| 1יְהֹוָ֚ה אֱלֹהַי֙ אַתָּ֔ה אֲרֽוֹמִמְךָ֙ אוֹדֶ֣ה שִׁמְךָ֔ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא עֵצ֥וֹת מֵֽרָחֹ֖ק אֱמ֥וּנָה אֹֽמֶן: |
| עצות מרחוק אמונה אומן:
עצות שיעצת מרחוק לאברהם בברית בין הבתרים:
|
| אמונה אומן:
אמונה נאמנת אומן כמו אוהל אוכל ואינו ל' פועל אלא ל' מפעל אבויי"רמינט בלע"ז:
|
| 2כִּ֣י שַׂ֚מְתָּ מֵעִיר֙ לַגָּ֔ל קִרְיָ֥ה בְצוּרָ֖ה לְמַפֵּלָ֑ה אַרְמ֚וֹן זָרִים֙ מֵעִ֔יר לְעוֹלָ֖ם לֹ֥א יִבָּנֶֽה: |
| כי שמת:
הר שעיר מעיר לגל:
|
| ארמון זרים מעיר:
מעון שעשו בעירך שהחריבוה תתן ארמונותיה חורבן אשר לעולם לא יבנה:
|
| 3עַל־כֵּ֖ן יְכַבְּד֣וּךָ עַם־עָ֑ז קִרְיַ֛ת גּוֹיִ֥ם עָֽרִיצִ֖ים יִֽירָאֽוּךָ: |
| 4כִּֽי־הָיִ֨יתָ מָע֥וֹז לַדָּ֛ל מָע֥וֹז לָֽאֶבְי֖וֹן בַּצַּר־ל֑וֹ מַחְסֶ֚ה מִזֶּ֙רֶם֙ צֵ֣ל מֵחֹ֔רֶב כִּ֛י ר֥וּחַ עָֽרִיצִ֖ים כְּזֶ֥רֶם קִֽיר: |
| מחסה מזרם:
כיסוי אהל להציל מזרם וצל להגין מחורב ומהו אותו זרם הוא רוח עריצים כי רוחם דימה לזרם השוטף בקיר ומפילו:
|
| 5כְּחֹ֣רֶב בְּצָי֔וֹן שְׁא֥וֹן זָרִ֖ים תַּכְנִ֑יעַ חֹרֶב בְּצֵ֣ל עָ֔ב זְמִ֥יר עָֽרִיצִ֖ים יַֽעֲנֶֽה: |
| כחורב בציון:
בעת יובש שמייבש הזרעים להתמולל כן תכניע שאון זרים:
|
| חורב בצל עב:
כשהמים מתקשרים בענן עב בימי השרב שהכל שמחים בו כן יענה שיר הצדיקים על זמיר עריצים ומפלתן:
|
| זמיר:
ל' לא תזמור (ויקרא כה):
|
| 6וְעָשָׂה֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת לְכָל־הָֽעַמִּים֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה מִשְׁתֵּ֥ה שְׁמָנִ֖ים מִשְׁתֵּ֣ה שְׁמָרִ֑ים שְׁמָנִים֙ מְמֻ֣חָיִ֔ם שְׁמָרִ֖ים מְזֻקָּקִֽים: |
| ועשה ה' צבאות לכל העמים:
כשיבאו לצבא על ירושלים:
|
| משתה שמנים:
שהם סבורים שיהא נוח להם כשמן יהפוך למשתה שמרים:
|
| שמנים ממחים:
נוחים ושמנים כמוח עצמות יהיה שמרים מזוקקים מכל משקה שמן ויין שלא יהא שם אלא שמרים לבדם וכל זה במלחמות גוג ומגוג:
|
| 7וּבִלַּע֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה פְּנֵֽי־הַלּ֥וֹט | הַלּ֖וֹט עַל־כָּל־הָֽעַמִּ֑ים וְהַמַּסֵּכָ֥ה הַנְּסוּכָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם: |
| הלוט:
הכסוי הלוט על [כל] העמים. המכסה את כל העמים, הלוט כמו וילט פניו (מלכים א' יט) הנה היא לוטה בשמלה (שמואל א כ״א:י׳):
|
| המסכה:
לשון נסיכות ושררה:
|
| 8בִּלַּ֚ע הַמָּ֙וֶת֙ לָנֶ֔צַח וּמָחָ֨ה אֲדֹנָ֧י יֱהֹוִ֛ה דִּמְעָ֖ה מֵעַ֣ל כָּל־פָּנִ֑ים וְחֶרְפַּ֣ת עַמּ֗וֹ יָסִיר֙ מֵעַ֣ל כָּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר: |
| בלע המות:
יכסנו ויעלימנו עולמי' מישראל:
|
| 9וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הִנֵּ֨ה אֱלֹהֵ֥ינוּ זֶ֛ה קִוִּ֥ינוּ ל֖וֹ וְיֽוֹשִׁיעֵ֑נוּ זֶ֚ה יְהֹוָה֙ קִוִּ֣ינוּ ל֔וֹ נָגִ֥ילָה וְנִשְׂמְחָ֖ה בִּישֽׁוּעָתֽוֹ: |
| ואמר:
עמו ביום ההוא הנה וגו':
|
| קוינו לו ויושיענו:
היינו מקוים לו שיושיענו:
|
| 10כִּֽי־תָנ֥וּחַ יַד־יְהֹוָ֖ה בָּהָ֣ר הַזֶּ֑ה וְנָ֚דוֹשׁ מוֹאָב֙ תַּחְתָּ֔יו כְּהִדּ֥וּשׁ מַתְבֵּ֖ן בְּמ֥וֹ (כתיב בְּמֹ֥י) מַדְמֵנָֽה: |
| כי תנוח יד ה':
גבורתו של מקו':
|
| ונדוש:
יהא נדוש:
|
| תחתיו:
במקומו ונדוש כמו ונרוץ הגלגל (קהלת יב):
|
| מתבן:
תבן:
|
| מדמנה:
טיט וכן לדומן על פני האדמה (ירמיה טו):
|
| 11וּפֵרַ֚שׂ יָדָיו֙ בְּקִרְבּ֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֛ר יְפָרֵ֥שׂ הַשּׂחֶ֖ה לִשְׂח֑וֹת וְהִשְׁפִּיל֙ גַּֽאֲוָת֔וֹ עִ֖ם אָרְבּ֥וֹת יָדָֽיו: |
| ופרש ידיו:
ושבר ידון וזרועותיו בספוק כפים בבכי:
|
| השוחה:
השט במים:
|
| לשחות:
לשוט וכן מי שחו (יחזקאל מז י'):
|
| והשפיל:
המשפיל את גאוותו:
|
| עם ארבות ידיו:
לשון וארב לו (דברים יט) תירגם יונתן אשוות ידוהי מקום שהוא שם לו ידים לארוב והם מגדלים גבוהים אשוות חומות ומגדלים כמו (ירמיה ג) נפלו אשיותיה:
|
| 12וּמִבְצַ֞ר מִשְׂגַּ֣ב חֽוֹמֹתֶ֗יךָ הֵשַׁ֥ח הִשְׁפִּ֛יל הִגִּ֥יעַ לָאָ֖רֶץ עַד־עָפָֽר: |
| משגב חומותיך:
למואב הוא אומר:
|
