הדפיקות על דלת תא המאסר של אדמו"ר הזקן, בעל התניא, במבצר פטרופבלובסקיה שבפטרבורג הלכו ונעשו עדינות ומתחשבות מפעם לפעם. הסוהרים נדהמו לראות כיצד רמת המבקרים והחוקרים של הרב היהודי הולכת וגבהה בכל יום. אם בתחילה היו חוקרים מן השורה, והרבי נכלא בתא ייעודי ל'מורדים במלכות', בהמשך הועבר הרבי לתא נוח יותר, והחקירה נוהלה בידי מומחים ואחר כך שרי ממשלה מכהנים. בימים הקרובים, התלחשו, יבוא הצאר בעצמו לבקר בתא הכלא של האסיר, שהפך – לפחות בין כותלי הכלא – לאסיר החשוב ביותר.

זהו באמת פלא בלתי נתפס. הצאר פאבל הראשון שלט ביד רמה על כ־40 מיליון נפש, בשטח שהשתרע על פני כ־17 וחצי מיליון קמ"ר (כמעט פי שניים מגודלה של כל אירופה), והוא מתעניין בדמותו של רב יהודי בעיירה קטנטונת בפלך ויטבסק. המציאות הזו מאוששת במחקר ההיסטורי: על כתב שחרורו של הרבי חתום לא אחר מאשר הצאר בכבודו ובעצמו!

שאלת השאלות: "אייכה?"

דמות הפלאים של הרבי ריתקה אליה את האינטלקטואלים שבחצר המלוכה, וכך נמשכו לדון עמו בנושאים שונים (ממשל מונרכי מונהג בידי אריסטוקרטים ומומחים, כך שכל אנשי הממשל הגבוה היו אנשים מהשכבה הראשונה של משכילי רוסיה). וכך, באחת החקירות שניהל ממלא המקום של השר הממונה על חקירותיו של הרבי, שהיה אינטלקטואל וחוקר דתי, שאל החוקר: "למדתי בספר בראשית כי אחרי חטא עץ הדעת אלוקים חיפש את אדם, 'וַיִּקְרָא ה' אֱלֹקִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה?'. השאלה מתבקשת: וכי בורא העולם ומנהיגו אינו יודע היכן נמצא האדם?!".

השיב לו הרבי: "אלוקים אכן יודע היכן נמצא האדם, אלא שהוא לא רצה להבהיל אותו בפנייה ישירה, ולכן פתח במילת שאלה שתאפשר לאדם התחלה של שיח".

החוקר הכיר כבר את התשובה הזו ואמר: "את דברי רש"י אני מכיר כבר. שאלתי היא מה אתה אומר, מהו הפירוש שלך?".

הרבי השיב: "התורה מדברת על הפנייה של הבורא אל האדם, כל אדם, כל הזמן. 'ויקרא ה' אלוקים אל האדם'. והשאלה היא 'אייכה' – אתה נמצא כבר בעולם כך וכך שנים (הרבי נקב בגילו המדויק של החוקר), האם אתה כבר יודע עבור מה אתה נמצא בעולם? מה עליך לעשות, ומה עשית בפועל?".

עם ההסבר הזה שסיפק הרבי לשאלת החוקר שב הרבי לחדר כלאו. על פי המסורת מרבותינו הקדושים, הוא שב והתבונן בפירוש שהוא עצמו אמר אך לפני כמה רגעים. באותם ימים הרבי היה בהתעלות רוחנית גבוהה מאוד. הוא היה בהתרוממות הרוח על שזכה להיאסר ולמסור את נפשו על תורת הבעל־שם־טוב. נשמתו הגיעה לפסגות רוחניות, שכמעט והגיע למצב של 'כלות הנפש', של מאיסה בחיי הגוף עד שהנשמה נשאבת חזרה למקורה העליון.

כעת הוא שב והתבונן בשאלת ה'אייכה', ומתוך כך עיין במעלת הנשמה כשהיא מלובשת בגוף חומרי, כשהיא בעולם הזה הגשמי ויכולה לחולל שינויים ולהטמיע את רצון השם דווקא בפלנטה הזו, וכלשונו של בעל התניא 'דירה בתחתונים'.

אני לא מובן מאליו

הסיפור הזה מאפיין את דרכה של חב"ד, שפרצה מחדש בי"ט כסלו.

חב"ד כולה בנויה על שני תווים: סימן שאלה וסימן קריאה. 'סימן השאלה' שמלווה כל חסיד, כל לומד תורת חב"ד והוגה בתורת רבותיה, היא השאלה: "למה ירדה הנשמה למטה?". ובמילים פשוטות – למה אני כאן? מה המשימה, מה התכלית? מהי השליחות שלי? סימן הקריאה הבא מיד אחר כך: "יש לי כאן משימה, יש לי כאן תכלית".

זהו סודם של חסידי חב"ד ב־250 השנים שחלפו מאז חג הגאולה בתקופת הצאר ברוסיה האנטישמית והפרועה, דרך מסירות הנפש העצומה בימי הקומוניסטים, ועד למוטיבציה האדירה שמניעה את שלוחי הרבי היום בכל פינה בעולם. הכול יושב על נקודה אחת: 'אייכה'. סימן שאלה – אני לא מובן מאליו. סימן קריאה – אני כאן כדי לעשות משהו.

חג שמח!