המסע שלנו החל ברייקיאוויק, בירת איסלנד, אליה הגענו כדי לצאת להפלגה ימית בספינת טיולים לעבר גרינלנד. העיר הקרה קיבלה את פנינו עם רוחות כה עזות שהיינו צריכים ממש להתאמץ כדי לא ליפול ממנה לארץ.

בעלי ואני הגענו מפילדלפיה ליעד האקזוטי והמרוחק הזה יחד עם זוג נוסף. מכיוון שנותרו לנו מספר שעות לפני העלייה לספינה, עשינו את דרכנו לבית חב"ד המקומי בניהולם של השלוחים הרב אברהם והרבנית מושקי פלדמן.

הקהילה היהודית הקטנה באיסלנד קיבלה את הזוג החב"די בשנת 2018, ובזמן הקצר שחלף מאז, אלפי תיירים ומקומיים נהנים מאירועי יהדות ציבוריים, קייטרינג כשר ושיעורי תורה.

ארבעתנו התקבלנו בכוס תה חם ובמאור פנים. היה לנו מעט זמן פנוי, וחברתי אנה ואני החלטנו להצטרף לשיעור התורה השבועי של הרבנית מושקי המיועד לנשים. הישיבה בצוותא עם קבוצת נשים מרקעים כל כך שונים, שהתגלגלו למקום המרוחק הזה למפגש עם חכמת החסידות הנצחית, הייתה עבורי אירוע מעורר השראה בצורה יוצאת דופן – התחלה חמה ובלתי נשכחת למסע בן עשרת הימים שלנו אל תוך המים הקפואים של גרינלנד.

לפני הנסיעה ערכתי מחקר יסודי ושלחתי אימיילים למחלקות רבות בחברת התיירות כדי לקבל אישור בכתב שיזמינו עבורנו אוכל כשר בספינה, כך שכשהשף יצא לשאול אם יש לנו צרכים תזונתיים מיוחדים, היינו, בלשון המעטה, מתוסכלים מאוד...

הספינה כבר הפליגה והתרחקה מחופי איסלנד, ואפשרויות הקייטרינג של בית חב"ד הלכו והתרחקו מאיתנו דקה אחר דקה. היה ברור שנאלץ להסתפק באכילת הרבה פירות וירקות בעשרת הימים הקרובים.

לא ידענו אז שדווקא "מצב החירום התזונתי" הזה יהפוך עבורנו למקפצה רוחנית שתחולל בנו, ולא רק, שינוי עמוק.

בעצם, המסע הזה התחיל כבר כמה שנים קודם לכן. כשאחותה של אמי, שכונתה על ידינו בחיבה "מַאמַא וֶרַה", נפטרה מקורונה, בעיצומו של אחד מגלי המגפה. באותה תקופה השתתפתי בשיעורי תורה רבים דרך האינטרנט. זמן קצר לאחר מכן, קיבלתי בדואר מתנה: כרטיס עם פרחים תלת-ממדיים קופצים ובו מילות ניחומים כנות, אהבה ותמיכה מאחת המשתתפות באותו שיעור. למרבה ההפתעה, היא לא חתמה בשמה אלא סיימה את ההודעה בשתי מילים: "אחותך לנשמה". אני זוכרת שהתרגשתי עד דמעות, והנחתי את הפרחים ליד הסידור שלי כדי שאוכל לעמוד לצידם בתפילה בכל בוקר.

כעת, חמש שנים מאוחר יותר, כשאותו סידור תפילה נמצא איתי על סיפון הספינה, עמדנו בקפיטריה מול שף מתנצל שהיה מוכן לבשל עבורנו אוכל כשר אך כמובן לא היה לו מושג איך.

בעודנו מסבירים לו בנימוס שלא ניתן להכין אוכל כשר ללא ידע יסודי בהלכות כשרות וללא ציוד וכלים מיוחדים, התקרב זוג נוסף, בעל חזות דתית, ומהר מאוד התברר לנו שגם הם – כמו שאומרים, והפעם זו ממש לא הייתה רק מליצה – "איתנו באותה סירה"....

אך למרבה התסכול, המציאות הייתה אדישה לחלוטין לצרתנו, שהפכה בינתיים לצרת רבים. הבנּו היטב שאם לא יתרחש נס, טענותינו הצודקות לא יוכלו לייצר לנו אוכל כשר בלב ים וחבל על הדיבורים.

למחרת, הלכתי לחדר כושר קטן שהיה בספינה. היו שם עוד שתי נשים שהתאמנו על הליכונים. אני השתמשתי במכשיר השמאלי, והאישה הנוספת שהובטח לה אוכל כשר השתמשה בהליכון האחרון מימין. מכיוון שהייתה אישה נוספת בינינו, לא הרגשתי בנוח לנהל שיחות פרטיות על פתרונות לאוכל כשר, ולכן כשסיימתי להתאמן, ניגשתי למכשיר שלה כדי לפתוח בשיחה.

התקבלתי מיד בחיוך רחב ולבבי. האישה, ששמה קים, טענה בנחרצות שהשם שלי נשמע לה מוכר. מכיוון ששמות המשפחה שלנו הוזכרו שוב ושוב כשהשף והצוות שלו ניסו לאתר מנות כשרות, קים ניסתה להיזכר מאיפה השם שלנו מוכר לה. התחלנו להעלות אפשרויות שונות, כולל שיעורים באינטרנט. לבסוף, גילינו שבמשך תקופה ארוכה השתתפנו באותו קורס מקוון של אימון אישי תורני, ושמענו זו את שמה של זו כאשר המשתתפים חלקו תובנות במהלך המפגשים. קים התעניינה מה היו התובנות שאליהן הכי התחברתי, ועניתי שהדבר שהשפיע עלי הכי הרבה בקורס לא היה הידע, אלא דווקא טוּב ליבה של אחת המשתתפות, שמצאה את כתובתי ושלחה לי מתנת תמיכה בתקופה שהייתה עבורי מאתגרת מאוד.

קים פתחה את הטלפון שלה והצביעה על כתובת הבית שלי. עדיין לא הבנתי מה היא אומרת.

"זו הייתי אני ששלחה לך את הגלויה עם הפרחים...".

קפאתי בתדהמה. מה הסיכוי שדבר כזה יקרה?!

האישה על ההליכון – שהציגה את עצמה כקרן – הייתה עדה למפגש הבלתי נתפס הזה, וכמובן הייתה המומה בדיוק כמונו. כתוספת לאחר הצהריים המופלא הזה, התברר שהיא ישראלית.

קרן שיתפה את סיפור המפגש הלא ייאמן עם נוסעים אחרים. ובזכות הסיפור שלנו, שהתגלגל מפה לאוזן, גילינו שכרבע מתוך 160 האנשים שעל הסיפון הם יהודיים...

המפגש הזה הפיח בי תחושת שליחות. היה לי ברור שיש כאן תוכנית-על בפעולה. הרגשתי דחף פנימי לשתף פעולה עם אותה תכלית עליונה.

כשהתקרבה השבת, שייטנו בטבע הפראי של גרינלנד בין נופים עוצרי נשימה. נוסעים אחרים שהתרשמו מסיפור ההשגחה הפרטית שלנו, ניגשו לקים ואליי כדי לברר על הדלקת נרות שבת.

חישוב הזמן הנכון להדלקת הנרות, דרש מחקר מעמיק ובירור מקיף אצל רבנים שמבינים את המורכבות ההלכתית המתעוררת באזור שבו השמש כמעט ולא שוקעת.

האיחוד המרגש שלנו עורר בנו את התעצומות הנדרשות כדי לארגן – ללא תכנון או הכנה מוקדמת – קבלת שבת ציבורית לכל יהודי הספינה. אנשים התאספו סביבנו כשהדלקנו נרות – רבים ככל שהצלחנו להשיג. התפללנו יחד תפילת קבלת שבת, ולאחר שבדרך נס נמצאו על הסיפון כמה בקבוקי יין כשר – שאף אחד לא הצליח להסביר איך ולמה הגיעו לשם – בעלי, סַשַׁה, עשה קידוש.

לאחר מכן התיישבנו לסעודת שבת עם סיפורי פרשת שבוע. עוד נוסעים הצטרפו. היינו משפחה יהודית אחת גדולה שהתקבצה יחד ביום הקדוש הזה. אחד הנוסעים, רופא במקצועו, שיתף אותנו במחשבות שלו. "כמה עשרות יהודים על ספינת מסע קטנה בחוג הארקטי, שמתקבצים לשאת תפילה, להדליק נרות ולבצוע לחם בסעודת שבת, בהובלת אישה כריזמטית ואנרגטית שהביאה חיוכים וסיפורים, הצליחו לשנות פינה קטנה בחדר האוכל ולהזכיר לכולם שכולנו מחוברים, ומוטל עלינו להביא את אור ה' לעולם. שזה מה שנועדנו לעשות".

השבת המרגשת הולידה חברויות-אמת חדשות. במהלך השבוע, המטיילים שיתפו זה עם זה רעיונות על רוחניות, אמונה וקשר לבורא עולם. עם השמש הארקטית המלכותית מאחורי קרחונים ענקיים ומרהיבים הצפים בקרבת מקום, התובנות הללו הרגישו קרובות ומוחשיות מתמיד.

במהלך העצירה שלנו בנוּק, בירת גרינלנד, רבים ביקרו בחנות מקומית וקנו נֵרונים בשביל ערב שבת הבא. כשכבר היינו מוכנים לשבת השנייה שלנו על הסיפון, הרגשנו חיבור שאי אפשר היה להתכחש לו. כידידים ותיקים, התכנסנו בקפיטריה לקבל את פני היום הקדוש שלנו.

מוקדם יותר, בעלי ביקש משירותי האורחים לכרוז הודעה: "הנוסעים היהודים מוזמנים לקבל את השבת ולשמוע קידוש בקפיטריה בשעה..." והמידע גם הודפס בחוברת התוכנייה היומית.

זה הרגיש כמו טעימה מימות המשיח, לראות את כולם עוזרים לנו בהתלהבות לקבל את פני השבת...

נוסעת נוספת, שגם היא נקראת קרן, ושבעלה לא השתתף בשום טקס יהודי מאז 1968, אמרה לנו: "אין לי מושג איך הצטלבו דרכינו, אבל הרגשנו מאוד רצויים ושייכים בשבת הזו. זה עודד אותנו לפתוח את הראש והלב לעוד חוויות מיוחדות מהסוג הזה..."

קים, שהפכה ל"אחות נשמה" שלי לנצח, סיכמה את זה כך: "החיים הם הרפתקה של צמיחה. בכל יום אנחנו צריכים להתעורר עם מחשבה של יראת כבוד וסקרנות, ולשאול: 'מה ה' הכין עבורי היום?'". מאז, אנו שומרות על קשר כמעט יום יומי.

מדי שבוע אני שולחת הודעות "שבת שלום" לאנשים המדהימים שפגשתי על הספינה ההיא.

הטיול שלנו לגרינלנד לימד אותי כמה שיעורים חשובים מאוד. ראשית, לעולם אל תזלזלו במעשה קטן של טוּב-לב. אפקט התהודה של המעשה הקטן של קים כלפיי, הוליד שרשרת אינסופית של השלכות חיוביות; שנית, שום דבר אינו קשה מדי עבור בורא העולם, והאירועים הבלתי-אפשריים ביותר סטטיסטית יכולים להפוך למציאות; ולבסוף, יחד עם חברים נוספים למסע, היינו עדים לכך שרוחניות וחיבור ניתן למצוא בכל פינה בעולם. אין מקום ריק או חסר פוטנציאל רוחני, המשימה שלנו היא לגלות אותו, בכל מקום, בכל רגע.