אני לא יודעת מה לעשות. אחי התאום בן השש-עשרה יצא משליטה וכנראה שאמי לא מסוגלת להתמודד אתו. תמיד היינו קרובים מאוד, אבל עכשיו כל מה שהוא עושה זה לשחק משחקי וידיאו (6 שעות בימי בית ספר ו- 10–12 שעות בסופי שבוע). הוא מדבר לא יפה לאמא שלי ולא מדבר עם אף אחד, כולל איתי, והמשחקים האלה הפכו לחברים החדשים שלו. אני ממש חוששת שהוא ייכנס לדיכאון, אבל אין לי מושג איך לעזור לו! אנא יעצי לי מה לעשות.
אין לי מושג
אין לי מושג יקרה,
תודה שהשקעת מזמנך כדי לכתוב על אחיך. אני מברכת על מאמצייך למען משפחתך.
נראה לי שיש כאן שני עניינים שיש לטפל בהם. האחד הוא אחיך והשני הוא מציאת דרך שבה כולכם תוכלו להתייחס עליו. הבה נתחיל באחיך...
ממה שכתבת, נשמע לי כי אחיך זקוק לעזרה מיידית וקריטית. את מתארת נער אנטי-חברתי, מדוכא וכועס, בעל הערכה עצמית נמוכה, שלמעשה מסתגר מן העולם ה"אמיתי" לטובת עולם של פנטזיה. ההתנהגויות הללו מדאיגות באמת. נער זה זקוק לייעוץ מקצועי במהירות האפשרית. שאלתי היא, האם הוא עצמו מודע לכך? האם אמך יודעת זאת?
כיוון שהוא עדיין בגיל העשרה, הרי עובדת היותו חי בבית על חשבון הוריו פירושה כי יש לקבוע כמה חוקים ולהביאו לציית להם. בסופו של דבר זה אומר שהוא עדיין צריך לעשות את מה שאבא ואמא אומרים לו. החשש שהוא "ייכנס" לדיכאון אינו במקומו, כי הוא כבר בדיכאון. השאלה היא מה כולכם עומדים לעשות כדי לעזור לו? אני ממליצה בתוקף לאמך ללכת בעצמה לייעוץ כדי לקבל הדרכה לגבי הדרך הטובה ביותר לתקשר איתו. זה קשה אם לא בלתי אפשרי "לעזור" למישהו שלא רוצה לקבל עזרה. לכן היא זקוקה להרבה תמיכה לסייע לו להגיע למקום שונה בחייו.
אמך צריכה: א). להכיר בעובדה שקיימת בעיה. ב). עליה להבין כי לבקש עזרה (כמו שאתה עשית) זה סימן לכוח ולא לחולשה, ולאחר מכן עליה להשיג לו את הסיוע הנדרש. התנהגותו יכולה להתפרש כקריאת עזרה שקטה. סביר שאין הוא מבין מדוע הוא מרגיש כפי שהוא מרגיש. הוא ודאי מבולבל וסובל ולא יודע איך להתמודד עם זה. לכן הוא בוחר שלא להתמודד כלל, ובסופו של דבר, הוא בוחר להיעלם. כהורה, מוטלת על אמך האחריות להשליך אליו קרש הצלה.
הן אמך והן אחיך צריכים לדעת שיש הרבה עזרה שניתן לקבל. חוץ מטיפול נפשי (שאני מאוד ממליצה שאחיך יקבל), יש עוד כמה רעיונות שיכולים לסייע. האחד – תוכנית קבועה לאימון כושר גופני (במיוחד אחת מאמנויות הלחימה, שהן נהדרות הן לגוף והן לנפש – שכן הן עוזרות במיוחד לבנות ביטחון עצמי), וכן משטר תזונתי בריא (המזון הא הדלק המזין את גופנו. בלי רכיבי תזונה נאותים, הגוף פשוט לא מסוגל לתפקד כיאות. לכן, ביקור אצל תזונאי/ת או נטורופאט/ית יהיה עוד מקום נהדר להתחלת התהליך), ואולי אפילו חופשה (בלי גישה למחשבים) או מחנה כלשהו. ישנן כמה תוכניות מדהימות לנערים בכל הארץ.
לגבייך ולגבי מצבך ביחס לאחיך, הרי את לא אמורה להתעקש שהוא יקבל טיפול, אך עלייך להוסיף לנסות לדבר אליו ולומר לו שאת אוהבת אותו ושאיכפת לך ממנו. הוא עשוי לדחותך מעליו בתקופה זו, אך זה מפני שהוא לא מרגיש טוב, וכשירגיש טוב יותר, הוא יעריך את העובדה שאת היית שם בשבילו במהלך הזמן הזה. הפילוסופיה החסידית מלמדת כי "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב". גם אם לא תוכלי לפתור את בעיותיו, תוכלי לדבר אתו, בפתיחות ובכנות, ולחלוק עמו את כאבך ואת דאגתך. אין לי ספק שבמוקדם או במאוחר הוא יכיר בעובדה שאת באמת מסוגלת לתמוך בו ואפילו, יותר חשוב מכך, אפילו להיות חברה שלו. לאחיך יש מזל שיש לו מישהי כמוך, הדואגת לשלומו ולרווחתו.
הרבה מזל ואני מקווה לשמוע ממך חדשות טובות בקרוב.
כתוב תגובה