שאלה:

מדוע אנו עורכים הבדלה מדי מוצאי שבת?

תשובה:

כולנו שונאים להיפרד – מההורים, מהמשפחה, מהחברים.

נכון, העובדה שיש לנו ממי להיפרד היא דבר משמח. אך למרות זאת כל פרידה שוברת את הלב. להיות רחוקים מאהובינו זה כמו מוות קטן. כיצד ניתן להקל על המעבר מקשר הדוק למרחק פיזי עצום?

אנו עורכים מסיבות פרידה מפוארות ונותנים מתנות רבות. עד הרגע האחרון אנו ממתינים בטרמינל, תוחבים כף-רגל אחת מעבר לאזור בו אסור עלינו להיכנס, מעניקים עוד נשיקה ונותנים חיבוק. אומרים 'להתראות' אחד ארוך ארוך ומנופפים לשלום עד שבקושי ניתן לראות צל של מטוס בשמיים.

אבל מה זה עוזר? האם לא החלפנו מתנות, נשיקות וחיבוקים בעבר? האם המרחקים ייעלמו? האם החיבוקים שלכם יצליחו לכווץ את כדור הארץ?

אבל אותו חיבוק כן שונה מקודמיו. עד עכשיו הקשר בינינו לבין יקירינו היה הדוק, אך החיבוק האחרון לוקח את הקשר צעד אחד קדימה ומוודא שלמרות שנהיה רחוקים פיזית נהיה קרובים נפשית; אנו נפרדים רק כדי להיפגש שוב. זהו איחוד שלא קשור למרחק הגיאוגרפי, שכן הוא מתעלה על גבולות המרחב הפיזי.


שלום לך, שבת. אנו נתגעגע אלייך. אנו זקוקים לקחתך עמנו למרות שהלכת מאתנו. ההבדלה אינה עוסקת בפרידה, כפי שלכאורה משתמע משמה. למעשה, איחוד הוא שם המשחק. כדברי רבי משה קורדוברו, זו פרידה המכילה קשר ואיחוד.

ההבדלה היא כמו וילון שנועד ליצור פרטיות. בניגוד לתריס עץ המסתיר את כל האור, וילון שקוף עשוי בד שקוף למחצה, המאפשר לאור לחדור לבית. בעזרת בדים שקופים למחצה, אנשים בתוך הבית יכולים להביט החוצה, אך עוברי אורח מנועים מלהציץ פנימה. גם ההבדלה מעמעמת את אור השבת ומתאימה אותו. היא מאפשרת לאור השבת לחדור לשבוע. כעת יכולים ימות השבוע להביט בשבת וליהנות ממראה הקדוש במשך השבוע כולו.

כדי לשאת את השבת לתוך השבוע, אנו נכנסים עמוק למרכז נשמתנו ומפתחים קשר עם השבת – קשר המסוגל להתקיים מחוץ לשבת. אנו עושים מסיבת פרידה, הידועה גם בשם "מלווה מלכה", שמים את רגלנו בדלת ונהנים מחיבוק אחרון. אנו מחזיקים בה בחוזקה כדי לוודא שהיא תישאר עמנו במשך השבוע כולו. אנו מחזיקים עוד מעט קט, עד שהיא חודרת כל סיב בישותנו.

נשיקת פרידה, חיבוק והנפת יד. כל אחד מחושינו זקוק להיות חדור ברוח השבת. אנו לוקחים את היין אל פינו, נוגעים בבשמים ומריחים אותם, מביטים בלהבות המהבהבות ומנופפים להם, ומאזינים לברכת הפרידה לשלום המיוחדת של ההבדלה.

אין פלא שלהיפגש לוקח רגע, ונצח להיפרד.