פרק ל

1ה֣וֹי בָּנִ֚ים סֽוֹרְרִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה לַֽעֲשׂ֚וֹת עֵצָה֙ וְלֹ֣א מִנִּ֔י וְלִנְסֹ֥ךְ מַסֵּכָ֖ה וְלֹ֣א רוּחִ֑י לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת חַטָּ֖את עַל־חַטָּֽאת:

סוררים. סרים מן הדרך:

לנסוך מסכה. להמשיל עליהם מושל ולא רוחי ודעתי בדבר ומהו הנסוך הוא פרעה:

2הַהֹֽלְכִים֙ לָרֶ֣דֶת מִצְרַ֔יִם וּפִ֖י לֹ֣א שָׁאָ֑לוּ לָעוֹז֙ בְּמָע֣וֹז פַּרְעֹ֔ה וְלַחְס֖וֹת בְּצֵ֥ל מִצְרָֽיִם:

ההולכים לרדת מצרים. על הושע בן אלה אשר שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים (מלכים ב י״ז:ד׳):

לרדת מצרים. ארץ ישראל גבוהה מכל הארצו' דבר אחר ירידה היא להם:

ולחסות. להתכסות אבריאי"ר בלע"ז:

3וְהָיָ֥ה לָכֶ֛ם מָע֥וֹז פַּרְעֹ֖ה לְבֹ֑שֶׁת וְהֶֽחָס֥וּת בְּצֵֽל־מִצְרַ֖יִם לִכְלִמָּֽה:

4כִּֽי־הָי֥וּ בְצֹ֖עַן שָׂרָ֑יו וּמַלְאָכָ֖יו חָנֵ֥ס יַגִּֽיעוּ:

כי היו בצוען שריו. של מלך ישראל בשליחות למלך מצרים:

חנס. היא תחפנחס:

5כֹּ֣ל הֹבִ֔ישׁ (כתיב הבאיש) עַל־עַ֖ם לֹֽא־יוֹעִ֣ילוּ לָ֑מוֹ לֹ֚א לְעֵ֙זֶר֙ וְלֹ֣א לְהוֹעִ֔יל כִּ֥י לְבֹ֖שֶׁת וְגַם־לְחֶרְפָּֽה:

כל הובאיש. כולם ביישו את עצמן לקנות להם אדונים חנם ועם הארץ לא יועילו למו:

על עם. בשביל עם לא יועילו למו:

לחרפה. גידוף דישטרב"ר בלע"ז:

6מַשָּׂ֖א בַּֽהֲמ֣וֹת נֶ֑גֶב בְּאֶרֶץ֩ צָרָ֨ה וְצוּקָ֜ה לָבִ֧יא וָלַ֣יִשׁ מֵהֶ֗ם אֶפְעֶה֙ וְשָׂרָ֣ף מְעוֹפֵ֔ף יִשְׂאוּ֩ עַל־כֶּ֨תֶף עֲיָרִ֜ים (כתיב עֲוָרִ֜ים) חֵֽילֵיהֶ֗ם וְעַל־דַּבֶּ֚שֶׁת גְּמַלִּים֙ אֽוֹצְרוֹתָ֔ם עַל־עַ֖ם לֹ֥א יוֹעִֽילוּ:

משא בהמות נגב. מטולין על בעירהון באורח דרומא לפי שארץ מצרים בדרומה של א"י וזהו הגידוף והחרפה שמחרפין אותן (ורואין) את אלו שטוענין משאות ממונם על בהמתם להוליך שוחד למצרים חנם ומסכנין עצמן במדברות ארץ צרה וצוקה וכו':

אפעה. מין נחש רע הוא ואין בעולם כי אם שנים זכר ונקבה והם יולדים לשבעים שנה ואף שרף מעופף מין נחש הוא ולא שיהיו לו כנפים לעוף אלא קופץ ומדלג רחוק מאד וזורק להב מפיו:

חיליהם. ממונם:

דבשת. חטוטר' חלדרוב"א בלע"ז יש לו לגמל במקום טעינת המשא וע"ש שמתרקבת תמיד וסכין שם דבש לרפואה קרויה דבשת כדאמרינן בב"מ דבש והדביש חזי לכתישא דגמלי:

7וּמִצְרַ֕יִם הֶ֥בֶל וָרִ֖יק יַעְזֹ֑רוּ לָכֵן֙ קָרָ֣אתִי לָזֹ֔את רַ֥הַב הֵ֖ם שָֽׁבֶת:

לזאת. למצרים:

רהב הם. גסי הרוח:

שבת. עם בטל ומתגאים חנם, ד"א שבת רהבם וגסותם שלהם ראוי הוא לשבות:

8עַתָּ֗ה בּ֣וֹא כָתְבָ֥הּ עַל־ל֛וּחַ אִתָּ֖ם וְעַל־סֵ֣פֶר חֻקָּ֑הּ וּתְהִי֙ לְי֣וֹם אַֽחֲר֔וֹן לָעַ֖ד עַד־עוֹלָֽם:

חוקה. חקוק אותה, הנבואה הזאת:

9כִּ֣י עַ֚ם מְרִי֙ ה֔וּא בָּנִ֖ים כֶּֽחָשִׁ֑ים בָּנִ֕ים לֹֽא־אָב֥וּ שְׁמ֖וֹעַ תּוֹרַ֥ת יְהֹוָֽה:

עם מרי הוא. ישראל:

10אֲשֶׁ֨ר אָֽמְר֚וּ לָֽרֹאִים֙ לֹ֣א תִרְא֔וּ וְלַ֣חֹזִ֔ים לֹ֥א תֶֽחֱזוּ־לָ֖נוּ נְכֹח֑וֹת דַּבְּרוּ־לָ֣נוּ חֲלָק֔וֹת חֲז֖וּ מַֽהֲתַלּֽוֹת:

חלקות. חנפיות:

חזו. הנבאו:

11סוּרוּ מִנֵּי־דֶ֔רֶךְ הַטּ֖וּ מִנֵּי־אֹ֑רַח הַשְׁבִּ֥יתוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אֶת־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל:

הטו. אותנו:

מני אורח. חפצים אנו בנבואת שקר:

12לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֥עַן מָֽאָסְכֶ֖ם בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתִּבְטְחוּ֙ בְּעֹ֣שֶׁק וְנָל֔וֹז וַתִּשָּֽׁעֲנ֖וּ עָלָֽיו:

בדבר הזה. בנבואת אמת:

ונלוז. מגונה וליצן:

13לָכֵ֗ן יִֽהְיֶ֚ה לָכֶם֙ הֶעָו‍ֹ֣ן הַזֶּ֔ה כְּפֶ֣רֶץ נֹפֵ֔ל נִבְעֶ֖ה בְּחוֹמָ֣ה נִשְׁגָּבָ֑ה אֲשֶׁר־פִּתְאֹ֥ם לְפֶ֖תַע יָב֥וֹא שִׁבְרָֽהּ:

כפרץ. של חומה שנפל:

נבעה בחומה נשגבה. מגולה ליכנס בה בחומות משגבכם נבעה לשון גלוי כמו בעובדיה (א ו) נבעו מצפוניו אתגליין מטמרוהי, ודונש פתר נבעה בליטה שהחומה נעשית כמין אבעבועות מפני הגשמים וקילקול טיט רעוע:

14וּ֠שְׁבָרָהּ כְּשֵׁ֨בֶר נֵ֧בֶל יֽוֹצְרִ֛ים כָּת֖וּת לֹ֣א יַחְמֹ֑ל וְלֹֽא־יִמָּצֵ֚א בִּמְכִתָּתוֹ֙ חֶ֔רֶשׂ לַחְתּ֥וֹת אֵשׁ֙ מִיָּק֔וּד וְלַחְשׂ֥ף מַ֖יִם מִגֶּֽבֶא:

נבל יוצרים. נוד של חרס:

ולא ימצא. במכתת שבריו חרס גדול שיהא ראוי לחתות בו אש מיקוד ולשאוב בו אש מן ההסק, כל שאיבת אש נופל בה לשון חתייה:

ולחשוף מים. לדלות וכן (חגי ב׳:ט״ז) לחשוף חמשים פורה וכן חשפי שובל (לקמן מז) דלי מים מן שבילך אשפוייש"נט בלע"ז:

מגבא. גוב מלא מים:

15כִּ֣י כֹֽה־אָמַר֩ אֲדֹנָ֨י יֱהֹוִ֜ה קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֗ל בְּשׁוּבָ֚ה וָנַ֙חַת֙ תִּוָּ֣שֵׁע֔וּן בְּהַשְׁקֵט֙ וּבְבִטְחָ֔ה תִּֽהְיֶ֖ה גְּבֽוּרַתְכֶ֑ם וְלֹ֖א אֲבִיתֶֽם:

כי כה אמר. הקב"ה לכם זה ימים אין אתם צריכים לבקש לכם מעוז מצרים ולאבד ממונכם כי בשובה ונחת תהיה לכם תשועה בלא שום טורח אם תשמעו לי:

בשובה. לשון ישוב ומרגוע וכן שובה ה' רבבות אלפי ישראל (במדבר י):

בהשקט. הבא לכם מאתי ובבטחה תהיה גבורתכם:

16וַתֹּֽאמְר֥וּ לֹֽא־כִ֛י עַל־ס֥וּס נָנ֖וּס עַל־כֵּ֣ן תְּנוּס֑וּן וְעַל־קַ֣ל נִרְכָּ֔ב עַל־כֵּ֖ן יִקַּ֥לּוּ רֹֽדְפֵיכֶֽם:

על סוס ננוס. נתקשר במלכי מצרי' ונביא משם סוסים קלים לנוס:

17אֶ֣לֶף אֶחָ֗ד מִפְּנֵי֙ גַּֽעֲרַ֣ת אֶחָ֔ד מִפְּנֵ֛י גַּֽעֲרַ֥ת חֲמִשָּׁ֖ה תָּנֻ֑סוּ עַ֣ד אִם־נֽוֹתַרְתֶּ֗ם כַּתֹּ֙רֶן֙ עַל־רֹ֣אשׁ הָהָ֔ר וְכַנֵּ֖ס עַל־הַגִּבְעָֽה:

אלף אחד. מכם מפני גערת אחד. מן האויבים או כולכם מפני גערת חמשה תנוסו:

אם נותרתם. כמו אשר נותרתם:

כתורן. עץ גבוה תקוע בארץ כמין תורן הספינה שקורין מש"ט בלע"ז:

וכנס. אף הוא כלונס גבוה שנותנים בראש הגבעה וכשרוא' הצופה גייסות באין נותן עליו סודר והרוח מוליכו והוא סימן שינוסו או יתקבצו:

18וְלָכֵ֞ן יְחַכֶּ֚ה יְהֹוָה֙ לַֽחֲנַנְכֶ֔ם וְלָכֵ֥ן יָר֖וּם לְרַֽחֶמְכֶ֑ם כִּֽי־אֱלֹהֵ֚י מִשְׁפָּט֙ יְהֹוָ֔ה אַשְׁרֵ֖י כָּל־ח֥וֹכֵי לֽוֹ:

ולכן. על שלא אביתם לשמוע:

יחכה ה' לחננכם. אינו מדלג לכם על הגזרה הרעה שנגזרה עליכם כדי למהר ולהביא הטובה אלא יחכה וימתין עד בא קיצה:

ולכן ירום לרחמכם. יתרחק לרחמכם:

כי אלהי משפט ה'. ויפרע תחי ווה מן המורדים בו:

אשרי כל חוכי לו. לנחמות אשר הבטיח כי לא יפול דבר:

19כִּי־עַ֛ם בְּצִיּ֥וֹן יֵשֵׁ֖ב בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם בָּכ֣וֹ לֹֽא־תִבְכֶּ֗ה חָנ֚וֹן יָחְנְךָ֙ לְק֣וֹל זַֽעֲקֶ֔ךָ כְּשָׁמְעָת֖וֹ עָנָֽךְ:

כי. עוד ימים באים אשר ישאר להיות יושב בציון ובירושלים צדיק יהיה:

בכו לא תבכה. לא תצטרך לבקש בקש' מאת הקדוש ברוך הוא בבכי כי לקול זעקך ענך:

20וְנָתַ֨ן לָכֶ֧ם אֲדֹנָ֛י לֶ֥חֶם צַ֖ר וּמַ֣יִם לָ֑חַץ וְלֹֽא־יִכָּנֵ֥ף עוֹד֙ מוֹרֶ֔יךָ וְהָי֥וּ עֵינֶ֖יךָ רֹא֥וֹת אֶת־מוֹרֶֽיךָ:

לחם צר ומים לחץ. לא תהיו כרוכים אחר תענוגים כאשר אתם עתה כמה שנאמר השותים במזרקי יין (עמוס ו׳:ו׳) הנה ששון ושמחה (לעיל כב):

ולא יכנף. לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו:

מוריך. הקב"ה המלמדך להועיל:

21וְאָזְנֶ֙יךָ֙ תִּשְׁמַ֣עְנָה דָבָ֔ר מֵאַֽחֲרֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר זֶ֚ה הַדֶּ֙רֶךְ֙ לְכ֣וּ ב֔וֹ כִּ֥י תַֽאֲמִ֖ינוּ וְכִ֥י תַשְׂמְאִֽילוּ:

ואזניך תשמענה וגו'. לא כמו שאתם עושים עתה שאתם מואסים בדברו ואומרים לא תחזו לנו נכוחות כי אם אזניך יהיו נטויות אף אחריך לשמוע דבר מאתי אולי יבא נביא ויורך דרך ללכת בין ימין ובין שמאל:

22וְטִמֵּאתֶ֗ם אֶת־צִפּוּי֙ פְּסִילֵ֣י כַסְפֶּ֔ךָ וְאֶת־אֲפֻדַּ֖ת מַסֵּכַ֣ת זְהָבֶ֑ךָ תִּזְרֵם֙ כְּמ֣וֹ דָוָ֔ה צֵ֖א תֹּ֥אמַר לֽוֹ:

אפדת. נוי:

כמו דוה. יהיו מאוסי' בעיניך כנדה:

23וְנָתַן֩ מְטַ֨ר זַרְעֲךָ֜ אֲשֶׁר־תִּזְרַ֣ע אֶת־הָֽאֲדָמָ֗ה וְלֶ֙חֶם֙ תְּבוּאַ֣ת הָֽאֲדָמָ֔ה וְהָיָ֥ה דָשֵׁ֖ן וְשָׁמֵ֑ן יִרְעֶ֥ה מִקְנֶ֛יךָ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כַּ֥ר נִרְחָֽב:

ונתן. הקב"ה את מטר זרעך:

ושמן. ל' דבר שמן ואינו ל' שמן לפיכך טעמו למטה ונקוד קמץ:

כר נרחב. עד שיהיו הכרים שמנים ורחבים:

כר. כבש ל"א מישור נרחב כמו (בראשי' יב) ככר הירדן וכמו (ויקרא כג) כרמל כר שהוא מלא תבואה:

24וְהָֽאֲלָפִ֣ים וְהָֽעֲיָרִ֗ים עֹֽבְדֵי֙ הָֽאֲדָמָ֔ה בְּלִ֥יל חָמִ֖יץ יֹאכֵ֑לוּ אֲשֶׁר־זֹרֶ֥ה בָרַ֖חַת וּבַמִּזְרֶֽה:

והאלפים. שוורי':

בליל חמיץ. כמו (איוב ז) על בלילו, קשין ותבן מחומצין ומחוזקין בתבואה שבתוכם יאכלו:

אשר זורה. התבואה פעמיים אחת ברחת ואחת במזרה כדי לנקות התבואה לפיכך יהיה התבן בלול בתבוא' שזורה במזרה אצל הקשין:

רחת. פיל"א בלע"ז:

מזרה. יו"ן בלע"ז, ומדרש אגדה בליל ל' בלול שיהא האוכל בלול בתבן:

25וְהָיָ֣ה | עַל־כָּל־הַ֣ר גָּבֹ֗הַּ וְעַל֙ כָּל־גִּבְעָ֣ה נִשָּׂאָ֔ה פְּלָגִ֖ים יִבְלֵי־מָ֑יִם בְּיוֹם֙ הֶ֣רֶג רָ֔ב בִּנְפֹ֖ל מִגְדָּלִֽים:

יבלי מים. נהרי מים כמו (ירמיהו י״ז:ח׳) ועל יובל ישלח שרשיו:

ביום הרג רב. שיהא טבח גדול (בארץ אשור) ויונתן תרגם ביום קטול רב במיפל רברבין:

26וְהָיָ֚ה אֽוֹר־הַלְּבָנָה֙ כְּא֣וֹר הַֽחַמָּ֔ה וְא֚וֹר הַֽחַמָּה֙ יִֽהְיֶ֣ה שִׁבְעָתַ֔יִם כְּא֖וֹר שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים בְּי֗וֹם חֲבֹ֚שׁ יְהֹוָה֙ אֶת־שֶׁ֣בֶר עַמּ֔וֹ וּמַ֥חַץ מַכָּת֖וֹ יִרְפָּֽא:

שבעתים כאור שבעת הימים. שבעתים שבע שבעיות כאור של שבעת הימים הרי ארבעים ותשע שביעיות העולים לשלש מאות וארבעים ושלשה:

27הִנֵּ֚ה שֵֽׁם־יְהֹוָה֙ בָּ֣א מִמֶּרְחָ֔ק בֹּעֵ֣ר אַפּ֔וֹ וְכֹ֖בֶד מַשָּׂאָ֑ה שְׂפָתָיו֙ מָ֣לְאוּ זַ֔עַם וּלְשׁוֹנ֖וֹ כְּאֵ֥שׁ אֹכָֽלֶת:

שם ה'. גבורתו שתהא לו לשם מה שיעשה סנחריב:

בא ממרחק. להאמין מה שהבטיח זה ימים רבים:

משאה. ה"א יתירה ואינו אלא כמו משא לפיכך נקודה רפי:

28וְרוּח֞וֹ כְּנַ֚חַל שׁוֹטֵף֙ עַד־צַוָּ֣אר יֶֽחֱצֶ֔ה לַֽהֲנָפָ֥ה גוֹיִ֖ם בְּנָ֣פַת שָׁ֑וְא וְרֶ֣סֶן מַתְעֶ֔ה עַ֖ל לְחָיֵ֥י עַמִּֽים:

כנחל שוטף. אשר העובר בו יחצה בו עד צוארו שאין בו שום כח לעמוד בפני שטף המים:

להנפה. להניף אווני"ר בלע"ז:

בנפת שוא. לא להועיל להם והם סבורים להועיל:

רסן. פרומבי"א פרינ"ק בלע"ז:

29הַשִּׁיר֙ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כְּלֵ֖יל הִתְקַדֶּשׁ־חָ֑ג וְשִׂמְחַ֣ת לֵבָ֗ב כַּֽהוֹלֵךְ֙ בֶּֽחָלִ֔יל לָב֥וֹא בְהַר־יְהֹוָ֖ה אֶל־צ֥וּר יִשְׂרָאֵֽל:

השיר יהיה לכם. בליל הפסח תבא לכם שמחה זו:

כליל התקדש חג. כמו שאמרת' שיר של הפסחים במצרים ונראה מקרא זה כאילו בא ללמד על סנחרב ולימד על פרעה שאמרו הלל בליל אכילת פסחים מדרש תהלים:

כהולך בחליל. ותשמחו במפלת סנחריב כשמחת מביאי ביכורים שהיה החליל מכה לפניהם לבוא בהר ה', כמו ששנינו במס' בכורים:

30וְהִשְׁמִ֨יעַ יְהֹוָ֜ה אֶת־ה֣וֹד קוֹל֗וֹ וְנַ֚חַת זְרוֹעוֹ֙ יַרְאֶ֔ה בְּזַ֣עַף אַ֔ף וְלַ֖הַב אֵ֣שׁ אֽוֹכֵלָ֑ה נֶ֥פֶץ וָזֶ֖רֶם וְאֶ֥בֶן בָּרָֽד:

ונחת זרועו. אין זה ל' נוח אלא ל' נוחות פושלמנ"ט בלע"ז כמו וינח בכל גבול מצרים (שמות יז) הנחת גבורתו יראה בלהב אש שנשרפו אוכלוסי סנחריב:

נפץ. ל' שיבור יותר:

וזרם. קילוח מטר סוחף:

31כִּֽי־מִקּ֥וֹל יְהֹוָ֖ה יֵחַ֣ת אַשּׁ֑וּר בַּשֵּׁ֖בֶט יַכֶּֽה:

מקול ה' יחת אשור. אזנים פתח להם ושמעו שירה מפי חיות ומתו באגדת חלק:

בשבט יכה. אשור אשר היה רגיל להכותך בשבטו:

32וְהָיָ֗ה כֹּ֚ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה מֽוּסָדָ֔ה אֲשֶׁ֨ר יָנִ֚יחַ יְהֹוָה֙ עָלָ֔יו בְּתֻפִּ֖ים וּבְכִנֹּר֑וֹת וּבְמִלְחֲמ֥וֹת תְּנוּפָ֖ה נִלְחַם־בָּֽם (כתיב בָּֽה) :

והיה כל מעבר מטה מוסדה. כל מעברות תוקף יסודות אוכלוסיו כל המקומות אשר עברו שם והשחיתום וביום מפלתם יניח ה' עליהם על שמועת מפלתם והם יהיו בתפים ובכינורות, וכה פתרון המקרא בסירוס והיה בתפים ובכינורות כל מעבר מטה מוסדה אשר יניחם ה' עליו ובמלחמות תנופת שוא מעלה ומוריד נלחם בם הקב"ה, ומדרש אגדה תנופת קציר העומר עמדה לישראל באותה מלחמה כי ליל ששה עשר בניסן היה:

33כִּי־עָר֚וּךְ מֵֽאֶתְמוּל֙ תָּפְתֶּ֔ה גַּם־הִ֛יא (כתיב הִ֛וא) לַמֶּ֥לֶךְ הוּכַ֖ן הֶֽעְמִ֣יק הִרְחִ֑ב מְדֻרָתָ֗הּ אֵ֚שׁ וְעֵצִים֙ הַרְבֵּ֔ה נִשְׁמַ֚ת יְהֹוָה֙ כְּנַ֣חַל גָּפְרִ֔ית בֹּֽעֲרָ֖ה בָּֽהּ:

כי ערוך מאתמול. יום שני לבריאת עולם יום שיש לו תמול ואין לו שלשום:

תפתה. גיהנם שכל המתפתה ביצרו נופל שם:

למלך הוכן. לצורך סנחריב וחילו:

מדורתה. לשון אש נסקת מערכת עצים על האש קרויה מדורה:

נשמת ה'. נפיחת רוחו:

בוערה. בוערת: