פרק מד

1וְעַתָּ֥ה שְׁמַ֖ע יַֽעֲקֹ֣ב עַבְדִּ֑י וְיִשְׂרָאֵ֖ל בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ:
ועתה שמע.  לשוב לתורתי יעקב עבדי:
2כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֥ה עֹשֶׂ֛ךָ וְיֹֽצֶרְךָ֥ מִבֶּ֖טֶן יַעְזְרֶ֑ךָּ אַל־תִּירָא֙ עַבְדִּ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וִֽישֻׁר֖וּן בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ:
3כִּ֚י אֶצָּק־מַ֙יִם֙ עַל־צָמֵ֔א וְנֽוֹזְלִ֖ים עַל־יַבָּשָׁ֑ה אֶצֹּ֚ק רוּחִי֙ עַל־זַרְעֶ֔ךָ וּבִרְכָתִ֖י עַל־צֶֽאֱצָאֶֽיךָ:
כי אצק מים על צמא.  כמו שאני יוצק מים על צמא כן אצק רוחי על זרעך:
4וְצָֽמְח֖וּ בְּבֵ֣ין חָצִ֑יר כַּֽעֲרָבִ֖ים עַל־יִבְלֵי־מָֽיִם:
וצמחו בבין חציר.  בתוך עמלק על ידי גרים שיתוספו עליהם, בין חציר הוא עמלק שנאמר עליו והיתה נוה תנים חציר לבנות יענה (לעיל ד):
5זֶ֚ה יֹאמַר֙ לַֽיהֹוָ֣ה אָ֔נִי וְזֶ֖ה יִקְרָ֣א בְשֵׁם־יַֽעֲקֹ֑ב וְזֶ֗ה יִכְתֹּ֚ב יָדוֹ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וּבְשֵׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל יְכַנֶּֽה:
זה יאמר לה' אני.  אלו צדיקים גמורים:
וזה יקרא בשם יעקב.  אלו קטנים בני רשעים:
זה יכתוב ידו לה'.  אלו בעלי תשובה:
ובשם ישראל יכנה.  אלו הגרים מעכו"ם כך שנויה באבות דרבי נתן:
6כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֧ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹֽאֲל֖וֹ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֲנִ֚י רִאשׁוֹן֙ וַֽאֲנִ֣י אַֽחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹהִֽים:
7וּמִֽי־כָמ֣וֹנִי יִקְרָ֗א וְיַגִּידֶ֚הָ וְיַעְרְכֶ֙הָ֙ לִ֔י מִשּׂוּמִ֖י עַם־עוֹלָ֑ם וְאֽוֹתִיּ֛וֹת וַֽאֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖אנָה יַגִּ֥ידוּ לָֽמוֹ:
ומי כמוני יקרא.  ומי יקרא שהוא כמוני ויגיד ויערוך לי את כל מה שהיה משומי עם עולם ועד עתה:
עם עולם.  כל בריות:
ואותיות.  דברי מופת:
ואשר תבאנה.  ואת העתידות לבא יגידו כמו שאני עושה עתה שעדיין לא חרב הבית ולא גליתם ולא נולד כורש ואני מבשר אתכם עליו:
8אַל־תִּפְחֲדוּ֙ וְאַל־תִּרְה֔וּ הֲלֹ֥א מֵאָ֛ז הִשְׁמַעְתִּ֥יךָ וְהִגַּ֖דְתִּי וְאַתֶּ֣ם עֵדָ֑י הֲיֵ֚שׁ אֱל֙וֹהַּ֙ מִבַּלְעָדַ֔י וְאֵ֥ין צ֖וּר בַּל־יָדָֽעְתִּי:
ואל תרהו.  אין לו דמיון ופתרונו לפי הענין כמו אל תחתו מלהודיע את שמי לבין העכו"ם:
הלא מאז השמעתיך.  מהר סיני והגדתי לכם שם שאין אלוהי מבלעדי:
ואתם עדי.  שפתחתי לכם שבעה רקיעים והראיתי אתכם שאין אחר ואתם עדי בדבר הזה שאין אלוה מבלעדי:
ואין צור בל ידעתי.  ת"י ולית דתקיף אלהן דמן קדמי מתיהב ליה תקיף:
בל ידעתי.  לשון ואדעך בשם (שמות ל״ג:י״ז) ידע לכתך (דברים ב׳:ז׳) אני ידעתיך במדבר (הושע י״ג:ה׳):
9יֹֽצְרֵי־פֶ֚סֶל כֻּלָּם֙ תֹּ֔הוּ וַֽחֲמֽוּדֵיהֶ֖ם בַּל־יוֹעִ֑ילוּ וְעֵֽדֵיהֶ֣ם הֵ֗מָּה בַּל־יִרְא֛וּ וּבַל־יֵֽדְע֖וּ לְמַ֥עַן יֵבֹֽשׁוּ:
ועדיהם המה.  הפסילי' הם עדים על בושת עובדיהם שהרי אנו רואין שאינן לא רואין ולא יודעין והיו עובדין להם:
למען יבושו.  העובדים להם:
10מִֽי־יָצַ֥ר אֵ֖ל וּפֶ֣סֶל נָסָ֑ךְ לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל:
נסך.  לשון יציקה ומסכה והנו"ן בתיבה יסוד הנופל ממנו כגון נו"ן של נשך ושל נגף:
11הֵ֚ן כָּל־חֲבֵרָיו֙ יֵבֹ֔שׁוּ וְחָֽרָשִׁ֥ים הֵ֖מָּה מֵֽאָדָ֑ם יִתְקַבְּצ֚וּ כֻלָּם֙ יַֽעֲמֹ֔דוּ יִפְחֲד֖וּ יֵבֹ֥שׁוּ יָֽחַד:
הן כל חביריו.  של אותו יוצר ונוסך פסילים המתחברים אליו לעבוד את יצירתו ונסכו יבושו:
וחרשים המה.  אותם יוצרים ונוסכים מבני אדם הם קל וחומר ליצירתם שהיא הבל:
12חָרַ֚שׁ בַּרְזֶל֙ מַֽעֲצָ֔ד וּפָעַל֙ בַּפֶּחָ֔ם וּבַמַּקָּב֖וֹת יִצְּרֵ֑הוּ וַיִּפְעָלֵ֙הוּ֙ בִּזְר֣וֹעַ כֹּח֔וֹ גַּם־רָעֵב֙ וְאֵ֣ין כֹּ֔חַ לֹא־שָׁ֥תָה מַ֖יִם וַיִּעָֽף:
חרש ברזל.  חרש של ברזל:
מעצד.  הוא אחד מכלי הנפחים:
ופעל.  הפסל:
בפחם.  קרבו"ן בלע"ז:
ובמקבות.  מרטי"ל בלע"ז:
יצרהו.  ל' ציור:
ויפעלהו בזרוע כחו גם רעב וגו'.  גם הוא היוצר חסר כח וחלש הוא שאם ירעב אין בו כח או אם לא שתה מים ויעף לאלתר קל וחומר שפעולתו אין בה תועלת לעזור:
13חָרַ֣שׁ עֵצִים֘ נָ֣טָה קָו֒ יְתָֽאֲרֵ֣הוּ בַשֶּׂ֔רֶד יַֽעֲשֵׂ֙הוּ֙ בַּמַּקְצֻע֔וֹת וּבַמְּחוּגָ֖ה יְתָֽאֳרֵ֑הוּ וַֽיַּֽעֲשֵׂ֙הוּ֙ כְּתַבְנִ֣ית אִ֔ישׁ כְּתִפְאֶ֥רֶת אָדָ֖ם לָשֶׁ֥בֶת בָּֽיִת:
חרש עצים.  ואם בא לעשותו של עץ וחרש עצים הוא כך דרכו:
נטה קו.  כדרך הנגרים ועל פי הקו יתארהו בשרד מיישר אותו במסור שקורין דאלאור"א בלע"ז:
יתארהו.  ייפהו:
יעשהו במקצועות.  ומחליקו ברהיטני ואיזמל, מקצועות ת"י אזמליא:
ובמחוגה יתארהו.  לשון ותאר הגבול (יהושע ט״ו:ט׳) אם בא לעשו' בו ציורים עגולים מסבב אותו במחוגה קונפ"ש בלע"ז:
כתפארת אדם.  היא האשה שהיא תפארת בעלה:
14לִכְרָת־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים וַיִּקַּ֚ח תִּרְזָה֙ וְאַלּ֔וֹן וַיְאַמֶּץ־ל֖וֹ בַּֽעֲצֵי־יָ֑עַר נָטַ֥ע אֹ֖רֶן וְגֶ֥שֶׁם יְגַדֵּֽל:
תרזה ואלון.  מיני אילני סרק:
ויאמץ לו בעצי יער.  עושה לו חיזוקי' בין לחיזוק בין לנוי במיני עצי' המשונים זה מזה במראיהן:
נטע אורן.  כשמוצא ייחור ונטע הראוי לכך נוטעו לכך והגשם מגדלו:
אורן.  ל' נטע יונק פלנצו"ן בלע"ז:
15וְהָיָ֚ה לְאָדָם֙ לְבָעֵ֔ר וַיִּקַּ֚ח מֵהֶם֙ וַיָּ֔חָם אַף־יַשִּׂ֖יק וְאָ֣פָה לָ֑חֶם אַ֚ף־יִפְעַל־אֵל֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ עָשָׂ֥הוּ פֶ֖סֶל וַיִּסְגָּד־לָֽמוֹ:
והיה לאדם לבער.  והיה אותו עץ מקצתו לצרכי אדם לבער:
ויקח.  מן העצים:
ויחם.  גופו לנגדם:
אף ישיק.  מהם תנור ואופה לחם:
אף יפעל אל.  מן הנותר:
16חֶצְיוֹ֙ שָׂרַ֣ף בְּמוֹ־אֵ֔שׁ עַל־חֶצְיוֹ֙ בָּשָׂ֣ר יֹאכֵ֔ל יִצְלֶ֥ה צָלִ֖י וְיִשְׂבָּ֑ע אַף־יָחֹם֙ וְיֹאמַ֣ר הֶאָ֔ח חַמּוֹתִ֖י רָאִ֥יתִי אֽוּר:
17וּשְׁאֵ֣רִית֔וֹ לְאֵ֥ל עָשָׂ֖ה לְפִסְל֑וֹ יִסְגָּד־ (כתיב יִסְגָּוד־) ל֚וֹ וְיִשְׁתַּ֙חוּ֙ וְיִתְפַּלֵּ֣ל אֵלָ֔יו וְיֹאמַר֙ הַצִּילֵ֔נִי כִּ֥י אֵלִ֖י אָֽתָּה:
18לֹ֥א יָֽדְע֖וּ וְלֹ֣א יָבִ֑ינוּ כִּ֣י טַ֚ח מֵֽרְאוֹת֙ עֵֽינֵיהֶ֔ם מֵֽהַשְׂכִּ֖יל לִבֹּתָֽם:
19וְלֹֽא־יָשִׁ֣יב אֶל־לִבּ֗וֹ וְלֹ֨א דַ֥עַת וְלֹֽא־תְבוּנָה֘ לֵאמֹר֒ חֶצְי֞וֹ שָׂרַ֣פְתִּי בְמוֹ־אֵ֗שׁ וְ֠אַף אָפִ֚יתִי עַל־גֶּֽחָלָיו֙ לֶ֔חֶם אֶצְלֶ֥ה בָשָׂ֖ר וְאֹכֵ֑ל וְיִתְרוֹ֙ לְתֽוֹעֵבָ֣ה אֶֽעֱשֶׂ֔ה לְב֥וּל עֵ֖ץ אֶסְגּֽוֹד:
ולא ישיב אל לבו.  חציו שרפתי במו אש:
ולא דעת ולא תבונה.  בו לאמר זאת:
לבול עץ.  לרקבון עץ:
20רֹעֶ֣ה אֵ֔פֶר לֵ֥ב הוּתַ֖ל הִטָּ֑הוּ וְלֹֽא־יַצִּ֚יל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ וְלֹ֣א יֹאמַ֔ר הֲל֥וֹא שֶׁ֖קֶר בִּֽימִינִֽי:
רועה אפר לב הותל הטהו.  לבו אשר הותל הטהו לעשות לו רועה של אפר הדמות שנשרף חציו ונעשה אפר השוטה הזה היה אומר שהוא לו לרועה ולמפרנס, דבר אחר רועה אפר ל' ריעות עובד עבודת אחרים ומחבר אליו עבודת אחרים שהיא אפר:
ולא יציל.  הנתעה את נפשו לאמר הלא שקר בימיני ויפרד מעליו:
21זְכָר־אֵ֣לֶּה יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֣י עַבְדִּי־אָ֑תָּה יְצַרְתִּ֚יךָ עֶֽבֶד־לִי֙ אַ֔תָּה יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א תִנָּשֵֽׁנִי:
לא תנשני.  לא תהיה שכוח מיראתי:
22מָחִ֚יתִי כָעָב֙ פְּשָׁעֶ֔יךָ וְכֶֽעָנָ֖ן חַטֹּאתֶ֑יךָ שׁוּבָ֥ה אֵלַ֖י כִּ֥י גְאַלְתִּֽיךָ:
מחיתי כעב פשעיך.  במצרים ובמדבר גם עתה שובה אלי:
23רָנּ֨וּ שָׁמַ֜יִם כִּֽי־עָשָׂ֣ה יְהֹוָ֗ה הָרִ֙יעוּ֙ תַּחְתִּיּ֣וֹת אָ֔רֶץ פִּצְח֚וּ הָרִים֙ רִנָּ֔ה יַ֖עַר וְכָל־עֵ֣ץ בּ֑וֹ כִּֽי־גָאַ֚ל יְהֹוָה֙ יַֽעֲקֹ֔ב וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל יִתְפָּאָֽר:
פצחו.  ל' פתחון פה:
24כֹּֽה־אָמַ֚ר יְהֹוָה֙ גֹּֽאֲלֶ֔ךָ וְיֹֽצֶרְךָ֖ מִבָּ֑טֶן אָֽנֹכִ֚י יְהֹוָה֙ עֹ֣שֶׂה כֹּ֔ל נֹטֶ֚ה שָׁמַ֙יִם֙ לְבַדִּ֔י רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ מֵֽאִתִּֽי (כתיב מֵי אִתִּֽי) :
ויוצרך מבטן.  מאז ויתרוצצו הבנים בקרבה (בראשית כ״ה:כ״ב) הייתי לך לעזרה ובחרתיך:
נוטה.  שמים לבדי:
25מֵפֵר֙ אֹת֣וֹת בַּדִּ֔ים וְקֹֽסְמִ֖ים יְהוֹלֵ֑ל מֵשִׁ֧יב חֲכָמִ֛ים אָח֖וֹר וְדַעְתָּ֥ם יְסַכֵּֽל:
מפר אותות בדים.  לפי שאני נטיתי שמים לפיכך אני יכול להפר אותם:
בדים.  הם החוזים בכוכבי' ע"י אותות השמים ועל שם שפעמים הרבה שהם מכזבים קורין אותם בדים, שאני מחליף השרים שלמעלה וטועין אלו הנשאלין בהם ולפי שאיצטגניני בבל היו חוזים בכוכבים כמו שהוא אומר (לקמן מז) יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים לכך הוא אומר שיפר אותות בדיהם כי אני הוא שהפרתי אותות בדי מצרים:
26מֵקִים֙ דְּבַ֣ר עַבְדּ֔וֹ וַֽעֲצַ֥ת מַלְאָכָ֖יו יַשְׁלִ֑ים הָֽאֹמֵ֨ר לִירוּשָׁלִַ֜ם תּוּשָׁ֗ב וּלְעָרֵ֚י יְהוּדָה֙ תִּבָּנֶ֔ינָה וְחָרְבוֹתֶ֖יהָ אֲקוֹמֵֽם:
מקים דבר עבדו.  משה:
ועצת מלאכיו.  מלאך אחד אמר ליעקב ישראל יהיה שמך (בראשית לב) וקיימתי דבריו אף כאן אקיים עצת נביאי האומר על ירושלים תושב:
27הָאֹמֵ֥ר לַצּוּלָ֖ה חֳרָ֑בִי וְנַֽהֲרֹתַ֖יִךְ אוֹבִֽישׁ:
האומר לצולה חרבי.  האומר לבבל התיבשי:
ונהרותיך אוביש.  לפי שהיא יושבת על נהרות מדמה הריגת אוכלוסיה ליובש נהרות:
28הָֽאֹמֵ֚ר לְכ֙וֹרֶשׁ֙ רֹעִ֔י וְכָל־חֶפְצִ֖י יַשְׁלִ֑ם וְלֵאמֹ֚ר לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ תִּבָּנֶ֔ה וְהֵיכָ֖ל תִּוָּסֵֽד:
רועי.  מלך שלי: