שאלה:

אני מאוד אוהבת לשיר – במיוחד לשיר פרקי תהילים ותפילות. מאוד הייתי רוצה להיות חזנית בליל בשבת בבית הכנסת. אני יודעת שהיהדות הדתית לא בדיוק אוהבת את הרעיון, וזה גורם לי למחשבות להיות איזו יענטל מודרנית.... אבל בתורה לא למדנו על נשים שרות, כמו דבורה ומרים? אני רוצה לכבד את המסורת, אך עם זאת לדעתי אין גברים שיכולים לשיר – ולרגש את המתפללים – יפה כל-כך כמו הנשים.

תשובה:

אם לשפוט לפי טבע האדם כיום, דבריהם של חכמי התלמוד עדיין הגיוניים עד מאוד: גברים המאזינים לקול אישה – במיוחד לאישה שאותה הם מכירים ויכולים לראות – לא מגיעים בהכרח לגבהי הרוח, אלא למרבה הצער, לעתים תכופות הם נמשכים בכיוון ההפוך. נראה כי נשים לא מבינות זאת – כנראה שהן מעריכות אותנו יותר ממה שאנחנו... אך אפילו בעת קריעת ים סוף, כאשר כולם חשו התעלות רוחנית, אפילו אז לקחה מרים את הנשים הצידה כדי לשיר בנפרד מן הגברים.

בחברה בה היחסים שבין המינים אינם מוגבלים, ויחסים שמחוץ לנישואין הם נורמה מקובלת – יתכן שבהקשר כזה, אישה השרה בבית הכנסת לא תבלוט במיוחד. אבל בחברה בה הנישואין נחשבים למקודשים ונשמרים בקנאות, אישה השרה בציבור היא סדק מסוכן בסכר.

יתכן וכבר נפגשת בהלכה הבאה: למרות שהיהדות מעודדת גילויי אהבה בין הורים לילדים, ההלכה קובעת כי אין לחבק ולנשק את הילדים בבית הכנסת. מדוע? בית הכנסת הוא המקום לאהבת הא-ל, וכל ביטוי אחר של אהבה יגרע מכך.

עלי להודות שאני, באופן אישי, לא הייתי מסוגל להתפלל בריכוז מלא בסיטואציה בה אישה שרה בקול יפה. אנא סלחי לי על האמירה הבוטה, אך אין בלב מספיק מקום גם לאלוקים וגם לרגשות האחרים שהשירה תעורר.

בתי אוהבת לשיר וכך אף חברותיה. הן נפגשות ושרות ניגונים (מנגינות חסידיות) במשך שעות. לפעמים הן עורכות קונצרטים לנשים בלבד. מקסים לראות נערות צעירות שרות יחדיו מבלי להתחרות מי תעשה יותר רושם על הבחורים. מבחינתי זהו סיפור אהבה רוחני עם המוסיקה.

בקרוב יגיעו ימות המשיח, שבהם אלוקים יסלק כל דבר שלילי ובהמי מלבו של האדם. או אז נוכל לשיר כולנו יחדיו שיר חדש.