קפיצה מסוכנת

לאחרונה נסעתי לטיול לאזור מפלי הניאגרה ושם ראיתי שלטים גדולים המכריזים כי אסור לקפוץ מן הצוקים הגבוהים לתוך המים הסוערים של המפרץ. בהתחלה הייתי מופתע שצריך להזהיר דבר מובן מאליו. אחרי הכל, איזה אדם שפוי בדעתו היה רוצה לקפוץ מצוק בגובה עשרה מטרים לתוך ים גועש?

אולם חיפוש מהיר ביוטיוב גילה לי עד כמה פופולרית הקפיצה מן הצוקים באיזור הניאגרה, ומכאן הצורך בשלטי האזהרה הרבים.

הגעתי למסקנה שהאזהרות הללו היו מספיקות גם כדי לרפות את ידיו של האדם האמיץ ביותר מדילוג פזיז, אבל טעיתי. בעודי יושב על אחד הסלעים התלויים ממעל, ראיתי אב לשני ילדים מאמן את בנו באמנות הקפיצה מצוקים. הוא עשה רושם של בחור הגיוני, ובשיחה התגלה לי אפילו כאדם די רוחני. מדוע אם כן הוא עסק באימון הבן שלו לפעילות מסוכנת שכזו? לא הספקתי לשאול אותו והוא כבר קפץ בעצמו. לקח לו כמה דקות ארוכות להיאבק בגלים ולהגיע חזרה לחוף, אולם הוא גילה מומחיות בתזמון תנועותיו, פתח בשחייה תנועות נמרצות ובטוחות ולבסוף הגיע לחוף.

הוא סיפר לי שהקפיצה מצוקים הייתה תחביב משפחתי מזה עשרות שנים, וכי הוא מבקר בחופים הללו כל שנה, במיוחד כדי לקפוץ מן הצוקים. מנקודת מבטו, הטיפוס על הצוק בלי לקפוץ ממנו הוא בזבוז זמן. הוא מבין שהקפיצה מצוקים אינה עיסוק שמתאים לכל אחד, אך אלה שעושים את הקפיצה מגלים מין ריגוש משכר ששב ומושך אותם לחזור לשם ולהתנסות בכך שוב ושוב.

אכן, שמרנים זהירים כמוני לעולם לא יכירו את הריגוש של קפיצה מגובה עשרה מטרים ואף לא את הסיפוק שבניווט דרך הגלים הגועשים.

אלא שזהירים כמוני גם לעולם לא יסכנו את חייהם בחיפוש אחר ריגושים.

הקפיצה הרוחנית

מילותיו גרמו לי להשתהות, כיוון שעלה בדעתי שאמנם יתכן בהחלט שאף פעם לא אקפוץ מצוק פיזי, אבל כל אחד מאיתנו קפץ קפיצה רוחנית. המיסטיקנים היהודיים העתיקים תיארו את ירידת הנשמה מן השמים לאדמה כקפיצה רדיקלית ממקום מושבה הנעלה לבור תחתיות עמוק לאין שיעור. אין זה מפתיע כי הנשמה ממאנת לעשות את הצעד הגורלי, אך הא-ל הטוב מכוון אותה עד למדרון ושם מעודד אותה לקפוץ למטה.

הקפיצה הפיזית עמוסת סכנות. הקופץ מסתכן בשבירת עצמות על הסלעים המשוננים, בנחיתה במים רדודים או בטביעה בגלים הכבירים. הקפיצה הרוחנית אף היא מהווה סיכון, שכן בור התחתיות מלא במכשולים ובאתגרים לנשמה. בעולם מלא בחומרנות, הנשמה מסתכנת בהקרבת תומתה הרוחנית או אפילו בלהיות מושפעת מן הניוון השורר בחברה שלנו. אולם הנשמה נדרשת לעשות את הצעד ולקפוץ משום שבלי הקפיצה הזאת אין היא יכולה לממש את גורלה.

גורלה של הנשמה הוא לדור בעולם שאינו אוהב את ההוויה האלוקית ואף על פי כן להישאר נאמנה לאידיאלים של הא-ל. השמים מלאים בנשמות נשגבות, אך אלוקים רוצה שהנשמה תיכנס למצבה האנושי השברירי והפגיע, שבו היא מסוגלת בקלות להיכנע ולהתפשר, אך שם אף ביכולתה להשתמש בחופש הבחירה שלה ולחבוק את דרך החיים היהודית.

שירות התכלית הראשונית

תכלית הבריאה היא להביא את הטוהר ואת האצילות של היסוד השמימי לתוך עולמנו הקשה וחסר הרוח. אלה שצוללים פנימה ושוחים כנגד הגאות מסכנים את טוהר נשמותיהם, אולם זהו סיכון שהם מוכנים לקחת כיוון שגורלם על כף המאזניים.

מכריי החדשים, המשפחה הקופצת מצוקים, בילו את אחר הצהריים בכסיסת ציפורניהם, בהתחמקות מפקחי הפארק ובמתח גדול סביב כל קפיצה, אך הם יצאו משם מרוצים, כי הם התגברו על פחדיהם וחוו ריגוש. באופן דומה, כאשר אנו קופצים מן המצוקים הרוחניים שלנו, אנו דואגים לאפשרות של אבדן היושר הרוחני שלנו, אך אנו יוצאים מן ההתנסות הזאת כשאנו מרוצים, כי אנו מגשימים את גורלנו וממלאים את מטרתה הראשונית של הבריאה.

ההבחנה היחידה שבין קופצי הצוקים הפיזיים לבין אלה הרוחניים היא, שהראשונים צוללים תוך הפרה ברורה של חוקי הפארק ויש לעצור אותם, אך האחרונים מצויים בהסכמה מלאה עם הרצון האלוקי. רק על ידי כך שנעז ונפרוץ לתוך הסביבה שהופכת אותנו לפגיעים מבחינה רוחנית, נוכל להעלות את עולמנו ולהפכו למשכן ליסוד האלוקי-השמימי.