מדוע מוצרט לא כתב פרסומות לשטראוס?

שאלה:

מהי משמעותה העמוקה של הטלית?

תשובה:

הרעיון המרכזי של התפילה הוא להתחבר לאלוקים. אבל כיצד יכול אדם סופי ומוגבל להתחבר לאלוקים אינסופי ובלתי מוגבל? באמת זה אמור להיות בלתי אפשרי. אבל אלוקים חפץ בקשר איתנו, ולכן הוא "הגביל" את עצמו. הוא עשה זאת באמצעות ביטוי עצמו דרך מעשה הבריאה.

העולם בו אנו חיים הוא למעשה ביטוי של אלוקים. בדיוק כפי שיצירה מוסיקלית היא ביטוי של המוסיקאי שכתב אותה, וכפי שציור הוא ביטוי של הצייר, כך אף עולם זה וכל מה שבתוכו הוא יצירת האמנות של אלוקים. איננו מסוגלים לראות את אלוקים, אך אנו מסוגלים לראות את הבריאה שלו, את היצירה שלו. כך שבדיוק כפי שהתבוננות בציור או שמיעת יצירה מוסיקלית יכולות להעניק לנו תחושה ביחס לזהותו הפנימית של האמן שיצר אותן, הרי מתוך התבוננות ביופיו של העולם הזה, במורכבותו ובמקצביו השונים, אנו יכולים להתחיל לרחוש הערכה לאלוקים.

אבל (וזהו "אבל" גדול), אף שהבריאה מהווה ביטוי לאלוקים, היא לעולם לא תוכל לבטא את עצמיותו הממשית, האמיתית. יפה ככל שיהיה העולם, הוא מהווה רק פיסה זעירה מתוך כל חוכמתו האמיתית של אלוקים.

ובכך אלוקים שונה מכל אמן אחר. על מנת לבטא את עצמו באמת, על האמן להתרכז ולהשקיע את כל מאמציו ויצירתיותו במלאכת היצירה. אבל כדי שאלוקים יבטא את עצמו, התהליך הפוך בדיוק – שכן הוא הגביל את עצמו והוריד עצמו למטה כדי ליצור עולם פיזי. יהיה זה כאילו מוסיקאי מבריק וגאוני יצטרך לכתוב פזמון לפרסומת רדיו על יוגורט. האם הפזמון מביע את גאוניותו? לא! הוא מביע את הסבלנות שלו! באופן דומה, אלוקים לא היה צריך להשקיע "מאמץ" בבריאת עולם מדהים כל כך. המאמץ היחיד שלו היה להגביל עצמו כדי ליצור קיום סופי כל כך.

לטלית יש שני חלקים – הבגד עצמו והציצית, כלומר השנצים. הבגד עוטף את גופנו והשנצים תלויים מלמטה. שני חלקים אלה מייצגים את שני ההיבטים של ישותו של אלוקים. עצמיותו האמיתית היא לגמרי מעבר ליכולת התפיסה שלנו, והיבט זה מיוצג על ידי חלק הבגד שעוטף אותנו. אנו מסוגלים לחוות רק החלק זעיר של ישותו של אלוקים, וחלק זה מיוצג על ידי השנצים הקטנים התלויים מן הפינות.

בלי קשר למידת הקדושה שנחוש בתוכנו, הרי מידת הקדושה של אלוקים היא תמיד לאין קץ גדולה יותר. הוא הטלית שעוטפת אותנו. אבל גם אם נחוש כי אנו רחוקים ממידת קדושה כלשהי, אלוקים מגיע עד אלינו ומבקש ממנו לדבר אליו. הוא הציצית המגיעה עד למטה ושעלינו להחזיק בה ולנשק אותה.

את כל זאת עלינו לזכור כשאנו מתפללים, לכן אנו לובשים טלית.