פרק כג

1מַשָּׂ֖א צֹ֑ר הֵילִ֣ילוּ | אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֗ישׁ כִּֽי־שֻׁדַּ֚ד מִבַּ֙יִת֙ מִבּ֔וֹא מֵאֶ֥רֶץ כִּתִּ֖ים נִגְלָה־לָֽמוֹ:
הילילו אניות תרשיש: שהיו מתעשרים על ידי סוחרי צור שהיו מביאים אניות תרשיש סחורה לצור, תרשיש שם הים:
כי שודד מבית מבוא: כי שודד מבפנים מקום שהייתם רגילין לפונדק מלבוא עוד לתוכו ולא יהיו עוד לכם מקום בצור ללון שם:
מארץ כתים: הם הרומיים:
נגלה למו: השודד לאנשי צור, ד"א מארץ כתים נגלה לאנשי תרשיש שוד של צור שברחו בני צור אצל כתים ומשם נשמעה השמיעה:
2דֹּ֖מּוּ י֣שְׁבֵי אִ֑י סֹחֵ֥ר צִיד֛וֹן עֹבֵ֥ר יָ֖ם מִלְאֽוּךְ:
דומו יושבי אי: התאבלו ושבו דומים יושבי אי הים למה סוחרי צידון עוברי ימים היו רגלים למלאותך כל סחורה עכשיו כשתפול צור תפול צידון עמה שסמוכות היו זו לזו בתוך מהלך יום:
3וּבְמַ֚יִם רַבִּים֙ זֶ֣רַע שִׁחֹ֔ר קְצִ֥יר יְא֖וֹר תְּבֽוּאָתָ֑הּ וַתְּהִ֖י סְחַ֥ר גּוֹיִֽם:
ובמים רבים: היה בא זרע ממצרים היושבת על נהר שיחור אל צור:
קציר יאור: מצרים היה תבואה של צור:
שיחור: הוא נילוס שנאמר (יהושע י״ג:ג׳) מן השיחור אשר על פני מצרים והיו מביאים התבואה לצור באניות מצרים:
ותהי: צור:
סחר גוים: מעם רב שהיה בה כל הגוים מביאין לה סחורה:
4בּ֣וֹשִׁי צִיד֔וֹן כִּֽי־אָמַ֣ר יָ֔ם מָע֥וֹז הַיָּ֖ם לֵאמֹ֑ר לֹֽא־חַ֣לְתִּי וְלֹֽא־יָלַ֗דְתִּי וְלֹ֥א גִדַּ֛לְתִּי בַּֽחוּרִ֖ים רוֹמַ֥מְתִּי בְתוּלֽוֹת:
בושי צידון: שטפלה לצור:
כי אמר ים: כי אמרה צור היושבת במעוז הים שהוא עיקר ראש המלכות הריני כמו שלא חלתי ולא ילדתי בחורים כי כולם נהרגו והרי כמו שלא רוממתי בתולות וכן ת"י, ורבותינו אמרו באגדה בושי צידון כי אמר ים מה אני שאין לי בנים ובנות לדאג עליהם שלא יתפשו בעוני איני משנה מצות קוני לעבור גבול חול אשר שם לי על אחת כמה וכמה בושי צידון שיש לך לדאג בכל אלה:
5כַּֽאֲשֶׁר־שֵׁ֖מַע לְמִצְרָ֑יִם יָחִ֖ילוּ כְּשֵׁ֥מַע צֹֽר:
כאשר שמע למצרים: אשר שמעו על מצרים שהבאתי עליהם עשר מכות וסוף טבעו בים:
יחילו: יבהלו:
כשמע: השומעים כשיצא שמע צור כי גם מכותיה של צור יהיו דוגמת אותן מכות, דם ואש (יואל ג׳:ג׳) דוגמת מכת דם, קול שאון מעיר (לקמן סו) זו קרקור הצפרדעים, ונהפכו נחליה לזפת וכו':
6עִבְר֖וּ תַּרְשִׁ֑ישָׁה הֵילִ֖ילוּ י֥שְׁבֵי אִֽי:
עברו: אנשי צור לברוח לתרשישה:
7הֲזֹ֥את לָכֶ֖ם עַלִּיזָ֑ה מִֽימֵי־קֶ֚דֶם קַדְמָתָהּ֙ יֹֽבִל֣וּהָ רַגְלֶ֔יהָ מֵֽרָח֖וֹק לָגֽוּר:
הזאת לכם עליזה: הרי נפלה לפניכם ויאמר לכם הזאת העיר שהיתה עליזה בעיניכם אשר מימי קדם קדמתה היתה עליזה עכשיו יובילוה רגליה מרחוק לבקש לה מנוח:
8מִי יָעַ֣ץ זֹ֔את עַל־צֹ֖ר הַמַּֽעֲטִירָ֑ה אֲשֶׁ֚ר סֹֽחֲרֶ֙יהָ֙ שָׂרִ֔ים כִּנְעָנֶ֖יהָ נִכְבַּדֵּי־אָֽרֶץ:
כנעניה: תגריה כמו (הושע י״ב:ח׳) כנען בידו מאזני מרמה, ולא יהיה כנעני עוד (זכריה י״ד:כ״א):
9יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת יְעָצָ֑הּ לְחַלֵּל֙ גְּא֣וֹן כָּל־צְבִ֔י לְהָקֵ֖ל כָּל־נִכְבַּדֵּי־אָֽרֶץ:
כל צבי: מצב חזק:
10עִבְרִ֥י אַרְצֵ֖ךְ כַּיְאֹ֑ר בַּת־תַּרְשִׁ֕ישׁ אֵ֖ין מֵ֥זַח עֽוֹד:
עברי ארצך: לגולה:
כיאור: כיאור הזה שעולה ומתפשט:
בת תרשיש: צור היושבת בים תרשיש:
אין מזח: אין לך עוד חוזק ואזור לשנס מתני', מזח לשון אזור כמו (תהילים ק״ט:י״ט) ולמזח תמיד יחגרה וכל אזור לשון חוזק:
11יָדוֹ֙ נָטָ֣ה עַל־הַיָּ֔ם הִרְגִּ֖יז מַמְלָכ֑וֹת יְהֹוָה֙ צִוָּ֣ה אֶל־כְּנַ֔עַן לַשְׁמִ֖ד מָֽעֻזְנֶֽיהָ:
ידו נטה: הנוטה:
ה' צוה אל כנען: צוה את קוראיו על כנען:
לשמיד: כמו להשמיד וכן ללכת לגיד ביזרעאל (מלכים כט) כמו להגיד וכן לשמיע קול תודה (תהלים כו) כמו להשמיע:
מעזניה: צור וצידון משל כנען היו כמו שנא' את צידון בכורו:
12וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־תוֹסִ֥יפִי ע֖וֹד לַֽעֲל֑וֹז הַֽמְעֻשָּׁקָ֞ה בְּתוּלַ֣ת בַּת־צִיד֗וֹן כִּתִּים֙ (כתיב כִּתִּיים֙) ק֣וּמִי עֲבֹ֔רִי גַּם־שָׁ֖ם לֹֽא־יָנ֥וּחַ לָֽךְ:
כתים: אל ארץ כתים קומי עבורי גם שם לא ינוח לך למה אני אומר קומי עבורי:
13הֵ֣ן | אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֗ים זֶ֚ה הָעָם֙ לֹ֣א הָיָ֔ה אַשּׁ֖וּר יְסָדָ֣הּ לְצִיִּ֑ים הֵקִ֣ימוּ בַֽחוּנָ֗יו (כתיב בַֽחיּנָ֗יו) עֽוֹרְרוּ֙ אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שָׂמָ֖הּ לְמַפֵּלָֽה:
הן ארץ כשדים זה העם לא היה: אשר לא כדאי הוא להיות עם שהרי נקראו הגוי המר והנמהר (חבקוק א׳:ו׳) עם שוטה הוא מן הבריות שהקב"ה מתחרט עליהן על שבראם כמו ששנינו שלשה הקב"ה מתחרט עליהם במסכת סוכה:
אשור יסדה: להשכין בה ציים שלו ספינותיו בירניות גדולות כמו צי אדיר (לקמן לג):
הקימו בחוניו: הם יקימו מצודותיהם על צור, בחוניו ל' עופל ובוחן (לקמן לב) בורפריי"ץ בלע"ז שעושין למצור על הכרכים:
עוררו ארמנותיה: יחריבו ל' ערו ערו (תהילים קל״ז:ז׳) ל' נתיצה עד היסוד:
14הֵילִ֖ילוּ אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֑ישׁ כִּ֥י שֻׁדַּ֖ד מָֽעֻזְּכֶֽן:
15וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְנִשְׁכַּ֚חַת צֹר֙ שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה כִּימֵ֖י מֶ֣לֶךְ אֶחָ֑ד מִקֵּ֞ץ שִׁבְעִ֚ים שָׁנָה֙ יִֽהְיֶ֣ה לְצֹ֔ר כְּשִׁירַ֖ת הַזּוֹנָֽה:
ונשכחת צור: לפי שמזכירה בלשון גנאי ל' זונה אמר ונשכחת כזונה ששכחוה אוהביה אף היא תשכח מאין סוחרים ותגרים פונים אליה לפי שתהיה חריבה:
כימי מלך אחד: ימי דוד שבעים שנה היו ואיני יודע מהו הסימן הזה הניתן כאן:
יהיה לצור: זכרון מעט שתתנער משפלותה ותחזור לאותן שהיו רגילין אצלה לחזור אליה לשוב לקדמותה:
כשירת הזונה: שרואה שאין פונה אליה ונושאת קול ערב ונעים בשיר אולי תערב על מאהביה:
16קְחִ֥י כִנּ֛וֹר סֹ֥בִּי עִ֖יר זוֹנָ֣ה נִשְׁכָּחָ֑ה הֵיטִ֚יבִי נַגֵּן֙ הַרְבִּי־שִׁ֔יר לְמַ֖עַן תִּזָּכֵֽרִי:
הרבי שיר: כלומר אף הרבי תחנונים והשפילי גאותך:
17וְהָיָ֞ה מִקֵּ֣ץ | שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֗ה יִפְקֹ֚ד יְהֹוָה֙ אֶת־צֹ֔ר וְשָׁבָ֖ה לְאֶתְנַנָּ֑ה וְזָֽנְתָ֛ה אֶת־כָּל־מַמְלְכ֥וֹת הָאָ֖רֶץ עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה:
לאתננה: לקדמותה ולעשרה ע"י סחורתה ומכנה אותה בל' גנאי:
וזנתה: ותספק סחורה אך בל' גנאי כינה אותה:
18וְהָיָ֨ה סַחְרָ֜הּ וְאֶתְנַנָּ֗ה קֹדֶשׁ לַֽיהֹוָ֔ה לֹ֥א יֵֽאָצֵ֖ר וְלֹ֣א יֵֽחָסֵ֑ן כִּ֣י לַיֹּֽשְׁבִ֞ים לִפְנֵ֚י יְהֹוָה֙ יִֽהְיֶ֣ה סַחְרָ֔הּ לֶֽאֱכֹ֥ל לְשָׂבְעָ֖ה וְלִמְכַסֶּ֥ה עָתִֽיק:
קדש לה': עתידים צדיקים לבוז אותה כשיבא מלך המשיח:
לא יאצר: להיות אוצר:
ולא יחסן: לא ינחילנה לבניהם:
למכסה עתיק: למלבושי נוי, עתיק משובח כמו ידברו עתק (תהלים צד):