פרק מב

1הֵ֚ן עַבְדִּי֙ אֶתְמָךְ־בּ֔וֹ בְּחִירִ֖י רָֽצְתָ֣ה נַפְשִׁ֑י נָתַ֚תִּי רוּחִי֙ עָלָ֔יו מִשְׁפָּ֖ט לַגּוֹיִ֥ם יוֹצִֽיא:

הן עבדי אתמך בו. הן עבדי יעקב אינו כמותכם כי אתמוך בו:

בחירי. ישראל קרוי בחירי (תהילים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו יה ואומר (לקמן מה) למען עבדי יעקב ישראל בחירי:

רצתה נפשי. עליו נתתי רוחי להודיע נביאיו את סודו וסופו משפט לגוים יוציא שנאמר (לעיל ב) והלכו גוים רבים וגו' ויורנו מדרכיו וגו':

2לֹ֥א יִצְעַ֖ק וְלֹ֣א יִשָּׂ֑א וְלֹֽא־יַשְׁמִ֥יעַ בַּח֖וּץ קוֹלֽוֹ:

ולא ישא. לא יגביה קול לא יצטרך להוכיח ולהתנבאות אל הגוים שהם מעצמם יבואו ללמוד מהם כענין שנאמר (זכריה ח׳:כ״ג) נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם:

3קָנֶ֚ה רָצוּץ֙ לֹ֣א יִשְׁבּ֔וֹר וּפִשְׁתָּ֥ה כֵהָ֖ה לֹ֣א יְכַבֶּ֑נָּה לֶֽאֱמֶ֖ת יוֹצִ֥יא מִשְׁפָּֽט:

קנה רצוץ לא ישבור. ת"י עינותניא דאינון כקניא רעיע לא יתברון וחשיכיא דאינין כבוצין עמי (פיי כנר כבה) לא יטפון:

ופשתה כהה. פתילת פשתה לחה שקרובה ליכבות מלך שלהם לא יגזול את הדלים ולא ירצץ את העניים ואת החלשים:

4לֹ֚א יִכְהֶה֙ וְלֹ֣א יָר֔וּץ עַד־יָשִׂ֥ים בָּאָ֖רֶץ מִשְׁפָּ֑ט וּלְתֽוֹרָת֖וֹ אִיִּ֥ים יְיַחֵֽלוּ:

ולא ירוץ. כמו לא ירצץ כי מלאה הארץ דעה (לעיל יא) וישמעו להן כענין שנא' (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל עמים וגו' וזהו לתורתו איים ייחלו כולם ישמעו לתורתו:

5כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל | יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֚א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ וְצֶֽאֱצָאֶ֑יהָ נֹתֵ֚ן נְשָׁמָה֙ לָעָ֣ם עָלֶ֔יהָ וְר֖וּחַ לַהֹֽלְכִ֥ים בָּֽהּ:

האל ה'. בעל הדין ובעל הרחמי':

בורא השמים. תחילה כמין פקיע של שתי ואח"כ נטה אותם כדאיתא במס' חגיגה:

וצאצאיה. בורא את היוצא ממנה:

נותן נשמה. נשמת חיים:

לעם עליה. לכולם בשוה:

ורוח. קדושה:

להולכים בה. למתהלכים לפניו:

6אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה קְרָאתִ֥יךָ בְצֶ֖דֶק וְאַחְזֵ֣ק בְּיָדֶ֑ךָ וְאֶצָּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֛ לִבְרִ֥ית עָ֖ם לְא֥וֹר גּוֹיִֽם:

קראתיך. לישעיה הוא אומר:

ואצרך. כשיצרתיך זאת היתה מחשבתי שתשי' את עמי לבריתי ולהאיר להם:

לאור גוים. כל שבט קרוי גוי לעצמו כענין שנא' גוי וקהל גוים:

7לִפְקֹ֖חַ עֵינַ֣יִם עִוְר֑וֹת לְהוֹצִ֚יא מִמַּסְגֵּר֙ אַסִּ֔יר מִבֵּ֥ית כֶּ֖לֶא י֥שְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ:

לפקוח עינים עורות. שאינ' רואין את גבורתו לתת לב לשוב אלי:

להוציא ממסגר אסיר. וע"י שיתפקחו עיניהם יצאו אסירים ממסגר ד"א לבשרם על גלות בבל העתיד' לבא עליהן שסופן לצאת ממנה:

8אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה ה֣וּא שְׁמִ֑י וּכְבוֹדִי֙ לְאַחֵ֣ר לֹֽא־אֶתֵּ֔ן וּתְהִלָּתִ֖י לַפְּסִילִֽים:

הוא שמי. הוא מפור' בל' אדנות וכח ועלי להראות שאדון אני לפיכך כבודי לאחר לא אתן:

9הָרִֽאשֹׁנ֖וֹת הִנֵּה־בָ֑אוּ וַֽחֲדָשׁוֹת֙ אֲנִ֣י מַגִּ֔יד בְּטֶ֥רֶם תִּצְמַ֖חְנָה אַשְׁמִ֥יע אֶתְכֶֽם:

הראשונות. שהבטחתי לאברהם על גלות מצרים (בראש' טו) וגם את הגוי וגו':

הנה באו. שמרתי הבטחתי ועת' חדשות אני מגיד לעמי להבטיח על גלות שנייה:

10שִׁ֚ירוּ לַֽיהֹוָה֙ שִׁ֣יר חָדָ֔שׁ תְּהִלָּת֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ יֽוֹרְדֵ֚י הַיָּם֙ וּמְלֹא֔וֹ אִיִּ֖ים וְיֹֽשְׁבֵיהֶֽם:

תהלתו מקצה הארץ. על כרחם כשיראו את גבורתי לישראל יודו כל העכו"ם כי אלהים אני:

יורדי הים. פורשי בספינות:

ומלואו. הקבועים בים ולא באיים אלא בתוך המים שופכים עפר כל אחד ואחד כדי בית והולכים מבית לבית בספינה כגון עיר ווניציי"א:

11יִשְׂא֚וּ מִדְבָּר֙ וְעָרָ֔יו חֲצֵרִ֖ים תֵּשֵׁ֣ב קֵדָ֑ר יָרֹ֙נּוּ֙ י֣שְׁבֵי סֶ֔לַע מֵרֹ֥אשׁ הָרִ֖ים יִצְוָֽחוּ:

ישאו מדבר. קול בשיר:

חצרים תשב קדר. (מוסב על ישאו) מדבר קדר שהם דרים עתה באוהלים ישאו קול וירונו (כמו והחצרים אשר תשב קדר), במדבר קדר שהם דרים עתה באהליהם יהיו ערים וחצרים קבועים:

יושבי סלע. המתים שיחיו כן ת"י:

מראש הרים יצווחו. מריש טוריא ירימון קליהון:

12יָשִׂ֥ימוּ לַֽיהֹוָ֖ה כָּב֑וֹד וּתְהִלָּת֖וֹ בָּֽאִיִּ֥ים יַגִּֽידוּ:

13יְהֹוָה֙ כַּגִּבּ֣וֹר יֵצֵ֔א כְּאִ֥ישׁ מִלְחָמ֖וֹת יָעִ֣יר קִנְאָ֑ה יָרִ֙יעַ֙ אַף־יַצְרִ֔יחַ עַל־אֹֽיְבָ֖יו יִתְגַּבָּֽר:

14הֶֽחֱשֵׁ֙יתִי֙ מֵֽעוֹלָ֔ם אַֽחֲרִ֖ישׁ אֶתְאַפָּ֑ק כַּיּֽוֹלֵדָ֣ה אֶפְעֶ֔ה אֶשֹּׁ֥ם וְאֶשְׁאַ֖ף יָֽחַד:

החשיתי מעולם. זה ימים רבים החשיתי על חרבן ביתי ותמיד אחריש:

אתאפק. לשון הווה עד עתה הציקתני רוחי ומעתה כיולדה אפעה:

אשום. אתבהל:

ואשאף. ואתאוה להשמיד הכל יחד כל אויבי:

15אַֽחֲרִ֚יב הָרִים֙ וּגְבָע֔וֹת וְכָל־עֶשְׂבָּ֖ם אוֹבִ֑ישׁ וְשַׂמְתִּ֚י נְהָרוֹת֙ לָֽאִיִּ֔ים וַֽאֲגַמִּ֖ים אוֹבִֽישׁ:

אחריב הרים וגבעות. אהרוג מלכים ושלטונים של עכו"ם:

וכל עשבם. כל הנלוים עליהם:

אוביש. ל' יובש הוא לענין דבר לח כגון עשב ונהרות:

16וְהֽוֹלַכְתִּ֣י עִוְרִ֗ים בְּדֶ֙רֶךְ֙ לֹ֣א יָֽדָ֔עוּ בִּנְתִיב֥וֹת לֹֽא־יָֽדְע֖וּ אַדְרִיכֵ֑ם אָשִׂים֩ מַחְשָׁ֨ךְ לִפְנֵיהֶ֜ם לָא֗וֹר וּמַֽעֲקַשִּׁים֙ לְמִישׁ֔וֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִ֔ים עֲשִׂיתִ֖ם וְלֹ֥א עֲזַבְתִּֽים:

והולכתי. ישראל שהיו עורים עד הנה מהביט אלי בדרך הטוב אשר לא ידעו להלוך בה:

עשיתים. אעשה כן ל' נבואה לדבר על העתיד כאילו עשוי:

17נָסֹ֚גוּ אָחוֹר֙ יֵבֹ֣שׁוּ בֹ֔שֶׁת הַבֹּֽטְחִ֖ים בַּפָּ֑סֶל הָאֹֽמְרִ֥ים לְמַסֵּכָ֖ה אַתֶּ֥ם אֱלֹהֵֽינוּ:

18הַחֵֽרְשִׁ֖ים שְׁמָ֑עוּ וְהַֽעִוְרִ֖ים הַבִּ֥יטוּ לִרְאֽוֹת:

החרשים. והעורים על ישראל הוא אומר:

19מִ֚י עִוֵּר֙ כִּ֣י אִם־עַבְדִּ֔י וְחֵרֵ֖שׁ כְּמַלְאָכִ֣י אֶשְׁלָ֑ח מִ֚י עִוֵּר֙ כִּמְשֻׁלָּ֔ם וְעִוֵּ֖ר כְּעֶ֥בֶד יְהֹוָֽה:

מי עור. בכם אין אחד כי אם עבדי הוא העור שבכלכם, וחרש שבכם הרי הוא כמלאכי אשר אני שולח להנבא נבואות:

מי עור כמשולם. מי היה עור בכם כבר קבל יסוריו והרי הוא כמשולם כל תגמוליו ויוצא נקי:

20 רָא֥וֹת (כתיב רָאֹ֥ית) רַבּ֖וֹת וְלֹ֣א תִשְׁמֹ֑ר פָּק֥וֹחַ אָזְנַ֖יִם וְלֹ֥א יִשְׁמָֽע:

ראות רבות. ראיות הרבה לפניכם ואינכם שומרים להביט במעשי ולשוב אלי:

פקוח אזנים. אני עסוק לפקוח אזניכם ע"י נביאי ולא ישמע איש מכם את דברי ולשון הוה הוא:

21יְהֹוָ֥ה חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר:

ה' חפץ. להראותכם ולפקוח אזניכם למען צדק ולכך הוא מגדיל ומאדיר לכם תורה:

22וְהוּא֘ עַם־בָּז֣וּז וְשָׁסוּי֒ הָפֵ֚חַ בַּֽחוּרִים֙ כֻּלָּ֔ם וּבְבָתֵּ֥י כְלָאִ֖ים הָחְבָּ֑אוּ הָי֚וּ לָבַז֙ וְאֵ֣ין מַצִּ֔יל מְשִׁסָּ֖ה וְאֵֽין־אֹמֵ֥ר הָשַֽׁב:

והוא. העם הזה בזוי ושסוי וסוף הענין ולא ישים על לב כל זה לומר למה קראתנו זאת מי נתן למשיסה יעקב:

הפח בחורים כולם. בחוריהם פחי נפש כולם, תו' ד"א הפח בחורים כולם ישימו את עצמם בפחי האדמה ובחורים ובבתי כלאים החבאו יוכיח שכן הוא:

ואין אומר השב. כמו השב לפיכך הוא רפי אבל השב באמתחתינו הוא דגש:

23מִ֥י בָכֶ֖ם יַֽאֲזִ֣ין זֹ֑את יַקְשִׁ֥ב וְיִשְׁמַ֖ע לְאָחֽוֹר:

יאזין. לתת לב לזאת מי נתן למשיסה יעקב:

לאחור. יקשיב וישמע דבר שיעמוד לו באחרונה וכן ת"י לאחור לסופ' וכן כל לאחור שבמקררא עתיד להיות הוא:

24מִֽי־נָתַ֨ן לִמְשִׁיסָּ֧ה (כתיב לִמְשִׁוסָּ֧ה) יַֽעֲקֹ֛ב וְיִשְׂרָאֵ֥ל לְבֹֽזְזִ֖ים הֲל֣וֹא יְהֹוָ֑ה זוּ חָטָ֣אנוּ ל֔וֹ וְלֹֽא־אָב֚וּ בִדְרָכָיו֙ הָל֔וֹךְ וְלֹ֥א שָֽׁמְע֖וּ בְּתֽוֹרָתֽוֹ:

זו חטאנו לו. זו היא שגרמה את המשיסה והבז את אשר חטאנו לו:

ולא אבו. אבותינו בדרכיו הלוך:

25וַיִּשְׁפֹּ֚ךְ עָלָיו֙ חֵמָ֣ה אַפּ֔וֹ וֶֽעֱז֖וּז מִלְחָמָ֑ה וַתְּלַֽהֲטֵ֚הוּ מִסָּבִיב֙ וְלֹ֣א יָדָ֔ע וַתִּבְעַר־בּ֖וֹ וְלֹֽא־יָשִׂ֥ים עַל־לֵֽב:

ותלהטהו מסביב. כדי שיראו ויקחו מוסר כענין שנאמ' (צפניה ג ו) הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי וגו':

ולא ידע. יודע הוא אלא שדש בעקב לא חש להבין זאת ולשוב מרשעו:

ותבער בו. אחר פורענו' העכו"ם שמסביב בערה בעצמו: