שאלה:

בתי רווקה, אינה עובדת, ולאחרונה גילתה שהיא בהיריון. היא בת עשרים ואחת, בגירה מבחינה חוקית, והיא החליטה שהיא רוצה לעשות הפלה. עד כה שום דבר שאמרתי לא הצליח לשכנע אותה שזו החלטה שגויה. הרב שלנו דיבר אתה על הפרספקטיבה של ההלכה והפילוסופיה היהודיים, אך היא מתמודדת עם כל השאלה ברמה הרגשית בלבד, ואינני יודעת מה עוד אוכל לעשות כדי לשכנע אותה. החשש הכי גדול הוא שאם היא תעשה את זה, זה יהיה משהו שהיא אף פעם לא תוכל לסלוח לעצמה עליו. זה יהיה מקור חרטה שהיא לא תוכל לתקן אף פעם. האם יש משהו שביכולתי לעשות כדי לעזור לה ולמנוע את הדבר הזה? אנא עזרי לי.

אם נואשת

אם נואשת יקרה,

אחד הדברים הקשים ביותר להורה הוא לראות את בתך סובלת. אך לראות את ילדתך עושה החלטה קבועה ובת קיימא שהיא הרסנית, זה עינוי קשה ביותר. קודם כל, חיוני שתנסי להביא את בתך להבהיר לך למה היא לא רוצה ללדת את התינוק הזה, כדי שתוכלי לראות מהן האופציות. אם היא דואגת שלא תוכל לטפל בילד, אזי עליך לעזור לה לגלות איך היא או אחרים יוכלו לספק את צרכי התינוק הן מבחינה כספית והן מבחינה רגשית. ישנם גורמים היכולים לסייע בכך.

כך תוכלי למשל לפנות לאגודת "אפרת", או אם היא לא מעוניינת לגדל את התינוק, אולי תוכלי לשכנע אותה לתת את התינוק שלה למשפחה המשתוקקת נואשות לילדים.

אפשרות אחרת, שידוע לי כי יתכן שבתך כלל לא תהיה מעוניינת בה, היא שאת תציעי לאמץ את התינוק/ת בעצמך. אולי, אם תציעי לה זאת, הדבר ישכנע אותה שהיא לא לבד בעניין הזה וכי את באמת נמצאת שם לעזור לה ולתינוק שלה. יעזור לה גם לקלוט כמה התינוק הזה חשוב לך, כי אין זו החלטה שלה בלבד שלא תשפיע על אנשים אחרים, אלא שמדובר בנכד או בנכדה שלך, במישהו שאת תאהבי ותדאגי לו או לה אם היא רק תרשה לך.

אולם, ההצעות הנזכרות לעיל יהיו רלוונטיות רק אם היא תשנה את דעתה. ולשם כך, כפי שאת כותבת בעצמך, היא צריכה להשתכנע לא רק ברמה השכלית אלא גם ברמה הרגשית. אני רוצה לשתף אותך במייל שקיבלתי לאחרונה. היה זה מאישה שכתבה על ההפלה שהיא עברה לפני עשרים שנה. היא שלחה את הקטע הזה כי אולי מישהי אחרת תוכל לקרוא אותה וללמוד מן הטעות שלה. אולי אם בתך תהיה מוכנה לקרוא זאת, היא תראה כמה מן הסיבוכים של הדבר שאותו היא מתכננת ואת ההשפעות לכל החיים שיהיה לכך עליה.

"היום הגרוע ביותר בחיי היה להתעורר בבית החולים באותו יום. רצחתי את ילדי. הכאב והייאוש חתכו בי עד לעמקי נשמתי. באותו רגע נוכחתי לדעת שעשיתי את הטעות האיומה ביותר שיכולתי לעשות אי פעם. הגרוע ביותר הוא שלא יכולתי לשנות את החלטתי. לא הייתה דרך חזרה. לא הייתה עוד הזדמנות. אף אחד לא דיבר איתי על האופציות ולא ניסה להניא אותי מלעשות את ההחלטה הזו. איש לא הסביר לי איזה חלל ריק נוראי אחוש בתוכי ואת החרטה האיומה שאחווה למשך שארית חיי. יש כל כך הרבה שאלות שלא נענו ושתישארנה ללא תשובה לעולמים.

כיום, כשאני מבינה את ההשלכות לטווח ארוך של הבחירה שלי לוותר על ילדי שטרם נולד, הייתי בוחרת אחרת. למרות העובדה שהאב היה אלכוהוליסט, אני רואה כעת שכל נשמה צריכה לעשות את דרכה שלה. הילד היה יכול למצוא את דרכו שלו ולהתרחק מן התכונה הבעייתית הזו. אולי הייתי מתחזקת כבר דרך הלידה הזו, ולא רק דרך הלידה שעברתי תשע שנים מאוחר יותר.

כל כך הרבה פעמים תהיתי איך היה הבן שעליו ויתרתי, ואם העובדה שוויתרתי על הבן הזה היא הסיבה לכך שאף פעם לא קיבלתי הזדמנות ללדת בן נוסף. האם כל ההפלות, כל אבדני הילדים שטרם נולדו, שהתרחשו מאוחר יותר, היו התוצאה של אותה החלטה, או שמא אף יותר מכך?

אין ספק שראייה במבט לאחור היא ראייה מצוינת, אך אילו באמת ידעתי מה תהיה השפעת ההחלטה הזו על שאר חיי, כיצד היא תעצב את עתידי, הייתי יולדת את בני התינוק. מעולם אפילו לא נתתי צ'אנס לו ולי."

אני מתפללת שבתך תמצא בתוכה את הכוח להתמודד עם האתגר הזה ולהביא את התינוק הזה לעולם. אנא עדכני אותי.