שאלה:

תמיד אני חוזר ואומר לבני בן התשע שאדם שעובד קשה יתקדם בחיים ויהיה לו כל מה שהוא זקוק לו. עכשיו אני עומד בפני דילמה. יש בשוק משחק אלקטרוני חדש שעולה 499$ פלוס המון כסף לכל משחק. לבן דוד של בני ולחבריו יש משחק כזה, אבל אנחנו לא עומדים לקנות לו אחד. לא רק שאין לנו הכסף, אלא בכל מקרה, המשחק אינו בראש סדר העדיפויות שלנו, יש דברים הרבה יותר טובים שהוא יכול לעשות עם הזמן שלו מאשר לשחק משחקי וידאו אלימים. הוא עושה הכול כראוי, מציית לנו, מתאמץ בבית הספר, ועכשיו הוא פגוע ומתוסכל מכך שהוא עשה את כל זה ואינו יכול לקבל את מה שהוא רוצה. איך אוכל להסביר לו את זה?

תשובה:

ניתנה לך הזדמנות נהדרת להפגין כישורי הורות, שכן בהקשר זה תוכל ללמד את ילדך שתי אמיתות חיוניות: שלא יכול להיות לו כל מה שהוא רוצה, ושלא תמיד הוא יכול לדעת למה הדברים כפי שהם.

המחשבה שילדים צריכים להבין את הרציונל שמאחורי כל החלטה של הוריהם מגוחכת. אילו יכלו הילדים להבין את כל המניעים של הוריהם, אז הם עצמם היו ההורים. מה שעושה אותם לילדים הוא בדיוק האי-יכולת שלהם להבין למה לא צריך להיענות לכל גחמה ושיגיון לב. תפקידם של ההורים הוא להגדיר גבולות, ולפעמים משמעות הדבר היא שהתשובה היא פשוט "לא!"

כשהורים קובעים כלל ומכריזים "לא" חד-משמעי, הם עושים עם ילדם חסד גדול, שכן הילד ילמד שיעור חשוב לחייו: לא תמיד אתה מקבל מה שאתה רוצה. לפעמים זה נראה לא הוגן, לפעמים זה נראה שאין לזה הצדקה, אבל זה קורה, וזה קורה לכולנו, וזה קורה לאורך כל החיים: יש דברים שאתה רוצה ואתה לא יכול לקבל.

למרבית הצער, ישנם ילדים רבים שלא מלמדים אותם את זה. הוריהם נותנים להם כל מה שהם רוצים, וכשהם גדלים הם נדהמים לגלות ששאר העולם לא מתנהג כך. זה סוג המבוגרים שחושבים שבן/בת זוגם, חבריהם, ארצם ואלוקים — כולם חייבים לתת להם את כל מה שהם מבקשים. אילו רק לימדו אותם בילדותם שהם לא יכולים לקבל הכול, הם היו מוכנים יותר לקבל את זה בהגיעם לבגרות.

מגיע לבנך גמול יפה להתנהגותו הטובה ולעבודתו הקשה, אבל לא בכל מקרה הגמול הזה צריך להיות מה שהילד רוצה. זה לא תמיד קל, אבל עדיף בהרבה לסבול את הסצנה שעושה ילד מאוכזב במשך כמה ימים מאשר שיהיה לך ילד מפונק שיישאר ילד מפונק לאורך כל חייו. ובלשונו של שלמה המלך: "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". אולי היום הוא יהיה מתוסכל, אבל יום אחד הוא יודה לך.