פרק מב

1הֵ֚ן עַבְדִּי֙ אֶתְמָךְ־בּ֔וֹ בְּחִירִ֖י רָֽצְתָ֣ה נַפְשִׁ֑י נָתַ֚תִּי רוּחִי֙ עָלָ֔יו מִשְׁפָּ֖ט לַגּוֹיִ֥ם יוֹצִֽיא:
הן עבדי אתמך בו: הן עבדי יעקב אינו כמותכם כי אתמוך בו:
בחירי: ישראל קרוי בחירי (תהילים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו יה ואומר (לקמן מה) למען עבדי יעקב ישראל בחירי:
רצתה נפשי: עליו נתתי רוחי להודיע נביאיו את סודו וסופו משפט לגוים יוציא שנאמר (לעיל ב) והלכו גוים רבים וגו' ויורנו מדרכיו וגו':
2לֹ֥א יִצְעַ֖ק וְלֹ֣א יִשָּׂ֑א וְלֹֽא־יַשְׁמִ֥יעַ בַּח֖וּץ קוֹלֽוֹ:
ולא ישא: לא יגביה קול לא יצטרך להוכיח ולהתנבאות אל הגוים שהם מעצמם יבואו ללמוד מהם כענין שנאמר (זכריה ח׳:כ״ג) נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם:
3קָנֶ֚ה רָצוּץ֙ לֹ֣א יִשְׁבּ֔וֹר וּפִשְׁתָּ֥ה כֵהָ֖ה לֹ֣א יְכַבֶּ֑נָּה לֶֽאֱמֶ֖ת יוֹצִ֥יא מִשְׁפָּֽט:
קנה רצוץ לא ישבור: ת"י עינותניא דאינון כקניא רעיע לא יתברון וחשיכיא דאינין כבוצין עמי (פיי כנר כבה) לא יטפון:
ופשתה כהה: פתילת פשתה לחה שקרובה ליכבות מלך שלהם לא יגזול את הדלים ולא ירצץ את העניים ואת החלשים:
4לֹ֚א יִכְהֶה֙ וְלֹ֣א יָר֔וּץ עַד־יָשִׂ֥ים בָּאָ֖רֶץ מִשְׁפָּ֑ט וּלְתֽוֹרָת֖וֹ אִיִּ֥ים יְיַחֵֽלוּ:
ולא ירוץ: כמו לא ירצץ כי מלאה הארץ דעה (לעיל יא) וישמעו להן כענין שנא' (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל עמים וגו' וזהו לתורתו איים ייחלו כולם ישמעו לתורתו:
5כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל | יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֚א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ וְצֶֽאֱצָאֶ֑יהָ נֹתֵ֚ן נְשָׁמָה֙ לָעָ֣ם עָלֶ֔יהָ וְר֖וּחַ לַהֹֽלְכִ֥ים בָּֽהּ:
האל ה': בעל הדין ובעל הרחמי':
בורא השמים: תחילה כמין פקיע של שתי ואח"כ נטה אותם כדאיתא במס' חגיגה:
וצאצאיה: בורא את היוצא ממנה:
נותן נשמה: נשמת חיים:
לעם עליה: לכולם בשוה:
ורוח: קדושה:
להולכים בה: למתהלכים לפניו:
6אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה קְרָאתִ֥יךָ בְצֶ֖דֶק וְאַחְזֵ֣ק בְּיָדֶ֑ךָ וְאֶצָּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֛ לִבְרִ֥ית עָ֖ם לְא֥וֹר גּוֹיִֽם:
קראתיך: לישעיה הוא אומר:
ואצרך: כשיצרתיך זאת היתה מחשבתי שתשי' את עמי לבריתי ולהאיר להם:
לאור גוים: כל שבט קרוי גוי לעצמו כענין שנא' גוי וקהל גוים:
7לִפְקֹ֖חַ עֵינַ֣יִם עִוְר֑וֹת לְהוֹצִ֚יא מִמַּסְגֵּר֙ אַסִּ֔יר מִבֵּ֥ית כֶּ֖לֶא י֥שְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ:
לפקוח עינים עורות: שאינ' רואין את גבורתו לתת לב לשוב אלי:
להוציא ממסגר אסיר: וע"י שיתפקחו עיניהם יצאו אסירים ממסגר ד"א לבשרם על גלות בבל העתיד' לבא עליהן שסופן לצאת ממנה:
8אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה ה֣וּא שְׁמִ֑י וּכְבוֹדִי֙ לְאַחֵ֣ר לֹֽא־אֶתֵּ֔ן וּתְהִלָּתִ֖י לַפְּסִילִֽים:
הוא שמי: הוא מפור' בל' אדנות וכח ועלי להראות שאדון אני לפיכך כבודי לאחר לא אתן:
9הָרִֽאשֹׁנ֖וֹת הִנֵּה־בָ֑אוּ וַֽחֲדָשׁוֹת֙ אֲנִ֣י מַגִּ֔יד בְּטֶ֥רֶם תִּצְמַ֖חְנָה אַשְׁמִ֥יע אֶתְכֶֽם:
הראשונות: שהבטחתי לאברהם על גלות מצרים (בראש' טו) וגם את הגוי וגו':
הנה באו: שמרתי הבטחתי ועת' חדשות אני מגיד לעמי להבטיח על גלות שנייה:
10שִׁ֚ירוּ לַֽיהֹוָה֙ שִׁ֣יר חָדָ֔שׁ תְּהִלָּת֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ יֽוֹרְדֵ֚י הַיָּם֙ וּמְלֹא֔וֹ אִיִּ֖ים וְיֹֽשְׁבֵיהֶֽם:
תהלתו מקצה הארץ: על כרחם כשיראו את גבורתי לישראל יודו כל העכו"ם כי אלהים אני:
יורדי הים: פורשי בספינות:
ומלואו: הקבועים בים ולא באיים אלא בתוך המים שופכים עפר כל אחד ואחד כדי בית והולכים מבית לבית בספינה כגון עיר ווניציי"א:
11יִשְׂא֚וּ מִדְבָּר֙ וְעָרָ֔יו חֲצֵרִ֖ים תֵּשֵׁ֣ב קֵדָ֑ר יָרֹ֙נּוּ֙ י֣שְׁבֵי סֶ֔לַע מֵרֹ֥אשׁ הָרִ֖ים יִצְוָֽחוּ:
ישאו מדבר: קול בשיר:
חצרים תשב קדר: (מוסב על ישאו) מדבר קדר שהם דרים עתה באוהלים ישאו קול וירונו (כמו והחצרים אשר תשב קדר), במדבר קדר שהם דרים עתה באהליהם יהיו ערים וחצרים קבועים:
יושבי סלע: המתים שיחיו כן ת"י:
מראש הרים יצווחו: מריש טוריא ירימון קליהון:
12יָשִׂ֥ימוּ לַֽיהֹוָ֖ה כָּב֑וֹד וּתְהִלָּת֖וֹ בָּֽאִיִּ֥ים יַגִּֽידוּ:
13יְהֹוָה֙ כַּגִּבּ֣וֹר יֵצֵ֔א כְּאִ֥ישׁ מִלְחָמ֖וֹת יָעִ֣יר קִנְאָ֑ה יָרִ֙יעַ֙ אַף־יַצְרִ֔יחַ עַל־אֹֽיְבָ֖יו יִתְגַּבָּֽר:
14הֶֽחֱשֵׁ֙יתִי֙ מֵֽעוֹלָ֔ם אַֽחֲרִ֖ישׁ אֶתְאַפָּ֑ק כַּיּֽוֹלֵדָ֣ה אֶפְעֶ֔ה אֶשֹּׁ֥ם וְאֶשְׁאַ֖ף יָֽחַד:
החשיתי מעולם: זה ימים רבים החשיתי על חרבן ביתי ותמיד אחריש:
אתאפק: לשון הווה עד עתה הציקתני רוחי ומעתה כיולדה אפעה:
אשום: אתבהל:
ואשאף: ואתאוה להשמיד הכל יחד כל אויבי:
15אַֽחֲרִ֚יב הָרִים֙ וּגְבָע֔וֹת וְכָל־עֶשְׂבָּ֖ם אוֹבִ֑ישׁ וְשַׂמְתִּ֚י נְהָרוֹת֙ לָֽאִיִּ֔ים וַֽאֲגַמִּ֖ים אוֹבִֽישׁ:
אחריב הרים וגבעות: אהרוג מלכים ושלטונים של עכו"ם:
וכל עשבם: כל הנלוים עליהם:
אוביש: ל' יובש הוא לענין דבר לח כגון עשב ונהרות:
16וְהֽוֹלַכְתִּ֣י עִוְרִ֗ים בְּדֶ֙רֶךְ֙ לֹ֣א יָֽדָ֔עוּ בִּנְתִיב֥וֹת לֹֽא־יָֽדְע֖וּ אַדְרִיכֵ֑ם אָשִׂים֩ מַחְשָׁ֨ךְ לִפְנֵיהֶ֜ם לָא֗וֹר וּמַֽעֲקַשִּׁים֙ לְמִישׁ֔וֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִ֔ים עֲשִׂיתִ֖ם וְלֹ֥א עֲזַבְתִּֽים:
והולכתי: ישראל שהיו עורים עד הנה מהביט אלי בדרך הטוב אשר לא ידעו להלוך בה:
עשיתים: אעשה כן ל' נבואה לדבר על העתיד כאילו עשוי:
17נָסֹ֚גוּ אָחוֹר֙ יֵבֹ֣שׁוּ בֹ֔שֶׁת הַבֹּֽטְחִ֖ים בַּפָּ֑סֶל הָאֹֽמְרִ֥ים לְמַסֵּכָ֖ה אַתֶּ֥ם אֱלֹהֵֽינוּ:
18הַחֵֽרְשִׁ֖ים שְׁמָ֑עוּ וְהַֽעִוְרִ֖ים הַבִּ֥יטוּ לִרְאֽוֹת:
החרשים: והעורים על ישראל הוא אומר:
19מִ֚י עִוֵּר֙ כִּ֣י אִם־עַבְדִּ֔י וְחֵרֵ֖שׁ כְּמַלְאָכִ֣י אֶשְׁלָ֑ח מִ֚י עִוֵּר֙ כִּמְשֻׁלָּ֔ם וְעִוֵּ֖ר כְּעֶ֥בֶד יְהֹוָֽה:
מי עור: בכם אין אחד כי אם עבדי הוא העור שבכלכם, וחרש שבכם הרי הוא כמלאכי אשר אני שולח להנבא נבואות:
מי עור כמשולם: מי היה עור בכם כבר קבל יסוריו והרי הוא כמשולם כל תגמוליו ויוצא נקי:
20 רָא֥וֹת (כתיב רָאֹ֥ית) רַבּ֖וֹת וְלֹ֣א תִשְׁמֹ֑ר פָּק֥וֹחַ אָזְנַ֖יִם וְלֹ֥א יִשְׁמָֽע:
ראות רבות: ראיות הרבה לפניכם ואינכם שומרים להביט במעשי ולשוב אלי:
פקוח אזנים: אני עסוק לפקוח אזניכם ע"י נביאי ולא ישמע איש מכם את דברי ולשון הוה הוא:
21יְהֹוָ֥ה חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר:
ה' חפץ: להראותכם ולפקוח אזניכם למען צדק ולכך הוא מגדיל ומאדיר לכם תורה:
22וְהוּא֘ עַם־בָּז֣וּז וְשָׁסוּי֒ הָפֵ֚חַ בַּֽחוּרִים֙ כֻּלָּ֔ם וּבְבָתֵּ֥י כְלָאִ֖ים הָחְבָּ֑אוּ הָי֚וּ לָבַז֙ וְאֵ֣ין מַצִּ֔יל מְשִׁסָּ֖ה וְאֵֽין־אֹמֵ֥ר הָשַֽׁב:
והוא: העם הזה בזוי ושסוי וסוף הענין ולא ישים על לב כל זה לומר למה קראתנו זאת מי נתן למשיסה יעקב:
הפח בחורים כולם: בחוריהם פחי נפש כולם, תו' ד"א הפח בחורים כולם ישימו את עצמם בפחי האדמה ובחורים ובבתי כלאים החבאו יוכיח שכן הוא:
ואין אומר השב: כמו השב לפיכך הוא רפי אבל השב באמתחתינו הוא דגש:
23מִ֥י בָכֶ֖ם יַֽאֲזִ֣ין זֹ֑את יַקְשִׁ֥ב וְיִשְׁמַ֖ע לְאָחֽוֹר:
יאזין: לתת לב לזאת מי נתן למשיסה יעקב:
לאחור: יקשיב וישמע דבר שיעמוד לו באחרונה וכן ת"י לאחור לסופ' וכן כל לאחור שבמקררא עתיד להיות הוא:
24מִֽי־נָתַ֨ן לִמְשִׁיסָּ֧ה (כתיב לִמְשִׁוסָּ֧ה) יַֽעֲקֹ֛ב וְיִשְׂרָאֵ֥ל לְבֹֽזְזִ֖ים הֲל֣וֹא יְהֹוָ֑ה זוּ חָטָ֣אנוּ ל֔וֹ וְלֹֽא־אָב֚וּ בִדְרָכָיו֙ הָל֔וֹךְ וְלֹ֥א שָֽׁמְע֖וּ בְּתֽוֹרָתֽוֹ:
זו חטאנו לו: זו היא שגרמה את המשיסה והבז את אשר חטאנו לו:
ולא אבו: אבותינו בדרכיו הלוך:
25וַיִּשְׁפֹּ֚ךְ עָלָיו֙ חֵמָ֣ה אַפּ֔וֹ וֶֽעֱז֖וּז מִלְחָמָ֑ה וַתְּלַֽהֲטֵ֚הוּ מִסָּבִיב֙ וְלֹ֣א יָדָ֔ע וַתִּבְעַר־בּ֖וֹ וְלֹֽא־יָשִׂ֥ים עַל־לֵֽב:
ותלהטהו מסביב: כדי שיראו ויקחו מוסר כענין שנאמ' (צפניה ג ו) הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי וגו':
ולא ידע: יודע הוא אלא שדש בעקב לא חש להבין זאת ולשוב מרשעו:
ותבער בו: אחר פורענו' העכו"ם שמסביב בערה בעצמו: