פרק מג

1וְעַתָּ֞ה כֹּֽה־אָמַ֚ר יְהֹוָה֙ בֹּרַֽאֲךָ֣ יַֽעֲקֹ֔ב וְיֹֽצֶרְךָ֖ יִשְׂרָאֵ֑ל אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י גְאַלְתִּ֔יךָ קָרָ֥אתִי בְשִׁמְךָ֖ לִי־אָֽתָּה:

ועתה. אף כל זאת כה אמר ה' אל תירא:

2כִּי־תַֽעֲבֹ֚ר בַּמַּ֙יִם֙ אִתְּךָ־אָ֔נִי וּבַנְּהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּךָ כִּֽי־תֵלֵ֚ךְ בְּמוֹ־אֵשׁ֙ לֹ֣א תִכָּוֶ֔ה וְלֶֽהָבָ֖ה לֹ֥א תִבְעַר־בָּֽךְ:

כי תעבר במים. כשעברת בים סוף אתך הייתי:

ובנהרות לא ישטפוך. גרתה בין המצרים והאומות המרובין כמי נהר ולא יכלו לך לכלות:

כי תלך במו אש. לעתיד לבא כי הנה היום בא בוער כתנור (מלאכי ג׳:י״ט) שאקדיר חמה על הרשעים וליהט אותם היום הבא (שם) גם שם לא תכוה:

ולהבה. שתשרוף האומות כמו שנאמר והיו עמים משרפות סיר גם היא לא תבער בך:

3כִּ֗י אֲנִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל מֽוֹשִׁיעֶ֑ךָ נָתַ֚תִּי כָפְרְךָ֙ מִצְרַ֔יִם כּ֥וּשׁ וּסְבָ֖א תַּחְתֶּֽיךָ:

נתתי כפרך מצרים. והם היו לך לפדיון שבכוריהם מתו ואתה בני בכורי נצלת והייתם חייבים כליה כמו שנאמר (ביחזקאל כ׳:ח׳) ואומר לשפוך חמתי עליהם בארץ מצרים:

4מֵֽאֲשֶׁ֨ר יָקַ֧רְתָּ בְעֵינַ֛י נִכְבַּ֖דְתָּ וַֽאֲנִ֣י אֲהַבְתִּ֑יךָ וְאֶתֵּ֚ן אָדָם֙ תַּחְתֶּ֔יךָ וּלְאֻמִּ֖ים תַּ֥חַת נַפְשֶֽׁךָ:

ואתן אדם תחתיך. תמיד אני רגיל בכך:

5אַל־תִּירָ֖א כִּֽי־אִתְּךָ־אָ֑נִי מִמִּזְרָח֙ אָבִ֣יא זַרְעֶ֔ךָ וּמִֽמַּֽעֲרָ֖ב אֲקַבְּצֶֽךָּ:

6אֹמַ֚ר לַצָּפוֹן֙ תֵּ֔נִי וּלְתֵימָ֖ן אַל־תִּכְלָ֑אִי הָבִ֚יאִי בָנַי֙ מֵֽרָח֔וֹק וּבְנוֹתַ֖י מִקְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ:

אומר. לרוח צפון תני הגליות שבצפון:

ולתימן. שהיא רוח חזקה אל תכלאי מלנשב בחזקה להביא גליותי וכן (שיר השירים ד׳:ט״ז) עורי צפון ובאי תימן מתוך שהרוח צפונית חלשה צריכה חיזוק לכך כתוב עורי תני. אבל דרומית שאינה צריכה חיזוק כתוב בואי כמות שהיא וכן ואל תכלאי:

7כֹּל הַנִּקְרָ֣א בִשְׁמִ֔י וְלִכְבוֹדִ֖י בְּרָאתִ֑יו יְצַרְתִּ֖יו אַף־עֲשִׂיתִֽיו:

כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. כל הצדיקים הנקראים בשמי וכל העשוי לכבודי יצרתיו אף עשיתיו תכנתיו בכל הצריך לו והכנתי הכל כלומר אע"פ שעברו בגולה ובצרה כבר הכנתי להם כל צרכי גאולתם:

8הוֹצִ֥יא עַם־עִוֵּ֖ר וְעֵינַ֣יִם יֵ֑שׁ וְחֵֽרְשִׁ֖ים וְאָזְנַ֥יִם לָֽמוֹ:

הוציא עם עור. הוציא כמו להוציא מן הגולה אותם שגלו על שנעשו כעורים ועינים להם ולא ראו:

9כָּֽל־הַגּוֹיִ֞ם נִקְבְּצ֣וּ יַחְדָּ֗ו וְיֵאָֽסְפוּ֙ לְאֻמִּ֔ים מִ֚י בָהֶם֙ יַגִּ֣יד זֹ֔את וְרִֽאשֹׁנ֖וֹת יַשְׁמִיעֻ֑נוּ יִתְּנ֚וּ עֵֽדֵיהֶם֙ וְיִצְדָּ֔קוּ וְיִשְׁמְע֖וּ וְיֹֽאמְר֥וּ אֱמֶֽת:

כל הגוים נקבצו. אם כל הגוים מעכו"ם נתקבצו יחדיו מי בהם ובנביאיהם יגיד עתידות וכיוצא בה מפי טעותם או הראשונות שכבר עברו ישמיעונו לאמר אנחנו הגדנו אותם קודם שבאו:

יתנו עדיהם. ששמעו שנבאו עליהם קודם לכן ויצדקו אבל אני יש לי עדים שאתם עדי שהגדתי לאברהם אביכם הגליות ובאו:

10אַתֶּ֚ם עֵדַי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְעַבְדִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בָּחָ֑רְתִּי לְמַ֣עַן תֵּ֠דְעוּ וְתַֽאֲמִ֨ינוּ לִ֚י וְתָבִ֙ינוּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֔וּא לְפָנַי֙ לֹֽא־נ֣וֹצַר אֵ֔ל וְאַֽחֲרַ֖י לֹ֥א יִֽהְיֶֽה:

ועבדי. יעקב:

אשר בחרתי. הוא יעיד שהבטחתיו בלכתו לארם נהרים ושמרתי הבטחתי:

למען תדעו וגו'. כל זה עשיתי למען תתנו לב לדעת אותי:

11אָֽנֹכִ֥י אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֑ה וְאֵ֥ין מִבַּלְעָדַ֖י מוֹשִֽׁיעַ:

12אָֽנֹכִ֞י הִגַּ֚דְתִּי וְהוֹשַׁ֙עְתִּי֙ וְהִשְׁמַ֔עְתִּי וְאֵ֥ין בָּכֶ֖ם זָ֑ר וְאַתֶּ֥ם עֵדַ֛י נְאֻם־יְהֹוָ֖ה וַֽאֲנִי־אֵֽל:

אנכי הגדתי. הגליות לאברהם:

והושעתי. לקיים דברי בעת רץ:

והשמעתי. לכם הראשונו':

ואין בכם זר. באותן הימים שעשיתי כל אלה לא נראה בכולכם ביני העכו"ם אל זר להראות גדולתו ואלהותו בפני:

ואתם עדי. שפתחתי לכם שבעה רקיעי' ולא ראיתם כל תמונה:

13גַּם־מִיּוֹם֙ אֲנִ֣י ה֔וּא וְאֵ֥ין מִיָּדִ֖י מַצִּ֑יל אֶפְעַ֖ל וּמִ֥י יְשִׁיבֶֽנָּה:

גם מיום אני הוא. לא אותו היום לבדו הייתי לבדי כי גם מאז היות יום אני הוא לבדי:

אפעל. אם באתי לפעול אין משיב:

14כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהֹוָ֛ה גֹּֽאַלְכֶ֖ם קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֑ל לְמַֽעַנְכֶ֞ם שִׁלַּ֣חְתִּי בָבֶ֗לָה וְהֽוֹרַדְתִּ֚י בָֽרִיחִים֙ כֻּלָּ֔ם וְכַשְׂדִּ֖ים בָּֽאֳנִיּ֥וֹת רִנָּתָֽם:

למענכם שלחתי בבלה. י"ת בדיל חוביכון אגליתי יתכון לבבל:

והורדתי בריחים כולם. ואחתית במשוטין כולהון משוטין הוא עץ שמנהיג את הספינה ומיישרה:

וכשדים. הוליכו אתכם באניות רנתם וגם יש לפרשו על בשורת הגאולה:

למענכם שלחתי. אשלח מלכי מדי לבבל ואוריד הכשדים בספינות ומשוטין לגולה לארץ מדי, וכשדים אוריד באניות שהיתה רינתם בהם:

15אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה קְדֽוֹשְׁכֶ֑ם בּוֹרֵ֥א יִשְׂרָאֵ֖ל מַלְכְּכֶֽם:

16כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הַנּוֹתֵ֥ן בַּיָּ֖ם דָּ֑רֶךְ וּבְמַ֥יִם עַזִּ֖ים נְתִיבָֽה:

הנותן בים דרך. בים סוף ושם הוצאתי מצרים לרדוף אחריכם רכב וסוס וחיל ועיזוז וכולם יחדיו ישכבו מתים על שפת הים בל יקומו:

17הַמּוֹצִ֥יא רֶֽכֶב־וָס֖וּס חַ֣יִל וְעִזּ֑וּז יַחְדָּ֚ו יִשְׁכְּבוּ֙ בַּל־יָק֔וּמוּ דָּֽעֲכ֖וּ כַּפִּשְׁתָּ֥ה כָבֽוּ:

כפשתה כבו. תירגם יונתן כבוצא עמי טפו:

18אַֽל־תִּזְכְּר֖וּ רִֽאשֹׁנ֑וֹת וְקַדְמֹֽנִיּ֖וֹת אַל־תִּתְבֹּנָֽנוּ:

אל תזכרו ראשונות. הניסים הללו שאני מזכיר לכם שעשיתי במצרים אל תזכרו אותם מעתה כי בגאולה זו תעסקו להודות ולהלל:

אל תתבוננו. אל תסתכלו בהן אל תתנו להם לב:

19הִנְנִ֨י עֹשֶׂ֚ה חֲדָשָׁה֙ עַתָּ֣ה תִצְמָ֔ח הֲל֖וֹא תֵּֽדָע֑וּהָ אַ֣ף אָשִׂ֚ים בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֔רֶךְ בִּֽישִׁמ֖וֹן נְהָרֽוֹת:

20תְּכַבְּדֵ֙נִי֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה תַּנִּ֖ים וּבְנ֣וֹת יַֽעֲנָ֑ה כִּֽי־נָתַ֨תִּי בַמִּדְבָּ֜ר מַ֗יִם נְהָרוֹת֙ בִּֽישִׁימֹ֔ן לְהַשְׁק֖וֹת עַמִּ֥י בְחִירִֽי:

תכבדני חית השדה. מקום שהוא חרב ומרבץ לחיות השדה לתנים ולבנות יענה:

כי נתתי במדבר מים. כלומר בארץ חריבה אתן ישוב:

21עַם־זוּ֙ יָצַ֣רְתִּי לִ֔י תְּהִלָּתִ֖י יְסַפֵּֽרוּ:

עם זו יצרתי לי. למען תהלתי יספרו:

22וְלֹֽא־אֹתִ֥י קָרָ֖אתָ יַֽעֲקֹ֑ב כִּֽי־יָגַ֥עְתָּ בִּ֖י יִשְׂרָאֵֽל:

ולא אותי קראת. ואתה לא אותי קראת בפנותך אחרי עכו"ם:

כי יגעת בי. נלאיתם מהר בעבודתי:

23לֹֽא־הֵבֵ֚יאתָ לִּי֙ שֵׂ֣ה עֹֽלֹתֶ֔יךָ וּזְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א כִבַּדְתָּ֑נִי לֹ֚א הֶעֱבַדְתִּ֙יךָ֙ בְּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הֽוֹגַעְתִּ֖יךָ בִּלְבוֹנָֽה:

לא הבאת לי שה עולותיך. כ"א לעכו"ם:

לא העבדתיך. עבודה רבה במנחה קומץ מעט עולה לגבוה וגם הוא לא אמרתי לך להקריב לך חובה אלא נדבה:

24לֹֽא־קָנִ֨יתָ לִּ֚י בַכֶּ֙סֶף֙ קָנֶ֔ה וְחֵ֥לֶב זְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א הִרְוִיתָ֑נִי אַ֗ךְ הֶֽעֱבַדְתַּ֙נִי֙ בְּחַטֹּאותֶ֔יךָ הֽוֹגַעְתַּ֖נִי בַּֽעֲו‍ֹנֹתֶֽיךָ:

לא קנית לי בכסף קנה. לקטרת לא הוצרכת לקנותה בכסף לפי שהיתה מצויה בארצכם הרבה אמר רבי אבא קינמני' היתה גדילה בארץ ישראל והיו אוכלין אותה עזים וצביים במדרש איכה:

לא קנית לי בכסף קנה.

העבדתני בחטאותיך. אתם גרמתם לי להיות שמש לעובדי פסילים כמו שראה יחזקאל והנה רוח סערה באה מן הצפון שהיתה חוזרת מרכבת השכינה מבבל שהלכה לכבוש את כל העולם תחת ידו של נבוכדנצר שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר את בניו כדאיתא בחגיגה:

25אָנֹכִ֨י אָנֹכִ֥י ה֛וּא מֹחֶ֥ה פְשָׁעֶ֖יךָ לְמַֽעֲנִ֑י וְחַטֹּאתֶ֖יךָ לֹ֥א אֶזְכֹּֽר:

אנכי אנכי. אני הוא שמחיתים מאז ואני מוחה אותם גם עתה:

למעני. לא בזכותך ולא בצדקת אבותיך:

26הַזְכִּירֵ֕נִי נִשָּֽׁפְטָ֖ה יָ֑חַד סַפֵּ֥ר אַתָּ֖ה לְמַ֥עַן תִּצְדָּֽק:

הזכירני. כל תגמול שיש לך ולאבותיך עלי:

נשפטה יחד. נבא למשפט:

27אָבִ֥יךָ הָֽרִאשׁ֖וֹן חָטָ֑א וּמְלִיצֶ֖יךָ פָּ֥שְׁעוּ בִֽי:

אביך הראשון חטא. באומרו במה אדע (בראשית טו):

ומליציך פשעו בי. אין לך בכל מליצי' שאתה סומך על זכותם שלא מצאתי בו פשע יצחק אהב את שונאי:

28וַֽאֲחַלֵּ֖ל שָׂ֣רֵי קֹ֑דֶשׁ וְאֶתְּנָ֚ה לַחֵ֙רֶם֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל לְגִדּוּפִֽים:

ואחלל שרי קדש. בשביל עונותיכם: