פרק כז

1בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יִפְקֹ֣ד יְהֹוָה֩ בְּחַרְבּ֨וֹ הַקָּשָׁ֜ה וְהַגְּדוֹלָ֣ה וְהַֽחֲזָקָ֗ה עַ֚ל לִוְיָתָן֙ נָחָ֣שׁ בָּרִ֔חַ וְעַל֙ לִוְיָתָ֔ן נָחָ֖שׁ עֲקַלָּת֑וֹן וְהָרַ֥ג אֶת־הַתַּנִּ֖ין אֲשֶׁ֥ר בַּיָּֽם:
על לויתן נחש בריח וגו'.  ת"י על מלכא דאתרברב כפרעה מלכא קדמאה ועל מלכא דאתגאי כסנחרב מלכא תנינא, בריח ל' פשוט כבריח הזה לפי שהוא ראשון:
עקלתון.  לשון כפול לפי שהוא שני ואומר אני לפי שאלו שלש אומות חשובות מצרים ואשור ואדום לכך אמר על אלו כמו שאמר בסוף הענין ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים:
לויתן נחש בריח.  הוא מצרים:
לויתן נחש עקלתון.  הוא אשור:
והרג את התנין אשר בים.  היא יושבת בלב ימים וכן כתיים קרויים איי הים:
2בַּיּ֖וֹם הַה֑וּא כֶּ֥רֶם חֶ֖מֶר עַנּוּ־לָֽהּ:
ביום ההוא.  בעת הגאולה ישירו לישראל זו היא כרם חמר הוציאה יינה הטוב, חמר וינוש בלע"ז:
3אֲנִ֚י יְהֹוָה֙ נֹֽצְרָ֔הּ לִרְגָעִ֖ים אַשְׁקֶ֑נָּה פֶּן יִפְקֹ֣ד עָלֶ֔יהָ לַ֥יְלָה וָי֖וֹם אֶצֳּרֶֽנָּה:
אני ה' נוצרה.  בעת הגלות:
לרגעים אשקנה.  מעט מעט אני משקה אותה כוס פורענות הבאה עליה פן אפקד עליה בבת אחת ואכלנה לכך לילה ויום אני מתבונן בה ויונתן תירגם אם לא שאני פוקד עליהם עונות שהם מרגילים לפני לילה ויום הייתי מגין עליהם:
4חֵמָ֖ה אֵ֣ין לִ֑י מִֽי־יִתְּנֵ֜נִי שָׁמִ֥יר שַׁ֙יִת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה אֶפְשֳׂעָ֥ה בָ֖הּ אֲצִיתֶ֥נָּה יָּֽחַד:
חמה אין לי.  אין לי פה להגביר חמתי על העכו"ם לפי שאף ישראל חוטאין ומדת הדין מקטרגת:
מי יתנני שמיר שית במלחמה.  בבני מלחמתי והוא ישמעאל מי יתנני ואוכל לפקוד עליהם ולא תוכל מדת הדין למחות שישובו ישראל בתשובה והיא נותנת אותי שמיר ושית בבני מלחמה אפסע פסיעה על מדת הדין ואפקוד עליהם אף יתרון ונוספות על עונם ואציתם יחד כן ת"י על האומו' ורז"ל פירשו על ישראל והוא מוסב על הכר' חמה אין לי בכל הכעסים שהכעסני הכרם הזאת לא אוכל לשפוך חמתי לבערה מפני השבועה שנשבעתי לאבותיהם מי יתנני כימים שעברו לולי השבועה הייתי שמיר ושית ופושע בכרם ואציתנה יחד:
5אוֹ יַֽחֲזֵ֣ק בְּמָֽעֻזִּ֔י יַֽעֲשֶׂ֥ה שָׁל֖וֹם לִ֑י שָׁל֖וֹם יַֽעֲשֶׂה־לִּֽי:
או יחזק במעוזי.  או ל' אם כמו או נודע כי שור נגח הוא (שמות כ״א:ל״ו) או יחזיק עמי במעוזי שלא יבקש מעוז אלא מעוזי אז יעשה שלום לי להניח דעתי ואפי שמתקשקשת בי על שאיני נוקם בצרי ואנקם בהם:
שלום יעשה לי.  ממדת הדין שלא יוכל לקטרג ולומר מה נשתנו אלו מאלו:
6הַבָּאִים֙ יַשְׁרֵ֣שׁ יַֽעֲקֹ֔ב יָצִ֥יץ וּפָרַ֖ח יִשְׂרָאֵ֑ל וּמָֽלְא֥וּ פְנֵֽי־תֵבֵ֖ל תְּנוּבָֽה:
הבאים ישרש יעקב.  הלא ידעתם מה עשיתי בראשונה הבאים למצרים אשר השריש יעקב צצו ופרחו שם עד (אשר) מלאו פני תבל תנובה:
7הַכְּמַכַּ֥ת מַכֵּ֖הוּ הִכָּ֑הוּ אִם־כְּהֶ֥רֶג הֲרֻגָ֖יו הֹרָֽג:
הכמכת מכהו הכהו.  הראיתם בגבורתי שכמכת המכה יעקב הכתיו הם טבעום במים ואני טבעתים במים יש תמיהות שהם מתקיימות כגון זו וכגון (שמואל א ב׳:כ״ז) הנגלה נגלתי אל בית אביך (יחזקאל ח׳:ו׳) הרואה אתה מה המה עושים:
אם כהרג.  ישראל שהיו הרוגין של פרעה הורג פרעה ועמו:
8בְּסַאסְּאָ֖ה בְּשַׁלְחָ֣הּ תְּרִיבֶ֑נָּה הָגָ֛ה בְּרוּח֥וֹ הַקָּשָׁ֖ה בְּי֥וֹם קָדִֽים:
בסאסאה.  באותה מדה:
בשלחה תריבנה.  כששילחה מצרים את ישראל תריבנה המדה בסאה שלה:
הגה ברוחו הקשה.  הגה דבר בדבורו הקשה:
ביום קדים.  ביום ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה (שמות י״ד:כ״א):
9לָכֵ֗ן בְּזֹאת֙ יְכֻפַּ֣ר עֲו‍ֹֽן־יַֽעֲקֹ֔ב וְזֶ֕ה כָּל־פְּרִ֖י הָסִ֣ר חַטָּאת֑וֹ בְּשׂוּמ֣וֹ | כָּל־אַבְנֵ֣י מִזְבֵּ֗חַ כְּאַבְנֵי־גִר֙ מְנֻפָּצ֔וֹת לֹֽא־יָקֻ֥מוּ אֲשֵׁרִ֖ים וְחַמָּנִֽים:
לכן.  גם עתה בזאת היה מתכפר עון יעקב לזכות להגאל כמאז:
וזה כל פרי.  הטוב לו להסיר חטאתו אם ישים כל אבני מזבחות במותיו כאבני גיר מנופצות מדוקרות וכן (תהילים קל״ז:ט׳) ונפץ את עולליך וכן (ירמיהו י״ג:י״ד) ונפצתים איש אל אחיו, גיר מין צבע הוא:
לא יקומו אשרים וחמנים.  למען לא יקימו להם עכו"ם:
10כִּ֣י עִ֚יר בְּצוּרָה֙ בָּדָ֔ד נָוֶ֕ה מְשֻׁלָּ֥ח וְנֶעֱזָ֖ב כַּמִּדְבָּ֑ר שָׁ֣ם יִרְעֶ֥ה עֵ֛גֶל וְשָׁ֥ם יִרְבָּ֖ץ וְכִלָּ֥ה סְעִפֶֽיהָ:
כי עיר בצורה בדד.  כי בעשותם זאת עיר בצורה של ישמעאל תהיה בדד והנוה יהיה משולח ונעזב כמדבר:
שם ירעה עגל.  אפרים ירשנו שקרוי עגל שנא' (ירמיהו ל״א:י״ח) כעגל לא לומד:
וכלה סעיפיה.  ענפיה:
11בִּיבֹ֚שׁ קְצִירָהּ֙ תִּשָּׁבַ֔רְנָה נָשִׁ֕ים בָּא֖וֹת מְאִיר֣וֹת אוֹתָ֑הּ כִּ֣י לֹ֚א עַם־בִּינוֹת֙ ה֔וּא עַל־כֵּן֙ לֹֽא־יְרַֽחֲמֶ֣נּוּ עֹשֵׂ֔הוּ וְיֹֽצְר֖וֹ לֹ֥א יְחֻנֶּֽנּוּ:
ביבש קצירה.  קצירי שרשיה כמו תשלח קצירה (תהילים פ׳:י״ב) ועשה קציר (איוב י״ד:ט׳) כלומר כשתכלה זכות מעט שכיבד את אביו אז תשברנה סעיפיה:
נשים באות מאירות אותה.  עם חלש כנשים ידליקום כך ת"י, מאירות כמו (מלאכי א׳:י׳) ולא תאירו מזבחי חנם וכן פתר דונש מחמת שהעצים יהיו יבשים יהיו נוחים להדליק אבל מנחם פתר מלקטות כמו אריתי מורי (שיר השירים ה׳:א׳) וארוה כל עוברי דרך (תהילים פ׳:י״ג) השיב לו דונש והלא כתיב ביבש קצירה ובענפים יבשים אין מלקטין פרי וכן רבותינו שאסרו לקבל מהן צדקה מפני הטעם הזה שאמרו בבא בתרא פ"'ק (דף י') לית ליה ביבש קצירה תשברנה:
12וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יַחְבֹּ֧ט יְהֹוָ֛ה מִשִּׁבֹּ֥לֶת הַנָּהָ֖ר עַד־נַ֣חַל מִצְרָ֑יִם וְאַתֶּ֧ם תְּלֻקְּט֛וּ לְאַחַ֥ד אֶחָ֖ד בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
יחבט ה'.  ת"י יתרמון קטילין ואני אומר ב' לשונות הללו חיבוט ולקיטה נופלין זה על זה כחובט זיתיו וחזור ומלקטן ואחרים מלקטין אותו מן הארץ כך הקב"ה יתחיל האסיפה כמו שנאמר יתקע בשופר גדול:
משבולת הנהר.  הם האובדים בארץ אשור:
עד נחל מצרים.  הם הנדחים בארץ מצרים:
הנהר.  פרת, הם בני אשור היושבים על פרת:
עד נחל מצרים.  הם יושבי מצרים יחבוט אותם כחובט זיתים:
ואתם תלוקטו.  מן הגליות:
לאחד אחד.  המוצא אחד מכם יביאהו מנחה:
13וְהָיָ֣ה | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֘ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּֽחֲו֧וּ לַֽיהֹוָ֛ה בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירֽוּשָׁלִָֽם:
האובדים בארץ אשור.  לפי שנפוצו בארץ רחוקה לפנים מן הנהר סמבטיון קראם אובדים: