שאלה:

שמתי לב בסעודת ליל שבת, לאחר הקידוש, שלפני הברכה על החלה עשית חתך קטן באחת החלות. מהי משמעותו של המנהג?

תשובה:

קיימות שתי סיבות לעשיית חתך בחלה לפני הברכה. סיבה אחת היא טכנית והשנייה – מיסטית.

הסיבה הטכנית היא שאנו אמורים לצמצם למינימום את רווח הזמן שבין ברכה על מזון ובין אכילתו. לכן למעשה, כשאנו אוכלים לחם, צריך שתהיה לנו פרוסת לחם חתוכה ומוכנה לאכילה עוד בטרם נאמר את הברכה. אך ביום שבת איננו יכולים לעשות זאת, כיוון שבשבת הלחם שעליו אנו מברכים חייב להיות שלם ולא פרוס. שבת היא היום שהביא שלמות והשלמה למעשה הבריאה, ולכן אנו חולקים לו כבוד בכך שאנו מברכים על כיכרות חלה שלמות.

לפיכך יש לנו קונפליקט. מצד אחד, אנו אמורים לחתוך את הלחם לפני הברכה, כדי שלא להשתהות מזמן הברכה ועד אכילת החלה. אך מצד שני, איננו יכולים לחתוך את הלחם לפני הברכה, כיוון שאז לא תהיה החלה שלמה. לכן אנו מתפשרים. איננו יכולים לפרוס את הלחם ממש, אנו עושים בו חתך קטן כדי לזרז את פריסתו, אך מצד שני אנו משאירים את הכיכר בשלמותה. זו הדרך האידיאלית לטיפול בשני כוחות המצויים בקונפליקט – למצוא אפשרות שלישית המספקת את שניהם.

זוהי אם-כן הסיבה הטכנית. כעת – לסיבה המיסטית. בכך שאנו עושים חתך קטן על הלחם אנו מזמינים את ההוויה האלוקית להצטרף לארוחתנו.

בעברית יש שמות רבים לאלוקים. השם הקדוש ביותר מכולם מאוית יו"ד – ה"א – וי"ו – ה"א. זהו השם שאותו אנו יוצרים על החלה. החתך הקטן הוא בצורת יו"ד, קו קטן. חמש האצבעות כל אחת משתי הידיים האוחזות בחלה הן שתי הה"א, שהיא האות החמישית באלפבית. והחלה עצמה היא בצורת האות ו"ו, קו ישר בין שתי הה"א. לכן, כשאנו אוחזים בחלה ואומרים את הברכה, אנו ממש יוצרים את שמו של אלוקים על הלחם שלנו.

שני הסברים אלה לחיתוך החלה – הפישור בין שתי תביעות מנוגדות, והטבעת שמו של אלוקים על המזון שלנו – מייצגות את היסודות החשובים ביותר בבית יהודי: הרמוניה וקדושה. הרמוניה פירושה ליצור איזון במערכות היחסים שלנו עם הזולת, ואילו קדושה פירושה טיפוח מערכת היחסים שלנו עם אלוקים. ארוחת השבת היא המקום המתאים ביותר לעבודה על שני היסודות הללו – מציאת הרמוניה בין נקודות מבט מנוגדות סביב השולחן, ויצירת קדושה על ידי הבאת ההוויה האלוקית לידי ביטוי גדול יותר בשעת שיחה.

זוהי הסמליות שמאחורי פריסת החלה. בעצם, החתך הקטן הזה גדול למדי.