1הַֽחֲרִ֚ישׁוּ אֵלַי֙ אִיִּ֔ים וּלְאֻמִּ֖ים יַֽחֲלִ֣יפוּ כֹ֑חַ יִגְּשׁוּ֙ אָ֣ז יְדַבֵּ֔רוּ יַחְדָּ֖ו לַמִּשְׁפָּ֥ט נִקְרָֽבָה: |
החרישו אלי.
כדי לשמוע דבר:
|
איים.
אומות של עכו"ם:
|
יחליפו כח.
יתקשטו ויתחזקו בכל גבורתם אולי יעמדו בדין בכח:
|
יגשו.
הלום ואז משיגשו ידברו:
|
למשפט נקרבה.
להוכיח' על פניהם:
|
2מִ֚י הֵעִיר֙ מִמִּזְרָ֔ח צֶ֖דֶק יִקְרָאֵ֣הוּ לְרַגְל֑וֹ יִתֵּ֨ן לְפָנָ֚יו גּוֹיִם֙ וּמְלָכִ֣ים יַ֔רְדְּ יִתֵּ֚ן כֶּֽעָפָר֙ חַרְבּ֔וֹ כְּקַ֥שׁ נִדָּ֖ף קַשְׁתּֽוֹ: |
מי העיר ממזרח.
אותו שצדק יקראהו לרגלו מי העיר את אברה' להביאו מארם שהוא במזרח וצדק שהיה עושה היא היתה לקראת רגליו בכל אשר הלך:
|
יתן לפניו גוים.
מי שהעירו ממקומו להסיע הוא נתן לפניו ארבעה מלכים וחיילותיהם:
|
ירד.
ירדה:
|
יתן כעפר חרבו.
רמא כעפרא קטולין קדם חרביה, נתן את חרבו ועושה חללים רבים כעפר ואת קשתו נתן מרבה הרוגים ונופלים כקש נדף:
|
3יִרְדְּפֵ֖ם יַֽעֲב֣וֹר שָׁל֑וֹם אֹ֥רַח בְּרַגְלָ֖יו לֹ֥א יָבֽוֹא: |
ירדפם יעבור שלום.
הלך על מעברותיו בשלום לא נכשל ברדפו אותם:
|
אורח ברגליו לא יבא.
דרך אשר לא בא קודם לכן ברגליו, לא יבא לא היה רגיל לבא:
|
4מִֽי־פָעַ֣ל וְעָשָׂ֔ה קֹרֵ֥א הַדֹּר֖וֹת מֵרֹ֑אשׁ אֲנִ֚י יְהֹוָה֙ רִאשׁ֔וֹן וְאֶת־אַֽחֲרֹנִ֖ים אֲנִי־הֽוּא: |
מי פעל ועשה.
לו את זאת מי שהוא קורא הדורות מראש לאדם הראשון הוא עשה לאברהם גם את זאת:
|
אני ה' ראשון.
להפליא פלא ולעזור:
|
ואת אחרונים אני הוא.
אף עמכם בנים אחרונים אהיה ואעזור אתכם:
|
5רָא֚וּ אִיִּים֙ וְיִירָ֔אוּ קְצ֥וֹת הָאָ֖רֶץ יֶֽחֱרָ֑דוּ קָֽרְב֖וּ וַיֶּֽאֱתָיֽוּן: |
ראו איים.
עובדי עכו"ם הגבורות שאעשה וייראו:
|
קרבו ויאתיון.
זה אצל זה נאספים להלחם כשיראו הגאולה:
|
6אִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ יַעְזֹ֑רוּ וּלְאָחִ֖יו יֹאמַ֥ר חֲזָֽק: |
איש את רעהו וגו'.
יאמר חזק למלחמה אולי יעמדו להם אלהיהם:
|
7וַיְחַזֵּ֚ק חָרָשׁ֙ אֶת־צֹרֵ֔ף מַֽחֲלִ֥יק פַּטִּ֖ישׁ אֶת־ה֣וֹלֶם פָּ֑עַם אֹמֵ֚ר לַדֶּ֙בֶק֙ ט֣וֹב ה֔וּא וַיְחַזְּקֵ֥הוּ בְמַסְמְרִ֖ים לֹ֥א יִמּֽוֹט: |
ויחזק חרש.
נוסך הפסל:
|
את צורף.
המרקעו בזהב:
|
מחליק פטיש.
באחרונה כשהוא מכה בנחת להחליק את המלאכה:
|
את הולם פעם.
הוא המתחיל בה כשהיא עשת ומכה בכל כחו:
|
אומר לדבק טוב הוא.
על אותן שהיו מחזירין אחר קרקע טובה לדבק בה עששיות ברזל:
|
דבק.
שולדור"א:
|
ויחזקהו.
לצלם:
|
במסמרים לא ימוט.
כולם יחזקו זה את זה:
|
8וְאַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדִּ֔י יַֽעֲקֹ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּחַרְתִּ֑יךָ זֶ֖רַע אַבְרָהָ֥ם אֹֽהֲבִֽי: |
ואתה ישראל עבדי.
ועלי יש לעזור לך סוף המקרא אל תירא כי אתך אני כך נראה לי חבור הענין לפי פשוטו ומ"א בבראשית רבה דורש כל הענין במלכי צדק ואברה'
|
ראו איים.
אותה מלחמ' וייראו שם נתיירא מאברהם פן יאמר לו העמדת רשעים אלו בעולם ואברהם נתיירא משם לפי שהרג את בני עילם שהם משם:
|
איים.
כשם שאיי הים מסויימין בעולם כך אברהם ושם היו מסויימין בעולם:
|
איש את רעהו יעזורו.
זה עוזר את זה בברכו' ברוך אברם (בראשית י״ד:כ׳) וזה עוזר את זה במתנות (שם) ויתן לו מעשר מכל:
|
ויחזק חרש.
זה שם שהיה נפח לעשות מסמרות ובריחים לתבה:
|
את צורף.
זה אברהם שהוא צורף את הבריות לקרבן אל השכינה:
|
את הולם פעם.
זה אברהם שהלם כל המלכים האלה פעם אחת:
|
אומר לדבק טוב הוא.
טוב לידבק באלוה של זה:
|
ויחזקהו.
שם לאברה' להיו' דבק בהקב"ה ולא ימוט:
|
ואתה ישראל עבדי.
אברהם שלא היה מזרע צדיקים עשיתי לו כל זאת ואתה ישראל עבדי. הקנוי לי משני אבות:
|
זרע אברהם אוהבי.
שלא הכירני מתוך תוכחה ולימוד אבותיו אלא מתוך אהבה:
|
9אֲשֶׁ֚ר הֶֽחֱזַקְתִּ֙יךָ֙ מִקְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ וּמֵֽאֲצִילֶ֖יהָ קְרָאתִ֑יךָ וָֽאֹ֚מַר לְךָ֙ עַבְדִּי־אַ֔תָּה בְּחַרְתִּ֖יךָ וְלֹ֥א מְאַסְתִּֽיךָ: |
אשר החזקתיך.
לקחתיך לחלקי כמו (שמות ד׳:ד׳) וישלח ידו ויחזק בו:
|
מקצות הארץ.
משאר העכו"ם:
|
ומאציליה.
מן הגדולים שבהן:
|
קראתיך.
בשם לחלקי בני בכורי ישראל:
|
ולא מאסתיך.
כזה שנאמר בו (מלאכי א) שנאתי:
|
10אַל־תִּירָא֙ כִּֽי עִמְּךָ֣־אָ֔נִי אַל־תִּשְׁתָּ֖ע כִּֽי־אֲנִ֣י אֱלֹהֶ֑יךָ אִמַּצְתִּ֙יךָ֙ אַף־עֲזַרְתִּ֔יךָ אַף־תְּמַכְתִּ֖יךָ בִּימִ֥ין צִדְקִֽי: |
אל תשתע.
אל ימס לבך להיות כשעוה זו וזה הכלל כל תיבה שתחל' יסודה שי"ן כשבא לדבר בל' מתפעל התפעל או יתפעל התי"ו חולקת ונכנסת בין שתי אותיות שרשי התיבה כמו (ישעיה כט) וישתומם (מיכה ז) וישתמר חוקות עמרי (ש"א א) תשתכרין (איוב ל) תשתפך נפשי:
|
11הֵ֚ן יֵבֹ֙שׁוּ֙ וְיִכָּ֣לְמ֔וּ כֹּ֖ל הַנֶּֽחֱרִ֣ים בָּ֑ךְ יִֽהְי֥וּ כְאַ֛יִן וְיֹֽאבְד֖וּ אַנְשֵׁ֥י רִיבֶֽךָ: |
12תְּבַקְשֵׁם֙ וְלֹ֣א תִמְצָאֵ֔ם אַנְשֵׁ֖י מַצֻּתֶ֑ךָ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וּכְאֶ֖פֶס אַנְשֵׁ֥י מִלְחַמְתֶּֽךָ: |
13כִּ֗י אֲנִ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מַֽחֲזִ֣יק יְמִינֶ֑ךָ הָֽאֹמֵ֥ר לְךָ֛ אַל־תִּירָ֖א אֲנִ֥י עֲזַרְתִּֽיךָ: |
14אַל־תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַֽעֲקֹ֔ב מְתֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֚י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְגֹֽאֲלֵ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל: |
תולעת יעקב.
משפחת יעקב החלשה כתולעת שאין לה גבורה אלא בפיה, תולעת וירמונ"א בלע"ז:
|
מתי ישראל.
מספר ישראל:
|
15הִנֵּ֣ה שַׂמְתִּ֗יךְ לְמוֹרָג֙ חָר֣וּץ חָדָ֔שׁ בַּ֖עַל פִּֽיפִיּ֑וֹת תָּד֚וּשׁ הָרִים֙ וְתָדֹ֔ק וּגְבָע֖וֹת כַּמֹּ֥ץ תָּשִֽׂים: |
למורג חרוץ.
כלי הוא של עץ וכבד ועשוי חריצים חריצים כעין כלי נפחים של ברזל שקורין לימ"א בלע"ז וגוררין על הקשין של שבלין ומחתכן עד שנעשו תבן דק:
|
חדש.
כשהוא חדש עד שלא הוחלקו פיות חריציו הוא חותך הרבה אבל משנתישן הוחלקו פיות חריציו:
|
בעל פיפיות.
הם חידודי החריצין:
|
תדוש הרים.
מלכים ושרים:
|
16תִּזְרֵם֙ וְר֣וּחַ תִּשָּׂאֵ֔ם וּסְעָרָ֖ה תָּפִ֣יץ אֹתָ֑ם וְאַתָּה֙ תָּגִ֣יל בַּֽיהֹוָ֔ה בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּתְהַלָּֽל: |
תזרם.
תזרה אותם כבמזרה לרוח:
|
ורוח תשאם.
מאליהם לגיהנם:
|
17הָֽעֲנִיִּ֨ים וְהָֽאֶבְיוֹנִ֜ים מְבַקְשִׁ֥ים מַ֙יִם֙ וָאַ֔יִן לְשׁוֹנָ֖ם בַּצָּמָ֣א נָשָׁ֑תָּה אֲנִ֚י יְהֹוָה֙ אֶֽעֱנֵ֔ם אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֶֽעֶזְבֵֽם: |
מבקשים מים.
נתנבא הנביא על אחרית הימים (עמוס ח׳:י״א) לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה' ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו וכשישוב אפו יכין להם לחם ומים וישכון שכינתו ורוח בפי נביאיהם:
|
נשתה.
ל' ונשתו מים מהים (לעיל יט) לשון השאת והשבר (איכה ג׳:מ״ז) וכולן ל' חורבה ויובש ולכך התי"ו מודגשת שהרי באה במקום שתים שאין שאת בלא תי"ו והיה לו לומר לנקבה נשתתה שהרי לזכר יחיד יאמר נשתה ולרבי' ונשתו:
|
18אֶפְתַּ֚ח עַל־שְׁפָיִים֙ נְהָר֔וֹת וּבְת֥וֹךְ בְּקָע֖וֹת מַעְיָנ֑וֹת אָשִׂ֚ים מִדְבָּר֙ לַֽאֲגַם־מַ֔יִם וְאֶ֥רֶץ צִיָּ֖ה לְמֽוֹצָ֥אֵי מָֽיִם: |
נהרות.
לב מבין לתורה ולנבואה:
|
מדבר.
מקום שלא היתה חכמת התורה:
|
19אֶתֵּ֚ן בַּמִּדְבָּר֙ אֶ֣רֶז שִׁטָּ֔ה וַֽהֲדַ֖ס וְעֵ֣ץ שָׁ֑מֶן אָשִׂ֣ים בָּֽעֲרָבָ֗ה בְּר֛וֹשׁ תִּדְהָ֥ר וּתְאַשּׁ֖וּר יַחְדָּֽו: |
אתן במדבר ארז שטה.
כל מיני ישוב אף בם אתן כל מיני חכמה וטובה ושלום:
|
תדהר ותאשור.
שמות אילני סרק העשויין לבנין:
|
20לְמַ֧עַן יִרְא֣וּ וְיֵֽדְע֗וּ וְיָשִׂ֚ימוּ וְיַשְׂכִּ֙ילוּ֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֥י יַד־יְהֹוָ֖ה עָ֣שְׂתָה זֹּ֑את וּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בְּרָאָֽהּ: |
21קָרְב֥וּ רִֽיבְכֶ֖ם יֹאמַ֣ר יְהֹוָ֑ה הַגִּ֙ישׁוּ֙ עֲצֻמ֣וֹתֵיכֶ֔ם יֹאמַ֖ר מֶ֥לֶךְ יַֽעֲקֹֽב: |
קרבו ריבכם.
כל העכו"ם בואו וריבו והתוכחו עם בני:
|
עצומותיכם.
טענות בריאות וחזקות שלכם ול' ריב הוא זה בל' משנה שנים שהיו מתעצמין בדין במסכת סנהדרין:
|
22יַגִּ֙ישׁוּ֙ וְיַגִּ֣ידוּ לָ֔נוּ אֵ֖ת אֲשֶׁ֣ר תִּקְרֶ֑ינָה הָרִֽאשֹׁנ֣וֹת | מָ֣ה הֵ֗נָּה הַגִּ֙ידוּ וְנָשִׂ֚ימָה לִבֵּ֙נוּ֙ וְנֵֽדְעָ֣ה אַֽחֲרִיתָ֔ן א֥וֹ הַבָּא֖וֹת הַשְׁמִיעֻֽנוּ: |
יגישו.
העכו"ם את נביאיהם וקוסמיהם:
|
ויגידו לנו.
את אשר תקרינה לעתיד:
|
הראשונות.
שהיו קודם בריאת עולם ועל מה נברא מה הנה (ס"א מאורעות שהתחילו כבר מה יהא בסופן):
|
או הבאות.
לעתיד ישמיענו ונראה אם יש בהם ממש שיתקיימו דבריהם:
|
23הַגִּ֙ידוּ֙ הָאֹֽתִיּ֣וֹת לְאָח֔וֹר וְנֵ֣דְעָ֔ה כִּ֥י אֱלֹהִ֖ים אַתֶּ֑ם אַף־תֵּיטִ֣יבוּ וְתָרֵ֔עוּ וְנִשְׁתָּ֖עָה וְנִרְאֶ֥ה (כתיב וְנִרְאֶ֥) יַחְדָּֽו: |
הגידו האותיות לאחור.
המופתים הבאים באחרונה:
|
ונשתעה.
ונספר דבריה' ויספר מתרגמינן ואישתעי:
|
24הֵֽן־אַתֶּ֣ם מֵאַ֔יִן וּפָֽעָלְכֶ֖ם מֵאָ֑פַע תּֽוֹעֵבָ֖ה יִבְחַ֥ר בָּכֶֽם: |
הן אתם מאין.
ודבריכם איך יתקיימו:
|
ופעלכם מאפע.
אינכם אלא פועים ומרימים קול להטעו' בדברי כזב:
|
תועבה.
הנתעבים הם יבחרו בכם ולא הקב"ה ולא עבדיו ולא משרתיו:
|
25הַעִיר֚וֹתִי מִצָּפוֹן֙ וַיַּ֔את מִמִּזְרַח־שֶׁ֖מֶשׁ יִקְרָ֣א בִשְׁמִ֑י וְיָבֹ֚א סְגָנִים֙ כְּמוֹ־חֹ֔מֶר וּכְמ֥וֹ יוֹצֵ֖ר יִרְמָס־טִֽיט: |
העירותי מצפון ויאת.
אני מגיד העתידות הנני מעיר לבנות חרבות ירושלם את כורש מצפון ויאת את בבל להחריבה:
|
ממזרח שמש, יקרא בשמי.
כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים (עזרא א׳:ב׳) ונראה שארץ פרס במזרחית צפונית היא לארץ ישראל, ד"א העירותי מצפון את נבוכדנצר להחריב את עירי ויאת, וכורש העירותי ממזרח שיקרא בשמי לבנות את עירי שמלכות פרס ממזרח ארץ ישראל היא שנא' ראיתי את האיל וגו' וי"ת אייתיתי בגלאי מלך דתקוף מרוח צפונא וייתי כמפק שמשא בגבורתיה ממדינתא אגבריני' בשמי:
|
ויבא סגנים.
ויבא על מלך בבל ועל שריו כאשר בא לרמוס על חומר וכמו יוצר חרשים ירמוס טיט לכלי חרס כן ירמוס הוא סגנים:
|
26מִֽי־הִגִּ֚יד מֵרֹאשׁ֙ וְנֵדָ֔עָה וּמִלְּפָנִ֖ים וְנֹאמַ֣ר צַדִּ֑יק אַ֣ף אֵֽין־מַגִּ֗יד אַף אֵ֣ין מַשְׁמִ֔יעַ אַ֥ף אֵין־שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵיכֶֽם: |
מי.
מנביאי הבעל הגיד כמוני דבר העתיד לבוא, ומי מלפנים הגידה ולכשתבא נאמר שהיא צדיק שנבואתו צדק:
|
אף אין מגיד.
אבל אין בכם שיגיד עתידות ותתקיים:
|
אף אין שומע אמריכם.
שיעיד בבא עתידה פלוני נביא הבעל נבא אותה מלפנים:
|
27רִאשׁ֥וֹן לְצִיּ֖וֹן הִנֵּ֣ה הִנָּ֑ם וְלִירֽוּשָׁלִַ֖ם מְבַשֵּׂ֥ר אֶתֵּֽן: |
ראשון לציון הנה הנם.
מלך ראשון שיתן לב לציון הנה זה הוא שאמרתי ואע"פ שלא תגמר הגאולה על ידו הוא יהיה המתחיל מי בכם מכל עמו (עזרא א׳:ג׳):
|
הנם.
זקני ישראל יהיו נכונים על פי דברו לעלות מן הגולה ולהתחיל:
|
ולירושלים מבשר אתן.
באותן הימים חגי זכריה אשר יזרזום לבנות בימי דריוש השלישי לפרס:
|
28וְאֵ֙רֶא֙ וְאֵ֣ין אִ֔ישׁ וּמֵאֵ֖לֶּה וְאֵ֣ין יוֹעֵ֑ץ וְאֶשְׁאָלֵ֖ם וְיָשִׁ֥יבוּ דָבָֽר: |
וארא ואין איש.
תמיד אני מביט בנביאי הבעל ואין איש מגיד דבר עתיד:
|
ומאלה.
מכל אלה העתידות לבא ואין מהם יועץ שעמד בסוף ה' וידע אותם:
|
ואשאלם וישיבו דבר.
אשר ישיבו דבר אם אשאלם:
|
29הֵ֣ן כֻּלָּ֔ם אָ֥וֶן אֶ֖פֶס מַֽעֲשֵׂיהֶ֑ם ר֥וּחַ וָתֹ֖הוּ נִסְכֵּיהֶֽם: |
הן כולם און.
יש לכם לדעת שכל נביאי מכחישי תורה און ואפס כל מעשיהם נסכיהם.
|
דמות מסכותם.
כמו הפסל נסך חרש וי"ת בענין אחר. ראשון לציון וגו'. פתגמי נחמתא דאתנביאו נבייא מלקדמין על ציון הא אתו ולפי התרגום כל העניין מדבר ממלך המשיח ובגאולה אחרונה אבל אני רואה נבואה שנתנבא ישעיה על כורש כולם בל' הסיגנון של פרשה זו אני ה' העירותיהו בצדק קורא ממזרח עיט האותיות שאלוני מגיד מראשית אחרית כולה נוטה אחר ענין פרשה זו:
|