כבוד הרב,

אני אבא ואני לי מושג כיצד לגדל ולחנך ילד יהודי. הדבר היחיד שאני יודע לעשות זה לא לחזור על הטעויות שעשה אבי (אם כי בדרך כלל זה בדיוק מה שאני עושה). אני רוצה שבני יגדל עם זהות יהודית איתנה וביטחון עצמי. תוכל לסייע?

א. אבא

שלום לך א. אבא,

יש רק שתי שורות שעליך לדעת. זה הדיאלוג הראשון בין אב לבנו המופיע בתורה:

ויאמר יצחק אל אברהם אביו... "אבי",

ויאמר אברהם, "הנני, בני" (בראשית כב, ז).

הדיאלוג ממשיך הלאה, אבל עלינו לעצור כאן קודם כל, כדי שתוכל לראות את היער למרות העצים הרבים.

את המלים הללו פגשנו כבר קודם – רק פעם אחת קודם לכן – בתחילת אותו הסיפור עצמו. אברהם השיב לבנו באותן מלים שהשתמש בהן קודם לכן בתשובתו לאלוקים:

לאחר כל הדברים הללו אלוקים ניסה את אברהם והוא אמר לו, "אברהם!" ואברהם השיב לו, "הנני" (בראשית כב, א).

ואז אלוקים ביקש מאברהם לעשות משהו מנוגד לכל תא בגופו ולכל נימי נשמתו: להקשיח את לבו, לכבות את תודעתו, לקחת את בנו ו"העלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך..." (בראשית כב, ב).

גברים מכירים את ההרגשה. קיפאון. "צריך לעשות מה שצריך לעשות". אנו עושים זאת כשאנו הולכים למלחמה וכשאנו הולכים לעבודה, כשאנו מפטרים עובד וכשאנו מחנכים ילד. יש קול קטן בתוכנו שזועק, "זה לא מי שאני! איך אני יכול לעשות זאת?" אבל אנו פשוט אומרים לקול הזה לסתום את הפה כדי שנוכל לבצע את המלאכה.

כולנו היינו במקום הזה. יש לך דד-ליין בעבודה, פגישה חשובה על חוזה ענק. עליך להתמודד עם נודניקים שמשגעים אותך. התנועה של שעת הלחץ הורגת לך את העצבים. בשעה 7:30 בבוקר המחרת אתה לא רוצה לצאת יותר. אף תא בגופך לא רוצה ללכת. אבל אתה חייב.

או-קיי, זה לא מי שאתה – אתה איש משפחה והמשפחה חשובה לך יותר מכל. אבל כדי להאכיל משפחה שלמה, גבר צריך להקריב קורבנות. אל תרגיש את מה שאתה מרגיש, אל תחשוב את מה שאתה חושב, כי זה יטריף אותך. החנק את הקול הפנימי, היה גבר, כפי שהיו גברים מאז שכפות רגליהם פגשו באדמה הקרה והקשה. פשוט עשה את זה.

האבא שבתוכנו כבה, ויחד איתו כבים גם ילדיו.

"אבא?"

"אבא?"

"אני עסוק עכשיו".

"אבא?"

"סליחה, בן, אני עסוק. לך לדבר עם אמא".

זה מה שהעולם המוזר הזה מסוגל לעשות לגבר: בדרכו לפרנס את משפחתו, הוא מקריב אותם על מזבחם שלהם.

אז הנה אברהם, מצוי במרכזו של מבחנו הכביר ביותר. הוא יכול להתמקד בדבר אחד בלבד: לעשות את מה שצווה עליו. ושם הוא נמצא, ב-100%. אחרי ככלות הכל, לא מדובר רק בפרנסה, אלא גם בשמיעת קולו של אלוקים. וכך, יצחק קורא לו אך אינו בטוח שאביו באמת נמצא שם.

"אבי?"

"כאן הנני, בני. כל כולי. למען כל כולך. מה המצב?"

אולי זה היה המבחן כולו. ואולי רק כך יכול היה אברהם להוכיח שהוא מסוגל להיות אביה של האומה שעתידה להביא לעולם את חמלתו של אלוקים.

אולי. אבל זאת אני יודעת בבטחה: במלים הללו, אברהם העביר את הלפיד לדור הבא. שכן, כאשר יצחק ראה שאביו מסור לו כל-כולו, וזאת באותם אופן ומידה שבהם הוא מסור לאלוקים – או-אז הוא חש נכונות להתמסר לחלוטין לאביו ולאלוקיו.

המלים הללו הן כל שאתה צריך לדעת כדי להיות אבא יהודי אמיתי. השאר כבר יגיע מאליו.

"הנני, בני. כל כולי".