משען אהבתו ימצאו צדקה ויתפארו במעוז

ויתהללו. פרוונטי"ר בלע"ז: