מדוע נזכרים בי רק כשצריכים אותי?

שאלה:

בכל פעם שלמישהו יש משבר, הם מתקשרים אליי. בכל פעם שמישהו זקוק לעצה, הם מתקשרים אליי. אני מרגישה שתמיד קוראים לי ומתקשרים אליי ושאני זמינה לכל אדם העובר תקופה קשה וזקוק לעזרה. אני מניחה שאני מתמודדת היטב עם מצבי לחץ; תמיד אמרו לי שאני טובה בתמיכה באחרים וכי יש לי עצות טובות.

הבעיה היא שבאותה מהירות בה נזכרים בי – שוכחים אותי. ברגע שהאישה שעזרתי לה חוזרת לעמוד על רגליה, נראה שעבורה אני לא קיימת יותר. זה לא שאני מחכה לזר פרחים או למתנה, אך אני מניחה שהייתי רוצה הכרה כלשהי על העזרה שנתתי. אני מרגישה אשמה על כך שאני רוצה תודות, אך אני מרגישה שמגיע לי לקבלן! האם אני טועה?

נשכחת

תשובה:

נשכחת יקרה,

את נשמעת כאישה שהעניקה המון המון תמיכה ועידוד לאחרים במהלך השנים. אולי הגיע הזמן שתתני גם לעצמך! כשאנו בתוך סיטואציה מסוימת, קשה לראות אותה כפי שהיא, לכן – הפכי את השולחן. מה היית אומרת למישהי שהייתה מגיעה אלייך ומבקשת את עצתך בעניין כזה?

רוב הסיכויים שהיית מזכירה לה, שבין שמודים לה או לא, מה שהיה עשתה הוא עצום והיא עזרה לאנשים השרויים במצוקה גדולה. תכופות, אלה שהכי זקוקים לעזרה לא מסוגלים רגשית להודות על העזרה שניתנה להם!

יתכן שעם הזמן אותם אנשים ישובו אלייך ויאמרו לך תודה. או שלא. וזו אולי גלולה שקשה לבלוע. אך כפי שכתבת בעצמך, לא הצעת את עזרתך תמורת תודה. כמובן שנחמד אם מעריכים אותך, וכמובן שנהדר לחוש שמישהו אומר לך כמה את נהדרת, אבל אלה הן תוספות. את עזרת להם בגלל שידעת שהם זקוקים לעזרה. ואת עשית דבר נפלא בכך שהצעת להם עזרה. רק לראות אותם במקום טוב יותר צריך להוות עבורך אמירת תודה. הביטי היטב במצבם כיום ואיך הם היו כשהם הגיעו אלייך, והיי גאה שמאמצייך הובילו לשינוי מוחשי. היה זה הרבה יותר מדכא אילו היית משקיעה כל כך הרבה מאמץ וכלום לא היה משתנה! אם כך, את ברת מזל שכן מאמצייך נשאו פרי!

עוד נקודה שחשוב לזכור: לעתים תכופות אנשים העוברים תקופה קשה באמת, ולאחר מכן משתקמים, לא רוצים להיזכר בתחושת הנצרכות אותה חוו. אולי, אפילו בתת-מודע, את משמשת להם כתזכורת למצבם אז. אולי כשהם רואים אותך או מדברים אתך, הם חוששים שאת מביטה עליהם כפי שהיו אז ולפי כפי שהם היום. ואולי זה אכן כך: בשל הסיוע שהענקת להם את יודעת המון פרטים אישיים ואירועים שהם רוצים להשליך אל פח האשפה של ההיסטוריה.

אין ספק שהם אסירי תודה על מה שעשית. אבל התוצאה הסופית היא בדיוק מה שקיווית כאשר עזרת להם: הם הצליחו, המשיכו בחייהם ואת היית שם בשבילם.

היהדות מלמדת אותנו שהצדקה הנעלית ביותר היא למצוא למישהו עבודה. הרעיון הוא, שמעבר לנתינת דברים שהם זקוקים להם, יש לתת לאנשים את היכולת להתפרנס בכבוד. לפיכך, באופן פרדוכסלי, החסד הנעלה ביותר לא יזכה את התורם בשילוט מפואר על שמו, שכן הוא רק סייע לאיתור עבודה ולא נתן אפילו אגורה אחת!

אופן נוסף ונעלה לנתינת צדקה הוא נתינה אנונימית. בסיטואציה זו, אפילו כאשר את נותנת את הכסף, האדם האחר לא מודע כלל לכך שהכסף הגיע ממך. ותכופות, יתכן שלא תדעי אפילו מי היה זה שקיבל את הכסף. לכן שוב, לא יתקבלו כאן אמירות תודה ישירות או הכרה ישירה במעשה הטוב שעשית.

לכן, התורם האנונימי הזה הוא כעת – את עצמך! אולי עזרת למישהו לעזור לעצמו, ובכך נתת לו "עבודה". או אולי נתת עזרה ישירה, שהאדם שקיבל אותה היה מודע לה או שלא היה מודע לה. עשית מעשה גדול. מעשה זה יצר שינוי עמוק ומשמעותי. עלייך להיות גאה בכך שהייתה לך ההזדמנות לעזור לאדם אחר בדרך כל כך משמעותית – ואף להיות אסירת תודה על הזדמנות זו. עלייך להרגיש טוב עם עצמך. זוהי התודה שאת מקבלת. היא לא צריכה לבוא מהם. היא צריכה לבוא מבפנים.

ועלייך להתברך בכך שבזכות אלה שעזרת להם, אחרים יהיו שם בעבורך באותה דרך שאת עזרת לאחרים. אני מקווה שתמצאי את השלווה הפנימית ואת האושר שאת ראויה להם, וכי תכירי בעבודה הנהדרת שעשית, בין שאחרים מודים לך עליה ובין אם לאו.