1הֵ֥ן לְצֶ֖דֶק יִמְלָךְ־מֶ֑לֶךְ וּלְשָׂרִ֖ים לְמִשְׁפָּ֥ט יָשֽׂרוּ: |
הן לצדק ימלך מלך.
הן אין משפט מלך למלוך כי אם לעשות משפט צדק:
|
ולשרים למשפט ישורו.
ועל מי יש לו למלוך על שרים אשר למשפט ישורו, ואמר הנביא זאת על אחז שהיה רשע אבל חזקיהו בנו ימלוך וכדי הוא:
|
2וְהָֽיָה־אִ֥ישׁ כְּמַֽחֲבֵא־ר֖וּחַ וְסֵ֣תֶר זָ֑רֶם כְּפַלְגֵי־מַ֣יִם בְּצָי֔וֹן כְּצֵ֥ל סֶֽלַע־כָּבֵ֖ד בְּאֶ֥רֶץ עֲיֵפָֽה: |
והיה איש.
הגבור ביראת הקב"ה הוא חזקיה יהיה לישראל:
|
כמחבא רוח.
כמחסה סלע שנחבאים בו מפני רוח ונסתרים שם מפני חורב כן יבטחו בו הנותרים מי' השבטי':
|
בציון.
ל' יובש ציה:
|
כצל סלע כבד בארץ עיפה.
במקום שמש שהארץ עיפה שם וחריבה ותאבה לצל:
|
3וְלֹ֥א תִשְׁעֶ֖ינָה עֵינֵ֣י רֹאִ֑ים וְאָזְנֵ֥י שֹֽׁמְעִ֖ים תִּקְשַֽׁבְנָה: |
ולא תשעינה עיני רואים.
לא כמות שהם עכשיו אזניו הכבד ועיניו השע (לעיל ו) ל' טוח:
|
4וּלְבַ֥ב נִמְהָרִ֖ים יָבִ֣ין לָדָ֑עַת וּלְשׁ֣וֹן עִלְּגִ֔ים תְּמַהֵ֖ר לְדַבֵּ֥ר צַחֽוֹת: |
ולבב נמהרים יבין לדעת.
לא כמו שעכשיו השמן לב העם (שם):
|
ולשון עלגים וגו'.
ולא כמו שעכשיו כי בלעגי שפה (לעיל כח):
|
עלגים.
כל מי שאינו יודע לכוין דיבורו להיות צח קרוי עלג ונלעג:
|
5לֹֽא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד לְנָבָ֖ל נָדִ֑יב וּלְכִילַ֕י לֹ֥א יֵֽאָמֵ֖ר שֽׁוֹעַ: |
ולכילי.
רמאי נוכל חורש רעים:
|
שוע.
ל' אדון שהכל שועין ופונין אליו:
|
6כִּ֚י נָבָל֙ נְבָלָ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְלִבּ֖וֹ יַֽעֲשֶׂה־אָ֑וֶן לַֽעֲשׂ֣וֹת חֹ֗נֶף וּלְדַבֵּ֚ר אֶל־יְהֹוָה֙ תּוֹעָ֔ה לְהָרִיק֙ נֶ֣פֶשׁ רָעֵ֔ב וּמַשְׁקֵ֥ה צָמֵ֖א יַחְסִֽיר: |
נבלה ידבר.
מדבר ל' הוה הוא:
|
יעשה און.
יקבץ מחשבות און כמו (דברים ח׳:י״ז) עשה לי החיל הזה:
|
לעשות חונף.
חושב מחשבות איך יוכל לעשות חנופה, חונף שם דבר לכך טעמו למעלה ונקוד פתח:
|
ומשקה צמא יחסיר.
לפי פשוטו שגוזלין העניים ותרגומו פתגמי אורייתא דאינון כמיא לצחייא מדמן לבטלא:
|
7וְכֵלַ֖י כֵּלָ֣יו רָעִ֑ים הוּא זִמּ֣וֹת יָעָ֔ץ לְחַבֵּ֚ל עֲנִיִּים֙ (כתיב עֲנִוִּים֙) בְּאִמְרֵי־שֶׁ֔קֶר וּבְדַבֵּ֥ר אֶבְי֖וֹן מִשְׁפָּֽט: |
ובדבר אביון משפט.
לחבל אביון במשפטו, משפט זה ל' תחלת דברים במשפט כשמדבר האביון טענותיו זה יועץ מזימו' להכשילו בנכליו משפט משמש שלשה לשונו' תחלת טענת דשריינמנ"ט בלע"ז וגמר הדין יואיימנ"ט בלע"ז ומשטר ששוטרין אותו ביסורין יושטיצ"א בלע"ז:
|
8וְנָדִ֖יב נְדִיב֣וֹת יָעָ֑ץ וְה֖וּא עַל־נְדִיב֥וֹת יָקֽוּם: |
על נדיבות יקום.
בשביל נדיבותיו תהיה לו תקומה:
|
9נָשִׁים֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת קֹ֖מְנָה שְׁמַ֣עְנָה קוֹלִ֑י בָּנוֹת֙ בֹּֽטְח֔וֹת הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִֽי: |
נשים שאננות.
מדינן דיתבן שליון:
|
בנות בוטחות.
כרכין דיתבין לרוחצן:
|
10יָמִים֙ עַל־שָׁנָ֔ה תִּרְגַּ֖זְנָה בֹּֽטְח֑וֹת כִּי כָּלָ֣ה בָצִ֔יר אֹ֖סֶף בְּלִ֥י יָבֽוֹא: |
ימים על שנה.
כמו (לעיל כט) ספו שנה על שנה ותמיד עונותיכם מתגברין וסוף תרגזנה אלו שהן עכשיו לבטח כי יכלה מהם בציר הענבים ואוסף התבואה לא יבוא אל הבית:
|
אוסף.
שם דבר לכך טעמו למעלה ונקוד פתח:
|
11חִרְדוּ֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת רְגָ֖זָה בֹּֽטְח֑וֹת פְּשֹׁ֣טָה וְעֹ֔רָה וַֽחֲג֖וֹרָה עַל־חֲלָצָֽיִם: |
רגזה.
כמו לרגז:
|
פשוטה.
כמו לפשוט:
|
ועורה.
כמו לערות ל' עריה (מיכה א):
|
וחגורה.
כמו לחגור לכך טעמו למעלה וכן תירגם יונתן שלחו איתערטילו ואסרו על חרצין מתוך שיפשיטו ויתערמו מבגדיהם לא יחגרו על בגדיהם כי על מתניהם:
|
12עַל־שָׁדַ֖יִם סֹֽפְדִ֑ים עַל־שְׂדֵי־חֶ֕מֶד עַל־גֶּ֖פֶן פֹּֽרִיָּה: |
על שדים סופדים.
יטפחו על לבם:
|
על שדי חמד.
על שדות) חמדתן, ומ"א על חכמי סנהדראות שהם כשדי' המניקי' יספדו, ועל עיר חמדתן שתחרש כשדה ועל גפן פוריה הם ישראל שנקראו גפן כמ"ש גפן ממצרי' תסיע:
|
13עַל אַדְמַ֣ת עַמִּ֔י ק֥וֹץ שָׁמִ֖יר תַּֽעֲלֶ֑ה כִּי עַל־כָּל־בָּתֵּ֣י מָשׂ֔וֹשׂ קִרְיָ֖ה עַלִּיזָֽה: |
קוץ שמיר.
הובאי ובור כי כל חורבן זה יהיה על כל בתי משוש ועל:
|
קריה עליזה.
ירושלים שהיא משוש לכל הארץ (איכה ב):
|
14כִּֽי־אַרְמ֣וֹן נֻטָּ֔שׁ הֲמ֥וֹן עִ֖יר עֻזָּ֑ב עֹ֣פֶל וָבַ֜חַן הָיָ֨ה בְּעַ֚ד מְעָרוֹת֙ עַד־עוֹלָ֔ם מְשׂ֥וֹשׂ פְּרָאִ֖ים מִרְעֵ֥ה עֲדָרִֽים: |
כי ארמון.
היכל המלך מלך יהודה נוטש:
|
והמון עיר.
גלה:
|
עופל ובחן.
בית מקדשי שהיה להם למבצר:
|
היה בעד מערות.
יהיה בתוך חורבות מערת ל' ערו ערו (תהילים קל״ז:ז׳), ובעד כמו הבעד ערפל ישפוט (איוב כ״ב:י״ג):
|
עד עולם.
עד עת קץ עופל ובחן. שניהם ל' מבצר:
|
משוש פראים.
לתאות ישמעאל (ולמרעה אדום) ולחיילותיו:
|
15עַד־יֵֽעָרֶ֥ה עָלֵ֛ינוּ ר֖וּחַ מִמָּר֑וֹם וְהָיָ֚ה מִדְבָּר֙ לַכַרְמֶ֔ל וְהַכַּרְמֶ֖ל (כתיב וְכַּרְמֶ֖ל) לַיַּ֥עַר יֵֽחָשֵֽׁב: |
עד יערה עלינו.
ישפוך עלינו כמו ותער כדה (בראשית כ״ד:כ׳) ל' שפיכה נופל על הרוח כמו ושפכתי על בית דוד רוח חן (יואל ג׳:א׳) וכן אשפוך רוחי על כל בשר (זכריה י״ב:י׳):
|
ליער יחשב.
קירוין סגיאין כיער הזה שהוא מלא עצים:
|
16וְשָׁכַ֥ן בַּמִּדְבָּ֖ר מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה בַּכַּרְמֶ֥ל תֵּשֵֽׁב: |
ושכן במדבר משפט.
בירושלים שהיא כמדבר:
|
וצדקה בכרמל.
היא ארץ ישראל שתהא באותן הימים ככרמל:
|
17וְהָיָ֛ה מַֽעֲשֵׂ֥ה הַצְּדָקָ֖ה שָׁל֑וֹם וַֽעֲבֹדַת֙ הַצְּדָקָ֔ה הַשְׁקֵ֥ט וָבֶ֖טַח עַד־עוֹלָֽם: |
18וְיָשַׁ֥ב עַמִּ֖י בִּנְוֵ֣ה שָׁל֑וֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת֙ מִבְטַחִ֔ים וּבִמְנוּחֹ֖ת שַֽׁאֲנַנּֽוֹת: |
19וּבָרַ֖ד בְּרֶ֣דֶת הַיָּ֑עַר וּבַשִּׁפְלָ֖ה תִּשְׁפַּ֥ל הָעִֽיר: |
וברד ברדת היער.
על כרחך אין ברד זה שם דבר שהרי נקוד חציו קמץ וחציו פתח בל' פעל וכן פתרונו ל' פעולה כמו ורחץ וישב ועמד, וברד ויברוד את ברידת היער ויהי' הבי"ת של ברדת מן יסוד כמו עטרת עקרת כלומ' וימטיר הקב"ה את מטר פחי הרשעים שהם עכשיו בנויים ומלאים ערים כיער:
|
ובשפלה.
שנשפלו ישראל עד עכשיו:
|
תשפל העיר.
מטרפולין של פרס ודוגמא כן תרגם יונתן ויחות ברדא ויקטול משריית עממיא:
|
20אַשְׁרֵיכֶ֕ם זֹֽרְעֵ֖י עַל־כָּל־מָ֑יִם מְשַׁלְּחֵ֥י רֶֽגֶל־הַשּׁ֖וֹר וְהַֽחֲמֽוֹר: |
אשריכם.
ישראל, שהצליחה זריעת צדקתכם כזורעים על מים מעתה תקצרו ותאספו תבואת שכרכם הטוב תשלחו רגל השור לדוש התבואה והחמור להביא אל הבית כך ת"י כלומר תקבלו שכר פעולתכם הטובה:
|