שאלה:

לאחרונה גיליתי שאני בהריון בערך בשבוע השישי, ואני לא רוצה ללדת ילד נוסף. אני מותשת מנטלית, פיזית ורגשית. אני בוחרת לסיים את ההיריון הזה בשלב מוקדם כי אני לגמרי משוכנעת שאני לא רוצה עוד ילדים. אני מרגישה שלמה ואסירת תודה על המשפחה היפה שיש לי. עשיתי החלטה להביא עוד ילד אחד לעולם, ילדתי אותו, וזה היה סופי. אני דבקה בהחלטתי. האם לפי היהדות אני חוטאת כשאני שמה קץ להריון הזה? האם אלוקים יסלח לי?

תשובה:

אנא סלחי לי על האיחור בתשובתי. שאלתך דחופה אבל קשה להשיב עליה. לאחר שהבאתי לעולם יחד עם אשתי שמונה ילדים מקסימים, אני בהחלט יכול להרגיש את המאבק הפנימי שאת חשה כעת.

עם זאת, אני יודע שאין דבר שיקר לי בכל העולם כולו יותר מן הילדים הללו. כל אחד הוא יהלום שהייתי מוכן לטפס הרים למענו ולהלחם בצבאות שלמים כדי להצילו. כל אחד מהם נותן לי סיבה מחדש לחיים. אני צופה בשמחה ובגאווה כיצד כל אחד מהם גדל, במיוחד בשנה הראשונה, הקסומה ביותר. כן, יש סערות שעליי להתמודד אתן, לילות ללא שינה והכאב הבא יחד עם כל התרגשות גדולה. אבל הבאת האנשים הללו שאני אוהב כל כך לעולם, היא הדבר היקר ביותר שה' העניק לי.

עשית החלטה, וה' יודע ומכיר את כאבך ותשישותך אף טוב משאת מכירה אותם בעצמך. ועם זאת, ככל שהוא אוהב אותך ודואג לך – ובאמת דווקא בשל אהבה זו – הוא ראה לנכון להעניק לך עוד אוצר יקר. אם הוא שווה כאב שכזה, ודאי שזו חבילה יקרה במיוחד.

עלייך לקבל עזרה מבחוץ. לא משנה מה המחיר לכך – זהו עסקו של אלוקים. הוא נותן לך את הילדים ויהיה עליו לשלם את החשבונות האלה. אבל אל תפגעי בנשמה הזאת שניתנה לטיפולך, הן למענה והן למענך-את. במקום זאת, שמחי בפריבילגיה שניתנה לך. לעולם לא תתחרטי על כך, ועוד שנים תפיקי נחת רבה מהחזקת ילדיו של ילד/ה זה על ברכייך. חיי עם החזון הזה, ונסי לקחת את החיים בתוספת עוד כמה גרמים של שמחה והנאה.