פרק כו

1בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יוּשַׁ֥ר הַשִּׁיר־הַזֶּ֖ה בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה עִ֣יר עָז־לָ֔נוּ יְשׁוּעָ֥ה יָשִׁ֖ית חוֹמ֥וֹת וָחֵֽל:

עיר עז לנו ישועה ישית העיר ירושלים שהיה מאז תמיד לנו לעוז ישועה ישית המושיע את חומותיה ואת חילה:

וחל חומה נמוכה שלפני החומה הגבוה:

2פִּתְח֖וּ שְׁעָרִ֑ים וְיָבֹ֥א גֽוֹי־צַדִּ֖יק שֹׁמֵ֥ר אֱמֻנִֽים:

פתחו שערים שלה ויבא לתוכה גוי צדיק:

שומר ששמר וצפה בגלותו ימים רבים לאמונתו של הקב"ה שיקיים הבטחתו שהבטיח ע"פ נביאיו לגאלם:

שומר ממתין וכן (בראשית לז) ואביו שמר את הדבר וכן (דברים ו') ושמר ה' אלהיך לך:

3יֵ֣צֶר סָמ֔וּךְ תִּצֹּ֖ר שָׁל֣וֹם | שָׁל֑וֹם כִּ֥י בְךָ֖ בָּטֽוּחַ:

יצר שהיה סמוך על הקב"ה ונשען עליו בחזקה שלא זז מאמונתו בשביל שום אימה ויסורין:

תצור שיהא שלום כי בך היה בטוח לפיכך הגון לך לנצרו:

4בִּטְח֥וּ בַֽיהֹוָ֖ה עֲדֵי־עַ֑ד כִּי בְּיָ֣הּ יְהֹוָ֔ה צ֖וּר עֽוֹלָמִֽים:

כי ביה ה' כי יש לסמוך עליו שהוא דחילא ה' סלע וצור מחסה עולמים:

5כִּ֚י הֵשַׁח֙ יֹֽשְׁבֵ֣י מָר֔וֹם קִרְיָ֖ה נִשְׂגָּבָ֑ה יַשְׁפִּילֶ֚נָּה יַשְׁפִּילָהּ֙ עַד־אֶ֔רֶץ יַגִּיעֶ֖נָּה עַד־עָפָֽר:

יושבי מרום צור ושאר ארצות:

6תִּרְמְסֶ֖נָּה רָ֑גֶל רַגְלֵ֥י עָנִ֖י פַּֽעֲמֵ֥י דַלִּֽים:

רגלי עני מלך המשיח שנאמר בו עני ורוכב על החמור (זכריה ט' ט):

פעמי דלים ישראל שהיו דלים עד הנה:

7אֹ֥רַח לַצַּדִּ֖יק מֵֽישָׁרִ֑ים יָשָׁ֕ר מַעְגַּ֥ל צַדִּ֖יק תְּפַלֵּֽס:

אורח לצדיק מישרים אורח שתהא מישור לקיבול שכרו של צדיק אתה ה' שאתה אל ישר תפלס מעגל צדיק להוליכו באותו אורח שיקבל שכרו והצדיק הוא יעקב וזרעו וכה פתרונו אורח לצדיק ליטול שכר מישרים שנוהג בהן:

ישר אתה הקב"ה מעגל רגלי הצדיק תפלס לו לאותו אורח פילוס זה לשון קונטרפיי"ש בלע"ז כמלך היושב ומחשב ומשקל בלבו איזה יכשר הזה או זה כך הישר בלבו להוליכו בדרך קיבול שכר על כל אשר הנהיג מעשיו לפניך בכשרון:

8אַ֣ף אֹ֧רַח מִשְׁפָּטֶ֛יךָ יְהֹוָ֖ה קִוִּינ֑וּךָ לְשִׁמְךָ֥ וּלְזִכְרְךָ֖ תַּֽאֲוַת־נָֽפֶשׁ:

אף אורח משפטיך ה' קוינוך כאשר צפינו לקבול הטובה מאתך אף כך קוינו להראותנו אורח משפטי נקמתיך ברשעים:

לשמך ולזכרך תאות נפש אותה נפשנו לראות שם שיצא לך מאז לעשות נקמה בצריך:

9נַפְשִׁ֚י אִוִּיתִ֙ךָ֙ בַּלַּ֔יְלָה אַף־רוּחִ֥י בְקִרְבִּ֖י אֲשַֽׁחֲרֶ֑ךָּ כִּ֞י כַּֽאֲשֶׁ֚ר מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לָאָ֔רֶץ צֶ֥דֶק לָֽמְד֖וּ יֹֽשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל:

נפשי אויתיך בגלותי שדומה ללילה לעשות את אלה:

אף רוחי בקרבי אשחרך אתחנן לך לכל זה למה כי כאשר משפטיך באים לארץ שאתה עושה משפט ברשעים:

צדק למדו יושבי תבל למדי' להצדיק את דיניך ולהודות על מדותיך שרואים החוטא לוקה והצדיק מקבל שכר טוב:

10יֻחַ֚ן רָשָׁע֙ בַּל־לָמַ֣ד צֶ֔דֶק בְּאֶ֥רֶץ נְכֹח֖וֹת יְעַוֵּ֑ל וּבַל־יִרְאֶ֖ה גֵּא֥וּת יְהֹוָֽה:

יוחן רשע בל למד צדק וכי יש לך לחון את עשו הרשע אשר דר בין שני צדיקים ולא למד צדק:

בארץ נכוחות ירושלים ובית המקדש יעול לשלול ולבוז ולהשחית:

ובל יראה גאות ה' לא חשב בעיניו גדלך וגאותך ובל יראה ל' רגילות ותמידות לא ראה לא חשב כמו ככה יעשה איוב (איוב א׳:ה׳):

11יְהֹוָ֛ה רָ֥מָה יָֽדְךָ֖ בַּל־יֶחֱזָי֑וּן יֶֽחֱז֚וּ וְיֵבֹ֙שׁוּ֙ קִנְאַת־עָ֔ם אַף־אֵ֖שׁ צָרֶ֥יךָ תֹֽאכְלֵֽם:

ה' רמה ידך וגו' ראיתי מדרש אגדה רבים למקראות של פרשה זו עליונה ותחתונה ואינם מיושבי' או על דקדוק הלשון או על סדר המקראות והוצרכתי לבאר אותה על אפני סדרה ומ"א יש שמבקש הנבי' וכו' אמר לו מוטב שיחזו ויבושו ואין זה אחר הל' שאין כתוב כאן הרימ' ידך ועוד שאף התיבה חלוקה מתיבה כיוצא בה כל יד רמה שבמקרא טעמו למטה וזה טעמו למעל' כמו (בראשית ל״ז:ז׳) הנה קמה אלומתי וכמו (רות א׳:ט״ו) הנה שבה יבמתך שכולו לשון עבר אף זה ה' נסתלקה יד גבורתך מעל צריך בל יראו גבורתך כי ראו דרכם צלחה בבקשה ממך יחזו ויבושו:

קנאת עם בטובה שתיטיב לעמך אף בעצמן יראו משפט נקמתך שתאכלם האש:

12יְהֹוָ֕ה תִּשְׁפֹּ֥ת שָׁל֖וֹם לָ֑נוּ כִּ֛י גַּם־כָּל־מַֽעֲשֵׂ֖ינוּ פָּעַ֥לְתָּ לָּֽנוּ:

תשפות תכין וכן שפות הסיר (מלכים ב ד׳:ל״ח) וכן לעפר מות תשפתני (תהילים כ״ב:ט״ז) ויש לפתור את כולן ל' שימה תשית שלום לנו:

כי גם כל מעשינו הרעים:

פעלת לנו כנגדם לקחנו מידך בכל חטאתינו:

13יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּעָל֥וּנוּ אֲדֹנִ֖ים זֽוּלָתֶ֑ךָ לְבַד־בְּךָ֖ נַזְכִּ֥יר שְׁמֶֽךָ:

בעלונו נעשו לנו אדונים ונגשונו:

זולתך בדבר שלא כרצונך דרוש לאלהים אחרים לעבור על תורתך ואנחנו לבד בך הזכרנו ולא נזכיר שם אלהותו באל אחר אלא בו לבדו:

שמך שם אלהותך נזכיר לאמר כי אלהינו לבד הוא אלהים:

14מֵתִים֙ בַּל־יִ֣חְי֔וּ רְפָאִ֖ים בַּל־יָקֻ֑מוּ לָכֵ֚ן פָּקַ֙דְתָּ֙ וַתַּשְׁמִידֵ֔ם וַתְּאַבֵּ֥ד כָּל־זֵ֖כֶר לָֽמוֹ:

מתים בל יחיו יהי רצון מלפניך שלא יחיו הרשעים האלה לעולם הבא, והרפאים האלה שריפו ידיהם ממצותיך בל תהיה להם תקומה:

לכן פקדת ותשמידם הלא פקד' עליהם כבר ותשמיד' באמרי פיך כענין שנאמר כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות י״ז:י״ד):

15יָסַ֚פְתָּ לַגּוֹי֙ יְהֹוָ֔ה יָסַ֥פְתָּ לַגּ֖וֹי נִכְבָּ֑דְתָּ רִחַ֖קְתָּ כָּל־קַצְוֵי־אָֽרֶץ:

יספת לגוי לישראל יספת להם תורה וגדולה וכבוד וכל כמה שיספת להם נכבדת שהם מודין ומשבחין לפניך על כל הטובה הרי בטובתם כך עושים ישראל לפניך קילוס וכבוד ובצר להם:

16יְהֹוָ֖ה בַּצַּ֣ר פְּקָד֑וּךָ צָק֣וּן לַ֔חַשׁ מוּסָֽרְךָ֖ לָֽמוֹ:

ה' בצר פקדוך אינם מהרהרים אחר מדותיך:

צקון לחש שפך שיח ותפלה:

מוסרך למו בהיות מוסר יסוריך באין עליהם וכך היא תפלתם:

17כְּמ֚וֹ הָרָה֙ תַּקְרִ֣יב לָלֶ֔דֶת תָּחִ֥יל תִּזְעַ֖ק בַּֽחֲבָלֶ֑יהָ כֵּ֛ן הָיִ֥ינוּ מִפָּנֶ֖יךָ יְהֹוָֽה:

כמו הרה תקריב ללדת וגו' כן היינו מפניך, רואים אנו צרות מתחדשות וסבורים אנו שהם מיני סימני ישועה וגאולה לפי שאנו מובטחים ליגאל מתוך צוקה וצורה כיולדה זו שהם מיני סימני ישועה וגאולה:

מפניך מפני גזירותיך:

18הָרִ֣ינוּ חַ֔לְנוּ כְּמ֖וֹ יָלַ֣דְנוּ ר֑וּחַ יְשׁוּעֹת֙ בַּל־נַ֣עֲשֶׂה אֶ֔רֶץ וּבַֽל־יִפְּל֖וּ יֹֽשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל:

הרינו חלנו חיל כיולדה כאלו ילדנו כאלו קרובים אנו להגאל והוא רוח ואין ישועה:

ישועות בל נעשה ארץ בכל סבלינו וצרתינו אין אנו מכינים לנו ישועה:

ובל יפלו ואין נופלין העמים שהם יושבי תבל שכבשו ומלאו את הארץ ויונתן תרגם בל יפלו ל' ונפלינו אני ועמך (שמות ל״ג:ט״ז) אין יושבי תבל יכולין לעשות פלא:

19יִֽחְי֣וּ מֵתֶ֔יךָ נְבֵֽלָתִ֖י יְקוּמ֑וּן הָקִ֨יצוּ וְרַנְּנ֜וּ שֹֽׁכְנֵ֣י עָפָ֗ר כִּ֣י טַ֚ל אוֹרֹת֙ טַלֶּ֔ךָ וָאָ֖רֶץ רְפָאִ֥ים תַּפִּֽיל:

יחיו מתיך כאן התפלל שיחיו הצדיקים בבקשה ממך יחיו אותן שמומתין עליך יצא דבר מלכות מלפניך לומר נבלתי יקומון נבלות עמי שנבלו עצמן עלי להם תהי תקומה זו חילוף למה שכתוב למעלה רפאים בל יקומו אבל אלו יקומון:

הקיצו ורננו כל זה יאמר להם הקב"ה הקיצו ורננו ל' צווי הוא זה:

כי טל אורות טליך כי נאה לך לעשות כן שיהא טל תורתך ומצותיך להם טל של אור:

וארץ רפאים תפיל ולארץ ולעפר תפיל את ארץ רפאים שריפו ידיהם מתורתך:

רפאים תפיל לפי שאמר ובל יפלו יושבי תבל חוזר ואומר אתה הפילם כי אין בצדקותינו כדי להפילם:

20לֵ֚ךְ עַמִּי֙ בֹּ֣א בַֽחֲדָרֶ֔יךָ וּֽסְגֹ֥ר דְּלָֽתְךָ֖ (כתיב דְּלָֽתְיךָ֖) בַּֽעֲדֶ֑ךָ חֲבִ֥י כִמְעַט־רֶ֖גַע עַד־יַֽעֲבָר־ (כתיב יַֽעֲבָור־) זָֽעַם:

לך עמי בא בחדריך תשובה זו השיבהו לנביא לך עמי בא בחדריך בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ד"א התבונן על מעשיך בחדרי לבך כך דרש רבי תנחומא:

וסגור דלחך בעדך ת"י עביד לך עובדין טבין דיגנון עלך ורבי תנחומא דרש סגור דלתי פיך שלא תהרהר אחר מדת הדין:

חבי התחבאי מעט עד יעבר זעם כי אמת אפקוד על שונאיך:

21כִּֽי־הִנֵּ֚ה יְהֹוָה֙ יֹצֵ֣א מִמְּקוֹמ֔וֹ לִפְקֹ֛ד עֲו‍ֹ֥ן יֽשֵׁב־הָאָ֖רֶץ עָלָ֑יו וְגִלְּתָ֚ה הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־דָּמֶ֔יהָ וְלֹֽא־תְכַסֶּ֥ה ע֖וֹד עַל־הֲרוּגֶֽיהָ:

כי הנה ה' יוצא וגו' ממדת הרחמים למדת הדין:

יושב הארץ הוא הר שעיר:

על הרוגיה שהרגו בישראל: