שאלה:

לפני שנים רבות הייתה לי הפלה מלאכותית. עשיתי זאת מרוב בושה; אבל כיום אני שוקעת ברגשות אשמה. אני יודעת שאיני יכולה להחזיר לאחור את מה שעשיתי, אבל יש איזושהי דרך להקל על המשא שלי? או עליי להיכנע לחוש רגשי אשמה כל חיי?

תשובה:

האשמה עושה לנפש מה שהכאב עושה לגוף. הכאב עצמו אינו דבר טוב, אבל הוא משרת מטרה. הוא מזהיר אותנו שמשהו לא בסדר ומחייב פעולה מתקנת.

האשמה גם היא משרתת מטרה. להרשות לאשמה לנגוס בעצמנו זה חסר הגיון. האשמה לא באה להרוס אותנו, אלא לשמש זרז להשתפרות. עלינו לזהות את השגיאות שאנו עושים, ליטול עליהן אחריות (ולא להאשים אחרים, גם הם חלקם ראויים להאשמה כלשהי) ואז להחליט להיות טובים יותר בזכות הניסיון. אנו חייבים להפוך את הרגשות השליליים כך שיניעו אותנו להרבות בעשיית טוב.

במקרה כמו שלך אולי תוכלי לנתב את רגשות האשמה באמצעות פתיחת פרויקט למען ילדים חסרי בית. הרעיון האולטימטיבי יהיה לאמץ ילד כזה, אבל זה לא תמיד אפשרי. הנה עוד כמה הצעות: לנדב מזמנך או מכספך לבית יתומים; להפוך ל"אחות גדולה" לילד שצריך עזרה מיוחדת; או לעזור לחברה או לחבר משפחה שמגדל את ילדיהם בנסיבות קשות, למשל אם חד-הורית או מישהי שנאבקת עם מחלה קשה.

רגשות האשמה יוצרים בנפשנו חלל ריק. מלאי את החלל הזה עם משהו משמעותי. כווני מחדש את האנרגיה שלך לקראת משימה חדשה שתועיל למישהו נזקק. בדרך זו לא רק תקלי על האשמה, אלא ממש תעשי לה טרנספורמציה לדחף לעשיית טוב.

אינך יכולה להחזיר את החיים הפונטנציאליים שאבדו. אבל את יכולה להשיג מחדש את הפוטנציאל שלך. אל תניחי לרגשות אשמה לשתק אותך. בקשי מאלוקים לסלוח לך. אז סובבי את האשמה לאחור, והשתמשי בה בתור קרש קפיצה למעשה חיובי. הפכי את מה שהיה פרק שלילי בחייך למבוא לפרק הבא, פרק שכל כולו אהבה וחיים.