| 1ה֣וֹי הַיֹּֽרְדִ֚ים מִצְרַ֙יִם֙ לְעֶזְרָ֔ה וְעַל־סוּסִ֖ים יִשָּׁעֵ֑נוּ וַיִּבְטְח֨וּ עַל־רֶ֜כֶב כִּ֣י רָ֗ב וְעַ֚ל פָּֽרָשִׁים֙ כִּֽי־עָֽצְמ֣וּ מְאֹ֔ד וְלֹ֚א שָׁעוּ֙ עַל־קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־יְהֹוָ֖ה לֹ֥א דָרָֽשׁוּ: |
| הוי.
על הושע ועשרת השבטים היורדים מצרימה לעזרה אשר שלחו מלאכים אל סוא מלך מצרים (מלכים ב י״ז:ד׳):
|
| ועל סוסים.
הבאים משם שהם קלים לרוץ:
|
| ישענו.
(כמו ולא שעו אל קדוש ישראל) כמו שעשה חזקיה שנ' (מלכים ב י״ח:ה׳) בה' אלהי ישראל בטח וימרוד במלך אשור:
|
| 2וְגַם־ה֚וּא חָכָם֙ וַיָּ֣בֵא רָ֔ע וְאֶת־דְּבָרָ֖יו לֹ֣א הֵסִ֑יר וְקָם֙ עַל־בֵּ֣ית מְרֵעִ֔ים וְעַל־עֶזְרַ֖ת פֹּֽ֥עֲלֵי אָֽוֶן: |
| ואת דבריו לא הסיר.
אשר אמר והשיבך ה' מצרים באניות (דברים כ״ח:ס״ח) מדה כנגד מדה שאמרתי לך (שם) לא תוסיף עוד לראותה ואתה הלכת מדעתך סופך לילך בגלות על כרחך:
|
| וקם.
על עשרת השבטים שהם בית מרעים ועל מצרים אשר הם להם לעזרה:
|
| 3וּמִצְרַ֚יִם אָדָם֙ וְלֹֽא־אֵ֔ל וְסֽוּסֵיהֶ֥ם בָּשָׂ֖ר וְלֹא־ר֑וּחַ וַֽיהֹוָ֞ה יַטֶּ֣ה יָד֗וֹ וְכָשַׁ֚ל עוֹזֵר֙ וְנָפַ֣ל עָזֻ֔ר וְיַחְדָּ֖ו כֻּלָּ֥ם יִכְלָיֽוּן: |
| יטה ידו.
שהקב"ה סומך הכל בידו וכשיטה אותה יפלו כזה שאוחז דבר בכפו וכשהוא מרכין כפו הוא נופל כך ומדרש אגדה וי"ת ירים יד מחת גבורתיה:
|
| 4כִּֽי־כֹ֣ה אָֽמַר־יְהֹוָ֣ה | אֵלַ֡י כַּֽאֲשֶׁ֣ר יֶהְגֶּה֩ הָֽאַרְיֵ֨ה וְהַכְּפִ֜יר עַל־טַרְפּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר יִקָּרֵ֚א עָלָיו֙ מְלֹ֣א רֹעִ֔ים מִקּוֹלָם֙ לֹ֣א יֵחָ֔ת וּמֵֽהֲמוֹנָ֖ם לֹ֣א יַֽעֲנֶ֑ה כֵּ֗ן יֵרֵד֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת לִצְבֹּ֥א עַל־הַר־צִיּ֖וֹן וְעַל־גִּבְעָתָֽהּ: |
| כאשר יהגה.
המיית קול כמו וכיונים הגו נהגה (לקמן נט):
|
| אשר יקרא עליו מלא רועים.
יאספון עליו בקריאת קול המון:
|
| מלא רועים.
אסיפת רועים וכן קראו אחריך מלא (ירמיהו י״ב:ו׳) וכן יחד עלי יתמלאון (איוב ט״ז:י׳) כולם ל' קיבוץ:
|
| לא יענה.
לא יכנע לא יעשה עצמו עני וכן לענות מפני (שמות יא) וכן וענה גאון ישראל (הושע ה׳:ה׳):
|
| כן ירד.
ולא יפחד מהמון האומות:
|
| 5כְּצִפֳּרִ֣ים עָפ֔וֹת כֵּ֗ן יָגֵ֛ן יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם גָּנ֥וֹן וְהִצִּ֖יל פָּס֥וֹחַ וְהִמְלִֽיט: |
| פסוח.
דילוג ויש עוד לפותרו לשון חיים:
|
| והמליט.
יוציא את ישראל מן הצרה ל' המלטה אישקמוציי"ר בלע"ז:
|
| 6שׁ֗וּבוּ לַֽאֲשֶׁ֛ר הֶֽעְמִ֥יקוּ סָרָ֖ה בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: |
| שובו.
למי שהעמקתם מחשבות היאך לסור ממנו וסרתם מעליו עתה שובו אליו:
|
| 7כִּי בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִמְאָס֗וּן אִישׁ אֱלִילֵ֣י כַסְפּ֔וֹ וֶֽאֱלִילֵ֖י זְהָב֑וֹ אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֥וּ לָכֶ֛ם יְדֵיכֶ֖ם חֵֽטְא: |
| 8וְנָפַ֚ל אַשּׁוּר֙ בְּחֶ֣רֶב לֹא־אִ֔ישׁ וְחֶ֥רֶב לֹֽא־אָדָ֖ם תֹּֽאכְלֶ֑נּוּ וְנָ֥ס לוֹ֙ מִפְּנֵי־חֶ֔רֶב וּבַֽחוּרָ֖יו לָמַ֥ס יִֽהְיֽוּ: |
| 9וְסַלְעוֹ֙ מִמָּג֣וֹר יַֽעֲב֔וֹר וְחַתּ֥וּ מִנֵּ֖ס שָׂרָ֑יו נְאֻם־יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁר־א֥וּר לוֹ֙ בְּצִיּ֔וֹן וְתַנּ֥וּר ל֖וֹ בִּירֽוּשָׁלִָֽם: |
| וסלעו ממגור יעבור.
וחזקו מרוב פחד יחלוש:
|
| וחתו מנס.
מפני הניסים שיראו שהקב"ה עושה לישראל:
|
| אשר אור לו בציון.
שם יהיה האש מוכן לשורפם:
|
