שאלה:
אני מקבל מסרים סותרים על העניין של ראש מול לב. חז"ל מעודדים אותנו להביא לכך שהראש ישלוט בלב ויכוון אותו, ולאחר מכן הם אומרים לנו "רחמנא ליבא בעי" (=אלוקים חפץ בלב). מי צודק?
תשובה:
למעשה, יש ראש אחד ושני לבבות. ישנו הלב החיצוני, אותו חלק בנו שפשוט מגיב לעולם ותמיד רודף אחרי מה שנראה לו טוב, בורח מפני מה שנראה לו רע ונובח על כל מה שנראה כאילו יש להתקיפו. אבל קיים גם הלב הפנימי, שבו אש הנשמה בוערת תמיד בפשטות ובשלווה וממתינה שנלבה אותה.
קיים שער המוביל אל הלב הפנימי, והמפתח לשער זה הוא הראש. בלי הראש, קל מאוד לשטות בעצמך, להאמין שאתה כנה ורציני בעוד למעשה אתה מודרך אך ורק על ידי לבך האחד, האנוכי והמרוכז בעצמו. לעתים תכופות מדי אנו רואים כיצד אנשים מתרצים את ההתנהגות הבלתי מוסרית ביותר באמירות כגון "הרגשתי שזה נכון". אבל הלב שלעצתו הם הקשיבו הוא הלב החייתי ששואג ביער. תכופות הוא שואג חזק מדי, עד שלא ניתן לשמוע בכלל את הלב הפנימי.
לכן אנו זקוקים לראש. לשבת ולהרהר, להתמקד בהיבטים העמוקים של מה שלבנו הפנימי אומר לנו, עד שנוכל לשמוע את קולו, חזק וצלול.
כמובן שראינו רבים שנתקעו בשער ולא מסוגלים להמשיך קדימה, כאילו השער עצמו הפך למטרה ולתכלית.
רבי זאב וולף מניקולייב המשיל על כך משל. הוא סיפר על מלך אשר בשיאה של מסיבה פרועה שבה שתו לשכרה הודיע שביום מסוים, כל אדם מממלכתו יוכל לבוא ולקחת כל דבר שבו יחפוץ מתוך אוצר המלך. ביום המחרת הוא התפכח מיינו ולא האמין לדבר השטות שיצא מפיו בעת שכרונו. למרבה המזל, יועציו החכמים טיכסו עצה ומצאו תוכנית פעולה.
ביום המיועד נפתחו שערי הארמון והאלפים שהמתינו בחוץ כבר מן הלילה הקודם זרמו פנימה. אולם תוך שניות מעטות הם עצרו נדהמים. באוויר נשמעה מוסיקה נפלאה שמעולם לא שמעו כמותה, וציפורים אקזוטיות עפו מעל ראשיהם מעץ פורח אחד למשנהו. המראות, הניחוחות ומעל לכל, צלילי המוסיקה המופלאה שחדרו לאוזניהם, כל אלה משכו אותם כמו בחבלי קסם והם היו אחוזי פליאה ולא יכלו להמשיך הלאה.
כולם – מלבד איש צעיר ופקחי אחד. הוא סתם את אוזניו בצמר גפן וצעד הלוך ושוב כשהוא ממלא את מריצתו באוצרות.
"טיפשים!" הוא קרא. "זו רק החצר! האוצר האמיתי והעצום נמצא מעבר לכל זה, והוא שמסוגל להשיג את כל מה שעיניכם רואות ואף מעבר לכך!"
האוצר הגדול של הארמון, כך הסביר רבי זאב וולף, הוא הלב הפנימי. החצר – זהו הראש עם כל משחקיו. טיילו בחצר, אך דעו שיעדכם האמיתי שוכן מעבר לה...
כתוב תגובה