פרק כט

1הוֹי אֲרִיאֵ֣ל אֲרִיאֵ֔ל קִרְיַ֖ת חָנָ֣ה דָוִ֑ד סְפ֥וּ שָׁנָ֛ה עַל־שָׁנָ֖ה חַגִּ֥ים יִנְקֹֽפוּ:
הוי אריאל  ת"י מדבחא דה' ואף יחזקאל קראו כן שנא' (יחזקאל מ״ג:ט״ז) והאריאל שתים עשרה ע"ש אש של מעלה שהיתה רובצת כארי על גבי המזבח כמו ששנינו בסדר יומא ורבותינו פירשו על ההיכל שהיה צר מאחוריו ורחב מלפניו:
קרית חנה דוד  דאיתבני בקרתא דשרא בה דוד:
ספו שנה על שנה  ותמיד עונותיכם הולכים וחזקים עד שחגים שלכם ינקופו ויכרתו ל' נוקף זית (לעיל יז):
2וַֽהֲצִֽיק֖וֹתִי לַֽאֲרִיאֵ֑ל וְהָֽיְתָ֚ה תַֽאֲנִיָּה֙ וַֽאֲנִיָּ֔ה וְהָ֥יְתָה לִּ֖י כַּֽאֲרִיאֵֽל:
והיתה לי כאריאל  תהא מוקפת חללי חרב כמזבח המוקף זבחי בהמ':
3וְחָנִ֥יתִי כַדּ֖וּר עָלָ֑יִךְ וְצַרְתִּ֚י עָלַ֙יִךְ֙ מֻצָּ֔ב וַֽהֲקִֽימֹתִ֥י עָלַ֖יִךְ מְצֻרֹֽת:
כדור  כשורה של גייסות מקיפות:
מוצב  ל' כרקום המוצב על העיירות:
מצורות  ל' מצור:
4וְשָׁפַ֙לְתְּ֙ מֵאֶ֣רֶץ תְּדַבֵּ֔רִי וּמֵֽעָפָ֖ר תִּשַּׁ֣ח אִמְרָתֵ֑ךְ וְֽ֠הָיָה כְּא֚וֹב מֵאֶ֙רֶץ֙ קוֹלֵ֔ךְ וּמֵעָפָ֖ר אִמְרָתֵ֥ךְ תְּצַפְצֵֽף:
מארץ תדברי  יהא נראה כאילו דבור היוצא מפיך יוצא מתחת הקרקע:
אמרתך תצפצף  להתחנן אלי ומתוך תחינתך יכמרו רחמי:
צפצוף  הוא ל' קול לחש כקול עופות דקים:
5וְהָיָ֛ה כְּאָבָ֥ק דַּ֖ק הֲמ֣וֹן זָרָ֑יִךְ וּכְמֹ֚ץ עֹבֵר֙ הֲמ֣וֹן עָֽרִיצִ֔ים וְהָיָ֖ה לְפֶ֥תַע פִּתְאֹֽם:
והיה כאבק דק המון זריך  אוכלוסי סנחרב שיהיו למאכולת אש ויעשו אבק:
והיה  הדבר הזה:
פתע פתאום  מקרה פתאום:
6מֵעִ֨ם יְהֹוָ֚ה צְבָאוֹת֙ תִּפָּקֵ֔ד בְּרַ֥עַם וּבְרַ֖עַשׁ וְק֣וֹל גָּד֑וֹל סוּפָה֙ וּסְעָרָ֔ה וְלַ֖הַב אֵ֥שׁ אוֹכֵלָֽה:
מעם ה' צבאות תפקד  ואחרי שתשפלי ותצפצף אמרתך תפקד אריאל מאתי להושיעה ברעם וברעש וגו':
7וְהָיָ֗ה כַּֽחֲלוֹם֙ חֲז֣וֹן לַ֔יְלָה הֲמוֹן֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַצֹּֽבְאִ֖ים עַל־אֲרִיאֵ֑ל וְכָל־צֹבֶ֙יהָ֙ וּמְצֹ֣דָתָ֔הּ וְהַמְּצִיקִ֖ים לָֽהּ:
והיה כחלום  שדומה שרואה ולא ראה כך יהיה המון כל הגוים ידמו לכבוש ולא תעלה בידם:
וכל צוביה  המציבים עליה מצב ומשחית שקורין צנבי"ל בלע"ז כמו שנאמר בשאול (שמואל א י״ד:ט״ו) המצב והמשחית חרדו:
8וְהָיָ֡ה כַּֽאֲשֶׁר֩ יַֽחֲלֹ֨ם הָֽרָעֵ֜ב וְהִנֵּ֣ה אוֹכֵ֗ל וְהֵקִיץ֘ וְרֵקָ֣ה נַפְשׁוֹ֒ וְכַֽאֲשֶׁ֨ר יַֽחֲלֹ֚ם הַצָּמֵא֙ וְהִנֵּ֣ה שֹׁתֶ֔ה וְהֵקִיץ֙ וְהִנֵּ֣ה עָיֵ֔ף וְנַפְשׁ֖וֹ שֽׁוֹקֵקָ֑ה כֵּ֣ן יִֽהְיֶ֗ה הֲמוֹן֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַצֹּֽבְאִ֖ים עַל־הַ֥ר צִיּֽוֹן:
שוקקה  תאבה וכן אל אישך תשוקתך (בראשית יג):
כן יהיה וגו'  לא ישיגו תאותם אשר יזמו לעשו':
9הִתְמַהְמְה֣וּ וּתְמָ֔הוּ הִשְׁתַּֽעַשְׁע֖וּ וָשֹׁ֑עוּ שָֽׁכְר֣וּ וְלֹא־יַ֔יִן נָע֖וּ וְלֹ֥א שֵׁכָֽר:
התמהמהו  הוו מתונים להתבונן לחשוב על מעלליכם:
ותמהו  ותהיו תמהים על קילקולכם:
השתעשעו  ל' עיניו השע (לעיל ו) היו עורים מראות:
שכרו  עצמכם ולא מיין למה:
10כִּֽי־נָסַ֨ךְ עֲלֵיכֶ֚ם יְהֹוָה֙ ר֣וּחַ תַּרְדֵּמָ֔ה וַיְעַצֵּ֖ם אֶת־עֵֽינֵיכֶ֑ם אֶת־הַנְּבִיאִ֛ים וְאֶת־רָֽאשֵׁיכֶ֥ם הַֽחֹזִ֖ים כִּסָּֽה:
כי נסך עליכם ה'  וגו' לשון מזג כמו מסכה יינה (משלי ט׳:ב׳) או לשון נסיכות השליט בכם רוח תרדמה על פושעי ישראל היה ניבא שהיו חוזים בכוכבים:
11וַתְּהִ֨י לָכֶ֜ם חָז֣וּת הַכֹּ֗ל כְּדִבְרֵי֘ הַסֵּ֣פֶר הֶֽחָתוּם֒ אֲשֶׁר־יִתְּנ֣וּ אֹת֗וֹ אֶל־יוֹדֵ֥עַ סֵ֛פֶר (כתיב הסֵ֛פֶר) לֵאמֹ֖ר קְרָ֣א נָא־זֶ֑ה וְאָמַר֙ לֹ֣א אוּכַ֔ל כִּ֥י חָת֖וּם הֽוּא:
חזות הכל  כל מה שהייתם חוזים במזלות יהיה מכוסה מכם כדברי אגרת החתומה בשעוה אשר יתנוה לקרותה ליודע לקרות אגרת ואמר לא אוכל שהרי אין אני רואה בתוכה לפי שהיא חתומה:
12וְנִתַּ֣ן הַסֵּ֗פֶר עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יָדַ֥ע סֵ֛פֶר לֵאמֹ֖ר קְרָ֣א נָא־זֶ֑ה וְאָמַ֕ר לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי סֵֽפֶר:
ונתן הספר על אשר לא ידע ספר  וכשנוטלין ממנו ופותחין חותמה ונותנין אותה למי שאינו מכיר ל' אגרת ואומרין לו קרא נא זה ואמר לא ידעתי ספר כך כשתשביע שר האש יאמר לא אוכל כי חתום הדבר ממני וכשתשביע את חבירו יאמר איני מכיר את השם הזה שאתה משביעני בו שאין זה שמי וזהו שאמר ירמיה הנני מיסב את כלי המלחמה אשר בידכם (ירמיהו כ״א:ד׳) זה השם המפורש במדר' תהלי':
13וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י יַעַן כִּ֚י נִגַּשׁ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בְּפִ֚יו וּבִשְׂפָתָיו֙ כִּבְּד֔וּנִי וְלִבּ֖וֹ רִחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי וַתְּהִ֚י יִרְאָתָם֙ אֹתִ֔י מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים מְלֻמָּדָֽה:
יען כי נגש העם הזה  יונתן תירגם חלף דאיתרברב עמא הדין כלומר נגשו להגביה עצמן עד לשמים הם מראין עצמן כמכבדין אותי בפה ושפה ואת לבם הרחיקו ממני:
ותהי יראתם אותי  לא בלב שלם כי אם במצות האנשים המלמדים אותם התראו כנכנעים מלפניו כדי לפתותו בפיכם:
14לָכֵ֗ן הִנְנִ֥י יוֹסִ֛ף לְהַפְלִ֥יא אֶת־הָעָם־הַזֶּ֖ה הַפְלֵ֣א וָפֶ֑לֶא וְאָֽבְדָה֙ חָכְמַ֣ת חֲכָמָ֔יו וּבִינַ֥ת נְבֹנָ֖יו תִּסְתַּתָּֽר:
לכן הנני  הוא אשר יוסיף להפליא פלא ונוסף על פלא כיסוי על כסוי אוטם על אוטם ומהו הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו, קשה סילוקם של חכמי ישראל כפלים כחורבן בית המקדש וכל קללות שבמשנ' תורה שכולן אינן אלא הפלאה אחת והפלא ה' את מכותך (דברים כ״ח:נ״ט) וכאן שתי הפלאות:
15ה֛וֹי הַמַּֽעֲמִיקִ֥ים מֵֽיהֹוָ֖ה לַסְתִּ֣ר עֵצָ֑ה וְהָיָ֚ה בְמַחְשָׁךְ֙ מַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י רֹאֵ֖נוּ וּמִ֥י יֹֽדְעֵֽנוּ:
לסתיר עצה  כמו להסתיר עצה:
16הַ֨פְכְּכֶ֔ם אִם־כְּחֹ֥מֶר הַיֹּצֵ֖ר יֵֽחָשֵׁ֑ב כִּֽי־יֹאמַ֨ר מַֽעֲשֶׂ֚ה לְעֹשֵׂ֙הוּ֙ לֹ֣א עָשָׂ֔נִי וְיֵ֛צֶר אָמַ֥ר לְיֹֽצְר֖וֹ לֹ֥א הֵבִֽין:
הפככם אם כחומר היוצר יחשב  תהפוכות שלכם הזאת אתם יודעים שהוא כחומר היוצר שאין החומר יכול לומר לעושהו לא עשאני כך אינכם יכולין לומר שאיני מבין מעשיכם:
כחומר וגו'  ל' תמיה הוא ויש תמיהות המתקיימות:
לעושהו  כמו על עושהו ודוגמתו ואמר פרעה לבני ישראל (שמות יד), פן יאמרו לי אשה הרגתהו (שופטי' ט):
ויצר אמר ליוצרו לא הבין  אמר על יוצרו לא הבין מה ביצרו והלא הוא בנה את המטמוניו' והחדרי' והמחשבות:
17הֲלֹא־עוֹד֙ מְעַ֣ט מִזְעָ֔ר וְשָׁ֥ב לְבָנ֖וֹן לַכַּרְמֶ֑ל וְהַכַּרְמֶ֖ל לַיַּ֥עַר יֵֽחָשֵֽׁב:
הלא עוד מעט  בימים מועטין נקל בעיני אם תשובו אלי:
ושב לבנון  שהוא יער עצים להיות כרמל וישוב שדות וכרמים:
והכרמל ליער יחשב  תירגם יונתן קירוין סגיאין יתיב ואגדה בבראשית רבה חורשין דבר אינש ישוב ערים ובני אדם רצוף ומלא כיער הזה שהוא מלא עצים:
18וְשָֽׁמְע֧וּ בַיּֽוֹם־הַה֛וּא הַחֵֽרְשִׁ֖ים דִּבְרֵי־סֵ֑פֶר וּמֵאֹ֣פֶל וּמֵחֹ֔שֶׁךְ עֵינֵ֥י עִוְרִ֖ים תִּרְאֶֽינָה:
ושמעו ביום ההוא וגו'  ותיבטל הקללה האמורה למעל' כי נסך ה' עליכם וגו' ותהי לכם חזות הכל ואבדה חכמת חכמיו:
19וְיָֽסְפ֧וּ עֲנָוִ֛ים בַּֽיהֹוָ֖ה שִׂמְחָ֑ה וְאֶבְיוֹנֵ֣י אָדָ֔ם בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל יָגִֽילוּ:
ענוים  סבלנים שסבלו עולו של הקב"ה וגזרותיו:
20כִּֽי־אָפֵ֥ס עָרִ֖יץ וְכָ֣לָה לֵ֑ץ וְנִכְרְת֖וּ כָּל־שֹׁ֥קְדֵי אָֽוֶן:
כל שוקדי און  השוקדים ומתבוננים היאך יפעלו און:
21מַֽחֲטִיאֵ֚י אָדָם֙ בְּדָבָ֔ר וְלַמּוֹכִ֥יחַ בַּשַּׁ֖עַר יְקֹשׁ֑וּן וַיַּטּ֥וּ בַתֹּ֖הוּ צַדִּֽיק:
מחטיאי אדם בדבר  הם נביאי השקר:
ולמוכיח בשער יקושון  ולדמוכח להון בען ליה תקלא ל' מוקש:
ויטו בתהו צדיק  ואסטיאו בשקר דין זכאין:
22לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֚ר יְהֹוָה֙ אֶל־בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר פָּדָ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם לֹֽא־עַתָּ֚ה יֵבוֹשׁ֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶֽחֱוָֽרוּ:
אשר פדה את אברהם  מאור כשדי':
לא עתה יבוש יעקב  מאביו:
ולא עתה פניו יחורו  מאבי אביו שאין נמצא פסול במטתו ומטתו שלימה:
23כִּ֣י בִ֠רְאֹתוֹ יְלָדָ֞יו מַֽעֲשֵׂ֥ה יָדַ֛י בְּקִרְבּ֖וֹ יַקְדִּ֣ישׁוּ שְׁמִ֑י וְהִקְדִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־קְד֣וֹשׁ יַֽעֲקֹ֔ב וְאֶת־אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל יַֽעֲרִֽיצוּ:
כי בראותו ילדיו  אשר יהיו מעשי ידי כלומר צדיקים בקרבו כי בראותו בקרבו אשר ידיו מעשה ידי יקדישו שמי כגון חנניה מישאל ועזריה לכך לא יחורו פניו:
24וְיָֽדְע֥וּ תֹֽעֵי־ר֖וּחַ בִּינָ֑ה וְרֽוֹגְנִ֖ים יִלְמְדוּ־לֶֽקַח:
ורוגנים ילמדו לקח  לשון ותרגנו באהליכם (דברים א) אותם שהיו (מתלוננים) ונרגנים על דברי הנביאים ילמדו לקח: